"נשענים על מערכות ישראליות"

ראש מו"פ במערכת הביטחון, תא"ל איתן אשל, מספר בראיון מיוחד על הטכנולוגיה שמעניינת את מערכת הביטחון: בין השאר, לייזר, רובוטים ומיקרו-אלקטרוניקה. "ישראל מצליחה בזכות חשיבה 'מחוץ לקופסא' - הרבה פעמים אנחנו מגיעים למערכות נשק שלא כיוונו אליהם מההתחלה"

לפני כ-30 שנה, אי אז בשנות ה-80 של המאה הקודמת, קיבלה מערכת הביטחון הישראלית החלטה יומרנית: לעסוק בפיתוח טכנולוגיה של מכ"מ עם מפתח סינטתי (SAR באנגלית, ראשי תיבות של Synthetic Aperture Radar).

"נכנסנו לתחום הזה למרות שמדובר במגרש משחקים של המעצמות הגדולות", אומר תא"ל איתן אשל, ראש מו"פ (מחקר ופיתוח) במשרד הביטחון הישראלי ובצה"ל, בראיון מיוחד לישראל דיפנס. "כמות המדינות שיש להן יכולת הדמאה מכ"מית המבוססת על אנרגיה אלקרטורו-מגנטית ולא אלקרטו-אופטית היא מועטה מאוד.

"באמצעות מפתח סינטתי אתה יכול לקבל הדמאה של השטח בלי השפעה של עננים או ללא קשר לשאלה האם מדובר בשעות היום או הלילה. שנים אחרי שנכנסו לתחום הזה, התחלנו להפיק מערכות מכ"מ SAR מוטסות, ובינתיים הגענו עד ללוויינות (הלוויין המבוסס על טכנולוגיה של מפתח סינטתי – TECSAR - פותח על ידי התעשייה האווירית ושוגר לחלל בהצלחה בינואר 2008).

 "איזה מדינות נמצאות כיום בתחום הזה?", אומר-שואל תא"ל אשל. "אנחנו שחקנים מרכזיים מאוד. המיוחד הוא שהגענו ליכולת המדוברת מכלום – פשוט מהחלטה להתמקד בעניין. עד לשנות ה-80 של המאה הקודמת לא היה לנו שום ידע בנושא".

תשתית טכנולוגית

פיתוח יכולות ה-SAR הוא דוגמא מצויינת כיצד תשתית טכנולוגית המפותחת על ידי מערכת הביטחון בישראל מבשילה בתהליך ממושך לכדי יכולת צבאית.

ואילו העובדה שראש מו"פ, תא"ל איתן אשל, נושא בשני כובעים – גם לובש מדים כקצין בכיר בצה"ל, וגם בעל תפקיד בכיר במשרד הביטחון הישראלי, שהוא גוף אזרחי לחלוטין - ממחישה את החיבור הקיים בישראל בין צה"ל, המשתמש הסופי באמצעים המפותחים עבורו, ובין הגופים המפתחים את הטכנולוגיה ואת אמצעי הלחימה.

בראש הגופים האלה עומד המנהל למחקר ופיתוח אמצעי לחימה ותשתית טכנולוגית (מפא"ת) במשרד הביטחון, שמערך המו"פ הוא חלק בלתי נפרד ממנו. גם ראש מפא"ת, שאינו לובש מדים, תא"ל (מיל’) אופיר שהם, שימש עד לאחרונה בתפקידים בכירים בצה"ל כאיש חיל הים, כאיש אגף התכנון וכראש לוט"ם (יחידת הטכנולוגיה היוקרתית של אגף התקשוב הצה"לי).

בהגדרת תפקידו, המינהל למחקר, פיתוח אמל"ח ותשתית טכנולוגית (מפא"ת) במשרד הביטחון משמש כגוף מטה משותף למשרד הביטחון ולצה"ל, שאחראי להתוות מדיניות מחקר ופיתוח במערכת הביטחון.

בפועל, הוא אחראי על הקשר בין גופי תכנון וניהול מו"פ במשרד הביטחון וצה"ל ובין חילות וזרועות צה"ל המגדירים את צרכיהם באמצעי לחימה וכן בינם ובין התעשיות הביטחוניות ומוסדות מחקר בהם מבוצעות עבודות המחקר והפיתוח.

כחלק מתפקידיו, באחריות מפא"ת לבנות ולקדם את התשתית המדעית והטכנולוגית הדרושה להבטחת כושר פיתוח מערכות אמל"ח עתידי מתקדם לצורכי צה"ל. בניית התשתית מתבצעת על ידי קניית יכולת שליטה בספקטרום רחב של טכנולוגיות, על ידי טיפוח כח אדם ומוקדי ידע מדעיים וטכנולוגיים, וכן על ידי הבטחת קיומם התקין והיעיל של מתקני התשתית הדרושים לפיתוח אמל"ח מתקדם.

בנוסף, עוסק המנהל בהכוונת פוטנציאל המו"פ – כלומר, יזום ובחינה של רעיונות חדשניים לאמל"ח עתידי בעל יתרון יחסי בשדה הקרב. רעונות אלה מתבססים על ניצול הזדמנויות טכנולוגיות. פעילות זו מחיייבת שליטה בתחומים טכנולוגיים כמו אוירונאוטיקה, אופטרוניקה, אלקטרוניקה, מיקרואלקטרוניקה, מדעי המחשב, מכ"מ, תקשורת, חומרים, תהליכים ומבנים, סימולטורים ואמצעי ניסוי, רפואה צבאית ועוד.

מפא"ת הוא גם הגוף האחראי על רכישת פרויקטי פיתוח העונים לדרישות זרועות צה"ל. פרויקטים מרכזיים בעלי היקף תקציבי גדול מתנהלים על ידי מינהלות פרויקטים מיוחדות.

דוגמאות לפרויקטי פיתוח בניהול מפא"ת הם מזל"טים, טיל אוויר-קרקע, טילי אוויר-אוויר, טיל נגד טילים להגנת ספינות, לייזר רב עוצמה ("נאוטילוס"), טיל ליירוט טילים בליסטיים ("חץ") ועוד.

על פי הנהוג, מפא"ת אחראי על פיתוח התשתית הטכנולוגית ועל פיתוח מדגים טכנולוגי של אמצעי לחימה כלשהו. לאחר שלב ההדגמה - מועבר הפיתוח לאחריות הזרועות הרלוונטיות בצה"ל.

נשק אל-הרג

"למרות שאנחנו עובדים בהסתכלות של חמש שנים קדימה, לפחות, אנחנו לא מנותקים ממה שקורה בשטח, וכשנוצר צורך למענה טכנולוגי מיידי אנחנו מטפלים בכך", אומר ראש מו"פ, תא"ל אשל.

"למשל, פיתוח אמצעים מיוחדים להתמודד עם המשטים שתוכננו לעבר רצועת עזה או לקראת מהומות שיכולות לפרוץ בחודש ספטמבר אם הפלשתינים יכריזו על מדינה באופן חד צדדי - זה נושא על סדר היום. למעשה, אנחנו עוסקים בנסיונות למצוא פתרונות לנשק פחות קטלני, שהצבא אינו אמור להתשמש בו בדרך כלל, אך נוצר בו צורך כדי להימנע ככל האפשר מנפגעים בצד השני, שעלולים לפגוע בתדמית הישראלית".

למה אתה מתכוון? אתם מפתחים איזה פטנט שיסייע לצה"ל לעצור תהלוכות לעבר גבולות המדינה, למשל, כמו במקרה פריצת הגבול עם סוריה בחודש מאי? 
"אני לא יכול להיכנס לפרטים מהם המרכיבים שאנחנו עוסקים בהם, אבל המטרה היא בהחלט לאפשר התמודדות של צה"ל בלי לגרום אבדות לצד השני".

לדברי איתן אשל, בלא מעט מקרים, כאשר נוצר צורך בפיתוח אמצעי מיידי כדי להתמודד עם בעייה מסוימת, הפיתוח מתבסס בסופו של דבר על תשתית קיימת, שפותחה במשך שנים ארוכות קודם לכן.

"פיתוח המערכת ליירוט רקטות קצרות טווח ‘כיפת ברזל’ הוא דוגמא מצויינת לכך", אומר איתן אשל. "המערכת פותחה על ידי רפאל בזמן שיא של שנתיים וחצי אבל הטכנולוגיה שאיפשרה את הפיתוח הייתה קיימת בחלקה.

"כאשר הוחלט על פיתוח מערכת יירוט, ביקשנו בשלב ראשון הצעות לפיתרון מן התעשיות הרלוונטוית, ומתוך כמה עשרות רעיונות שעלו, הגענו עד לפיתרון.

"אגב, כדי לחסוך זמן בתהליך הפיתוח, יצאנו לדרך מהר, ותוך כדי הפיתוח של ‘כיפת ברזל’, המערכת השתנתה לעומת ההצעה המקורית שרפאל העבירו לנו. בסופו של דבר המכ"מ הוא ממשפחה אחרת לגמרי לעומת הרעיון המקורי, מערכת השו"ב (שילטה ובקרה) שונה לחלוטין מן התכנית, וגם המיירט עבר כמה שינויי פאזה בדרך. "’כיפת ברזל’ שרואים היום בשטח שברה שיא במעבר המהיר מרעיון למוצר, אבל המערכת מבוססת 15 שנים של השקעה בתשתית טכנולוגית - למשל בתחום המנועים והמיירטים.

"כשיצאנו לדרך עם הפרויקט הזה, הגורמים שאנחנו עובדים אתם בעולם בתחומים כאלה, לא האמינו שניתן יהיה לעמוד במשימה, אבל כשהבאנו את המערכת הם ידעו להסיר את הכובע".

ולאחרונה פורסם כי מדינות כמו ארצות הברית ודרום קוריאה מתעניינות ב"כיפת ברזל". המערכת יכולה להתאים להן? 
"המערכת תפורה לצרכים שלנו. לגבי כל מדינה שתבקש פתרון שיתאים לצרכיה נבחן את האפשרויות. למשל, המערכת אינה מתאימה להגן על ארצות הברית שגבולותיה ארוכים מאוד, אבל כן רלוונטית להגנה על כוחות אמריקאיים, הפרוסים במקומות שונים בעולם.

"דוגמא נוספת לתשתית טכנולוגית שהבשילה השנה לכדי מוצר שהוכיח את עצמו בשטח, זו המערכת ליירוט טילים נגד טנקים ‘מעיל רוח’ (גם כן בפיתוח של רפאל)", אומר תא"ל אשל. "גם במקרה של מערכות המיגיון האקטיבי על טנקים הפיתוח הטכנולוגי החל לפני יותר מ-20 שנה. המחקרים בתחום הזה התחילו באמצע שנות ה-80 של המאה שעברה, ביחד עם גיבוש התפיסה, ובשנת 2004 כבר הגענו למצב שבו התפיסה הוכיחה את עצמה".

לייזר

לא רק הצלחות: אחת הדוגמאות המבוהקות לכך שהשקעה אדירה בפיתוח טכנולוגיה לא תוביל בהכרח לתוצאות מקוות, היא פרויקט ה"נאוטילוס", שמבמסגרתו משגרי לייזר רבי עוצמה היו אמורים לאפשר יירוט של רקטות.

שנים לפני "כיפת ברזל", ארצות הברית וישראל השקיעו מאות מיליוני דולרים בפיתוח הטכנולוגיה, אך הפרויקט גווע, עד שתקציבו יבש.

עד היום יש לא מעט גורמים שטוענים כי טכנולוגיית היירוט באמצעות לייזר דווקא בשלה, וכי הפרויקט "יובש" משיקולים לא ענייניים. האם אתה מסכים?
"נכון להיום, לא קיים לייזר שמתאים להגנה אקטיבית, למרות שאנחנו ממשיכים להשקיע במחקר בתחום הזה. טכנולוגיית הלייזר אינה בשלה ליירוט אקטיבי מכל מיני סיבות".

במערכת החדשה של אל-אופ (מקבוצת אלביט מערכות) המכונה "מיזויק" ומיועדת להגנה על מטוסים יש טכנולוגיה של "לייזר סיב" - הייתם מעורבים בפיתוח שלה? 
"כן, בהחלט, במסגרת שיתוף הפעולה שלנו עם התעשיות השקענו בפיתוח של לייזר ממוקד המועבר באמצעות סיב. בנוסף, אנחנו משקיעים בטכנולוגיות של "לייזר דיודה" (הפקת לייזר באמצעות דיודה חשמלית) ו"לייזר דיסק" (אנרגיית לייזר שמופצת כ"רסיסים") . ה’מיוזיק’ הוא דיגמא לטכנולוגיה של ‘לייזר סיב’ שהבשילה (באמצעות הלייזר סיב משוגרת קרן דקיקה שמשבשת טיל שאמור לתקוף מטוסים). אם היינו חושבים שטנולוגיית הלייזר בשלה גם ליירוט אקטיבי כמו בפרויקט ה’נאוטילוס’ היינו משתמשים בה ללא ספק".

מה לגבי שימוש בלייזר לצורך התקפה?
"אני לא רוצה להיכנס לכמות האנרגיה הנדרשת להתקפה, אבל במשפט אחד אומר שגם בתחום הזה אין בשלות. אנחנו משקיעים שם השקעות גדולות מאוד. מספר רב של תעשיות רתומות לתחום הזה. זה בהחלט כיוון מאוד מבטיח על ציר הזמן, אבל זה לא בטווח של השנים הקרובות".

מטוס לא כחול-לבן

"בלי להגזים, אני יכול להגיד שכמעט כל בניין הכוח של צה"ל והיכולת שלנו לשמור על יתרון איכותי נשען על מערכות וטכנולוגיות שפותחו בארץ", אומר תא"ל איתן אשל.

דווקא באחד מפרויקטי ההתעצמות הגדולים ביותר של השנים הבאות, רכש מטוס הקרב המשותף אף- 35, אין הרבה מרכיבים טכנולוגיים ישראליים, כמו שהיו במטוסים קודמים, איך זה מסתדר עם הצורך לשמור על היתרון האיכותי? 
"כיום, ישראל מובילה בעולם בתחום טיל אוויר-אוויר ומפעילה מערכות ישראליות שמאפשרות לה לשמור על היתרון האיכותי. צריך לשמור על כך, זה לא פשוט", מותח אשל ביקורת מרומזת על כך שה-אף -35 צפוי לכלול כמות מועטה בלבד של מערכות ישראליות (בעיקר בתחום הקשר).

"בהיבט הטכנולוגי, ישראל מתמקדת בפיתוח מערכות לחימה מתקדמות וולא בפיתוח פלטפורמות למעט טנקי ה’מרכבה’" ותחום המטוסים ללא טייס, שבהם אנחנו עוסקים גם בפלטפורמות", אומר אשל.

רובוטים

איפה אנחנו נמצאים בתחום הרובוטים?
"אנחנו הקנו ענף רובוטיקה כבר לפני כמה שנים. חייבים להבין כי התחום של רובוטיקה קרקעית הרבה יותר מורכב מכלי הטיס הבלתי מאויישים (כטב"מים), כי שם אתה ‘חי’ בשטח שהוא בתנאי עבירות שונים ובעייתייים. לא תמיד יש לך יכולת תקשורת רציפה לכלי. הרבה מהלקחים שלמדנו בעולם הכטב"מ אנחנו מנסים ליישם בעולם הרובטיקה הקרקעית. יש לנו הצלחות מוכחות במשימות פשוטות כמו בקרת גבול וגדרות, אבל אנחנו מסתכלים חמש ועשר שנים קדימה. השימוש בכטב"מים בפרק הזמן הזה יהיה רחב ביותר, וגם ביבשה יגדל השימוש ברובוטים מבלי שאני יכול לדעת האם הם יוכלו לקחת חלק במשיות לחימה ממש או רק יסייעו לתצפית. בכל מקרה, אנחנו עובדים על כלים טקטיים ועל רובוטיקה זעירה".

תקציב המו"פ של מערכת הביטחון הישראלית נחשב סודי, אבל מוערך בכ-700 מיליון שקל בשנה (כ-180מילון דולר).

סכום זה "מרמה" משום שמדובר בתקציבי מחקר ישירים שמתווספים להשקעות במחקר שמבצעים גם גופי התעשיות הביטחוניות והאקדמיה.

"התעשייה שלנו מצליחה לייצא בהיקפים עצומים לא מעט בזכות השקעות המו"פ של מערכת הביטחון, אבל אני לא רוצה לקחת כל הקרדיט לעצמנו. ההישגים נשענים על תשתית מדעית וחינוכית. ההישג הוא בכך שאנחנו מצליחים להביא מהנדסים ברמה מאוד גבוהה אלינו ואל התעשיות ובזכות חשיבה ‘מחוץ לקופסא’ - הרבה פעמים אנחנו מגיעים למערכות נשק שלא כיוונו אליהם מההתחלה".

תן לי דוגמא לתחום שאתם משקיעים בו בטכנולוגיה תשתיתית, והוא יכול להיות ה-SAR של עוד 20 שנה? 

"הייתי מציין את תחום המיקרו-אלקטרוניקה שבו מתחילות קפיצות מדרגה משמעותיות ברמות ההספקים. קפיצת המדרגה הזו תיתן תוצאות בתחומים רבים כמו המכ"מים וה’סיגינט’ (מודיעין אותות). לטובת הטנכולוגיה הזאת אנחנו משקיעים השקעות תשתיות כבדות, כולל חדרים סטריליים, ציוד מיוחד ושורה של מחקרים שנעשים באקדמיה ובגופי תעשיה כמו רפאל ואלתא".

***
תמונות:
- ראש מו"פ, תא"ל איתן אשל (צילום: במחנה)
- שיגור ממערכת כיפת ברזל (צילום: רפאל)
- מערכת לייזר Nautilus
- מערכת "מיוזיק" של אלביט

 


הכתבה פורסמה לראשונה בגיליון הרביעי של המגזין ישראל דיפנס

You might be interested also