הקמל"ר-התא"ל המיותר בצה"ל

חברי פורום המח"טים, מג"דים וטייסים במילואים יוצאים בביקורת חריפה נגד מי שאמור להגן על זכויותיהם. לטענתם, עם תום הקדנציה של הקמל"ר השלישי, ניתן לומר כי ממלאי התפקיד כשלו לחלוטין במשימתם. סא"ל (מיל') איתי לנדסברג-נבו ואל"מ (מיל') משה פישר במאמר דעה נוקב ומיוחד לישראל דיפנס

דה-לגיטימציה למילואימניקים (ארכיון: דובר צה"ל)

תא"ל (מיל) אריאל היימן, תא"ל (מיל) דני ון בירן, תא"ל (מיל) שוקי בן ענת....השמות הללו בוודאי לא אומרים הרבה לאזרחי ישראל . רבים מאנשי מערכת הביטחון בוודאי לא מכירים אותם למרות הדרגה הגבוהה על כתפיהם. מדובר במי שהיו קמל"ר בשנים האחרונות. קרי: קצין מילואים ראשי.

לכאורה אנשי המילואים היו צריכים להכיר אותם או להכיר את פועלם. לכאורה מערך ענק שכולל 75% מסד"כ צה"ל היה אמור להיות מושפע מתפקודם או החלטותיהם. בפועל למרבה הצער, לאחר כמעט תשע שנים ושלושה קמל"רים שמילאו את "התפקיד", התוצאות מאכזבות ועגומות. לקראת ראש השנה האחרון שלח הקמל"ר הנכחי שוקי בן ענת, איגרת נוספת לכלל מפקדי מערך המילואים. בין היתר הוא מפרט שם את התחומים שבהם נכשל בקידום עניינים שונים, אבל מוצא לנכון לדווח על פעילותו בכנסת. קצין בכיר בצה"ל מארגן לובי בכנסת, מתחבא מאחורי "קבוצה מתנדבת של מג"דים" ומתקיף את ארגוני המילואים שפועלים כבר יותר מ 16 שנה למען אנשי המילואים.

התקפות כאלה נשמעו מפיו ומפיהם של קודמיו בתפקיד, גם בדיונים שונים בוועדות הכנסת בשנים האחרונות, לתדהמתם של חברי כנסת שמכירים את פועלם של ארגוני המילואים מעל עשור. "קבוצה מתנדבת של מג"דים נכחה בדיונים והביאה למחוקק את האותנטיות של האזרח-הלוחם, המתמודד עם הבעיות ורואה אותן בראייה ממלכתית וביטחונית, נטולת אינטרסים אישיים ואחרים" כותב תא"ל שוקי בן ענת תוך שהוא נותן ציונים לקבוצה שהוא עצמו ארגן ללובי בכנסת והוא מכנה אותה "כוח משימה". והוא ממשיך:"הפעילות נמשכת ע"י אותם מג"דים במסגרת "כוח משימה", הפועל מתוך המניעים הנ"ל ולא כפורום או קבוצת אינטרסים למיניהם. פעילות ברוכה שצריכה להתמקד בשלושה-ארבעה נושאים עיקריים, המתאימים ולא בצורה מתוכננת, לרוח התקופה". בפועל, אותו "כוח משימה" הגיע לכנסת באופן חד פעמי והתפזר. על כך כבר לא דיווח בן ענת באיגרת.

הרמטכ"ל, רא"ל בני גנץ, זכה לאחרונה למספר לחישות באוזן על אותם ארגוני מילואים שממש במקרה משמיץ הקמל"ר. כשחברת כנסת מסוימת שאלה את הרמטכ"ל מדוע הוא לא נפגש עם נציגי ארגוני המילואים, הוא ענה "הם פוליטיים". לאיזו מפלגה "שייך" למשל פורום מג"דים מח"טים וטייסים במילואים? או פורום החפ"שים? על זה לא הקמל"ר ולא הרמטכ"ל יודעים לענות. אבל בכנסת ובמכתבים למפקדי המילואים נמשך מהלך של דה לגיטימציה של הפורומים ההתנדבותיים שהובילו בין היתר את חוק המילואים שנחקק ב- 2008 ואת חוק הביטוח שנחקק ב- 2002 ועוד תיקוני חקיקה רבים נוספים. דה לגיטימציה מצד אנשי קבע, כלפי אנשי מילואים שבמשך שנים מתנדבים למען הפעילות הזו ללא משכורת של תא"ל, ללא דובר צה"ל, ללא משרד מזכירה ויועץ יח"צ חיצוני בשכר.

כדאי להדגיש – ארגוני המילואים לא היו קמים אילו לא היה משבר במערך המילואים. משבר מתמשך שאת תוצאותיו ההרסניות ראינו במלחמת לבנון השנייה ולפני כן במבצע "חומת מגן". יחידות מילואים לא התאמנו, לא צוידו כנדרש, אנשי מילואים נוצלו שלא כראוי, פוטרו מעבודתם בשל שירות מילואים ללא תמיכת מערכת הביטחון, סטודנטים נאלצו להיאבק על מועדים מיוחדים לבחינות והפסד שנות לימוד בשל כך, ופצועים ונכים לא קיבלו זכויות פיצוי ותגמולים כפי שמקבלים אנשי הקבע. נזכיר - במלחמת לבנון, לשכתו של הקמל"ר נסגרה בשעה ארבע אחה"צ ולמעשה לא תפקדה כלל, ארגוני המילואים וח"כים הם אלה שיזמו פתרונות וקידמו אותם מול הכנסת ומשרד הביטחון (חוק הארכת מועדים, פיצוי על הוצאות אישיות "מענק לחימה", הפסקת הצווים החריגים והחלפתם בצווי 8, חופשה בצו אחרי שחרור מהמלחמה ועוד).

תפקיד הקמל"ר הומצא בימיה של דליה רבין כסגנית שר הביטחון בן אליעזר. זה קרה אחרי עוד משבר של גיוס גדוד שריון במילואים לאימון בהתנדבות ובלי שלרשות המילואימניקים עמד חוק לביטוח חייהם ושאריהם. משבר שבא אחרי משבר הטייסים שגם הם הודיעו ב-1998 שלא יטוסו אם לא יוסדר נושא הביטוח. דליה רבין מינתה את אריאל היימן, שהיה אז חבר ב"פורום המג"דים במילואים". כלומר, הקמל"ר בא מתוך אותם ארגונים שאותם תוקף כיום הקמל"ר הנוכחי שוקי בן ענת.

ייאמר כאן במפורש - שלושה קמל"רים עד כה היוו בעצם עלה תאנה לטיפול מערכת הביטחון בבעיות מערך המילואים. לא היה ואין להם מעמד אצל מקבלי ההחלטות בצה"ל. לא בנוגע לסמכות ואחריות על תקציב מערך המילואים, לא בתכנון תכניות האימונים ולא בהשפעה על משימות הביטחון השוטף.

כישלון בביצוע המשימה

 

המשימה העיקרית שקמל"ר צריך היה לדאוג לביצועה - היא מניעת פגיעה בכשירות מערך המילואים בעיתות שגרה ודאגה למוכנות לעת חירום. זו משימה מורכבת מפעולות בתוך צה"ל ופעולות אחרות במערכת האזרחית. הוא היה צריך לעסוק בהנחלת ההכרה בציבור כי אנשי מערך המילואים בכלל ולוחמי היחידות הקרביות בפרט הם ציבור "נבחר מתנדב" – "מגן הארץ", שיש להעריכו לא רק במילים נאות אלא במעשים ברורים ומשמעותיים. היה עליו לדאוג לקידום רפורמות, חוקים, רעיונות, והטבות משמעותיות, למען מערך המילואים. לעמוד על משמר תקציב מילואים רלוונטי, עדכני וצבוע. תקציב כזה לא היה כאשר פרצה מלחמת לבנון השנייה ומערך המילואים נתפס לא מאומן ולא מצויד. האחראים לדרדור מצבו לא התנצלו עד היום ולא נטלו אחריות.

במקביל היה עליו לדאוג גם לתפר שבין צבא לחברה, באמצעות שמירה והרחבה של זכויות אנשי המילואים בתחומי המיסוי, מתן עדיפות בתעסוקה ובמכרזים, מניעת פגיעה בלימודים במוסדות השונים, הגנה מפני פגיעה בזכויותיהם כעובדים כתוצאה משירות המילואים ועוד. קצין במדים מנוע מלעסוק בשתדלנות בבית המחוקקים ואין לו כל יכולת לכפות על מוסדות אזרחיים את הזכויות שהוא מבקש למען אנשי המילואים. כך נופל הקמל"ר בין הדרג הצבאי לאזרחי ולא מסוגל למלא את תפקידו.

לאחר שלוש קדנציות של קמלרי"ם אנו יכולים לומר כי בכל המשימות הם כשלו: במבחן השמירה על כשירות המילואים ובהכנה לקראת מצב חירום. בנוסף, מוסד הקמלרו"ת לא רלוונטי בכל מה שקשור לפעילות חקיקה מעשית מול ועדות הכנסת, במקומות שם יש עשייה למען חיילי המילואים. כדי לשמור על מעמדו מול ארגוני המילואים שהם אזרחים ורשאים לעשות פעילות כזו, הוא מעדיף לתקוף ולנסות לקעקע את מעמדם של אותם ארגונים. יותר מידי חיילים ומפקדים לא זוכים אפילו למענה לפניותיהם, שלא לדבר על תוצאות חיוביות לבקשותיהם. הקמל"ר עצמו מדווח למפקדי המילואים על שורה של יוזמות שבהן הוא נכשל. קציני מילואים העומדים למשל לדין, נאלצים לממן מכיסם את ההגנה המשפטית וקמל"ר כלל אינו מעורב בניסיון להגן עליהם. קחו למשל את מועדון "בהצדעה", מועדון שהוקם בימי הקמל"ר הנוכחי על חשבון כספי התגמול המיוחד שיועדו לאנשי מילואים, ופשוט נגזלו לשם הקמת המועדון. מדובר במיליוני שקלים, אך בפועל חיילי המילואים לא מעורבים בו ברמה המצדיקה את הפרויקט הרהבתני.

למעשה קשה להצביע על נושא שקודם ע"י הקמל"ר. עיקר מעיניהם הופנו לזוטות בעיקר כגון אמנת הסטודנטים, סקרים, וכרטיסים חינם לפארקים ומוזיאונים. הנושאים העיקריים שהשפיעו על מערך המילואים בחקיקה ראשית הובלו על ידי ארגוני המילואים. לא על ידי קצין המילואים הראשי. אז בשביל מה צריך אותו? הרי בכל הנוגע לצה"ל, אכ"א הוא הקובע. או הרמטכ"ל. בכל הנוגע למשרד הביטחון, השר קובע.

מה שמשאיר את הרושם שתפקידו הוא בעיקר לספר לציבור על "טיפולה" של מערכת הביטחון באנשי המילואים. לדאוג לימי הוקרה והכרה ולפרסומי שבח והלל עצמיים. עם אלה לא ניתן יהיה לנצח במלחמת לבנון או עזה הבאות.

תפקיד הקמל"ר יכול להיות תפקיד אזרחי בלבד כמו היועץ לענייני התיישבות במשרד הביטחון. אדם כזה יוכל בבגדים אזרחיים לטפל בבעיות חקיקה ומול גורמים אזרחיים ולעבוד על התפר שבין צבא לחברה. אבל האחריות הכוללת לבעיות מערך המילואים, באימונים, הצטיידות, תעסוקה, תכנון כוח אדם ומבצעים יש להחזיר אל הרמטכ"ל וסגנו.

חיילי המילואים, למי ששכח, הם חיילי צבא ההגנה לישראל.

****

הכותבים הם חברי פורום מח"טים, מג"דים וטייסים במילואים

You might be interested also

Turkey's President Tayyip Erdogan attends the NATO summit in Brussels on June 14. Kenzo Tribouillard/Pool via REUTERS

President Erdogan and the syndrome of neglect: after years of hyperactivity, the Turkish leader is completely isolated

Commentary:  Turkey has been sidelined because of the adventurism of its president, following a decade of reckless and counterproductive political and military moves. Erdogan will find it difficult to break the isolation without a clear change of course towards a more moderate approach in domestic policy and a rapprochement with the West in foreign policy