הסיירת חוזרת

גם פיקוד הדרום מקבל סיירת משלו: סיירת רימון, יחידה מיוחדת שתיצור תמונת מצב ביטחונית חדשה במרחבי הדרום. עם השם של הסיירת המיתולוגית וחיילים שהוכשרו במיוחד להתמודדות כדי, אם לצטט מדבריו של בן גוריון, 'לחסל את המדבר לפני שהוא יחסל אותנו'. ביטאון "ביבשה" מבקר בסיירת החדשה

חיילי הסיירת (צילום: שי בן-ארי, "ביבשה")

המדבר. שטחים עצומים ורחבי ידיים, צהוב מכל כיוון, עד האופק. הרוחות מעיפות גרגרי חול באוויר וברקע ההרים ושמיים שנמתחים מקצה לקצה. המקום היחיד בו אי אפשר להתחבא, אבל יהיה כמעט בלתי אפשרי למצוא אותך. המדבר שאוהבים להתייחס אליו כאל "השטח ההוא".

יותר משישים שנה לתוך מדינת ישראל והוא עדיין נשאר מיותם בחלקו הגדול. גם צה"ל עדיין לא למד להתמודד עם המדבר, אבל הוא לא יכול להרשות לעצמו להפנות גב לסכנה. כך נפלה ההחלטה להקים את סיירת רימון המחודשת, שנועדה להתמודד בדיוק עם הדבר הזה – סיירת קומנדו מדברית שתוכל לנצח אחת ולתמיד את המדבר. מאחר ולא כל יום קמה יחידה חדשה בצה"ל, צוות "ביבשה" התלווה למחזור הראשון של לוחמי הסיירת החדשה-ישנה ומספק הצצה נדירה לתהליך ההקמה המורכב והמאתגר שלה.

"אם להגדיר את ייעוד היחידה במילים – מדובר ביחידה מיוחדת לסיכול ויירוט פח"ע, סיכול ואיסוף מודיעין בגזרת הדרום", מספר רס"ן בני, המפקד הראשון של היחידה החדשה. "בין המילים הפשוטות האלו, נמצא עולם שלם של משמעויות ואתגרים שמציבה לנו הגזרה הדרומית". בשנים האחרונות הייתה גזרת הדרום מיותמת מיחידה מיוחדת שתתמחה באזור המורכב והרגיש. לפיקוד צפון יש את סיירת אגוז, לפיקוד מרכז יש את סיירת דובדבן, ובגזרה הדרומית הייתה חסרה מאוד יחידה שתוכל לפצח את הגנום המורכב של דרום ישראל.

כבר שנים שדשים ברעיון להקים יחידה כזו, ובעקבות מבצע עופרת יצוקה היה ברור שהצורך לא יכול להידחות עוד. בדחיפתו ובעידודו של אלוף פיקוד הדרום לשעבר, האלוף יואב גלנט, התחילה היחידה לקרום עור וגידים. השלב הראשון היה למצוא ליחידה שם הולם. כך נבחר השם "רימון", שלמבוגרים יותר מהקוראים עשוי לצלצל מוכר. ממש כמו סיירת רימון המיתולוגית שהקים האלוף (מיל') מאיר דגן, עד לא מזמן ראש המוסד, ובעידודו של אלוף פיקוד הדרום דאז אריאל שרון. אמנם סיירת רימון של אז נודעה בדרכי הפעולה המיוחדות והשונות שלה, אך את תרומתה אי אפשר להכחיש, גם לתמונת המצב הביטחונית בדרום וגם לתורת הלחימה של יחידות המסתערבים של צה"ל.

"רצינו לטפח את הזיקה לסיירת הדרום המיתולוגית, למרות שהייעוד שלנו שונה בתכלית משלה", מבהיר רס"ן בני. "ובנוסף, השם רימון הסתדר יפה עם השמות של שאר הסיירות – אגוז ודובדבן". השלב השני היה למצוא מפקד שיכול להתמודד עם האתגר העצום של להקים יחידה מאפס, במתאר שעד עתה לצה"ל לא היו הכלים הדרושים להתמודד איתו. כך התגלגל ליחידה רס"ן בני, שגדל במקור ב-669 ושירת שם כלוחם וכמפקד צוות. אחרי שהגיע לחטיבת גבעתי בעקבות גרעין שנת השירות שלו ומילא שם תפקידי מ"פ שונים בהצלחה, היה ברור שהוא האדם המתאים להטיל עליו את המשימה המסובכת.

רס"ן בני, בשיתוף פעולה מלא עם חטיבת גבעתי גייס סגל מוכשר ומקצועי ליחידה החדשה, שאב קצינים מיחידות מיוחדות אחרות ואנשי מפקדה מגבעתי. אחרי שנמצא השם והמפקד ונבנה סגל הכשרות ומפקדה, הגיע הזמן לגייס את הלוחמים. באוגוסט 2010 הגיעו לבא"ח גבעתי הלוחמים הראשונים, מחזור א' של סיירת רימון החדשה. בדרך כלל בצבא, כשמתחילים לבנות יחידה חדשה, נהוג לשאוב צוותים שלמים מיחידות אחרות ולהכשיר אותם למשימה החדשה. אך בסיירת רימון בחרו לנהוג אחרת, וליצור צוותים אורגניים מההתחלה.

"לדעתי נכון יותר לקחת אנשים מההתחלה ולבנות אותם נכון עבור הצרכים המיוחדים של היחידה", מסביר רס"ן בני. "לפני שמתחילים לרוץ צריך לדעת ללכת. כך גם מכשירים אותם עבור היחידה ודרישותיה וגם מחברים אותה למטרה ולמורשת שלה". רס"ן בני מעיד שנתנו להם את כל הזמן שנדרש כדי לבנות את היחידה הכי חזקה שאפשר, תחת מטריית התמיכה הרחבה של חטיבת גבעתי, החטיבה הלוחמת הסדירה של פיקוד הדרום. "בניין הכוח הוא חשוב. אי אפשר לבנות בלי מישהו שיזין מבחינת כוח אדם, ציוד, אימונים", מנמק רס"ן בני. "יש לי חטיבה ומח"ט מעליי, שנותן לי דגשים ועוזר לי לבנות את הכוח. אני יושב תחת מח"ט גבעתי כמו מג"ד לכל דבר".

היחידה החדשה אמנם בחרה להרכיב צוותי לוחמים אורגניים חדשים, אבל את הסגל שלה היא שאבה ממיטב היחידות. כך למשל מ"פ ההכשרות סרן יניב הגיע מדובדבן והמפק"צ סגן יהונתן הגיע משלדג. "האוסף האיכותי של האנשים שהרכבנו מגיע מכל היחידות המובחרות ובונה כשירויות שונות באופן הטוב ביותר", מעיד רס"ן בני. "כך אנו שומרים על קשר אישי בין היחידות וגם לוקחים את הטוב מכל העולמות".

לומדים את המדבר

לא כל אדם יכול לשרוד במדבר. כדי להצליח להכיל אותו צריך לבוא אליו בגישה אחרת מהגישה החברתית המקובלת, המודרנית, וכשמדובר בלוחם שנאלץ להתמודד בגזרה הדרומית הקשה, רק טיפוסים מיוחדים יוכלו להתאים למשימה. "המדבר דורש מאיתנו להפעיל תכונות שאינן בילד-אין בכל אדם", מספר רס"ן בני. "סבלנות, קור רוח, יצירתיות, מקוריות, עצמאות, חשיבה מחוץ לקופסא. אלו התכונות שאנו מחפשים בלוחמים שלנו, מלבד התכונות הבסיסיות הנדרשות עבור כל לוחם. הישרדות במדבר דורשת הגדלת ראש. למדבר יש זמן משלו, ואנחנו מחפשים אנשים שאוהבים ומתאימים לשטח הזה. לא כל כך משנה אם הם נתקלו בו באזרחות או לא".

רס"ן בני מתעקש על הגדרת היחידה כיחידה מיוחדת ולא מובחרת. "ההבדל בין סוגי היחידות, כפי שאני רואה אותו, הוא שיחידה מובחרת עושה רק דבר אחד, ייחודי ככל שיהיה, ועושה אותו הכי טוב. יחידה מיוחדת יודעת לצבור כשירויות שונות וכוח אדם מגוון בהתאם לאופי המשימה שהטילו עליה". את הלוחמים הם מגייסים בשתי דרכים – דרך גיבוש היח"טיות של גבעתי, וכן מאתרים נופלי גיבוש סיירות או נופלי קורס טיס שמתאימים ורוצים להגיע ליחידה החדשה.

"אני לא רוצה לבאס מלש"בים", הוא אומר בחיוך, "אבל באמת שזה מקום שלא מתאים לכל אחד". תחומי ההתמחות של הצוותים רבים ומגוונים, ומתעדכנים כל הזמן. מלבד היכולות הבסיסיות אותן לומד כל לוחם, כמו איסוף מידע וניווטים, עוברים לוחמי הסיירת הכשרת לוט"ר ארוכה במיוחד, יירוט פח"ע, ומגוון הכשרות הקשורות להישרדות במדבר – ניווטי מדבר, ניווטי כוכבים, תנועה בשטח מדברי, עקבות, בעלי חיים, איך מוצאים מחסה ומזון. "היחידה מיועדת לטפל באירועי פח"ע בגזרה הדרומית", מציין רס"ן בני, אם כי נמנע מלציין מול מי בדיוק היא מתמודדת. "היא תעבה את יחידות הצבא בגזרה הדרומית, כיחידה סדירה מתערבת, שתוכל גם לסכל אירועי פח"ע".

ההבדל מפלס"ר גבעתי, שחודשי ההכשרה הראשונים משותפים לו ולסיירת רימון, הוא שהסיירת תתמחה בתחום הקומנדו המדברי. "הצבא עוד לא נכנס לתוך המדבר כמו שצריך", מסביר רס"ן בני. "היחידה תהיה עמוד תווך מרכזי בצבא, מוקד ידע איכותי בכל מה שקשור לנושא". בבניית תוכנית ההכשרה של היחידה, מפקד הסיירת וחטיבת גבעתי לא עבדו לבד. אנשים רבים מהצבא ומחוצה לו התגייסו לטובת תוכנית ההכשרה של הלוחמים, ותרמו ידע וניסיון רב. "יש הירתמות ענקית בצבא לטובה היחידה, כבר הרבה זמן לא הקימו יחידה חדשה וכולם נלהבים לעזור", מספר רס"ן בני בגאווה. "כולם עזרו כמה שרק היו יכולים, מבחינת הדרכות שהעבירו לנו, גיוס מילואימניקים שהגיעו לעבוד איתנו מכל רחבי הצבא, שיתופי פעולה מדהימים". יחידת הגששים הבדואית הדריכה את הלוחמים ושיתפה אותם בתורה המסובכת של עקבות במדבר, מדריכי טיולים ופקחים מרשות הטבע הדריכו אותם בשטח, וגם אל"מ (מיל') חמזי עריידי התגייס לעזרת היחידה. בן העדה הדרוזית שהתגבר על קשיי השפה והחברה, התגייס לצה"ל והתקדם בסולם הדרגות, שמכיר את הנגב כמו כף ידו ותרם להם מגישתו כלפי המדבר.

"המדבר הוא כמו אבא קשוח המחנך את בנו", אמר עריידי בעבר. "הצפון הוא כמו האמא המפנקת. אני מאמין בחינוך דרך הטבע, והמדבר הוא מחנך חד משמעי. אין אצלו פשרות וסלחנות. אם טעית בניווט תלך לאיבוד, ההר לא יזוז לכבודך. כדי לחזור בשלום מהמדבר צריך קודם כל ללמוד אותו, להתייחס אליו בכבוד, להתכונן היטב לקראת היציאה אליו". רס"ן בני מעיד שאל"מ עריידי אימץ את היחידה ואף הגיע לטקס הסיום שלהם. "לשרוד במדבר בלילה זה לא כמו לשרוד בצפון בלילה, הטקטיקות והטכניקות שונות בכל מובן, ועריידי עזר לי אישית המון וגם ליחידה במובן הזה".

רס"ן בני לא הסתפק באיתור האנשים שיעזרו למנף ולייסד את עתיד היחידה, ונפגש גם עם אלוף (מיל') מאיר דגן, מייסד רימון הותיקה. על תוכן השיחה הוא לא ממש יכול לדבר, אבל את החשיבות שבזיקה ליחידה המיתולוגית הוא מבקש להבהיר. "אנחנו לא פועלים בדרכי הפעולה של הסיירת המיתולוגית, וגם תחומי הפעילות שלנו רחבים יותר משלה", הוא אומר ומתכוון בזאת למרחבי המדבר העצומים להם הקדישה היחידה הכנה כה רבה, בעוד רימון הותיקה פעלה בעיקר בשטחים המאוכלסים של עזה. "אבל המהות של סיירת דרומית שהייתה קיימת ברימון הוותיקה קיימת גם בנו".

בשנה וחצי האחרונות הקדיש מפקד הסיירת את כל כולו למשימת בניית היחידה. גם עם מסגרת תומכת כמו שזכתה לה היחידה החדשה, להרים סיירת מאפס זו עדיין לא משימה קלה. "יש לי שני ילדים, ואני יודע מה זה לגדל תינוק מההתחלה – ובניית הסיירת לא הרגישה כמו עבודה שונה", מעיד רס"ן בני. עכשיו שהצוות הראשון כבר עומד על הרגליים ומסוגל ללכת בעצמו, הוא טוען שהם מוכנים במאה אחוז לפעולה. "גם אם ביום של טקס הסיום עצמו היו קוראים לנו לפעילות – היינו מתייצבים ועושים את המשימה בצורה הטובה ביותר".

****

תמונות: שי בן-ארי

הכתבה פורסמה במלואה בגיליון מס' 19 של "ביבשה", ביטאון זרוע היבשה, נובמבר 2011

You might be interested also

Turkey's President Tayyip Erdogan attends the NATO summit in Brussels on June 14. Kenzo Tribouillard/Pool via REUTERS

President Erdogan and the syndrome of neglect: after years of hyperactivity, the Turkish leader is completely isolated

Commentary:  Turkey has been sidelined because of the adventurism of its president, following a decade of reckless and counterproductive political and military moves. Erdogan will find it difficult to break the isolation without a clear change of course towards a more moderate approach in domestic policy and a rapprochement with the West in foreign policy