המלחמה מול איראן, החזית הדרומית המאיימת והקרבות בתוך מערכת הביטחון
מי עומד מאחורי הפיצוצים במתקני הגרעין באיראן וכיצד האיראנים יגיבו? מדוע ארה"ב מקדמת את האחים המוסלמים במצרים? מדוע הכרעה גורלית של משרד הביטחון בנושא המיגון האקטיבי תגיע לשולחן מבקר המדינה? ומי הוא המפקד החדש של גל"צ (בינתיים). האירועים שעשו את השבוע בביטחון בטורו של עמיר רפפורט
עמיר רפפורט
| 19/05/2011
מה הסיכוי שרצף המפגשים בין שר ההגנה של ארצות הברית ובין שר הביטחון הישראלי בשבועות האחרונים, הדיונים הפומביים שנערכו בישראל על הצורך בתקיפה באיראן, פרסום ד"וח סבא"א על פרויקט הגרעין של איראן והדיווחים על פיצוצים במתקני הגרעין של איראן בשבועיים האחרונים, אינם קשורים אלה לאלה? כנראה לא גבוה. והסיכוי שמתקפה על איראן נערכת בשילוב כוחות של גורמים מערביים? סביר. חורף 2011-2012 התחיל חם מאוד, והמלחמה החשאית מול איראן היא רק חלק מהתמונה.
ההתרחשויות במצרים מדאיגות לא פחות. הציבור אינו קולט או שאינו רוצה לקלוט את מלוא המשמעות של שלטון דתי איסלאמי במדינה עם 90 מיליון תושבים, נשק מערבי מתקדם (כולל מטוסי קרב ואלפי טנקים), שגובלת בנו מדרום. גם אם יחלפו עוד כמה שנים עד שהתהליך, שהחל השבוע בבחירות, יבשיל לכדי מדינת הלכה איסלמאית במצרים - האפשרות הזאת כבר אינה נראית מופרכת לגורמי ההערכה הישראליים. נהפוך הוא.
על רקע המצוקה הכלכלית במצרים, שרק החריפה בעקבות המהפיכה, הסיכויים שהתנועה האיסלאמית תשלוט בסופו של דבר גם בממשלה המצרית וגם בנשיאות – הם לא רעים. ואם בסופו של תהליך יוכרז שלטון דת במצרים, תנועת האחים המוסלמים תצטרך לשלוח זר פרחים בראש ובראשונה לנשיא ארצות הברית, ברק אובאמה, על תרומתו למהלך שהיה נחשב כבלתי סביר בעליל רק לפני כשנה.
מבחינת גורמי ביטחון לא מעטים בישראל, האמריקאים אשמים לא מעט בהתפתחויות במצרים. על פי תפיסתם של גורמים אלה, הטעות האמריקאית החלה בהתנכרות הפתאומית כלפי הנשיא לשעבר, חוסני מובראק, ברגעים הקשים שבהם עמד לאבד את שלטונו בתחילת השנה, אבל הטעות הזו היא כאין וכאפס לעומת ההתעקשות שלהם להוביל לבחירות דמוקרטיות במדינה שאין לה שום מסורת דמוקרטית. מבחינת הגורמים הישראליים, המהלך מזכיר את ההתעקשות האמריקאית לקיים בחירות דמוקרטיות ברשות הפלשתינית בשנת 2007, בשם הערכים הנעלים של הדמוקרטיה. התוצאה של אותה התעקשות בזמנו היית ניצחון החמאס והשתלטותו על רצועת עזה (וכמובן ביטול הדמוקרטיה ששימשה את הארגון אד-הוק).
לא מן הנמנע, כי באותה דרך תיסלל דרכה של תנועת האחים המוסלמיים אל השלטון במצרים.
כאילו אין שלום
גם אם התסריטים הפסימיים לא יתממשו, והתנועה האיסלאמית לא תעלה לשלטון במצרים והסכם השלום לא יבוטל, ישראל חייבת להתחיל לבנות את הכוח של צה"ל כאילו אין שלום. כבר עכשיו ניתן לראות את ההשלכות של המהפכות הפוליטות במצרים על צורכי הביטחון בישראל: כמויות אדירות של אמצעי מודיעין וכמה עשרות רכבים ממוגנים הועברו מגזרת פיקוד מרכז אל הגבול הדרומי, גדוד איסוף מודיעין חדש נמצא בהקמה אבל כל אלה הם כאין וכאפס לעומת הצרכים שיהיו כדי להתכונן לקראת אפשרות של מלחמה קונבנציונאלית מול מצרים, אפשרות לא הייתה על הפרק במשך שלושים שנות שלום קר ויציב.
על מנת להתכונן לאפשרות של מלחמה בחזית הדרומית, ישראל תצטרך לבנות מחדש לפחות חלק מן הכוחות שפורקו בעקבות הסכמי השלום. זו הסיבה שהסיכוי לכך שהקיצוץ שעליו הוחלט כבר בתקציב הביטחון לשנים הבאות, בעקבות ההפגנות החברתיות שהיו בקיץ האחרון, יישאר בעינו - נמוך מאוד. בעצם, הסיכוי הוא אפסי ממש. בתוך כמה ימים יתחיל ראש הממשלה בסדרת דיונים מחודשת על גובה תקציב הביטחון לשנה הבאה "לנוכח המצב הביטחוני".
גם אם באופן רשמי יועצי התקשורת ימליצו להגיד כי הקיצוץ בתקציב הביטחון נותר בעינו, ראש הממשלה יהיה חייב להקצות תקציבים מיוחדים לצורך התעצמות של צה"ל, כך שבפועל תקציב הביטחון אפילו יגדל.
עד שנתניהו יחליט, אגב, הלחץ התקציבי כבר מורגש היטב. משרד הביטחון וצה"ל מעכבים שורה של פרויקטים, ותשלומים המגיעים לתעשיות ביטחוניות ממשרד הביטחון מעוכבים כדבר שבשגרה. מנכ"ל של חברה ביטחונית קטנה, שמשרד הביטחון חייב לה כמה מיליונים עבור ציוד שסופק כבר לצה"ל, אומר כי "ההתנהלות היא שערוריה", וכי עיכוב התשלומים מסכן את יציבותה של החברה.
הנה עוד דוגמא שממחישה את המגבלות של תקציב הביטחון, שאיננו כל כך גבוה (כ-12 מיליארד דולר בסך הכל, מתך זה יותר מ-20 אחוז במימון משלם המיסים האמריקאי): השבוע נערך בישראל ניסוי מוצלח במערכת נשק מדהימה שנמכרה לצבא זר, אך צה"ל אינו יכול להרשות לעצמו להצטייד בה. מכירת מערכות נשק למדינות בחו"ל חשובה למערכת הביטחון כמו אוויר לנשימה. אפילו מערכת "כיפת ברזל" שבה מתגאה צה"ל מאוד, גרמה עד כה לרפאל הפסד של לא פחות מרבע מיליארד שקל. חלק מההפסד יקוזז בזכות אספקת שלוש סוללות "כיפת ברזל" חדשות מעבר לשלוש הקיימות (משלם המסים האמריקאי מממן ארבע מתוך שש סוללות "כיפת ברזל" שהוזמנו על ידי צה"ל עד כה. השבוע ביקר בישראל בכיר מחיל התותחנים האמריקני, האלוף דיוויד האלברסון - ישראל מנסה לשכנע אותו לרכוש סוללות "כיפת ברזל" גם עבור הצבא האמריקאי).
אגב, מצבה המדיני של ישראל לא בהכרח מסייע למכירות הביטחוניות. השבוע עזבה את ישראל משלחת רכש גדולה מברזיל (שהתעניינה בין השאר באמצעים טכנולוגיים עבור 12 שדות תעופה מרכזיים במדינה, לקראת משחקי הגביע העולמי של 2014). הצמרת הפוליטית של ברזל די כועסת על ראש הממשלה בנימין נתניהו, על פי התרשמותם של גורמים ביטחוניים, והיא אינה מעודדת רכש ביטחוני מישראל בנקודת הזמן הזו. דיוני התקציב עוד יחוללו מאבקים תקשורתיים עזים בין שר הביטחון ובין שר האוצר (שניהם יודעים היטב מה הם הצרכים האמיתיים).
בינתיים, הדאגות רק ממשיכות להתרבות: אם איראן אכן נתונה תחת מתקפה במתקני הגרעין שלה, סביר להניח כי היא לא תבליג על כך, ותבחר את תגובתה בעיתוי במקום שתמצא לנכון (מתקפת טילי הקטיושה על הגליל המערבי השבוע, אם היא קשורה למתקפה באיראן וגם אם לא, יכולה להיחשב לכל היותר איתות ולא תגובה איראנית של ממש).
והנה דבר שדווקא אינו קשור למאבק מול הגרעין האיראני: הפרסומים על כך שישראל קיבלה מגרמניה סוללת טילי פטריוט לתגבור אינם מדוייקים. מה כן נכון? מה שפירסמה השבוע הכתבת המצויינת של "דיפנס ניוז" בישראל, ברברה אופל-רום. על פי הפרסום, מגרמניה לא הגיעה סוללה חדשה אלא רק מכ"מ למערכת הפטריוט. המכ"מ יהיה בישראל במשך 3-4 שנים - פרק הזמן הדרוש כדי לשדרג את היכולות. במפעלי חברת רייטיאון בארצות הברית שלושה מכ"מים המשרתים את סוללות הפטריוט של חיל האוויר הישראלי. המכ"מים שלהן יישלחו לגרמניה אחד אחרי אחד. אגב, הרבה יותר מאשר השאלת המכ"מ, משמעותיים הפרסומים השבוע על כך שגרמניה החליטה לאשר בנייה של צוללת "דולפין" שישית עבור חיל הים הישראלי. צוללות 4 ו-5 נמצאות כבר בבנייה ויגיעו לארץ בשנים 2013-2014. גרמניה תממן כשליש מעלות בניית הצוללת השישית – תרומה של כ-180 מיליון דולר (שניתנת גם כדי לתמוך במספנות הלאומיות ולספק להן תעסוקה לאורך זמן).
.jpg "מערכת ''מעיל רוח'' (צילום: רפאל)")
סערת המיגון האקטיבי
והנה עוד סערה במערכת הביטחון הישראלית: משרד הביטחון הוציא לפי ימים אחדים מכתב הצהרת כוונות, שבו הודיע כי החליט לבחור ברפאל כחברה שתפתח את הדור הבא של מערכות הגנה אקטיבית להגנה על טנקים ונגמ"שים (כולל נגמ"שי מרכבה, שעד כה לא הוחלט איזה מערכת תגן עליהם). המכתב נוקב בכמויות הספציפיות של מערכות הגנה אקטיבית שיידרשו בשנים הקרובות, וזה לא מעט.
על פי ההחלטה, רפאל תהיה הקבלנית הראשית של הפרויקט, אך משרד הביטחון מעוניין לשלב במערכת "מעיל רוח" שהיא כבר פיתחה והתקינה על טנקי מרכבה 4, את המיירט הקיים במערכת המתחרה של תעש - "חץ דורבן". המכ"מ, כך נקבע עוד, יהיה מתוצרת אלתא של התעשייה האווירית. לכאורה, המכתב שם סוף למחול השדים סביב בחירת מערכת ההגנה האקטיבית לטנקים ולנגמ"שים הישראליים.
בפועל, הוא רק פותח קרב חסר פשרות, שכן מנכ"ל תעש, אבי פלדר, אינו מוכן בשום פנים באופן לשלב את המיירט של התעש במערכת הגנה אקטיבית של רפאל. תעש חתמה על הסמכי שיתוף פעולה עם חברת GDlS מארצות הברית ועם חברה מגרמניה על המשך פיתוח משותף של המערכת - למכירה בארצות הברית ובחו"ל. אם תעש לא "תתיישר" בתוך כשלושה חודשים עם החלטת משרד הביטחון על שילוב המערכות, תוכל רפאל לשלב ב"מעיל רוח" מיירט שאינו מתוצרת תעש (למרבה האירוניה, למרות שרפאל ותעש, הן שתי חברות ממשלתיות תחת אחריות משרד הביטחון, המשרד אינו יכול לכפות עליהן את שילוב המערכות, שכן ההנהלות כפופות לדירקטוריון החברות ולא למשרד, וכל דירקטוריון מחויב בראש ובראשונה לטובת החברה).
גם חברת ראדא, שפיתחה את המכ"מ למערכת "מעיל רוח", מתקוממת כנגד החלטת משרד הביטחון. מנכ"ל החברה הוא מפקד חיל האוויר לשעבר, אלוף הרצל בודינגר, והוא טען בפני בכירי משרד הביטחון כי הם לא טרחו אפילו לבדוק את המערכת של החברה שלו, שהיא זולה באופן משמעותי מן המכ"מ של אלתא וטובה לא פחות.
לא מן הנמנע כי מבקר המדינה יחליט לבחון את תהליכי קבלת ההחלטות בבחירת המערכת להגנה אקטיבית: חומרים בנושא הועברו לידיו בימים האחרונים מטעם גורמים בעלי עניין.
מתעש נמסר בתגובה כי "מערכת חץ דורבן של התעשייה הצבאית מהווה את דור ב' של מערכות ההגנה האקטיבית. למערכת יתרונות ייחודיים, שאינם מצויים במערכות אחרות גם בצד הטכנולוגי וגם בהיבט הכספי, שאינם מצויים במערכות מתחרות. תעש משוכנעת כי לאחר בחינת המערכת על ידי צה"ל, משרד הביטחון יכיר ביכולות המערכת ויתרונותיה".
תגובת משרד הביטחון: "מהרגע שבו הפכה מערכת מעיל רוח למערכת מבצעית בשימוש צה"ל, הוחלט להמשיך ולהצטייד בה בדחיפות לסד"כ נוסף, תוך ניצול אופציה מובנית שהייתה בהסכם המקורי, כמו כן אין הצדקה מבצעית, כלכלית ותפעולית להחזיק שתי מערכות שונות לטובת אותה מטרה. משרד הביטחון ימשיך לקבל את ההחלטות הטובות ביותר למערכת הביטחון הן למערכות ההגנה האקטיבית בטווח הקרוב והן בראייה לטווח הארוך. משרד הביטחון הפציר בתעשיות הביטחוניות להגיע להסכמה באופן ישיר על שילוב ואופטימיזציה של שתי המערכות, על מנת למנוע את התערבות המשרד. צר לנו על כך שהתעשיות טרם הצליחו ולא השכילו להגיע להסכמה ואנו מקווים שעדיין יצליחו להגיע להסכמה כזאת. משרד הביטחון כלקוח משרת קודם כל את האינטרס המבצעי והכלכלי של מערכת הביטחון ולכן התקבלה החלטה שלראייתנו משרתת את הצורך המבצעי והצורך הכלכלי באופן המיטבי ביותר".
קח"ר ומפקד תחנה
וגם זה קרה השבוע: קצין החינוך הראשי, תא"ל אלי שרמייסטר, מונה למפקד בפועל של תחנת הרדיו גלי צה"ל, מאחר שכהונתו של המפקד יצחק טוניק הסתיימה באופן פרומלי עוד לפני שמונה לו מחליף.
שר הביטחון אהוד ברק עדיין מתמהמה עם ההחלטה: הוא ביקש שלושה מועמדים לתפקיד, וועדה בראשות האלוף במילואים יפתח רון טל, הציגה לו ארבעה: ינון מגל, ירון דקל, גולן יוכפז ומנשה סמירה. בתחנה מעוניינים ביוכפז, ברק נוטה לכיוון מגל או אולי דקל. ההחלטה תיפול, כנראה, בקרוב. בכל זאת, לקצין חינוך ראשי יש עוד כמה עיסוקים חוץ מאשר לפקד על תחנת רדיו.
***
תמונות:
- המתקן להמרת אורניום באיספהאן (צילום: AP)
- מערכת "מעיל רוח" (צילום: רפאל)
לכל הטורים של עמיר רפפורט
מה הסיכוי שרצף המפגשים בין שר ההגנה של ארצות הברית ובין שר הביטחון הישראלי בשבועות האחרונים, הדיונים הפומביים שנערכו בישראל על הצורך בתקיפה באיראן, פרסום ד"וח סבא"א על פרויקט הגרעין של איראן והדיווחים על פיצוצים במתקני הגרעין של איראן בשבועיים האחרונים, אינם קשורים אלה לאלה? כנראה לא גבוה. והסיכוי שמתקפה על איראן נערכת בשילוב כוחות של גורמים מערביים? סביר. חורף 2011-2012 התחיל חם מאוד, והמלחמה החשאית מול איראן היא רק חלק מהתמונה.
ההתרחשויות במצרים מדאיגות לא פחות. הציבור אינו קולט או שאינו רוצה לקלוט את מלוא המשמעות של שלטון דתי איסלאמי במדינה עם 90 מיליון תושבים, נשק מערבי מתקדם (כולל מטוסי קרב ואלפי טנקים), שגובלת בנו מדרום. גם אם יחלפו עוד כמה שנים עד שהתהליך, שהחל השבוע בבחירות, יבשיל לכדי מדינת הלכה איסלמאית במצרים - האפשרות הזאת כבר אינה נראית מופרכת לגורמי ההערכה הישראליים. נהפוך הוא.
על רקע המצוקה הכלכלית במצרים, שרק החריפה בעקבות המהפיכה, הסיכויים שהתנועה האיסלאמית תשלוט בסופו של דבר גם בממשלה המצרית וגם בנשיאות – הם לא רעים. ואם בסופו של תהליך יוכרז שלטון דת במצרים, תנועת האחים המוסלמים תצטרך לשלוח זר פרחים בראש ובראשונה לנשיא ארצות הברית, ברק אובאמה, על תרומתו למהלך שהיה נחשב כבלתי סביר בעליל רק לפני כשנה.
מבחינת גורמי ביטחון לא מעטים בישראל, האמריקאים אשמים לא מעט בהתפתחויות במצרים. על פי תפיסתם של גורמים אלה, הטעות האמריקאית החלה בהתנכרות הפתאומית כלפי הנשיא לשעבר, חוסני מובראק, ברגעים הקשים שבהם עמד לאבד את שלטונו בתחילת השנה, אבל הטעות הזו היא כאין וכאפס לעומת ההתעקשות שלהם להוביל לבחירות דמוקרטיות במדינה שאין לה שום מסורת דמוקרטית. מבחינת הגורמים הישראליים, המהלך מזכיר את ההתעקשות האמריקאית לקיים בחירות דמוקרטיות ברשות הפלשתינית בשנת 2007, בשם הערכים הנעלים של הדמוקרטיה. התוצאה של אותה התעקשות בזמנו היית ניצחון החמאס והשתלטותו על רצועת עזה (וכמובן ביטול הדמוקרטיה ששימשה את הארגון אד-הוק).
לא מן הנמנע, כי באותה דרך תיסלל דרכה של תנועת האחים המוסלמיים אל השלטון במצרים.
כאילו אין שלום
גם אם התסריטים הפסימיים לא יתממשו, והתנועה האיסלאמית לא תעלה לשלטון במצרים והסכם השלום לא יבוטל, ישראל חייבת להתחיל לבנות את הכוח של צה"ל כאילו אין שלום. כבר עכשיו ניתן לראות את ההשלכות של המהפכות הפוליטות במצרים על צורכי הביטחון בישראל: כמויות אדירות של אמצעי מודיעין וכמה עשרות רכבים ממוגנים הועברו מגזרת פיקוד מרכז אל הגבול הדרומי, גדוד איסוף מודיעין חדש נמצא בהקמה אבל כל אלה הם כאין וכאפס לעומת הצרכים שיהיו כדי להתכונן לקראת אפשרות של מלחמה קונבנציונאלית מול מצרים, אפשרות לא הייתה על הפרק במשך שלושים שנות שלום קר ויציב.
על מנת להתכונן לאפשרות של מלחמה בחזית הדרומית, ישראל תצטרך לבנות מחדש לפחות חלק מן הכוחות שפורקו בעקבות הסכמי השלום. זו הסיבה שהסיכוי לכך שהקיצוץ שעליו הוחלט כבר בתקציב הביטחון לשנים הבאות, בעקבות ההפגנות החברתיות שהיו בקיץ האחרון, יישאר בעינו - נמוך מאוד. בעצם, הסיכוי הוא אפסי ממש. בתוך כמה ימים יתחיל ראש הממשלה בסדרת דיונים מחודשת על גובה תקציב הביטחון לשנה הבאה "לנוכח המצב הביטחוני".
גם אם באופן רשמי יועצי התקשורת ימליצו להגיד כי הקיצוץ בתקציב הביטחון נותר בעינו, ראש הממשלה יהיה חייב להקצות תקציבים מיוחדים לצורך התעצמות של צה"ל, כך שבפועל תקציב הביטחון אפילו יגדל.
עד שנתניהו יחליט, אגב, הלחץ התקציבי כבר מורגש היטב. משרד הביטחון וצה"ל מעכבים שורה של פרויקטים, ותשלומים המגיעים לתעשיות ביטחוניות ממשרד הביטחון מעוכבים כדבר שבשגרה. מנכ"ל של חברה ביטחונית קטנה, שמשרד הביטחון חייב לה כמה מיליונים עבור ציוד שסופק כבר לצה"ל, אומר כי "ההתנהלות היא שערוריה", וכי עיכוב התשלומים מסכן את יציבותה של החברה.
הנה עוד דוגמא שממחישה את המגבלות של תקציב הביטחון, שאיננו כל כך גבוה (כ-12 מיליארד דולר בסך הכל, מתך זה יותר מ-20 אחוז במימון משלם המיסים האמריקאי): השבוע נערך בישראל ניסוי מוצלח במערכת נשק מדהימה שנמכרה לצבא זר, אך צה"ל אינו יכול להרשות לעצמו להצטייד בה. מכירת מערכות נשק למדינות בחו"ל חשובה למערכת הביטחון כמו אוויר לנשימה. אפילו מערכת "כיפת ברזל" שבה מתגאה צה"ל מאוד, גרמה עד כה לרפאל הפסד של לא פחות מרבע מיליארד שקל. חלק מההפסד יקוזז בזכות אספקת שלוש סוללות "כיפת ברזל" חדשות מעבר לשלוש הקיימות (משלם המסים האמריקאי מממן ארבע מתוך שש סוללות "כיפת ברזל" שהוזמנו על ידי צה"ל עד כה. השבוע ביקר בישראל בכיר מחיל התותחנים האמריקני, האלוף דיוויד האלברסון - ישראל מנסה לשכנע אותו לרכוש סוללות "כיפת ברזל" גם עבור הצבא האמריקאי).
אגב, מצבה המדיני של ישראל לא בהכרח מסייע למכירות הביטחוניות. השבוע עזבה את ישראל משלחת רכש גדולה מברזיל (שהתעניינה בין השאר באמצעים טכנולוגיים עבור 12 שדות תעופה מרכזיים במדינה, לקראת משחקי הגביע העולמי של 2014). הצמרת הפוליטית של ברזל די כועסת על ראש הממשלה בנימין נתניהו, על פי התרשמותם של גורמים ביטחוניים, והיא אינה מעודדת רכש ביטחוני מישראל בנקודת הזמן הזו. דיוני התקציב עוד יחוללו מאבקים תקשורתיים עזים בין שר הביטחון ובין שר האוצר (שניהם יודעים היטב מה הם הצרכים האמיתיים).
בינתיים, הדאגות רק ממשיכות להתרבות: אם איראן אכן נתונה תחת מתקפה במתקני הגרעין שלה, סביר להניח כי היא לא תבליג על כך, ותבחר את תגובתה בעיתוי במקום שתמצא לנכון (מתקפת טילי הקטיושה על הגליל המערבי השבוע, אם היא קשורה למתקפה באיראן וגם אם לא, יכולה להיחשב לכל היותר איתות ולא תגובה איראנית של ממש).
והנה דבר שדווקא אינו קשור למאבק מול הגרעין האיראני: הפרסומים על כך שישראל קיבלה מגרמניה סוללת טילי פטריוט לתגבור אינם מדוייקים. מה כן נכון? מה שפירסמה השבוע הכתבת המצויינת של "דיפנס ניוז" בישראל, ברברה אופל-רום. על פי הפרסום, מגרמניה לא הגיעה סוללה חדשה אלא רק מכ"מ למערכת הפטריוט. המכ"מ יהיה בישראל במשך 3-4 שנים - פרק הזמן הדרוש כדי לשדרג את היכולות. במפעלי חברת רייטיאון בארצות הברית שלושה מכ"מים המשרתים את סוללות הפטריוט של חיל האוויר הישראלי. המכ"מים שלהן יישלחו לגרמניה אחד אחרי אחד. אגב, הרבה יותר מאשר השאלת המכ"מ, משמעותיים הפרסומים השבוע על כך שגרמניה החליטה לאשר בנייה של צוללת "דולפין" שישית עבור חיל הים הישראלי. צוללות 4 ו-5 נמצאות כבר בבנייה ויגיעו לארץ בשנים 2013-2014. גרמניה תממן כשליש מעלות בניית הצוללת השישית – תרומה של כ-180 מיליון דולר (שניתנת גם כדי לתמוך במספנות הלאומיות ולספק להן תעסוקה לאורך זמן).
סערת המיגון האקטיבי
והנה עוד סערה במערכת הביטחון הישראלית: משרד הביטחון הוציא לפי ימים אחדים מכתב הצהרת כוונות, שבו הודיע כי החליט לבחור ברפאל כחברה שתפתח את הדור הבא של מערכות הגנה אקטיבית להגנה על טנקים ונגמ"שים (כולל נגמ"שי מרכבה, שעד כה לא הוחלט איזה מערכת תגן עליהם). המכתב נוקב בכמויות הספציפיות של מערכות הגנה אקטיבית שיידרשו בשנים הקרובות, וזה לא מעט.
על פי ההחלטה, רפאל תהיה הקבלנית הראשית של הפרויקט, אך משרד הביטחון מעוניין לשלב במערכת "מעיל רוח" שהיא כבר פיתחה והתקינה על טנקי מרכבה 4, את המיירט הקיים במערכת המתחרה של תעש - "חץ דורבן". המכ"מ, כך נקבע עוד, יהיה מתוצרת אלתא של התעשייה האווירית. לכאורה, המכתב שם סוף למחול השדים סביב בחירת מערכת ההגנה האקטיבית לטנקים ולנגמ"שים הישראליים.
בפועל, הוא רק פותח קרב חסר פשרות, שכן מנכ"ל תעש, אבי פלדר, אינו מוכן בשום פנים באופן לשלב את המיירט של התעש במערכת הגנה אקטיבית של רפאל. תעש חתמה על הסמכי שיתוף פעולה עם חברת GDlS מארצות הברית ועם חברה מגרמניה על המשך פיתוח משותף של המערכת - למכירה בארצות הברית ובחו"ל. אם תעש לא "תתיישר" בתוך כשלושה חודשים עם החלטת משרד הביטחון על שילוב המערכות, תוכל רפאל לשלב ב"מעיל רוח" מיירט שאינו מתוצרת תעש (למרבה האירוניה, למרות שרפאל ותעש, הן שתי חברות ממשלתיות תחת אחריות משרד הביטחון, המשרד אינו יכול לכפות עליהן את שילוב המערכות, שכן ההנהלות כפופות לדירקטוריון החברות ולא למשרד, וכל דירקטוריון מחויב בראש ובראשונה לטובת החברה).
גם חברת ראדא, שפיתחה את המכ"מ למערכת "מעיל רוח", מתקוממת כנגד החלטת משרד הביטחון. מנכ"ל החברה הוא מפקד חיל האוויר לשעבר, אלוף הרצל בודינגר, והוא טען בפני בכירי משרד הביטחון כי הם לא טרחו אפילו לבדוק את המערכת של החברה שלו, שהיא זולה באופן משמעותי מן המכ"מ של אלתא וטובה לא פחות.
לא מן הנמנע כי מבקר המדינה יחליט לבחון את תהליכי קבלת ההחלטות בבחירת המערכת להגנה אקטיבית: חומרים בנושא הועברו לידיו בימים האחרונים מטעם גורמים בעלי עניין.
מתעש נמסר בתגובה כי "מערכת חץ דורבן של התעשייה הצבאית מהווה את דור ב' של מערכות ההגנה האקטיבית. למערכת יתרונות ייחודיים, שאינם מצויים במערכות אחרות גם בצד הטכנולוגי וגם בהיבט הכספי, שאינם מצויים במערכות מתחרות. תעש משוכנעת כי לאחר בחינת המערכת על ידי צה"ל, משרד הביטחון יכיר ביכולות המערכת ויתרונותיה".
תגובת משרד הביטחון: "מהרגע שבו הפכה מערכת מעיל רוח למערכת מבצעית בשימוש צה"ל, הוחלט להמשיך ולהצטייד בה בדחיפות לסד"כ נוסף, תוך ניצול אופציה מובנית שהייתה בהסכם המקורי, כמו כן אין הצדקה מבצעית, כלכלית ותפעולית להחזיק שתי מערכות שונות לטובת אותה מטרה. משרד הביטחון ימשיך לקבל את ההחלטות הטובות ביותר למערכת הביטחון הן למערכות ההגנה האקטיבית בטווח הקרוב והן בראייה לטווח הארוך. משרד הביטחון הפציר בתעשיות הביטחוניות להגיע להסכמה באופן ישיר על שילוב ואופטימיזציה של שתי המערכות, על מנת למנוע את התערבות המשרד. צר לנו על כך שהתעשיות טרם הצליחו ולא השכילו להגיע להסכמה ואנו מקווים שעדיין יצליחו להגיע להסכמה כזאת. משרד הביטחון כלקוח משרת קודם כל את האינטרס המבצעי והכלכלי של מערכת הביטחון ולכן התקבלה החלטה שלראייתנו משרתת את הצורך המבצעי והצורך הכלכלי באופן המיטבי ביותר".
קח"ר ומפקד תחנה
וגם זה קרה השבוע: קצין החינוך הראשי, תא"ל אלי שרמייסטר, מונה למפקד בפועל של תחנת הרדיו גלי צה"ל, מאחר שכהונתו של המפקד יצחק טוניק הסתיימה באופן פרומלי עוד לפני שמונה לו מחליף.
שר הביטחון אהוד ברק עדיין מתמהמה עם ההחלטה: הוא ביקש שלושה מועמדים לתפקיד, וועדה בראשות האלוף במילואים יפתח רון טל, הציגה לו ארבעה: ינון מגל, ירון דקל, גולן יוכפז ומנשה סמירה. בתחנה מעוניינים ביוכפז, ברק נוטה לכיוון מגל או אולי דקל. ההחלטה תיפול, כנראה, בקרוב. בכל זאת, לקצין חינוך ראשי יש עוד כמה עיסוקים חוץ מאשר לפקד על תחנת רדיו.
***
תמונות:
- המתקן להמרת אורניום באיספהאן (צילום: AP)
- מערכת "מעיל רוח" (צילום: רפאל)
לכל הטורים של עמיר רפפורט
