הגנה רב שכבתית, הגרסה הערבית

המהומות האחרונות בסוריה והאירועים במצרים מגבירים את העניין במערך ההגנה סביב המשטרים הערביים במדינות השכנות. אך האם יש קווי דימיון בין מערכים אלה ובין פריסת חמאס, חיזבאללה וכוחות נוספים באזור? ואיך זה משפיע על יכולת התמרון של צה”ל? ניתוח מיוחד

הגנה רב שכבתית, הגרסה הערבית

פעילי חיזבאללה בביירות (ארכיון:AP)

התמודדות כוחות הביטחון בסוריה מול ההתקוממות הפנימית במהלך החודשים האחרונים חושפת בפני גופי מודיעין מערביים את האופן המדויק שבו ערוכים הכוחות שנועדו להגן על המשטר. בהקשר לכך, אפשר להיזכר באימרה של חכמי ישראל בעת העתיקה (חז"ל): "המלבוש מכסה את הגוף אך מגלה את הנשמה". בהשאלה, ניתן לומר שפני הקרקע הם ה"גוף", ואילו כוחות הצבא הם ה"בגד" שמכסה אותה. ה"נשמה", היא אוסף הרצונות, הכוונות, האינטרסים והאילוצים של המשטרים הערביים.

מבט על על ההיערכות ופריסת הכוחות של צבאות ערב, ה"מלבוש", ממחיש באופן הבולט ביותר את מטרת הצבא וייעודו ואת המענה לשאלה – מהו האינטרס העליון של המשטרים הערביים סביבנו? סביב המשטרים הערוכים בערי הבירה הערביות (דמשק, קהיר ועמאן) קיימת רצועת הגנה הנשענת על נאמני המשטר, כוחות קומנדו, צנחנים ושריון איכותיים ומיוחדים, מקצת המפקדים על כוחות אלו שייכים למשפחת המלוכה או המשטר. סביב רצועת ההגנה המקיפה את עיר הבירה קיימות מספר רצועות הגנה נוספות עד הגבול עם ישראל.

ה"גוף" הוסתר על ידי פרישת כוחות הצבא, אך בה בעת נחשפה ה"נשמה": המשטר במדינות אלו הוא המרכיב החשוב ביותר וההגנה עליו היא האינטרס העליון, בהתאם נגזרת מטרת העל ואופן ההיערכות של הצבא וכוחות הביטחון. פרישת הצבאות הערביים בצורה היקפית, שכבה אחר שכבה, דומה לבצל ולגלדים המקיפים ועוטפים את ליבתו. הגלדים אינם היקפיים, 360 מעלות, אלא דומים לקשתות בגדלים משתנים. אורכם ועוביים נגזרים מתנאי הקרקע, ההיקף וסוג הכוחות הצבאיים הקיימים.

ה"מלבוש", שהוא כאמור כוחות הצבא, מותאם ל"גוף" שהוא הקרקע. המטרה היא שבכל גלד וגלד יותאמו ויפעלו כוחות הצבא באופן מיטבי על מנת להגן מפני התמרון היבשתי הנרחב שצה"ל עשוי לממש. ניקח את סוריה כדוגמה. באמצעות עקרונות "גלדי הבצל" ניתן להמחיש כיצד ה"מלבוש מכסה את הגוף", להראות כיצד ערוכים כוחות הצבא הסורים על פני השטח, או במילים אחרות, כיצד סוריה "מתלבשת לקרב": "ליבת הבצל", היא לעולם עיר הבירה הערבית, במקרה זה דמשק, בתוכה נמצא ומתקיים המשטר הסורי ששימורו ויציבותו הוא כאמור האינטרס הסורי העליון.

"גלד" ההגנה הראשון נבנה סביב העיר דמשק (ובתוכה) וכולל כוחות צבא נאמני המשטר, יחידות קומנדו ושריון מיוחדים ואיכותיים, חלקם של המפקדים ביחידות אלו משתייך למשפחת הנשיא אסד. "גלד" זה מהווה מעיין קו הגנה אחרון וייעודו הוא להגן על המשטר בכל מחיר על מנת שלא להותירו חשוף לפגיעה פיזית של האויב. "גלדי הבצל" השני, השלישי והרביעי משתרעים ממרחב אגן דמשק לעבר חזית רמת הגולן ומהווים את עיקר המסה של צבא היבשה הסורי הכולל כוחות שריון, חי"ר, ארטילריה וקומנדו. ייעודם של "גלדים" אלו הוא לבלום את התמרון היבשתי הצה"לי, להכילו וליצור את התנאים המתאימים למתקפת הנגד עד לעומק שטחי רמת הגולן. ה"גלד" האחרון (או הראשון מכיוון הגבול הישראלי – סורי) הוא למעשה ה"קליפה" העבה. "קליפה" זו מורכבת מכוחות קומנדו ונ"ט וייעודה המרכזי הוא להשהות עד כמה שניתן את התקדמות צבא היבשה הישראלי ולגבות ממנו מחיר גבוה בנפש ובאמצעי לחימה, כך שיגיע חלש ומותש אל עבר מערכי ההגנה שנועדו לבלום אותו.

שכבות ההגנה של הגרילה

האם ניתן לתאר גם את ארגון חיזבאללה בלבנון ואת החמאס בעזה על פי תפיסת עקרונות "גלדי הבצל"? האם ניתן להסביר כיצד כוחות הגרילה, ה"מלבוש", ערוכים ומכסים את שטחי לבנון ועזה, ה"גוף"? ומהם מגלים לנו על האינטרס העליון של ארגונים אלו, ה"נשמה"? ארגון חיזבאללה מיסד וביסס את תפיסת הלחימה ובתוכה את מרכיב ההגנה ואופן היערכות יחידותיו בדרום לבנון החל מרגע הנסיגה הישראלית מלבנון (מאי 2000).

שש שנים מאוחר יותר, במהלך מלחמת לבנון השנייה, ניתנה לו האפשרות לבחון במידת מה את תפיסתו למול מה שהיינו רוצים לכנות התמרון היבשתי הצה"לי. ארגון החמאס החל למסד את תפיסת הלחימה לאחר ההפיכה שביצע ברצועת עזה בקיץ 2007, וכעבור שנתיים וחצי ניתנה גם לו ההזדמנות לבחון את תפיסתו ה"טרייה" במהלך מבצע "עופרת יצוקה", שוב, במה שהיינו רוצים לכנות התמרון היבשתי הצה"לי.

תפיסת הלחימה של שני הארגונים זהה ונתמכת על ידי איראן כאשר ההבדלים העיקריים ביניהם הם – החמאס שולט כמשטר בכל רצועת עזה ואילו חיזבאללה הינו חלק מהמדינה הלבנונית. לחיזבאללה יש ניסיון קרבי מצטבר רב יותר בסבבי הסלמה רחבי היקף נגד ישראל, אמל"ח רב ואיכותי יותר, וגם עומק טריטוריאלי המשתרע ממזרח לבנון לעבר הגבול עם סוריה בעוד החמאס מוקף ונתחם ברצועה קרקעית צרת היקף. למרות הבדלים אלה, עקרונות היסוד של תפיסת ההגנה וההתקפה בארגונים אלו זהה ונדמה כי חמאס הינו העתק מוקטן של ארגון חיזבאללה. דברי נסראללה לכתב רשת "אל-ג'זירה" בלבנון במהלך מלחמת לבנון השנייה שופכים אור על עקרונות תפיסת הלחימה של הארגונים: "אתה שואל אותי מהו ניצחון עבורנו? אנו נלחמים היום בצבא החזק ביותר במזרח התיכון! צבא שהביס חמש מדינות ערב במכה אחת! כל עוד אנו עומדים על רגלינו וכל עוד הרקטות שלנו נופלות על היישובים בישראל, זהו ניצחון! כל יום שעובר הוא ניצחון עבורנו!".

מבחינה צבאית ניתן להבין כי זרוע ההתקפה של הארגון היא אלפי הרקטות הנורות לעבר ישראל, ואילו זרוע ההגנה שלו היא יחידות היבשה שתפקידן, באמצעות נ"ט, מטעני חבלה וצלפים, לעכב כמה שיותר את ההתקדמות היבשתית, על מנת לאפשר את ירי הרקטות עד ליומה האחרון של המלחמה. את שני המרכיבים - הרקטות והנ"ט מפזרים - ומבזרים הארגונים על פני שטח נרחב ככל שניתן כדי לשמור על שרידותם ולצמצם את הפגיעה על ידי צה"ל. תפקיד הזרוע ההתקפית הוא לפגוע בכלכלה ובמשק הישראלי ותפקידה של הזרוע ההגנתית הוא לגבות מחיר בדם חיילי צה"ל. "הדם והכלכלה" שכה חשובים לישראל, הם המרכיבים לניצחון לפי תפיסתו של מזכ"ל חיזבאללה, חסן נסראללה.

אם כן מהי "ליבת הבצל" של חיזבאללה וחמאס? בניגוד למשטרים במדינות ערב סביב ישראל, שרידות ההנהגה אינה האינטרס העליון של ארגוני הגרילה. ההנהגה אמנם חשובה אך השרידות הארגונית נמצאת מעליה. הן חיזבאללה והן חמאס ידעו פגיעה קשה במנהיגיהם: בפברואר 1992 חוסל חוסיין מוסאווי, מזכ"ל חיזבאללה הקודם, ואילו הנהגת החמאס ידעה פגיעות רבות במנהיגות הדתית, הפוליטית והצבאית בעיקר במחצית הראשונה של העשור שעבר. על פי תפיסת "גלדי הבצל" אין ליבה אחת מרכזית עליה נדרשים להגן כוחות הגרילה. לפי נסראללה, יש לשמר את השרידות הארגונית ואת ירי הרקטות עד ליומה האחרון של הלחימה ועל כן האינטרס הצבאי העליון הוא להגן על מערכי הרקטות למיניהם וכיוון שאלו מבוזרים בשטח הלבנוני הרי שלארגונים אלו יש מספר רב מאד של "ליבות בצלים" וכנגזרת מכך מספר רב של "בצלים וגלדים". כדי לשמר את מערכי הרקטות המהוות נכס ארגוני יקר ערך, דאגו בחיזבאללה ובחמאס למקם אותם בתוך השטחים האורבניים, או בהינתן עומק טריטוריאלי כמו בלבנון - גם באזורים הסבוכים בצמחייה ובסלעים.

כיוון שכך, ניתן לתאר את תפיסת עקרונות "גלדי הבצל" של ארגוני הגרילה בלבנון ובעזה באופן הבא, ניקח כדוגמה את היערכות יחידות חיזבאללה בדרום לבנון: "ליבות הבצלים" הן המרחבים האורבניים, הכפרים והערים בלבנון ובעזה, שם מרוכזים עיקר הרקטות ואותם פעילים המפעילים אותן. השימוש בתשתיות של אוכלוסייה קרקעית ובתווך התת-קרקעי במרחבים האורבניים הוא חלק מתפיסת ההפעלה של ארגונים אלו, כפי שנחשפנו במלחמת לבנון השנייה ובמבצע "עופרת יצוקה". סביב "ליבת הבצל" פרוש ה"גלד" ההיקפי הראשון, הכולל בעיקר תצפיות ומארבי נ"ט וצליפה. ייעודו המרכזי של גלד זה הוא להוות מעיין נקודה אחרונה למתן התרעה לשטח האורבני, לפני כניסת כוחות צה"ל אליו.

מעבר למשימת עיכוב כוחות צה"ל, תפקיד הגלד הוא גם להכין את המרחב האורבני על ידי ציודו במידע אודות היקף וסוג כוחות קרב ועל כיווני ההגעה. סביב ה"גלד" הראשון המקיף את המרחב האורבני קיים ה"גלד" השני, על פי רוב העבה יותר. גלד זה נפרש מאיזור המרוחק קילומטר עד שני קילומטרים מהגבול עם ישראל, ועד המפגש עם ה"גלד" הראשון. תכליתו העיקרית - ללכוד את הכוח הישראלי בשטח השמדה, שטח נחות בגובה הנשלט מסביבו. בשטח זה צפויים להיפרש מטעני חבלה רבים שיופעלו על הכוח הצה"לי, כאשר במקביל יתבצע ירי של טילי נ"ט מהשטחים השולטים סביבו.

ה"גלד" השלישי והאחרון הוא ה"קליפה" העבה הנמצאת כקילומטר עד שניים בשטח הלבנוני וכמספר מאות מטרים בשטח הישראלי. "קליפה" עבה זו מורכבת מתצפיות וממארבי נ"ט וצלפים ותכליתה היא לאתר את הכוחות הצה"ליים כבר בזמן שהם מתארגנים בשטחם, לטווח אותם באמצעות ירי מרגמות ולשבש את היערכותם מוקדם ככל שניתן או במידה ולא יתאפשר - לנסות ולשבש את שלב מעבר הגבול. במקרה של הגרילה, ישנן "ליבות בצלים" רבות, שסביבן "גלדים". על כן נמצא בלבנון ובעזה "אשכולות בצלים" רבים הצמודים זה לזה מהגבול עם ישראל ועד למרכזי השטחים האורבניים ולאחריהם "אשכולות בצלים" נוספים וכך הלאה בשטחי לבנון וברצועת עזה. "אשכולות" אלו נפרשים שדרכם יחדרו כוחות היבשה של צה"ל בעת ביצוע תמרון יבשתי נרחב, על פי הערכת חיזבאללה וחמאס.

התמרון האחרון

מלחמת לבנון השנייה ומבצע "עופרת יצוקה" ברצועת עזה המחישו עד כמה מורכבים, צפופים וסבוכים מערכי ההגנה של חיזבאללה וחמאס ומהי מידת הסיכון הטמונה בהתמודדות נגדם. חישובי עלות תועלת ובמיוחד החשש מהיקף נפגעים רב בנפש וברכוש בהינתן החלטה על ביצוע תמרון יבשתי, גרמו לדרג מקבלי ההחלטות בצמרת הביטחונית – מדינית בישראל להתמהמה ולהסס כחודש ארוך של לחימה במהלך מלחמת לבנון השנייה, ולפסול הלכה למעשה אפשרות של תמרון במהלך מבצע "עופרת יצוקה".

ההיסטוריה הצבאית מלמדת אותנו שבמרבית המקרים דווקא המפקדים שלחמו בשטח היו אלו שגילו יצירתיות ותעוזה והגם שהיו מעטים, הם אלו שהציעו פתרונות אופרטיביים "פורצי דרך", לחצו על הדרג הבכיר ונסכו בו ביטחון ביכולת לבצע והצליחו להשפיע על המערכה כולה. המקרה הישראלי הבולט ביותר הוא אירוע חציית התעלה במלחמת יום כיפור (1973) בהובלת האלוף אריאל שרון. הוא יזם ושכנע את הדרג הביטחוני הבכיר ביכולתו לפרוץ את מערך ההגנה המצרי רווי הטילים נגד טנקים ולסלול את הדרך לשינוי פני המערכה כולה.

כיום, בהיעדר מנהיגות צבאית מסוג זה, פועלת ההרתעה של ארגוני הטרור ביעילות, ולמעשה, התמרון היבשתי האחרון שביצע צה"ל היה בלבנון לפני כשלושים שנה, בעת ששרון תפקד כשר הביטחון. לאלו המתעקשים לכנות את מבצע "חומת מגן" (2002), תמרון יבשתי נרחב נזכיר שגם אז היה זה שרון שהוביל, אלא שהפעם בכובע ראש הממשלה. הביטחון, בעצם היכולת של המפקד לבצע מהלך צבאי מורכב, נשען על שלושה בסיסים: הניסיון הקרבי המצטבר, האימונים בשגרה והידע שנרכש על האויב, מהותו, פעילותו ויכולותיו על נקודות החוזק והתורפה שלהן. דור המפקדים הנוכחי בצה"ל נטול ניסיון קרבי בהיבט התמרון היבשתי הנרחב. יתרה מכך, לאחר יותר מעשור מאז הנסיגה מרצועת הביטחון בדרום לבנון וכשש שנים מהנסיגה מעזה, אזורים שאפשרו לצבא להתנסות ולבחון עצמו מדי יום מול אויביו ועל ידי כך ללמוד ולהשתפר, צה"ל נותר ללא שטחים בו יוכל ליישם את מה שלמד.

להבין, לתמרן

הבנת תפיסת "גלדי הבצל" והמבנה שלה, יכולה לעזור למפקד הנדרש להילחם למול ארגוני הגרילה בלבנון ובעזה. גם בהיעדר מידע מודיעיני מדויק אודות פרישת יחידות הגרילה, היקפם ואפיונם, כפי שהיו במלחמות הקונבנציונאליות בעבר, יוכל המפקד לנתח כל "גלד" ו"גלד" על פי ייעודו, הרכבו (הצפוי) ותנאי הקרקע, ובהתאם לכך לנסות ולאתר הזדמנויות ולהשמיד את האויב במרחב, או להימנע מסיכונים וליפול למלכודות ה"גלד" הבא. מימוש ויישום עקרונות "גלדי הבצלים" דורשים לא רק הבנה וניתוח אלא כמובן תרגולם באימונים. בדרך זו יחזק המפקד את ביטחונו העצמי ואת האמונה ביכולת יחידתו לבצע את המשימה המוטלת עליו, במסגרת התמרון היבשתי לעומק מערכי ארגוני הגרילה בלבנון ובעזה.