אש בחמש חזיתות
מה מתחולל במלחמת הצללים בין ישראל לאיראן? מדוע החיזבאללה הגביר כוננות בצפון? מדוע הרמטכ"ל דיבר השבוע על פעולה קרקעית בעזה? מדוע המתח בחיה"א מרקיע שחקים? ואיך מכבים את האש ביחסי דתיים-חילוניים בצה"ל? (לא בטוח שדברים של ראש מכינת "עוצם" על רצח רבין, שנחשפים כאן, יסייעו לכך). הטור השבועי של עמיר רפפורט מדבר על כל אלה וגם על ידידה חדשה למערכת הביטחון במזרח הרחוק , ימי חמישי ב-14:00
עמיר רפפורט
| 19/05/2011
למרות הגשם ששטף את ישראל לקראת סוף השבוע, חורף 2011 עלול להיות חם מאוד: האוויר מלא באדי דלק. כל ניצוץ עלול להצית בעירה. נתחיל באיראן. הפרסומים שמייחסים לישראל את הפיצוץ שאירע בשבת שעברה בבסיס סאג'אד בקרבת טהרן, יכולים להעיד על עוד הצלחה ישראלית מסחררת. אם ידנו אכן הייתה בפיצוץ שגם גבה את חייו של בכיר מערך הטילים האיראני, חסן טהרני, אפשר שוב להתגאות במוסד.
מדובר אזי בהמשך ישיר לפרסומים הרבים בתקשורת הזרה בשנים האחרונות על פעולות שיבוש בלתי פוסקות בפרויקט הגרעין, בפרוייקט הטילים האיראניים, כולל באמצעות שימוש בתולעת המחשבים "סטוקסנט". המסקנה במקרה כזה תהיה שראש המוסד תמיר פרדו ממשיך את דרכו של הראש הקודם, מאיר דגן, למרות שהוא שונה ממנו בכל תכונה אישית אפשרית (כולל הטפה בלתי פוסקת לצמצום תקציבי, בניגוד לימי דגן, שבהם המוסד גדל באופן חסר תקדים בהיקף כח האדם שלו, ותקציביו תפחו בהתאם). לאיראנים היה השבוע אינטרס ברור לטעון שמדובר בתאונה, אבל פרסומים בעולם, המייחסים את הפיצוץ לפעולה ישראלית, עלולים לאלץ אותם להגיב.
אולי זהו הרקע לפרסומים שהיו השבוע בלבנון, על כך שבחיזבאללה הוכרז על כוננות גבוהה ועל גיוס מילואים (הארגון הלבנוני הוא אחת מהזרועות הקדמיות של המשטר האיראני בחזית מול ישראל). דבריו של שר הביטחון השבוע, בהתייחס לפיצוץ באיראן ("כן יירבו"), היו במידה רבה מיותרים. ההנחיה שהוציא ראש הממשלה לשרים לקראת סוף השבוע הזה , להנמשיך פרופיל בדיון הציבורי - במקום הנכון. חבל רק שזה נעשה קצת מאוחר מידי.
בהקשר זה נכונים דבריו של ראש המועצה לביטחון לאומי, אלוף (מיל') יעקב עמידרור שאמר ביום חמישי על רקע הוויכוח הציבורי האם נכון לתקוף באיראן, כי "חלק מהאנשים בגופים המקצועיים מתבלבלים וחושבים שיש להם איזושהי הבנה טובה יותר ממקבלי ההחלטות. אם יש להם תפיסת עולם, שילכו לבחירות, ייבחרו והם יקבלו את ההחלטות". עמידרור, שנאם ביום עיון של המכון למחקרי ביטחון לאומי, שנערך בתל אביב, ציין עוד כי "בעניין הזה במדינת ישראל נחצו המון קווים אדומים. מן הראוי לחשוב מחדש על מערכת היחסים הזו בין הגופים המקצועיים לבין הגוף הנבחר".
עזה תחילה
אם האיראנים יגיעו למסקנה שישראל אכן תקפה את בסיס הטלים שלהם, הם עלולים לנסות להגיב בדרכים עקיפות, בחו"ל, או במסגרת מלחמת הסייבר שמתחוללת יום יום - שעה שעה, הרחק מתשומת הלב הציבורית. המלחמה הזו עולה לכותרות רק לעיתים רחוקות, כמו השבוע - כאשר גורמים איראניים פירסמו הודעה לפיה הם הצליחו להדוף התקפה של התולעת "דוקו", אשר לפי הטענות יוצרה על ידי אותם גורמים שייצרו את ה"סטוקסנט", שעל פי פרסומים זרים מדובר בגורמים ישראליים. 
ואולם, איך שהדברים נראים בסוף השבוע הזה, יש סיכוי סביר שסיבוב הלחימה הבא יהיה קודם כל ברצועת עזה. צריך להתייחס ברצינות לדבריו של הרמטכ"ל, רא"ל בני גנץ, בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת, לפיהם צה"ל עלול להידרש למבצע קרקעי ברצועה. האסימון, שמבצע קרקעי יגיע במוקדם או במאוחר, נפל בצה"ל בסבב האש האחרון, לפני כשבועיים, כאשר הרקטות של הג'יהאד האיסלאמי הגיעו עד ראשון לציון שבפתאי תל אביב. האם מבצע נוסף יהיה דומה למבצע "עופרת יצוקה" מלפני שלוש שנים? בוודאות לא. האם מטרתו תהיה להפיל את שלטון החמאס בעזה? יכול להיות שכן (בעניין זה כדאי לקרוא מאמר שכתב באתר זה איש חטיבת המחקר באמ"ן לשעבר, אל"מ במיל' רונן כהן)
דתיים - חילוניים
מתח גבוה קיים גם ביחסי דתיים-חילוניים לקראת פרסום מסקנות ועדה מטעם ראש אכ"א, האלוף אורנה ברביבאי, שבוחנת את הנושא על רקע הטענות הקשות שעלו בגין הקצנה דתית בצה"ל. הקצנה, שמתבטאת בחלק מהמקרים באיסור על חיילות לשיר בארועים פומביים. מכתב ששלחו השבוע לרמטכ"ל עשרים אלופים במילואים כנגד ההקצנה הדתית, לא עורר כמעט תשומת לב ציבורית, אבל כדאי לדעת כי חלק מהבעיה נובע מעמדות שנויות במחלוקת שמבוטאות לא רק בשוליים של הימין הקיצוני אלא גם בלב ליבו של הציבור הציוני-דתי.
קחו, למשל את המכינה הקדם צבאית "עוצם", פאר היצירה של הציבור הדתי-לאומי. המכינה הצמיחה במשך שנים רבות מאות מפקדים איכותיים לכל מערכי צה"ל. בראש המכינה עמד במשך שנים רבות טייס חיל האוויר, הרב רפי פרץ. כאשר הרב פרץ מונה בשנה שעברה לרב הצבאי הראשי בצה"ל, החליף אותו במכינה הרב חיים ברוך. הרב הצבאי הראשי ממשיך לפקוד את הישיבה המזוהה עימו מפעם לפעם, אבל איזה תורה מרביץ מחליפו בתלמידיו?
מתברר כי בשבוע שעבר, שבו צויין יום השנה ה-16 לרציחתו של ראש הממשלה יצחק רבין, נשא הרב שיעור שכותרתו : "רצח רבין, פטירת רחל והקשר ביניהם". הרב טרח להזכיר כי ביום רציחתו של רבין הלכו לעולמם גם רחל אימנו ומתושלח (סבו של נוח המקראי), ושזה היה תאריך לידתו של בנימין. היו עוד כמה אירועים ביום הזה, ציין הרב. התובנה מהשיעור שלו הייתה שלהבדיל מהציבור הדתי-לאומי המאמין, הציבור שהוא חסר אמונה דתית הוא גם נטול ערכים. "(אי אפשר) להניע את התהליכים הציוניים פה אם אתה לא בא מעוצמת של רוח, חזון וקודש", הוא אמר. "אם לא בונים מדינה על יסודות תשתיתיים רוחניים – המדינה קורסת. היום להגיד עם ישראל – זה לא פוליטיקלי קורקט. היום אומרים החברה הישראלית – זה היהודים, הנוצרים, הערבים, כולם. עם ישראל זה רק היהודים. זה לא מוסרי להיות שם כבר. מי מסוגל לתת לו (לעם) כוח. החילוניים?– הם לא מלאי כוחות. אין להם מנוע פנימי. החברה החרדית – גם לה אין מנוע פנימי".
אם זה המטען שמועמס על עולם דור המפקדים הבא בצה"ל, ברור כי המתיחות בין המגזר הדתי לחילוני רק תלך ותעצים בשנים הבאות. יצויין, כי חלק מהחניכים חשו אי נחת ממשנתו של רבם, ובמיוחד ממה שנתפס בעיניהם כהפחתת החשיבות של רצח רבין כמאורע לאומי מכונן.
חיל האוויר
וחם במיוחד בסוף השבוע הזה גם בחיל האוויר, שם נרשמת דריכות עצומה לקראת ההחלטה על מינוי מפקד חיל האוויר הבא. איכשהו, גם המינוי היוקרתי הזה, שאמור להתפרסם בכל יום, מתחבר לויכוח הנוקב בדרג המדיני ובדרג הצבאי בסוגיית איראן. איך זה קשור?
קודם כל בגלל שמפקד חיל האוויר הוא מפקד הזרוע האסטרטגית של ישראל - זו שתתבקש להוציא את תכניות התקיפה אל הפועל – אם יוחלט על כך. על פי הדיבורים במטה חיל האוויר השבוע, בנימין נתניהו ואהוד ברק תומכים במינויו לתפקיד של האלוף יוחנן לוקר – מזכירו הצבאי של ראש הממשלה. הרמטכ"ל, רא"ל בני גנץ, לעומת זאת, תומך במינוי של ראש אגף התכנון, אלוף אמיר אשל. .jpg)
אשל, טייס קרב, נחשב מזה שנים רבות בחיל האוויר כ"מיועד" להיות מפקד חיל האוויר הבא, כאשר הנוכחי, אלוף עידו נחושתן, יסיים את תפקידו. לעומת זאת, לוקר לא היה מועמד ריאלי לפיקוד על החיל בעבר גם בגלל שהוא נווט בהכשרתו האווירית (על פי עולם המושגים בחיל האוויר מדובר בתפקיד פחות יוקרתי מטייס; מעולם לא פיקד על החיל נווט). לוקר נחשב מזכיר צבאי דומיננטי, שלא היסס לריב על סמכויות עם אנשי המועצה לביטחון לאומי, שמתחרים מולו על הקשב של נתניהו.
אין ספק כי נתניהו מודע היטב לתפיסותיו בקשר לאיראן. האם הוא ישלח את ברק להתעמת מול גנץ ולכפות עליו מפקד חיל אוויר שאינו ההעדפה הראשונה שלו? לא בטוח. תשובות בקרוב .
הפנים לוויאטנאם
ומשהו חיובי לפני סיום: עכשיו אפשר לספר כאן בפעם הראשונה כי ויאטנאם וישראל חתמו על הסכם לשיתוף פעולה ביטחוני לפני מספר שבועות. ההסכם הופך את המדינה הקומוניסטית לבת ברית חדשה במזרח הרחוק- ולפוטנציאל עסקי לחברות הישראליות, כולל מהמגזר הביטחוני.
הארוע שעושה "אאוטינג" ליחסי ישראל-ויאטנאם זה ביקור שיערוך בשבוע הבא במדינה הנשיא שמעון פרס, בראש משלחת של 60 אנשי ציבור ואנשי עסקים ישראליים. במשלחת הענקית גם דמויות ביטחוניות בולטות שינסו לנצל את ההזדמנות כדי לקדם מכירות בשוק היעד החדש. אחד מהם יהיה מנכ"ל תעש, אבי פלדר, אבל הוא לא יהיה איש התעשיות הביטחוניות היחיד שייצמד לפרס בשבוע הבא.
****
תמונות:
הרמטכ"ל בתרגול בחטיבת הבקעה (צילום: דובר צה"ל)
מטס חיל האוויר ביום העצמאות (צילום: דובר צה"ל)
לכל הטורים של עמיר רפפורט
למרות הגשם ששטף את ישראל לקראת סוף השבוע, חורף 2011 עלול להיות חם מאוד: האוויר מלא באדי דלק. כל ניצוץ עלול להצית בעירה. נתחיל באיראן. הפרסומים שמייחסים לישראל את הפיצוץ שאירע בשבת שעברה בבסיס סאג'אד בקרבת טהרן, יכולים להעיד על עוד הצלחה ישראלית מסחררת. אם ידנו אכן הייתה בפיצוץ שגם גבה את חייו של בכיר מערך הטילים האיראני, חסן טהרני, אפשר שוב להתגאות במוסד.
מדובר אזי בהמשך ישיר לפרסומים הרבים בתקשורת הזרה בשנים האחרונות על פעולות שיבוש בלתי פוסקות בפרויקט הגרעין, בפרוייקט הטילים האיראניים, כולל באמצעות שימוש בתולעת המחשבים "סטוקסנט". המסקנה במקרה כזה תהיה שראש המוסד תמיר פרדו ממשיך את דרכו של הראש הקודם, מאיר דגן, למרות שהוא שונה ממנו בכל תכונה אישית אפשרית (כולל הטפה בלתי פוסקת לצמצום תקציבי, בניגוד לימי דגן, שבהם המוסד גדל באופן חסר תקדים בהיקף כח האדם שלו, ותקציביו תפחו בהתאם). לאיראנים היה השבוע אינטרס ברור לטעון שמדובר בתאונה, אבל פרסומים בעולם, המייחסים את הפיצוץ לפעולה ישראלית, עלולים לאלץ אותם להגיב.
אולי זהו הרקע לפרסומים שהיו השבוע בלבנון, על כך שבחיזבאללה הוכרז על כוננות גבוהה ועל גיוס מילואים (הארגון הלבנוני הוא אחת מהזרועות הקדמיות של המשטר האיראני בחזית מול ישראל). דבריו של שר הביטחון השבוע, בהתייחס לפיצוץ באיראן ("כן יירבו"), היו במידה רבה מיותרים. ההנחיה שהוציא ראש הממשלה לשרים לקראת סוף השבוע הזה , להנמשיך פרופיל בדיון הציבורי - במקום הנכון. חבל רק שזה נעשה קצת מאוחר מידי.
בהקשר זה נכונים דבריו של ראש המועצה לביטחון לאומי, אלוף (מיל') יעקב עמידרור שאמר ביום חמישי על רקע הוויכוח הציבורי האם נכון לתקוף באיראן, כי "חלק מהאנשים בגופים המקצועיים מתבלבלים וחושבים שיש להם איזושהי הבנה טובה יותר ממקבלי ההחלטות. אם יש להם תפיסת עולם, שילכו לבחירות, ייבחרו והם יקבלו את ההחלטות". עמידרור, שנאם ביום עיון של המכון למחקרי ביטחון לאומי, שנערך בתל אביב, ציין עוד כי "בעניין הזה במדינת ישראל נחצו המון קווים אדומים. מן הראוי לחשוב מחדש על מערכת היחסים הזו בין הגופים המקצועיים לבין הגוף הנבחר".
עזה תחילה
אם האיראנים יגיעו למסקנה שישראל אכן תקפה את בסיס הטלים שלהם, הם עלולים לנסות להגיב בדרכים עקיפות, בחו"ל, או במסגרת מלחמת הסייבר שמתחוללת יום יום - שעה שעה, הרחק מתשומת הלב הציבורית. המלחמה הזו עולה לכותרות רק לעיתים רחוקות, כמו השבוע - כאשר גורמים איראניים פירסמו הודעה לפיה הם הצליחו להדוף התקפה של התולעת "דוקו", אשר לפי הטענות יוצרה על ידי אותם גורמים שייצרו את ה"סטוקסנט", שעל פי פרסומים זרים מדובר בגורמים ישראליים.
ואולם, איך שהדברים נראים בסוף השבוע הזה, יש סיכוי סביר שסיבוב הלחימה הבא יהיה קודם כל ברצועת עזה. צריך להתייחס ברצינות לדבריו של הרמטכ"ל, רא"ל בני גנץ, בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת, לפיהם צה"ל עלול להידרש למבצע קרקעי ברצועה. האסימון, שמבצע קרקעי יגיע במוקדם או במאוחר, נפל בצה"ל בסבב האש האחרון, לפני כשבועיים, כאשר הרקטות של הג'יהאד האיסלאמי הגיעו עד ראשון לציון שבפתאי תל אביב. האם מבצע נוסף יהיה דומה למבצע "עופרת יצוקה" מלפני שלוש שנים? בוודאות לא. האם מטרתו תהיה להפיל את שלטון החמאס בעזה? יכול להיות שכן (בעניין זה כדאי לקרוא מאמר שכתב באתר זה איש חטיבת המחקר באמ"ן לשעבר, אל"מ במיל' רונן כהן)
דתיים - חילוניים
מתח גבוה קיים גם ביחסי דתיים-חילוניים לקראת פרסום מסקנות ועדה מטעם ראש אכ"א, האלוף אורנה ברביבאי, שבוחנת את הנושא על רקע הטענות הקשות שעלו בגין הקצנה דתית בצה"ל. הקצנה, שמתבטאת בחלק מהמקרים באיסור על חיילות לשיר בארועים פומביים. מכתב ששלחו השבוע לרמטכ"ל עשרים אלופים במילואים כנגד ההקצנה הדתית, לא עורר כמעט תשומת לב ציבורית, אבל כדאי לדעת כי חלק מהבעיה נובע מעמדות שנויות במחלוקת שמבוטאות לא רק בשוליים של הימין הקיצוני אלא גם בלב ליבו של הציבור הציוני-דתי.
קחו, למשל את המכינה הקדם צבאית "עוצם", פאר היצירה של הציבור הדתי-לאומי. המכינה הצמיחה במשך שנים רבות מאות מפקדים איכותיים לכל מערכי צה"ל. בראש המכינה עמד במשך שנים רבות טייס חיל האוויר, הרב רפי פרץ. כאשר הרב פרץ מונה בשנה שעברה לרב הצבאי הראשי בצה"ל, החליף אותו במכינה הרב חיים ברוך. הרב הצבאי הראשי ממשיך לפקוד את הישיבה המזוהה עימו מפעם לפעם, אבל איזה תורה מרביץ מחליפו בתלמידיו?
מתברר כי בשבוע שעבר, שבו צויין יום השנה ה-16 לרציחתו של ראש הממשלה יצחק רבין, נשא הרב שיעור שכותרתו : "רצח רבין, פטירת רחל והקשר ביניהם". הרב טרח להזכיר כי ביום רציחתו של רבין הלכו לעולמם גם רחל אימנו ומתושלח (סבו של נוח המקראי), ושזה היה תאריך לידתו של בנימין. היו עוד כמה אירועים ביום הזה, ציין הרב. התובנה מהשיעור שלו הייתה שלהבדיל מהציבור הדתי-לאומי המאמין, הציבור שהוא חסר אמונה דתית הוא גם נטול ערכים. "(אי אפשר) להניע את התהליכים הציוניים פה אם אתה לא בא מעוצמת של רוח, חזון וקודש", הוא אמר. "אם לא בונים מדינה על יסודות תשתיתיים רוחניים – המדינה קורסת. היום להגיד עם ישראל – זה לא פוליטיקלי קורקט. היום אומרים החברה הישראלית – זה היהודים, הנוצרים, הערבים, כולם. עם ישראל זה רק היהודים. זה לא מוסרי להיות שם כבר. מי מסוגל לתת לו (לעם) כוח. החילוניים?– הם לא מלאי כוחות. אין להם מנוע פנימי. החברה החרדית – גם לה אין מנוע פנימי".
אם זה המטען שמועמס על עולם דור המפקדים הבא בצה"ל, ברור כי המתיחות בין המגזר הדתי לחילוני רק תלך ותעצים בשנים הבאות. יצויין, כי חלק מהחניכים חשו אי נחת ממשנתו של רבם, ובמיוחד ממה שנתפס בעיניהם כהפחתת החשיבות של רצח רבין כמאורע לאומי מכונן.
חיל האוויר
וחם במיוחד בסוף השבוע הזה גם בחיל האוויר, שם נרשמת דריכות עצומה לקראת ההחלטה על מינוי מפקד חיל האוויר הבא. איכשהו, גם המינוי היוקרתי הזה, שאמור להתפרסם בכל יום, מתחבר לויכוח הנוקב בדרג המדיני ובדרג הצבאי בסוגיית איראן. איך זה קשור?
קודם כל בגלל שמפקד חיל האוויר הוא מפקד הזרוע האסטרטגית של ישראל - זו שתתבקש להוציא את תכניות התקיפה אל הפועל – אם יוחלט על כך. על פי הדיבורים במטה חיל האוויר השבוע, בנימין נתניהו ואהוד ברק תומכים במינויו לתפקיד של האלוף יוחנן לוקר – מזכירו הצבאי של ראש הממשלה. הרמטכ"ל, רא"ל בני גנץ, לעומת זאת, תומך במינוי של ראש אגף התכנון, אלוף אמיר אשל.
אשל, טייס קרב, נחשב מזה שנים רבות בחיל האוויר כ"מיועד" להיות מפקד חיל האוויר הבא, כאשר הנוכחי, אלוף עידו נחושתן, יסיים את תפקידו. לעומת זאת, לוקר לא היה מועמד ריאלי לפיקוד על החיל בעבר גם בגלל שהוא נווט בהכשרתו האווירית (על פי עולם המושגים בחיל האוויר מדובר בתפקיד פחות יוקרתי מטייס; מעולם לא פיקד על החיל נווט). לוקר נחשב מזכיר צבאי דומיננטי, שלא היסס לריב על סמכויות עם אנשי המועצה לביטחון לאומי, שמתחרים מולו על הקשב של נתניהו.
אין ספק כי נתניהו מודע היטב לתפיסותיו בקשר לאיראן. האם הוא ישלח את ברק להתעמת מול גנץ ולכפות עליו מפקד חיל אוויר שאינו ההעדפה הראשונה שלו? לא בטוח. תשובות בקרוב .
הפנים לוויאטנאם
ומשהו חיובי לפני סיום: עכשיו אפשר לספר כאן בפעם הראשונה כי ויאטנאם וישראל חתמו על הסכם לשיתוף פעולה ביטחוני לפני מספר שבועות. ההסכם הופך את המדינה הקומוניסטית לבת ברית חדשה במזרח הרחוק- ולפוטנציאל עסקי לחברות הישראליות, כולל מהמגזר הביטחוני.
הארוע שעושה "אאוטינג" ליחסי ישראל-ויאטנאם זה ביקור שיערוך בשבוע הבא במדינה הנשיא שמעון פרס, בראש משלחת של 60 אנשי ציבור ואנשי עסקים ישראליים. במשלחת הענקית גם דמויות ביטחוניות בולטות שינסו לנצל את ההזדמנות כדי לקדם מכירות בשוק היעד החדש. אחד מהם יהיה מנכ"ל תעש, אבי פלדר, אבל הוא לא יהיה איש התעשיות הביטחוניות היחיד שייצמד לפרס בשבוע הבא.
****
תמונות:
הרמטכ"ל בתרגול בחטיבת הבקעה (צילום: דובר צה"ל)
מטס חיל האוויר ביום העצמאות (צילום: דובר צה"ל)
לכל הטורים של עמיר רפפורט
