הסוד הכמוס של "יריחו 3"
מאחורי הקלעים של החשאיות המבצעית שנועדה להסתיר את תכניותיה הגרעיניות של ישראל, מסתתר הסיפור הגדול באמת והוא: מה עושה ישראל כדי למנוע את מימוש היכולת האיראנית לייצר נשק גרעיני
הגנה לישראל
| 19/05/2011
משגר לווינים שביט. מקורות זרים אומרים כי הוא מבוסס על הטיל יריחו
במשך שנים רבות היה הדיון בנושא מה שקרוי "האופציה הגרעינית" של ישראל סוד כמוס שאסור לדבר עליו. אבל לא עוד. כיום כולם מדברים על יכולת התקיפה של ישראל במאבק למניעת התגרענותה של איראן. יחד עם זאת, על אף העובדה שהסוד האטומי הישראלי עדיין לא נחשף, מאחורי הקלעים של החשאיות המבצעית שנועדה להסתיר את תכניותיה הגרעיניות של ישראל, מסתתר הסיפור הגדול באמת והוא: מה עושה ישראל כדי למנוע את מימוש היכולת האיראנית לייצר נשק גרעיני.
בין שאר נתיבי הפעולה האפשריים, שאולי היו ואולי לא, אנו קוראים בתקשורת העולמית סיפורים על הווירוס הקטלני שפיתחו ארה"ב וישראל, שכבר הופעל נגד אתרי גרעין איראניים וחיבל בפעילותם הסדירה. בעולם רבים גם הפרסומים על תוכניות התקיפה האווירית מצד ישראל ואף מתוארים בפירוט מסלולי הטיסה וסוגי המטוסים שבהם תשתמש ישראל להשמדת האיום האיראני. לטענת מומחים שונים בעולם, המסלול האווירי אינו דרך הפעולה היחידה העומדת לרשות ישראל.
בידי ישראל אמצעי חשוב נוסף: טילים בליסטיים בין-יבשתיים מסוג "יריחו" וטילי שיוט המשוגרים מצוללות מסוג דולפין שכבר משייטות במימי המפרץ הפרסי לאורך גבולותיה הימיים של איראן. רבות פורסם בעולם מ"מקורות זרים" על טילי "יריחו" לסוגיהם השונים. בנושא זה לא פרסמה ישראל הרשמית דבר וחצי דבר, כולל לא בעקבות שיגור הטיל שנחזה השבוע נוסק מאתר פלמחים. אולם מבין כל טילי "יריחו" שפיתחה ישראל סיפורו של טיל "יריחו 3" הוא המרתק מכולם.
כל הפרסומים הזרים, כולל "ג'יינס מערכות נשק", המפרסמים פרטים על הטיל הזה, מוסרים פחות או יותר את המידע שלהלן: טיל הענק הזה הוא תלת-שלבי. הוא מונע בדלק מוצק ובעל כושר נשיאת ראשי חץ במשקל של 1,000 עד 1,300 ק"ג. הטיל מסוגל לשאת ראש נפץ גרעיני אחד במשקל של 750 ק"ג או 3-2 ראשי חץ גרעיניים קטנים יותר הניתנים לשיגור למטרות נפרדות. בשפה המקצועית המדובר בראשי חץ מתפצלים. משקל הטיל בעת השיגור 30 טונות, כולל הדלק, אורכו 15.5 מטרים וקוטרו 1.56 מטר.
לפי הערכות המומחים, מדובר בטיל הדומה ביכולותיו לטיל "שביט" המשמש את ישראל לשיגור לוויינים. על-פי הערכות מומחי טילים בעולם, הטווח של הטיל נע בין 4,800 ק"מ עד ל-11,500 ק"מ, תלוי במשקל המטען שבראש הטיל. המומחים אף מרחיקים לכת וקובעים כי אם הטיל נושא פצצת אטום במשקל של 350 ק"ג בלבד, הוא מסוגל להגיע אל מטרות שמעבר לטווח המקסימלי. על-פי תמונות של הטיל הזה המופצות בעולם, ניתן לשגר את "יריחו 3" ממתקני שיגור במחפורות וגם ממערכת מתנייעת.
על-פי ההערכות בעולם, הטיל הפך למבצעי והוכנס לשימוש במהלך 2008 אחרי שנוסה בהצלחה, בפעם הראשונה, ב-17.1.2008 מבסיס שיגור בחוף פלמחים. על-פי דיווח סודי שנמסר לקונגרס בארה"ב כבר ב-2004, טיל מסוג "יריחו 3", עם מטען של עד 1,000 ק"ג, יוכל להעניק לישראל את יכולת המהלומה הגרעינית לכל מדינות המזרח התיכון, כולל מטרות מכל סוג באיראן, אפריקה, אירופה, אסיה, כמו גם חלקים נרחבים בדרום אמריקה.
אין נתונים על מספר טילי "יריחו 3" המצויים על-פי הנטען בידי ישראל, אך סביר להניח כי מדובר בהרבה יותר מטיל אחד. שיגור טילים כאלה, כשהם נושאים בראשיהם נשק גרעיני, למטרות "אטומיות" באיראן, יכול לחסל את מאמץ ההתגרענות האיראני במהלומה אחת, מבלי לסכן חיי טייסים, מבלי לאבד מטוסים במסלול התקיפה או בסופו, ומבלי להיקלע לצורך לתאם את הפעולה עם מדינות זרות.
במשך שנים רבות היה הדיון בנושא מה שקרוי "האופציה הגרעינית" של ישראל סוד כמוס שאסור לדבר עליו. אבל לא עוד. כיום כולם מדברים על יכולת התקיפה של ישראל במאבק למניעת התגרענותה של איראן. יחד עם זאת, על אף העובדה שהסוד האטומי הישראלי עדיין לא נחשף, מאחורי הקלעים של החשאיות המבצעית שנועדה להסתיר את תכניותיה הגרעיניות של ישראל, מסתתר הסיפור הגדול באמת והוא: מה עושה ישראל כדי למנוע את מימוש היכולת האיראנית לייצר נשק גרעיני.
בין שאר נתיבי הפעולה האפשריים, שאולי היו ואולי לא, אנו קוראים בתקשורת העולמית סיפורים על הווירוס הקטלני שפיתחו ארה"ב וישראל, שכבר הופעל נגד אתרי גרעין איראניים וחיבל בפעילותם הסדירה. בעולם רבים גם הפרסומים על תוכניות התקיפה האווירית מצד ישראל ואף מתוארים בפירוט מסלולי הטיסה וסוגי המטוסים שבהם תשתמש ישראל להשמדת האיום האיראני. לטענת מומחים שונים בעולם, המסלול האווירי אינו דרך הפעולה היחידה העומדת לרשות ישראל.
בידי ישראל אמצעי חשוב נוסף: טילים בליסטיים בין-יבשתיים מסוג "יריחו" וטילי שיוט המשוגרים מצוללות מסוג דולפין שכבר משייטות במימי המפרץ הפרסי לאורך גבולותיה הימיים של איראן. רבות פורסם בעולם מ"מקורות זרים" על טילי "יריחו" לסוגיהם השונים. בנושא זה לא פרסמה ישראל הרשמית דבר וחצי דבר, כולל לא בעקבות שיגור הטיל שנחזה השבוע נוסק מאתר פלמחים. אולם מבין כל טילי "יריחו" שפיתחה ישראל סיפורו של טיל "יריחו 3" הוא המרתק מכולם.
כל הפרסומים הזרים, כולל "ג'יינס מערכות נשק", המפרסמים פרטים על הטיל הזה, מוסרים פחות או יותר את המידע שלהלן: טיל הענק הזה הוא תלת-שלבי. הוא מונע בדלק מוצק ובעל כושר נשיאת ראשי חץ במשקל של 1,000 עד 1,300 ק"ג. הטיל מסוגל לשאת ראש נפץ גרעיני אחד במשקל של 750 ק"ג או 3-2 ראשי חץ גרעיניים קטנים יותר הניתנים לשיגור למטרות נפרדות. בשפה המקצועית המדובר בראשי חץ מתפצלים. משקל הטיל בעת השיגור 30 טונות, כולל הדלק, אורכו 15.5 מטרים וקוטרו 1.56 מטר.
לפי הערכות המומחים, מדובר בטיל הדומה ביכולותיו לטיל "שביט" המשמש את ישראל לשיגור לוויינים. על-פי הערכות מומחי טילים בעולם, הטווח של הטיל נע בין 4,800 ק"מ עד ל-11,500 ק"מ, תלוי במשקל המטען שבראש הטיל. המומחים אף מרחיקים לכת וקובעים כי אם הטיל נושא פצצת אטום במשקל של 350 ק"ג בלבד, הוא מסוגל להגיע אל מטרות שמעבר לטווח המקסימלי. על-פי תמונות של הטיל הזה המופצות בעולם, ניתן לשגר את "יריחו 3" ממתקני שיגור במחפורות וגם ממערכת מתנייעת.
על-פי ההערכות בעולם, הטיל הפך למבצעי והוכנס לשימוש במהלך 2008 אחרי שנוסה בהצלחה, בפעם הראשונה, ב-17.1.2008 מבסיס שיגור בחוף פלמחים. על-פי דיווח סודי שנמסר לקונגרס בארה"ב כבר ב-2004, טיל מסוג "יריחו 3", עם מטען של עד 1,000 ק"ג, יוכל להעניק לישראל את יכולת המהלומה הגרעינית לכל מדינות המזרח התיכון, כולל מטרות מכל סוג באיראן, אפריקה, אירופה, אסיה, כמו גם חלקים נרחבים בדרום אמריקה.
אין נתונים על מספר טילי "יריחו 3" המצויים על-פי הנטען בידי ישראל, אך סביר להניח כי מדובר בהרבה יותר מטיל אחד. שיגור טילים כאלה, כשהם נושאים בראשיהם נשק גרעיני, למטרות "אטומיות" באיראן, יכול לחסל את מאמץ ההתגרענות האיראני במהלומה אחת, מבלי לסכן חיי טייסים, מבלי לאבד מטוסים במסלול התקיפה או בסופו, ומבלי להיקלע לצורך לתאם את הפעולה עם מדינות זרות.
