ארה"ב להודו: נמכור לכם את החמקן F-35
בשונה מישראל, בהודו הציגו עמדה נחושה, והצליחו לגרום לאמריקנים להציע למכירה את מטוס החמקן המתקדם ה – F-35, ללא מגבלות. בישראל טוענים כי ההודים השיגו את מה שרצו, בניגוד לישראל שנכנעה לתכתיבים מוושינגטון והתנהלה בצורה "עקומה"
אריה אגוזי
| 19/05/2011
מטוס החמקן F-35 (צילום: לוקהיד מרטין)
ארה"ב הודיעה להודו כי היא מוכנה למכור לה את מטוס הקרב החמקן מדגם F-35 כמעט ללא מגבלות "ההודים גילו עמדה נחושה והשיגו את שהם רצו", אמר הבוקר מקור ישראלי. ההצעה האמריקנית באה כמה ימים לפני ההחלטה ההודית על בחירת מטוס קרב חדש לחיל האוויר שלה. מהתחרות הזו הוצאו שני המתמודדים האמריקנים ה- F-16 וה- F-18 ונותרו רק שני המתחרים האירופאים היורפייטר והראפאל.
לא ברור אם האמריקנים מקוים שה- F-35 יכנס ברגע האחרון ממש שוב לתחרות או שמדובר על עסקה עתידית. אבל מה שברור הוא שהעובדה שההודים "זרקו" את שני המתחרים האמריקנים מהתחרות, אחרי שוושינגטון לא הסכימה להעביר להם ידע טכני על המטוסים, עשתה את שלה.
בהקשר לכך, אומרים מקורות בישראל, ההתנהגות הישראלית בנושא רכישת מטוס החמקן המתקדם, היתה "עקומה". העסקת שחתמה ישראל לרכישת ה – F-35, הותירה כמה גורמים ישראליים לא מרוצים. בראש ובראשונה - חיל האוויר - שהיה רוצה שיותר מערכות ישראליות ייחודיות, בעיקר בתחום הלוחמה האלקטרונית, יותקנו במטוס. מערכת ישראלית כזו מותירה בידי החיל את יתרון ההפתעה בכל עימות עתידי.
השימוש במערכות האמריקניות, יוצרת מצב של אותן יכולות לכולם. בהנחה שגם מדינות ערביות תרכושנה את המטוס בעתיד זו בעיה. אבל בסך הכל חיל האוויר יקבל את מטוס הקרב המתקדם בעולם, והוא אוהב להיות מצויד בהכי חדיש.
מי שעוד לא מרוצה הן התעשיות הביטחוניות. העובדה שישראל הצטרפה לפרויקט המטוס מאוחר ובמעמד נמוך לא איפשרה לתעשיות להיות שותפות מלאות בתכנון כמה ממערכות המטוס. לו היתה ישראל משכילה להצטרף לפרוייקט בזמן, היו התעשיות הביטחוניות יכולות לפתח עבור המטוס מערכות שונות. בישראל יש את הידע ואת הנסיון.
במשרד הביטחון לא השכילו בשנת 2002 להבין כמה חשוב להצטרף לפרוייקט כזה במעמד של שותפה מלאה ולא ל"חזר על הפתחים" כפי שקרה מאוחר יותר. במפא"ת, הגוף במשרד הביטחון הממונה על פיתוח מערכות מתקדמות, יש אי שביעות רצון מאיך שהעסקה התגלגלה עד לסף חתימה. שם טוענים כי ניתן היה להשיג יותר וכי ישראל לא ניצלה את העובדה שגם לארה"ב חשוב לצרף את חיל האוויר הישראלי לרשימת הלקוחות של המטוס המתקדם. זה תמיד מוסיף לסיכויי המכירה שלו למדינות אחרות.
התעשיות הביטחוניות קיוו כי הן תקבלנה ביצוע של עבודות עבור הפרויקט כולו. התעשיות הישראליות מעונינות בעיקר בייצור חלקי גוף של המטוס ומערכות שונות.אבל בתעשיות האלה יש הרבה חששות. הן חוששות שאחרי חתימת העיסקה לא יהיה מנוף ללחץ על ארה"ב.
חברת אלביט מערכות משולבת במטוס באמצעות קסדת הטיס המיוחדת שהיא פיתחה המאפשרת לטייס לכוון טילים לכיוון אליו הוא מסתכל. גם כאן יש התפתחות אחרי שנבחרה חברה נוספת לאספקת קסדה. זאת אחרי שהתגלו מספר בעיות בקסדה של אלביט. בחברת הבת של אלביט, VSI, המייצרת את הקסדה, מנסים לפתור אותן בסיוע כספי של לוקהיד מרטין, יצרנית המטוס.
ארה"ב הודיעה להודו כי היא מוכנה למכור לה את מטוס הקרב החמקן מדגם F-35 כמעט ללא מגבלות "ההודים גילו עמדה נחושה והשיגו את שהם רצו", אמר הבוקר מקור ישראלי. ההצעה האמריקנית באה כמה ימים לפני ההחלטה ההודית על בחירת מטוס קרב חדש לחיל האוויר שלה. מהתחרות הזו הוצאו שני המתמודדים האמריקנים ה- F-16 וה- F-18 ונותרו רק שני המתחרים האירופאים היורפייטר והראפאל.
לא ברור אם האמריקנים מקוים שה- F-35 יכנס ברגע האחרון ממש שוב לתחרות או שמדובר על עסקה עתידית. אבל מה שברור הוא שהעובדה שההודים "זרקו" את שני המתחרים האמריקנים מהתחרות, אחרי שוושינגטון לא הסכימה להעביר להם ידע טכני על המטוסים, עשתה את שלה.
בהקשר לכך, אומרים מקורות בישראל, ההתנהגות הישראלית בנושא רכישת מטוס החמקן המתקדם, היתה "עקומה". העסקת שחתמה ישראל לרכישת ה – F-35, הותירה כמה גורמים ישראליים לא מרוצים. בראש ובראשונה - חיל האוויר - שהיה רוצה שיותר מערכות ישראליות ייחודיות, בעיקר בתחום הלוחמה האלקטרונית, יותקנו במטוס. מערכת ישראלית כזו מותירה בידי החיל את יתרון ההפתעה בכל עימות עתידי.
השימוש במערכות האמריקניות, יוצרת מצב של אותן יכולות לכולם. בהנחה שגם מדינות ערביות תרכושנה את המטוס בעתיד זו בעיה. אבל בסך הכל חיל האוויר יקבל את מטוס הקרב המתקדם בעולם, והוא אוהב להיות מצויד בהכי חדיש.
מי שעוד לא מרוצה הן התעשיות הביטחוניות. העובדה שישראל הצטרפה לפרויקט המטוס מאוחר ובמעמד נמוך לא איפשרה לתעשיות להיות שותפות מלאות בתכנון כמה ממערכות המטוס. לו היתה ישראל משכילה להצטרף לפרוייקט בזמן, היו התעשיות הביטחוניות יכולות לפתח עבור המטוס מערכות שונות. בישראל יש את הידע ואת הנסיון.
במשרד הביטחון לא השכילו בשנת 2002 להבין כמה חשוב להצטרף לפרוייקט כזה במעמד של שותפה מלאה ולא ל"חזר על הפתחים" כפי שקרה מאוחר יותר. במפא"ת, הגוף במשרד הביטחון הממונה על פיתוח מערכות מתקדמות, יש אי שביעות רצון מאיך שהעסקה התגלגלה עד לסף חתימה. שם טוענים כי ניתן היה להשיג יותר וכי ישראל לא ניצלה את העובדה שגם לארה"ב חשוב לצרף את חיל האוויר הישראלי לרשימת הלקוחות של המטוס המתקדם. זה תמיד מוסיף לסיכויי המכירה שלו למדינות אחרות.
התעשיות הביטחוניות קיוו כי הן תקבלנה ביצוע של עבודות עבור הפרויקט כולו. התעשיות הישראליות מעונינות בעיקר בייצור חלקי גוף של המטוס ומערכות שונות.אבל בתעשיות האלה יש הרבה חששות. הן חוששות שאחרי חתימת העיסקה לא יהיה מנוף ללחץ על ארה"ב.
חברת אלביט מערכות משולבת במטוס באמצעות קסדת הטיס המיוחדת שהיא פיתחה המאפשרת לטייס לכוון טילים לכיוון אליו הוא מסתכל. גם כאן יש התפתחות אחרי שנבחרה חברה נוספת לאספקת קסדה. זאת אחרי שהתגלו מספר בעיות בקסדה של אלביט. בחברת הבת של אלביט, VSI, המייצרת את הקסדה, מנסים לפתור אותן בסיוע כספי של לוקהיד מרטין, יצרנית המטוס.
