עונש כבד ומרתיע
ענת קם הפרה את האמון בינה ובין המערכת הצבאית ועל כך עליה לשלם את המחירענת קם הפרה את האמון בינה ובין צה"ל
Ron Veisberg
| 19/05/2011
ארבע וחצי שנות המאסר שנגזרו על ענת קם בגין הרשעתה בעבירות של "מסירת מידע סודי" ו"החזקת ידיעה סודית, הן עונש כבד ומרתיע. נכון שניתן היה להטיל עליה גם עד 15 שנות מאסר בפועל, אבל 54 חודשים בבית הכלא – זה לא עונש קל.
מעבר לעונש עצמו, הייתי רוצה להדגיש שני דברים שעולים מגדר הדין של שופטי בית המשפט המחוזי בתל אביב. הדבר הראשון הוא עצם המעשה עצמו. בית המשפט קבע שלא מדובר כאן במקרה חד פעמי. זו לא מעידה רגעית או מעשה שאין מאחוריו הבנה עמוקה.
השופטים הדגישו כי המעשה נעשה בידיעתה המלאה של ענת קם, ולאורך זמן. קם החזיקה בידיה למעלה מ – 2,000 מסמכים, שאותם העתיקה במשך זמן והעבירה אל גורם מחוץ לצבא.
הדבר השני הוא הפרת האמון החמורה שבוצעה על ידי קם. היא לא הייתה בש"ג, אלא שירתה כחיילת בתפקיד יחסית בכיר בלשכת מפקד פיקוד המרכז. היא הייתה נגישה למידע, לאחר שעברה את כל הבידוק הביטחוני הנחוץ.
במישור הערכי, בית המשפט צודק כשהוא קובע בגזר הדין כי צה"ל לא יכול להתנהל אם לא יוכל לתת אמון באנשים המשרתים בו. אנשים המיועדים לשירות בצה"ל נבדקים ומקבלים את כל האישורים הנחוצים. לאחר מכן הם נחשפים למידע מסווג. אם הם מועלים באמון שניתן להם – זה דבר חמור מאוד.
מעבר לכך, המעשה מעיד על האתגר בהתמודדות בנושא אבטחת מידע. כיום המשרתים בצה"ל נחשפים לכמויות אדירות של מידע מסווג, דרך רשת המחשבים בה הם עושים שימוש. לכן האתגר לשלוט בכל הקשור לאבטחת מידע הוא כה גדול. אבל מהעבר השני ישנו גם האמון שנדרש מהאנשים. מבחינת צה"ל מדובר באמון גבוה ולכן מי שמפר את זה, ייענש בצורה חמורה. ברור שבית המשפט אמר את דברו בנושא.
מבחינתי יש פה גזר דין מרתיע, נוקב ולדעתי הוא ישמש בעתיד, חלילה, אם יקרו מקרים דומים – לקביעת נורמת הענישה, ובצדק.
ארבע וחצי שנות המאסר שנגזרו על ענת קם בגין הרשעתה בעבירות של "מסירת מידע סודי" ו"החזקת ידיעה סודית, הן עונש כבד ומרתיע. נכון שניתן היה להטיל עליה גם עד 15 שנות מאסר בפועל, אבל 54 חודשים בבית הכלא – זה לא עונש קל.
מעבר לעונש עצמו, הייתי רוצה להדגיש שני דברים שעולים מגדר הדין של שופטי בית המשפט המחוזי בתל אביב. הדבר הראשון הוא עצם המעשה עצמו. בית המשפט קבע שלא מדובר כאן במקרה חד פעמי. זו לא מעידה רגעית או מעשה שאין מאחוריו הבנה עמוקה.
השופטים הדגישו כי המעשה נעשה בידיעתה המלאה של ענת קם, ולאורך זמן. קם החזיקה בידיה למעלה מ – 2,000 מסמכים, שאותם העתיקה במשך זמן והעבירה אל גורם מחוץ לצבא.
הדבר השני הוא הפרת האמון החמורה שבוצעה על ידי קם. היא לא הייתה בש"ג, אלא שירתה כחיילת בתפקיד יחסית בכיר בלשכת מפקד פיקוד המרכז. היא הייתה נגישה למידע, לאחר שעברה את כל הבידוק הביטחוני הנחוץ.
במישור הערכי, בית המשפט צודק כשהוא קובע בגזר הדין כי צה"ל לא יכול להתנהל אם לא יוכל לתת אמון באנשים המשרתים בו. אנשים המיועדים לשירות בצה"ל נבדקים ומקבלים את כל האישורים הנחוצים. לאחר מכן הם נחשפים למידע מסווג. אם הם מועלים באמון שניתן להם – זה דבר חמור מאוד.
מעבר לכך, המעשה מעיד על האתגר בהתמודדות בנושא אבטחת מידע. כיום המשרתים בצה"ל נחשפים לכמויות אדירות של מידע מסווג, דרך רשת המחשבים בה הם עושים שימוש. לכן האתגר לשלוט בכל הקשור לאבטחת מידע הוא כה גדול. אבל מהעבר השני ישנו גם האמון שנדרש מהאנשים. מבחינת צה"ל מדובר באמון גבוה ולכן מי שמפר את זה, ייענש בצורה חמורה. ברור שבית המשפט אמר את דברו בנושא.
מבחינתי יש פה גזר דין מרתיע, נוקב ולדעתי הוא ישמש בעתיד, חלילה, אם יקרו מקרים דומים – לקביעת נורמת הענישה, ובצדק.
