מצהלות התבוסה וקולות האזעקה
תובנות לא קלות אחרי אופוריית חזרתו של גלעד שליט, מתחדדות על רקע צופרי האזעקה בראשל"צ וברחובות. החטיפה הבאה תגיע; צה"ל נערך לנפילת בשאר אסד, וצריך להחזיק אצבעות לשלומו של מלך ירדן. באיראן מרחיבים את סד"כ הצנטרופוגות, וההשלכות של נסיגת צבא ארה"ב מעיראק יכולות להיות דרמטיות גם מבחינתנו. וגם: מי יהיו המזכ"צים הבאים? טורו השבועי של עמיר רפפורט
עמיר רפפורט
| 19/05/2011
מרס 2011: כאשר ראש הממשלה זימן לראיונות את המועמדים לתפקיד ראש השב"כ, הוא שאל אותם מהי עמדתם בנוגע לעסקה אפשרית עם החמאס, שתביא לשחרורו מן השבי של גלעד שליט. עמדתו של הראש היוצא, יובל דיסקין, הייתה מוכרת היטב בשלב ההוא, ולא רק לנתניהו: דיסקין היה נגד עסקה שבה ישוחררו ערביי ישראל ומחבלים עם נהרות של דם על הידיים. המועמד יורם כהן הביע, לעומת זאת, עמדה גמישה. האם גמישותו הייתה גורם נוסף שסייע לו לקבל את ראשות השב"כ בחודש מאי, בניגוד מוחלט לכל ההערכות המוקדמות ולעמדת דיסקין? אין לדעת. מה שבטוח זה, שהעמדה החדשה הייתה נוחה לנתניהו.
עכשיו הזמן לחזור אחורה, ל-25 ביוני 2006, אל בוקר חטיפתו של גלעד שליט. באותו בוקר כינס הרמטכ"ל בזמנו, רא"ל דן חלוץ, דיון של המטה הכללי. החטיפה היא הזדמנות ללמד את החמאס לקח על ירי רקטות קסאם לעבר הנגב, אמר חלוץ לאלופיו. הוא שיגר מטוסים שתקפו תחנת כוח חשמלית ברצועת עזה. מבצע "גשמי קיץ" שנועד ללמד את החמאס לקח שלא יישכח, החל להתגלגל, ונמשך פחות או יותר עד שחיילי המילואים אודי גולדווסר ואלדד רגב נחטפו בצפון - בפיגוע שהביא לפרוץ מלחמת לבנון השנייה.
פרט מדהים, אותו שיחזר השבוע בלחש אחד מאלופיו של חלוץ בשנת 2006: בכל שלב משלבי מבצע "גשמי קיץ" לא הוגדרה החזרתו של גלעד שליט כיעד כלשהו. במהלך השנים הארוכות שחלפו מאז החטיפה ועד העסקה עם החמאס, הממשלה מעולם לא הגדירה לצה"ל יעד של החזרת גלעד שליט. אם משווים את היעדים שהחמאס וצה"ל הציבו בבוקר החטיפה של שליט, הרי שהעסקה מהשבוע שעבר היא תבוסה מהדהדת לנו: לא עמדנו אף לא באחד מן היעדים שהצבנו לעצמנו.
החמאס, לעומת זאת, עמד בכל יעדיו - הוא שיחרר מהכלא אסירים רבים, בינהם כאלה שנחשבו כמשתייכים לרשימת זהב מבחינתו של מפגעי צמרת, ואילץ את ישראל לשחרר מהכלא גם אזרחים ישראליים. המצור על רצועת עזה קרס כבר במאי 2010, בעקבות ארועי משט ה"מרמרה", ואפילו תחנת הכוח שהופצצה על ידי חיל האוויר תוקנה על חשבון ישראל, בעלות של עשרות מיליוני שקלים (בלחץ מדינות אירופה שמימנו את ההקמה שלה במקור).
.jpg "גלעד שליט שב לישראל (תמונה: דו''צ)")
למרות הכל, את פירות העסקה להחזרת גלעד שליט קצר נתניהו כבר השבוע - בסקרים שהעניקו תנופה עצומה לליכוד וריסקו את מפלגת קדימה. הנזק מן העסקה עדיין אינו ידוע, לפחות לא לציבור הרחב.
מי שציפה שהתקשורת הישראלית תעסוק השבוע בניתוח הכישלון הצורב (כנראה שאף אחד לא ציפה) - התבדה. מצהלות התבוסה מהשבוע שעבר התחלפו במעקב אובססיסיבי אחר מהלכיו של גלעד שליט, כאשר הדיון הציבורי הכי מעמיק היה סביב השאלה האם עיתון "הארץ" הפר את כללי האתיקה כאשר צילם את השבוי המשוחרר שוחה בחוף הים עם אביו - או שנהג כשורה.
אבל הנזק מהעסקה ברור: הכניעה הישראלית תביא חטיפות נוספות. אין ספק בכך. מעבר לכך, השיעור שקיבלו בני הדור הצעיר באוכלוסיה הערבית בארץ הוא מאלף – החמאס הוא היחיד שיכול להוציא את אסיריהם מהכלא. מכן ועד להקמת תאי חמאס חתרניים ביישובים ערביים בישראל הדרך קצרה ביותר, סבורים גם בשב"כ.
יללות צופרים
בראייה לאחור, אחרי למעלה מחמש שנים של גלעד בשבי, לישראל לא הייתה ברירה אלא לבצע את העסקה האיומה עם החמאס. בינתיים, מהר מאוד, התחלפו מצהלות התבוסה ששטפו את הארץ ביללות צופרים נשמעו ביום שלישי בלילה גם בראשון לציון וברחובות.
האזעקות הולכות ומתקרבות לתל אביב, ובמלחמה הבאה, מול החמאס בעזה או החיזבאללה בלבנון, יישמעו גם בה, לצד קולות נפץ של רקטות מתפוצצות. החמאס כנראה לא עמד השבוע מאחורי ירי הרקטה הבודדת, אבל זה לא משנה: כל הארגונים בעזה הצליחו להרגיל את ישראל לכך שעליה להשלים עם ירי רקטות לעבר ריכוזי האוכלוסיה הגדולים במרכז הארץ ובדרומה.
מלאי תחמושת לא יחסר בעזה בשנים הקרובות: המחסנים התמלאו בנשק, כולל מסוגים מסוכנים ביותר, בעקבות ההפקרות בסיני לאחר נפילת משטר חוסני מובארק ובשל הביזה הגדולה של מחסני הצבא הלובי. חלק גדול מן הנשק של צבא לוב כבר נמצא מזמן במחסנים בתוך רצועת עזה.
צוללת
עוד כמה תובנות מהשבוע: הפרסומים על כך שגרמניה "שוקלת מחדש" את העסקה למכירת צוללת שישית לישראל (בהשתתפות בסך 135 מיליון יורו מצד ממשלת גרמניה בעלות בניית הצוללת) אינם צריכים להפתיע.
.jpg)
קאנצרלית גרמניה, אנגלה מרקל, היא מהגדולים שבידידי ישראל מקרב מנהיגי האומות הגדולות מאז ומעולם, אבל נשרף לה ה"פיוז" ממה שנתפס בעיניה כחוסר אמינות מצד בנימין נתניהו.
מלבד מסוגיית הצוללת, מרקל צריכה להחליט בקרוב האם לאשר לצה"ל כמתנה רכבי טיהור שטח לאחר מתקפות של נשק כימי. האם היא באמת תעניש את ישראל בדרך זו או אחרת?
טורקיה
בעניין הטורקי אין מה לבנות על שיפור ביחסים שינבע מכך שממשלת טורקיה ביקשה סיוע הומניטרי מישראל בעקבות רעידת האדמה במזרח המדינה. הממשלה האיסלאמית הנוכחית באנקרה, קיבלה החלטה אסטרטגית להגביר את השפעתה האיזורית באמצעות הובלת קו תקיף כנגד ישראל, והמחווה ההומניטרית לא תניא אותה מאסטרטגיה זו.
סוריה
קרוב יותר אלינו, בצה"ל כבר מתייחסים כאל דבר מובן מאליו שמשטר בשאר אסד ייפול במוקדם או במאוחר, כנראה די מוקדם. עד אז נערך מירוץ נגד השעון לעבות את קו הגבול ברמת הגולן במכשולים פיסיים כדוגמת תעלות ובשדות מוקשים חדשים, כהכנה לקראת היום שבו מן העבר השני של הגדר לא יהיה צבא אפקטיבי, בדיוק כמו המצב כיום לאורך הגבול הארוך עם מצרים.
זירה מזרחית
בזירה המזרחית צריך לשים לב למצוקה שביטא השבוע מלך ירדן עבדאללה, בראיונות לתקשורת בארצות הברית. עבדאללה מודאג לא רק מהתחזקות החמאס עקב הכניעה הישראלית בסוגיית שליט, אלא בעיקר מן היציאה הממשמשת ובאה של כוחות צבא ארצות הברית מעיראק עד לסוף השנה האזרחית הזו, כפי שהצהיר נשיא ארצות הברית, ברק אובמה.
אגב, כמו נושאים ביטחוניים אסטרטגיים אחרים מבחינתה של ישראל (רוצים עוד דוגמא - הפרסומים מהשבוע על כך שהאיראנים בונים מתקן חדש להעשרת אוראניום ליד העיר קום, ועל כך שהאו"ם נערך לפרסם דו"ח חדש על הגרעין האיראני) - גם בסוגיית הנסיגה האמריקאית מעיראק – לא ייערך בישראל דיון משמעותי.
כמובן, שיש לנסיגה משמעות דרמטית על החזית המזרחית האפשרית, מעבר להשפעה על התעשיות הביטחוניות, שכמה מהן נהנו מתקציבי עתק במסגרת פרויקטים של מיגון הכוחות הפועלים בעיראק.
מזכ"צים
במשפט אחד, מי שלא קרא את דבריו של מפקד סיירת מטכ"ל לשעבר, תא"ל ניצן אלון, בטקס הפרידה שלו מאוגדת אזור יהודה ושומרון (איו"ש) השבוע - כדאי שיעשה זאת. את מקומו של אלון החליף תא"ל חגי מרדכי.
ועוד בענייני מינויים – מי מבין אנשי הצבא הבכירים שמחפש ג'וב עם הרבה עניין וגישה לסודות הכמוסים ביותר, שיתחיל ללטוש עיניים אל תפקידי המזכיר הצבאי בלשכות ראש הממשלה ושר הביטחון, שכן גם נתניהו וגם ברק החלו לבחון אופציות לגבי המזכיר הצבאי הבא שלהם, במקום האלוף יוחנן לוקר ותא"ל מישל בן ברוך, שצפויים לסיים את תפקידיהם עוד זמן לא רב.
***
תמונות:
גלעד שליט שב לישראל (תמונה: דו"צ)
צוללת "דולפין" (תמונה: דו"צ)
מרס 2011: כאשר ראש הממשלה זימן לראיונות את המועמדים לתפקיד ראש השב"כ, הוא שאל אותם מהי עמדתם בנוגע לעסקה אפשרית עם החמאס, שתביא לשחרורו מן השבי של גלעד שליט. עמדתו של הראש היוצא, יובל דיסקין, הייתה מוכרת היטב בשלב ההוא, ולא רק לנתניהו: דיסקין היה נגד עסקה שבה ישוחררו ערביי ישראל ומחבלים עם נהרות של דם על הידיים. המועמד יורם כהן הביע, לעומת זאת, עמדה גמישה. האם גמישותו הייתה גורם נוסף שסייע לו לקבל את ראשות השב"כ בחודש מאי, בניגוד מוחלט לכל ההערכות המוקדמות ולעמדת דיסקין? אין לדעת. מה שבטוח זה, שהעמדה החדשה הייתה נוחה לנתניהו.
עכשיו הזמן לחזור אחורה, ל-25 ביוני 2006, אל בוקר חטיפתו של גלעד שליט. באותו בוקר כינס הרמטכ"ל בזמנו, רא"ל דן חלוץ, דיון של המטה הכללי. החטיפה היא הזדמנות ללמד את החמאס לקח על ירי רקטות קסאם לעבר הנגב, אמר חלוץ לאלופיו. הוא שיגר מטוסים שתקפו תחנת כוח חשמלית ברצועת עזה. מבצע "גשמי קיץ" שנועד ללמד את החמאס לקח שלא יישכח, החל להתגלגל, ונמשך פחות או יותר עד שחיילי המילואים אודי גולדווסר ואלדד רגב נחטפו בצפון - בפיגוע שהביא לפרוץ מלחמת לבנון השנייה.
פרט מדהים, אותו שיחזר השבוע בלחש אחד מאלופיו של חלוץ בשנת 2006: בכל שלב משלבי מבצע "גשמי קיץ" לא הוגדרה החזרתו של גלעד שליט כיעד כלשהו. במהלך השנים הארוכות שחלפו מאז החטיפה ועד העסקה עם החמאס, הממשלה מעולם לא הגדירה לצה"ל יעד של החזרת גלעד שליט. אם משווים את היעדים שהחמאס וצה"ל הציבו בבוקר החטיפה של שליט, הרי שהעסקה מהשבוע שעבר היא תבוסה מהדהדת לנו: לא עמדנו אף לא באחד מן היעדים שהצבנו לעצמנו.
החמאס, לעומת זאת, עמד בכל יעדיו - הוא שיחרר מהכלא אסירים רבים, בינהם כאלה שנחשבו כמשתייכים לרשימת זהב מבחינתו של מפגעי צמרת, ואילץ את ישראל לשחרר מהכלא גם אזרחים ישראליים. המצור על רצועת עזה קרס כבר במאי 2010, בעקבות ארועי משט ה"מרמרה", ואפילו תחנת הכוח שהופצצה על ידי חיל האוויר תוקנה על חשבון ישראל, בעלות של עשרות מיליוני שקלים (בלחץ מדינות אירופה שמימנו את ההקמה שלה במקור).
למרות הכל, את פירות העסקה להחזרת גלעד שליט קצר נתניהו כבר השבוע - בסקרים שהעניקו תנופה עצומה לליכוד וריסקו את מפלגת קדימה. הנזק מן העסקה עדיין אינו ידוע, לפחות לא לציבור הרחב.
מי שציפה שהתקשורת הישראלית תעסוק השבוע בניתוח הכישלון הצורב (כנראה שאף אחד לא ציפה) - התבדה. מצהלות התבוסה מהשבוע שעבר התחלפו במעקב אובססיסיבי אחר מהלכיו של גלעד שליט, כאשר הדיון הציבורי הכי מעמיק היה סביב השאלה האם עיתון "הארץ" הפר את כללי האתיקה כאשר צילם את השבוי המשוחרר שוחה בחוף הים עם אביו - או שנהג כשורה.
אבל הנזק מהעסקה ברור: הכניעה הישראלית תביא חטיפות נוספות. אין ספק בכך. מעבר לכך, השיעור שקיבלו בני הדור הצעיר באוכלוסיה הערבית בארץ הוא מאלף – החמאס הוא היחיד שיכול להוציא את אסיריהם מהכלא. מכן ועד להקמת תאי חמאס חתרניים ביישובים ערביים בישראל הדרך קצרה ביותר, סבורים גם בשב"כ.
יללות צופרים
בראייה לאחור, אחרי למעלה מחמש שנים של גלעד בשבי, לישראל לא הייתה ברירה אלא לבצע את העסקה האיומה עם החמאס. בינתיים, מהר מאוד, התחלפו מצהלות התבוסה ששטפו את הארץ ביללות צופרים נשמעו ביום שלישי בלילה גם בראשון לציון וברחובות.
האזעקות הולכות ומתקרבות לתל אביב, ובמלחמה הבאה, מול החמאס בעזה או החיזבאללה בלבנון, יישמעו גם בה, לצד קולות נפץ של רקטות מתפוצצות. החמאס כנראה לא עמד השבוע מאחורי ירי הרקטה הבודדת, אבל זה לא משנה: כל הארגונים בעזה הצליחו להרגיל את ישראל לכך שעליה להשלים עם ירי רקטות לעבר ריכוזי האוכלוסיה הגדולים במרכז הארץ ובדרומה.
מלאי תחמושת לא יחסר בעזה בשנים הקרובות: המחסנים התמלאו בנשק, כולל מסוגים מסוכנים ביותר, בעקבות ההפקרות בסיני לאחר נפילת משטר חוסני מובארק ובשל הביזה הגדולה של מחסני הצבא הלובי. חלק גדול מן הנשק של צבא לוב כבר נמצא מזמן במחסנים בתוך רצועת עזה.
צוללת
עוד כמה תובנות מהשבוע: הפרסומים על כך שגרמניה "שוקלת מחדש" את העסקה למכירת צוללת שישית לישראל (בהשתתפות בסך 135 מיליון יורו מצד ממשלת גרמניה בעלות בניית הצוללת) אינם צריכים להפתיע.
קאנצרלית גרמניה, אנגלה מרקל, היא מהגדולים שבידידי ישראל מקרב מנהיגי האומות הגדולות מאז ומעולם, אבל נשרף לה ה"פיוז" ממה שנתפס בעיניה כחוסר אמינות מצד בנימין נתניהו.
מלבד מסוגיית הצוללת, מרקל צריכה להחליט בקרוב האם לאשר לצה"ל כמתנה רכבי טיהור שטח לאחר מתקפות של נשק כימי. האם היא באמת תעניש את ישראל בדרך זו או אחרת?
טורקיה
בעניין הטורקי אין מה לבנות על שיפור ביחסים שינבע מכך שממשלת טורקיה ביקשה סיוע הומניטרי מישראל בעקבות רעידת האדמה במזרח המדינה. הממשלה האיסלאמית הנוכחית באנקרה, קיבלה החלטה אסטרטגית להגביר את השפעתה האיזורית באמצעות הובלת קו תקיף כנגד ישראל, והמחווה ההומניטרית לא תניא אותה מאסטרטגיה זו.
סוריה
קרוב יותר אלינו, בצה"ל כבר מתייחסים כאל דבר מובן מאליו שמשטר בשאר אסד ייפול במוקדם או במאוחר, כנראה די מוקדם. עד אז נערך מירוץ נגד השעון לעבות את קו הגבול ברמת הגולן במכשולים פיסיים כדוגמת תעלות ובשדות מוקשים חדשים, כהכנה לקראת היום שבו מן העבר השני של הגדר לא יהיה צבא אפקטיבי, בדיוק כמו המצב כיום לאורך הגבול הארוך עם מצרים.
זירה מזרחית
בזירה המזרחית צריך לשים לב למצוקה שביטא השבוע מלך ירדן עבדאללה, בראיונות לתקשורת בארצות הברית. עבדאללה מודאג לא רק מהתחזקות החמאס עקב הכניעה הישראלית בסוגיית שליט, אלא בעיקר מן היציאה הממשמשת ובאה של כוחות צבא ארצות הברית מעיראק עד לסוף השנה האזרחית הזו, כפי שהצהיר נשיא ארצות הברית, ברק אובמה.
אגב, כמו נושאים ביטחוניים אסטרטגיים אחרים מבחינתה של ישראל (רוצים עוד דוגמא - הפרסומים מהשבוע על כך שהאיראנים בונים מתקן חדש להעשרת אוראניום ליד העיר קום, ועל כך שהאו"ם נערך לפרסם דו"ח חדש על הגרעין האיראני) - גם בסוגיית הנסיגה האמריקאית מעיראק – לא ייערך בישראל דיון משמעותי.
כמובן, שיש לנסיגה משמעות דרמטית על החזית המזרחית האפשרית, מעבר להשפעה על התעשיות הביטחוניות, שכמה מהן נהנו מתקציבי עתק במסגרת פרויקטים של מיגון הכוחות הפועלים בעיראק.
מזכ"צים
במשפט אחד, מי שלא קרא את דבריו של מפקד סיירת מטכ"ל לשעבר, תא"ל ניצן אלון, בטקס הפרידה שלו מאוגדת אזור יהודה ושומרון (איו"ש) השבוע - כדאי שיעשה זאת. את מקומו של אלון החליף תא"ל חגי מרדכי.
ועוד בענייני מינויים – מי מבין אנשי הצבא הבכירים שמחפש ג'וב עם הרבה עניין וגישה לסודות הכמוסים ביותר, שיתחיל ללטוש עיניים אל תפקידי המזכיר הצבאי בלשכות ראש הממשלה ושר הביטחון, שכן גם נתניהו וגם ברק החלו לבחון אופציות לגבי המזכיר הצבאי הבא שלהם, במקום האלוף יוחנן לוקר ותא"ל מישל בן ברוך, שצפויים לסיים את תפקידיהם עוד זמן לא רב.
***
תמונות:
גלעד שליט שב לישראל (תמונה: דו"צ)
צוללת "דולפין" (תמונה: דו"צ)
