משבר התקציב - האם יכולים צה"ל ומדינת ישראל לצאת נשכרים?
כיצד ניתן לצאת נשכרים ממשבר התקציב?
Yotam Gadot
| 19/05/2011
אחרי שישככו תרועות הקמפיין (הן של משרד האוצר והן של משרד הביטחון) בנושא תקציב הביטחון, צה"ל יישאר עם עצמו, עם תקציב מקוצץ, ועם אותן משימות ויעדים. האם הוא יכול לצאת מחוזק מהמשבר הזה?
במאמר זה אטען כי המשבר בתקציב הביטחון הוא הזדמנות חד פעמית לצה"ל להתאים את עצמו לאיומים איתם הוא מתמודד, ולצאת מחוזק – אז למה יש לי הרגשה שהוא יחמיץ אותה?
שלוש אלטרנטיבות לחסכון עומדות בפני צה"ל: הראשונה, חיסכון רוחבי. השנייה, חסכון במקום המעורר הכי מעט התנגדות - אקרא לאלטרנטיבה הזו: חסכון היכן שאפשר. האלטרנטיבה השלישית, היא לחתוך בבשר החי ולבטל פרויקטים ותוכניות קיימות.
מכיוון שרוב תקציב משרד הביטחון וצה"ל מקושר, האתגר בחסכון הוא גדול. הדרך הדורשת הכי פחות מאמץ אינטלקטואלי ומנהיגותי היא להגיד "נבצע חיסכון רוחבי". נהדק את החגורה. נתאמן פחות, נירה פחות, ניסע פחות. נדחה התקשרויות חדשות ועוד. אלטרנטיבה זו להערכתי, לא רק שלא תביא לחסכון משמעותי, היא תפגע דווקא בעמידתו של צה"ל במשימות.
מכיוון שרוב תקציב משרד הביטחון וצה"ל מקושר, הדרך הקלה לבצע חסכון היא במקומות בהם אנחנו עדיין לא מקושרים. לחסוך באימונים ולבטל ימי מילואים. לחזור על מה שביצענו בשנת 2003. אלא שהיום אנחנו כבר חכמים יותר, ויודעים כי בשנה זו נולד הכישלון במלחמת לבנון השנייה. (ראוי שבוגי יעלון, המשנה לראש הממשלה, יזכור את זה כשהוא מכריז מתחת לכל עץ רענן, במיוחד על אדמת הטרשים של איו"ש, כי ניתן לקצץ בתקציב הביטחון). היום אנחנו יודעים כי כשלא מתאמנים הכשירויות יורדות, ושלהעלות את הכשירות בחזרה זה יקר יותר. מכיוון שרוב תקציב משהב"ט וצה"ל מקושר, נותרת אלטרנטיבה נוספת וקשה יותר, והיא לחתוך התקשרויות. לסגור את פרויקטי הפלטפורמות המובילים שלו: מרכבה, נמ"ר ואפילו צמצום במטוס העתידי שלו.
אומרים שההכרח הוא אבי ההמצאה. זה הזמן שצה"ל ימציא את עצמו מחדש. לצה"ל ולמדינת ישראל יש ניסיון בסגירת פרויקט לאומי, סגירת פרויקט ה'לביא'. על פי מספר מחקרים סגירת הפרויקט היא שהביאה לבוסט החזק ויצרה את התפתחות הסטארט אפים בטכנולוגיות המתקדמות בישראל (ראו בעניין זה את כתבותיו של אמנון ברזילי). סגירת הפרויקטים אמנם תעלה כסף, תשלום קנסות יציאה, ואולם, לא רק שהיא תחסוך כסף, היא תשפר את יכולות צה"ל להתמודד עם האיומים.
אם נבחן את האיומים להם צה"ל צריך לתת פתרון נראה כי עומדים בפנינו שלושה: האיום האסטרטגי (מאיראן), לחימה נמוכת עוצמה, ומלחמה כוללת. עם האיום האסטרטגי צריך להתמודד חיל האוויר, עבור הלחימה נמוכת העוצמה יש לצה"ל מספיק טנקי "מרכבה" ומספיק נמ"רים. ועבור הלחימה הכוללת - המרכבה והנמ"ר אינם הפלטפורמות המתאימות. ניכרה בפנינו הזדמנות טובה לנטוש את הפלטפורמות השמנות והמגושמות האלה ולעשות קפיצה טכנולוגית ולהעמיד פלטפורמות ששוקלות לא יותר מ-30 טון, ושכוח הצייד שלהן כפול. פלטפורמות אלה תעלנה פחות כסף ותשפרנה את הביצועים בשדה הקרב.
באופן אישי, אין לי ספק כי צה"ל צריך לבחור באפשרות השלישית, הקשה מכולן: לסגור את פרויקטי הפלטפורמות המובילים שלו: מרכבה, נמ"ר ואפילו צמצום במטוס העתידי שלו. אפשרות שתעורר התנגדויות רבות הן בתוך המערכת והן מחוצה לה (בתעשיות).
אבל, כשאני בוחן את המבנה הפסיכולוגי של המטה הכללי והעומד בראשו, אני חושב שהם יחפשו את הפתרון המעורר הכי מעט גלי התנגדות, ולכן הם צפויים לחזור על הטעות הקטסטרופאלית של הרמטכ"ל השבע עשרה, המשנה לראש הממשלה. טעות שתוביל לאי עמידה ביעדי המלחמה הבאה שתהיה בלבנון או בעזה. אם הם יבחרו באלטרנטיבה הקשה – אצדיע להם.
אחרי שישככו תרועות הקמפיין (הן של משרד האוצר והן של משרד הביטחון) בנושא תקציב הביטחון, צה"ל יישאר עם עצמו, עם תקציב מקוצץ, ועם אותן משימות ויעדים. האם הוא יכול לצאת מחוזק מהמשבר הזה?
במאמר זה אטען כי המשבר בתקציב הביטחון הוא הזדמנות חד פעמית לצה"ל להתאים את עצמו לאיומים איתם הוא מתמודד, ולצאת מחוזק – אז למה יש לי הרגשה שהוא יחמיץ אותה?
שלוש אלטרנטיבות לחסכון עומדות בפני צה"ל: הראשונה, חיסכון רוחבי. השנייה, חסכון במקום המעורר הכי מעט התנגדות - אקרא לאלטרנטיבה הזו: חסכון היכן שאפשר. האלטרנטיבה השלישית, היא לחתוך בבשר החי ולבטל פרויקטים ותוכניות קיימות.
מכיוון שרוב תקציב משרד הביטחון וצה"ל מקושר, האתגר בחסכון הוא גדול. הדרך הדורשת הכי פחות מאמץ אינטלקטואלי ומנהיגותי היא להגיד "נבצע חיסכון רוחבי". נהדק את החגורה. נתאמן פחות, נירה פחות, ניסע פחות. נדחה התקשרויות חדשות ועוד. אלטרנטיבה זו להערכתי, לא רק שלא תביא לחסכון משמעותי, היא תפגע דווקא בעמידתו של צה"ל במשימות.
מכיוון שרוב תקציב משרד הביטחון וצה"ל מקושר, הדרך הקלה לבצע חסכון היא במקומות בהם אנחנו עדיין לא מקושרים. לחסוך באימונים ולבטל ימי מילואים. לחזור על מה שביצענו בשנת 2003. אלא שהיום אנחנו כבר חכמים יותר, ויודעים כי בשנה זו נולד הכישלון במלחמת לבנון השנייה. (ראוי שבוגי יעלון, המשנה לראש הממשלה, יזכור את זה כשהוא מכריז מתחת לכל עץ רענן, במיוחד על אדמת הטרשים של איו"ש, כי ניתן לקצץ בתקציב הביטחון). היום אנחנו יודעים כי כשלא מתאמנים הכשירויות יורדות, ושלהעלות את הכשירות בחזרה זה יקר יותר. מכיוון שרוב תקציב משהב"ט וצה"ל מקושר, נותרת אלטרנטיבה נוספת וקשה יותר, והיא לחתוך התקשרויות. לסגור את פרויקטי הפלטפורמות המובילים שלו: מרכבה, נמ"ר ואפילו צמצום במטוס העתידי שלו.
אומרים שההכרח הוא אבי ההמצאה. זה הזמן שצה"ל ימציא את עצמו מחדש. לצה"ל ולמדינת ישראל יש ניסיון בסגירת פרויקט לאומי, סגירת פרויקט ה'לביא'. על פי מספר מחקרים סגירת הפרויקט היא שהביאה לבוסט החזק ויצרה את התפתחות הסטארט אפים בטכנולוגיות המתקדמות בישראל (ראו בעניין זה את כתבותיו של אמנון ברזילי). סגירת הפרויקטים אמנם תעלה כסף, תשלום קנסות יציאה, ואולם, לא רק שהיא תחסוך כסף, היא תשפר את יכולות צה"ל להתמודד עם האיומים.
אם נבחן את האיומים להם צה"ל צריך לתת פתרון נראה כי עומדים בפנינו שלושה: האיום האסטרטגי (מאיראן), לחימה נמוכת עוצמה, ומלחמה כוללת. עם האיום האסטרטגי צריך להתמודד חיל האוויר, עבור הלחימה נמוכת העוצמה יש לצה"ל מספיק טנקי "מרכבה" ומספיק נמ"רים. ועבור הלחימה הכוללת - המרכבה והנמ"ר אינם הפלטפורמות המתאימות. ניכרה בפנינו הזדמנות טובה לנטוש את הפלטפורמות השמנות והמגושמות האלה ולעשות קפיצה טכנולוגית ולהעמיד פלטפורמות ששוקלות לא יותר מ-30 טון, ושכוח הצייד שלהן כפול. פלטפורמות אלה תעלנה פחות כסף ותשפרנה את הביצועים בשדה הקרב.
באופן אישי, אין לי ספק כי צה"ל צריך לבחור באפשרות השלישית, הקשה מכולן: לסגור את פרויקטי הפלטפורמות המובילים שלו: מרכבה, נמ"ר ואפילו צמצום במטוס העתידי שלו. אפשרות שתעורר התנגדויות רבות הן בתוך המערכת והן מחוצה לה (בתעשיות).
אבל, כשאני בוחן את המבנה הפסיכולוגי של המטה הכללי והעומד בראשו, אני חושב שהם יחפשו את הפתרון המעורר הכי מעט גלי התנגדות, ולכן הם צפויים לחזור על הטעות הקטסטרופאלית של הרמטכ"ל השבע עשרה, המשנה לראש הממשלה. טעות שתוביל לאי עמידה ביעדי המלחמה הבאה שתהיה בלבנון או בעזה. אם הם יבחרו באלטרנטיבה הקשה – אצדיע להם.
