"קלפי המיקוח" הוחזרו הביתה
במהלך השנים שחררה ישראל מחבלים בכירים - "קלפי מיקוח" בעניינו של רון ארד. הנווט השבוי מעולם לא שב לביתו
Moriya Ben-Yosef
| 19/05/2011
רון ארד ובתו יובל
במהלך 25 השנה האחרונות מאז נחטף רון ארד על ידי הארגון הלבנוני "אמל" ב-16 באוקטובר 1986, נעשו ניסיונות רבים להבין מה עלה בגורלו של הנווט השבוי וכן מאמצים שונים להביא לשחרורו. גם על ידי חטיפות של מחבלים בכירים שישמשו כ"קלפי מיקוח" במשא ומתן עתידי לשחרורו. עם זאת, במהלך השנים במסגרת עסקאות חילופי שבויים שונות שוחררו רבים מאותם "קלפי מיקוח". את רון ארד מדינת ישראל עדיין לא הצליחה להחזיר.
במסגרת אותם הניסיונות להשיג "קלפי מיקוח", בין היתר, חטפה ישראל כ-21 אזרחיים לבנוניים בין השנים 1986 ל-1994. בין אותם מחבלים היו גם בכיר חיזבאללה השיח' עבד אל-כרים עובייד שנחטף ביולי 1989 על ידי כוח סיירת מטכ"ל והמחבל הלבנוני מוסטפא דיראני, בעברו ראש הזרוע הצבאית של "אמל" שהחזיק ברון ארד לתקופה מסוימת, ונחטף אף הוא על ידי כוח סיירת מטכ"ל במאי 1994. אותם חטופים לבנונים הוחזקו במעצר מנהלי לאורך השנים, בעוד ארגונים שונים לזכויות אדם פועלים למען שחרורם מהכלא. לבסוף שישה מהם שוחררו בדצמבר 1999, כאשר מספר חודשים לאחר מכן באפריל 2000, שוחררו גם האחרים לאחר שבג"ץ פסק כי המשך מאסרם אינו חוקי.
מנגד, דיראני ועובייד נותרו בכלא עוד כארבע שנים עד ששוחררו גם הם במסגרת עסקת חילופי השבויים ב-2004, בתמורה לאלחנן טננבוים ולגופותיהם של שלושת חטופי הר דב, בני אברהם, עדי אביטן ועומר סואעד ז"ל. כבר במסגרת עסקת טננבוים אמור היה חיזבאללה להעביר מידע מוצק, לרבות אות חיים או איזשהו ממצא שיעיד על זהותו של ארד ויביא לאיתורו, בתמורה לשחרורו של רוצח משפחת הרן, סמיר קונטר.
החיזבאללה לא הצליח לספק מידע כזה. סמיר קונטר שוחרר לבסוף ביולי 2008 במסגרת העסקה להשבת גופותיהם של אודי גלדווסר ואלדד רגב ז"ל. כחלק מאותה עסקה העביר חיזבאללה לישראל דו"ח המפרט את מאמצי הארגון לעלות על עקבותיו של הנווט השבוי, וכן תמונות וחומר נוסף שכתב ארד בשבי בלבנון שהועברו לאשתו תמי. במסגרת הדו"ח שהעביר חיזבאללה נטען כי ארד נהרג במהלך ניסיון בריחה במאי 1988. אולם בישראל הגדירו את הדו"ח כ"קשקוש".
יש לציין כי בדצמבר 2000 בתמורה לשחרורם של 40 פלסטינים ו-12 אזרחים לבנונים קיבלה ישראל את רובה ההישרדות האישי של רון ארד. כמו כן, באוקטובר 2007 בתמורה להשבתן של שתי גופות מחבלי חיזבאללה ולשחרורו של עציר לבנוני הועבר לישראל יומן שכתב רון ארד בשבי כמו גם גופת אזרח ישראלי שטבע וגופתו נסחפה ללבנון. בנוסף לכך, בסוף 2007 שיחררה גרמניה שני אסירים שהיו כלואים בשטחה ונחשבו כ"קלפי מיקוח" בעסקה אפשרית בעניינו של רון ארד. השניים, טרוריסט איראני בשם קאזם דאראבי ואזרח לבנוני בשם עבאס רחיל, הורשעו ברצח ארבעה אנשי אופוזיציה איראנים במסעדה בברלין בשנת 1992. השניים שנחשבו כאמור ל"קלפי מיקוח" במשא ומתן לקבלת מידע על ארד, שוחררו לאחר שריצו את תקופת מאסרם וגורשו מגרמניה.
משפחת ארד שניסתה למנוע את שחרור השניים נועדה בזמנו עם בכירים גרמניים בניסיון להתנות את השחרור במתן מידע על גורלו של ארד, אך ללא הואיל.
במהלך 25 השנה האחרונות מאז נחטף רון ארד על ידי הארגון הלבנוני "אמל" ב-16 באוקטובר 1986, נעשו ניסיונות רבים להבין מה עלה בגורלו של הנווט השבוי וכן מאמצים שונים להביא לשחרורו. גם על ידי חטיפות של מחבלים בכירים שישמשו כ"קלפי מיקוח" במשא ומתן עתידי לשחרורו. עם זאת, במהלך השנים במסגרת עסקאות חילופי שבויים שונות שוחררו רבים מאותם "קלפי מיקוח". את רון ארד מדינת ישראל עדיין לא הצליחה להחזיר.
במסגרת אותם הניסיונות להשיג "קלפי מיקוח", בין היתר, חטפה ישראל כ-21 אזרחיים לבנוניים בין השנים 1986 ל-1994. בין אותם מחבלים היו גם בכיר חיזבאללה השיח' עבד אל-כרים עובייד שנחטף ביולי 1989 על ידי כוח סיירת מטכ"ל והמחבל הלבנוני מוסטפא דיראני, בעברו ראש הזרוע הצבאית של "אמל" שהחזיק ברון ארד לתקופה מסוימת, ונחטף אף הוא על ידי כוח סיירת מטכ"ל במאי 1994. אותם חטופים לבנונים הוחזקו במעצר מנהלי לאורך השנים, בעוד ארגונים שונים לזכויות אדם פועלים למען שחרורם מהכלא. לבסוף שישה מהם שוחררו בדצמבר 1999, כאשר מספר חודשים לאחר מכן באפריל 2000, שוחררו גם האחרים לאחר שבג"ץ פסק כי המשך מאסרם אינו חוקי.
מנגד, דיראני ועובייד נותרו בכלא עוד כארבע שנים עד ששוחררו גם הם במסגרת עסקת חילופי השבויים ב-2004, בתמורה לאלחנן טננבוים ולגופותיהם של שלושת חטופי הר דב, בני אברהם, עדי אביטן ועומר סואעד ז"ל. כבר במסגרת עסקת טננבוים אמור היה חיזבאללה להעביר מידע מוצק, לרבות אות חיים או איזשהו ממצא שיעיד על זהותו של ארד ויביא לאיתורו, בתמורה לשחרורו של רוצח משפחת הרן, סמיר קונטר.
החיזבאללה לא הצליח לספק מידע כזה. סמיר קונטר שוחרר לבסוף ביולי 2008 במסגרת העסקה להשבת גופותיהם של אודי גלדווסר ואלדד רגב ז"ל. כחלק מאותה עסקה העביר חיזבאללה לישראל דו"ח המפרט את מאמצי הארגון לעלות על עקבותיו של הנווט השבוי, וכן תמונות וחומר נוסף שכתב ארד בשבי בלבנון שהועברו לאשתו תמי. במסגרת הדו"ח שהעביר חיזבאללה נטען כי ארד נהרג במהלך ניסיון בריחה במאי 1988. אולם בישראל הגדירו את הדו"ח כ"קשקוש".
יש לציין כי בדצמבר 2000 בתמורה לשחרורם של 40 פלסטינים ו-12 אזרחים לבנונים קיבלה ישראל את רובה ההישרדות האישי של רון ארד. כמו כן, באוקטובר 2007 בתמורה להשבתן של שתי גופות מחבלי חיזבאללה ולשחרורו של עציר לבנוני הועבר לישראל יומן שכתב רון ארד בשבי כמו גם גופת אזרח ישראלי שטבע וגופתו נסחפה ללבנון. בנוסף לכך, בסוף 2007 שיחררה גרמניה שני אסירים שהיו כלואים בשטחה ונחשבו כ"קלפי מיקוח" בעסקה אפשרית בעניינו של רון ארד. השניים, טרוריסט איראני בשם קאזם דאראבי ואזרח לבנוני בשם עבאס רחיל, הורשעו ברצח ארבעה אנשי אופוזיציה איראנים במסעדה בברלין בשנת 1992. השניים שנחשבו כאמור ל"קלפי מיקוח" במשא ומתן לקבלת מידע על ארד, שוחררו לאחר שריצו את תקופת מאסרם וגורשו מגרמניה.
משפחת ארד שניסתה למנוע את שחרור השניים נועדה בזמנו עם בכירים גרמניים בניסיון להתנות את השחרור במתן מידע על גורלו של ארד, אך ללא הואיל.
