30 שנה לפרשת קו 300: התמונה שהוציאה את השב"כ לאור

באפריל 1984 השתלטו ארבעה מחבלים על אוטובוס בקו 300. אפרים לפיד חוזר למה שהתרחש לאחר תפיסת המחבלים, שהוביל לטלטלה בשירות הביטחון הכללי

התמונה המפורסמת של אלכס ליבק

ב-12 באפריל 1984 השתלטו ארבעה מחבלים על אוטובוס "אגד" בקו 300 לאשקלון ואילצו את הנהג להמשיך לרצועת עזה. זה היה פיגוע מיקוח במגמה לשחרר מחבלים אסירים. על מבצע החילוץ, ליד דיר אלבלח, פיקד קצין צנחנים וחי"ר ראשי, תא"ל איציק מרדכי.

כוחות סיירת מטכ"ל בפיקודו של סא"ל שי אביטל פרצו לאוטובוס למחרת עם שחר, הצילו את הנוסעים, הרגו שניים מהמחבלים החוטפים והורידו את השניים האחרים לחקירת שב"כ. בקרב נפלה חיילת חיל המודיעין אירית פורטוגז. בשטח, בעת החקירה הורה ראש שב"כ אברהם שלום לראש אגף המבצעים בשב"כ אהוד יתום לחסל את המחבלים כי "מפיגוע מיקוח מחבלים לא יוצאים חיים". בדיווח הרשמי של דובר צה"ל על תוצאות המבצע נמסר כי כל המחבלים נהרגו, אולם צלם העיתונות אלכס ליבק הצליח לצלם את אחד המחבלים מובל לשטח צדדי.

פרסום התמונה בעיתון "חדשות", ללא הגשה לצנזורה, הביא לסגירת העיתון לשלושה ימים. זה היה עונש חריג מאוד בתולדות יחסי צבא-תקשורת בישראל. עורכי עיתון "חדשות" הועמדו לדין על עבירות על חוקי הצנזורה ולאחר ערעור זוכו בבית המשפט העליון, רק כעבור עשר שנים. פרסום התמונה גרם לאנשי שב"כ קושי רב והם החליטו לבדות סיפור שיסיט מהם את האשמה.

בעקבות הפיגוע מינה שר הביטחון דאז משה ארנס ועדת חקירה בראשות האלוף מאיר זורע ונציג שב"כ יוסי גנוסר, בכיר דומיננטי. מינוי הוועדה נשמר בסוד ואף זאת חשף עיתון "חדשות" תוך עבירת צנזורה נוספת. גנוסר סייע לאנשי שב"כ להעיד בוועדה עדות שקר על מהלך העניינים לאחר שהמחבלים נחקרו. הם העידו כי תא"ל איציק מרדכי חבט בנחקרים בקת אקדח בעורפם - מה שגרם למותם. בעקבות חקירה נוספת בראשות פרקליט המדינה יונה בלטמן הוא הורה לפרקליט הצבאי הראשי, תא"ל בן-ציון פרחי להעמיד את תא"ל מרדכי לדין.

מרדכי עמד לדין משמעתי בצה"ל בפני אלוף חיים נדל וזוכה. מרדכי חש כל העת כי רוקמים נגדו מזימה, אך לא ידע בשלב ההוא להוכיח זאת. הוא זכה לגיבוי מלא מהרמטכ"ל משה לוי, מה שהקל עליו במשהו את השנתיים הקשות בחייו, כפי שהעיד על כך לימים.

בשב"כ הייתה מתיחות רבה בין בכירים בארגון לבין ראש השירות שלום, אשר רצה להסיר את הנושא מסדר היום. סגנו ראובן חזק התייסר מאד לגבי הנורמות והערכים של אמת ושקר בארגון. במרץ 1986, כמעט שנתיים אחרי האירוע, מסרו שלושה בכירים בשב"כ – הסגן ראובן חזק וראשי האגפים רפי מלכא ופלג רדי - ליועץ המשפטי לממשלה יצחק זמיר כי ראש השב"כ אברהם שלום הורה לראש אגף המבצעים אהוד יתום לחסל את שני המחבלים ועמד מאחורי בידוי הראיות לאחר מכן. בעקבות זאת דרש היועץ זמיר להעמיד לדין את האחראים בשב"כ , ובראשם ראש השירות.

ראש הממשלה שמעון פרס וממלא מקומו יצחק שמיר התנגדו ויזמו חנינה למעורבים מאנשי השב"כ עוד בטרם העמדה לדין. נשיא המדינה חיים הרצוג קבל את ההמלצה וחן את אנשי השב"כ. ראש שב"כ אברהם שלום נדרש לסיים את תפקידו וכמחליפו הוזעק יוסף הרמלין לתקופת כהונה שנייה כראש שב"כ. הממשלה גם החליפה את היועץ המשפטי ובמקום זמיר מונה יוסף חריש. הפרשה טלטלה את שרות הביטחון הכללי וסיימה תקופה ארוכה של התנהלות שקרית מול גורמי המשפט ואכיפת החוק. מאז היה שידוד מערכות בכל סדרי העבודה בארגון והקפדה על דיווח אמת. אחת התוצאות המשמעותיות מאירוע זה הייתה חקיקת חוק השב"כ שהתקבל בכנסת בשנת 2002.

**
תא"ל (מיל') אפרים לפיד הוא איש תקשורת וחוקר היסטוריה של המודיעין באוניברסיטת בר-אילן. בעברו מילא שורה של תפקידים בכירים באגף המודיעין של צה"ל, היה דובר צה"ל, מפקד גלי צה"ל ודובר הסוכנות היהודית

You might be interested also