25 יריות, 10 הרוגים , צלף אחד

אירוע הטבח במחסום עופרה היה שיאו של "מלחמת הצליפה הפלסטינית" באיו"ש. יוחאי ורדי חוזר לימיה הראשונים של האינתיפאדה השנייה ומנסה להבין מה היו המניעים לצורת לוחמה זו וכיצד השפיעו על ההתנהלות בשטח

רס"ל יעקב קרנצ'ל ז"ל, עמד בשעות הבוקר המוקדמות של ה-1 באפריל 2001 בצריח העמדה סמוך לכפר סאלם הפלסטיני הממקום מזרחית לשכם. קרנצ'ל, מילואימניק בן 23, שמר בעמדת תצפית נייחת הבולטת למרחקים. מאות מתושבי הכפר הכירו בעל-פה את המקום ואת שיגרת חילופי המשמרות והמחבלים ניצלו ידע זה כדי לבצע את הפיגוע.

בחסות הצמחייה ובטרם עלות השחר ארב בסמוך לעמדה מחבל החמוש ברובה והמתין לטרפו. עם עלות השחר התבררה בכוונותיו דמותו של החייל הבודד שעמד בראש מגדל התצפית והוא כוון לעברו וסחט את ההדק. החייל נפגע בכדור בודד בראשו ונהרג במקום. המחבל אסף את נשקו ונס מהמקום ללא פגע. לא עברה יממה וב-2 לאפריל אירע אירוע ירי נוסף לעבר קבוצה של חיילי צה"ל ששהו ליד קבר רחל.

מספר חיילים עמדו על משמרתם בפתח קבר רחל, כשלפתע נשמע קול ירייה מרוחק ואחד החיילים (סמל דני דראי ז"ל) התמוטט לקרקע מתבוסס בדמו. "הצלף" המחבל שירה לעבר החיילים מחלון חדר במלון פלסטיני סמוך, עשה טעות חמורה ולרוע מזלו מקום מרבצו אותר מיד והודעה על כך הועברה לצוות טנק ישראלי שפעל בסמוך . כתגובה מהירה לירי ה"צלף" שיגר תותחן הטנק שלושה פגזים לעבר חזית המלון והרסה עד היסוד. הנהגת ההתנגדות הפלסטינית בחרה בשימוש בנשק חם כברירה טבעית במלחמת הגרילה שכפתה על ישראל. מאחר ולא היו ברשות הפלסטינים כלי נשק כבדים או ארטילריה מודרנית, נראה היה שנותר בידיהם במאבק כנגד ישראל אך השימוש בנשק קל אותו אגרו למכביר והקושי שלהם היה רק למצוא את הדרך איך למקסם בידי שליחיהם את השימוש בנשק זה כנגד צבא מודרני וחמוש היטב ולפגוע במדינת ישראל ולהציק לאזרחיה עד כמה שניתן.

בשימוש בנשק חם כנגד הישראלים רצו הפלסטינים להשיג שתי מטרות עיקריות: התשת הכוח הצבאי הישראלי שנפרס ברחבי יהודה ושומרון, והטלת פחד ומורא בקרב האזרחים תושבי ההתנחלויות ולפגוע קשות במורל האזרחי ולשבש את החיים עד כמה שניתן. באג'נדה שכזו כל מטרה הייתה לגיטימית בעיניהם. חיילים, אזרחים, נשים או ילדים, כולם היו בני מוות עבורם. הרעיון הפלסטיני היה ליצור אירועי ירי תכופים שיגרמו לצבא להתכנס בעצמו, להסתגר במחנותיו במורל נמוך ולהיכנס למשטר מגננה ובכך לשחרר את הלחץ הצבאי הרצוף על ראשי המחבלים המבוקשים ושליחיהם, שיוכלו להתפנות ולהגיע לתוצאות הטרור הדרושות. הצבא הפריע ולכן פגיעה בחיילים הישראליים מבחינתם הייתה בלתי נמנעת.

מנגד הם סברו, שגם אם טעו בהנחתם שהצבא יכנס למגננה, הרי קיים עדין הסיכוי שכל פגיעה בחיילים תאלץ את הצבא לנקוט בצעדי ענישה חמורים שללא ספק יפגעו באוכלוסייה אזרחית פלסטינית ואז תעלה זעקתם השמימה ועיני העולם יופנו לעבר המסכנים, הפליטים הפלסטינים הסובלים תחת סוליות מגפי ה"קלגס הישראלי". אזי יתחיל לחץ בינ"ל על ישראל לסגת ולהניח לפלסטינאים וישראל תוצג שוב ברחבי העולם כמדינה מצורעת שחייבים לבודדה מחבר העמים והרווח שישיגו מכך יהיה מושלם. להנחתם, ישראל תינזק, תדמיתה הבינלאומית תיפגע, הלחץ הצבאי ירד והפלסטינים יוכלו לחדש את המאבק בצה"ל בפינה אחרת של האזור בזמן ובמועד המתאים להם. המתח גבר מיום ליום והשטח החל לבעור.

באותם הימים הפלסטינים לא חסכו במאמצים כדי לפתות את חיילי צה"ל לצאת מבסיסיהם ולהיחשף לכוונותיהם הזדוניות. ביום סגרירי של ראשית חודש פברואר 2003, נמסרה הודעה ברשת הקשר הצבאית על רכב חשוד החונה ליד כנסיית הבשורה שבבית-לחם. כוח בן מספר חיילים נשלח למקום כדי לבודד את הזירה ולהמתין לבואו של החבלן. מפקד הכוח רס"ן שחר שמול ז"ל, קצין מנוסה שנראה ששום דבר כבר לא יכול להפתיע אותו במלחמת הגרילה המתנהלת סביב. כשהגיע לנקודה וירד מרכבו, ובטרם הספיק לפרוס את חייליו לאבטח את המקום, נורתה ירייה מאי שם והקצין נפגע מכדור בודד. למרות שלבש קסדה ואפוד מגן, חדר הקליע הקטלני לצווארו וגרם למותו.

טבח מחסום עופרה

המתח הביטחוני ברחבי הגדה התגבר. המחבלים לא בחלו בדבר וחוץ מאירועי ירי, מחבלים מתאבדים, גניבות, זריקות אבנים וחבלות בתשתיות נגישות, היו גם ניסיונות לחטיפה של אזרחים וחיילים. כל מי מאזרחי ישראל, תושבי ההתנחלויות או חיילים שנעו על צירי התנועה בגדה היו חשופים לירי, מחסומים, בקבוקי תבערה או זריקות אבנים ולא פלא היה שהאווירה ברחבי הארץ הייתה קשה. זו גם הייתה האווירה בקרב חיילי המילואים שאיישו מבנה בטון ישן בקרקעית גיא המוקף גבעות לא הרחק מהישוב עופרה.

המבנה שנבנה בימי המנדט הבריטי בא"י שימש את השלטון הבריטי כבית-מעצר ונבנה בצידי הכביש המוביל דרומה לכוון רמאללה. החיילים שהתמקמו במבנה הישן היו אמורים להשגיח ולבקר תנועת רכבים ואנשים בכביש ולצורך כך הקימו מחסום על נתיב התנועה, אותו הפעילו במשמרות סביב לשעון. בוקר ה-3 למרץ 2002 היה יום אביבי ובהיר. האוויר היה נקי מאבק וקרני השמש הראשונות שהפציעו מלאו את האוויר בהמוני ציפורים שקיננו בסבך העבות שהקיף את הגבעות סביב הגיא הירוק, שבתקופה זו של השנה היה בשיא פריחתו כתוצאה מגשמי החורף הרבים שירדו על המקום. על קצה הגבעה, כשהוא מוסתר היטב בסבך הירוק, שכב מחבל פלסטיני כשבחיקו מונח רובה "מאוזר" ישן וחלוד.
 
הוא צפה לעבר המחסום שהוקם בעמק לרגליו והמתין להזדמנות הנאותה לבצע את זממו. שלושת החיילים שעמדו בסמוך למחסום התכוננו לעוד משמרת שגרתית שרבות כמותה כבר העבירו בימי שירות המילואים שלהם. קול מנוע מכונית המתקרבת ממרחק חידד קמעה את חושיהם והם התכוננו לבודקה כשהם מוכנים לכל הפתעה. להזדמנות הזו חיכה ה"צלף" המחבל. כשהבחין שהחיילים הפנו לו עורף ושמו מבטם בכוון המכונית המתקרבת למחסום, הוא בחר את קורבנו הראשון, כוון היטב וסחט את ההדק. קול רעם הירייה הדהד בעוצמה אדירה בין קירות הגיא ואחד מהחיילים נראה נופל מתבוסס בדמו. שני חבריו התעשתו במהירות, אחזו בנשקם וניסו לאתר את היורה האלמוני. הם לא הצליחו לראות דבר ולא זיהו את מקור הירי.

החיילים ששהו במבנה הישן שמעו היטב את הד הירי הנשבר בין קירות העמק והחלו להתארגן במהירות. הראשון שיצא מוכן לקרב היה מפקד הכוח ששהה במקום. לבוש באפוד מגן וחבוש קסדה הוא יצא מפתח הדלת כשעיניו מנסות להתרגל לאור השמש, מנסות לחפש כל אויב אפשרי. הוא פסע קדימה, אך שני צעדים והד ירייה נוסף נשמע והוא נפגע בראשו ונהרג במקום. חובש הכוח שהבחין שמפקדו נפגע יצא אחריו כדי להגיש לו עזרה וכשהופיע בפתח דלת המבנה נורה בחזהו ונפל גם הוא.

הוא נשאר לשכב ללא רוח חיים לצד מפקדו. ה"צלף" המחבל ניצל היטב את יתרונו ובהיותו נסתר בסבך השיחים ובלתי ניתן לאיתור קולי עקב הד הירי החזק מקירות הגיא, הסיט את קנה הרובה הישן שלו לעבר נקודת המחסום וירה מיד שתי יריות מהירות ושני החיילים, שכרעו לצד הכביש בעודם מנסים נואשות לאתרו, נפגעו במדויק ונהרגו אף הם. בלתי מודעים לטרגדיה המתחוללת במחסום אך עשרות מטרים בודדות לפניהם, האטה המכונית האזרחית את נסיעתה כשעיני הנהג מנסות לחפש את דמויות החיילים המוכרות לו כל כך. הוא הגיע למחסום ועצר את המכונית וכשהסיט את מבטו לצידי הכביש הבחין מיד בגופה השוכבת על הקרקע בצורה בלתי טבעית. הוא כנראה צעק משהו לחבריו ואז שלושת נוסעי הרכב יצאו ממנו במהירות וניגשו לעבר ההרוג. שלוש יריות מהירות נשמעו ושלושתם נפגעו במדויק ונהרגו. בינתיים עוד שניים מהחיילים ששהו במבנה הספיקו להתארגן והגיחו במהירות מפתח הדלת כשנשקם מוכן בידם.

ירייה בודדת נורתה לעברם אולם החטיאה אך מעט את מטרתה. השניים החלו לסרוק במהירות את פסגות הגבעות העוטפות את העמק בניסיון לזהות את מקורות האש אך לשווא. ה"צלף" האלמוני ירה לעברם במהירות ושניהם נפגעו ונהרגו. עברה דקה של שקט ושאר החיילים מיהרו לצאת ולנסות להגיש עזרה לחבריהם ובמקביל הזעיקו עזרה דחופה באלחוט. כשיצאו נסערים מהמבנה, כל אש לא נורתה לעברם ושקט מאיים שב והשתרר ברחבי הגיא. כוחות רבים זרמו לאזור וחיפושים יסודיים אחר הצלף ומיקומו החלו להתבצע בכל הסביבה. עברו שעות ארוכות עד שממש לפנות ערב נמצאה נקודת הירי של "הצלף" האלמוני. כ-70 מ' למול המחסום וליד רחבה צרה של עשב רמוס וענפי שיח שבורים נמצא רובה "מאוזר" ישן כשקנהו מפוצץ כתוצאה מהזנחה ממושכת.

האירוע נמשך כעשרים דקות לערך ובמהלכן ירה ה"צלף" האלמוני כ-25 יריות והצליח לפגוע ולהרוג שבעה חיילים ושלושה אזרחים ישראליים. כשפשטה הידיעה המרה על הטבח במחסום עופרה היה הקהל הישראלי בהלם והאירוע החמור גם לטלטלה עמוקה בכל שכבות הציבור. איש לא הבין איך מחבל בודד הצליח לירות ולהרוג שבעה חיילים ועוד שלושה אזרחים ולנוס מהמקום ללא כל פגע. ההרוגים באירוע היו: סרן אריאל חובב ז"ל, רס"ל רפאל לוי ז"ל, רס"ל אברהם עזרא ז"ל, רס"ל יוחאי פוראת ז"ל, סגן דייויד דמלין ז"ל, רס"ל (מיל') כפיר וייס ז"ל, רס"ל (מיל') ערן גד ז"ל, ואדים בלגולה ז"ל, סרגיי בוטרוב ז"ל ויצחק דידי ז"ל.

איש לא הבין מהיכן רכשו המחבלים כושר ירי כה גבוה. האם הם גייסו לעזרתם צלפים מחו"ל, לוחמים מוסלמיים יוצאי מלחמת צ'צ'ניה או מחבלי חיזבאללה מדרום לבנון? ביקורת קשה הוטחה בפני ממשלת אריאל שרון וצמרת צה"ל על כך שאירוע חמור זה התרחש, מה עוד כשנודע שכל מחזור חיילים ששרת במקום ציין בפני הממונים עליו שהמקום שנבחר כמחסום והמבנה שלידו מהווים סכנה ברורה וממשית ונמצאים בנחיתות טופוגראפית המסכנת את החיילים המשרתים שם.

תעלומת ה"צלף" הפלסטיני ממחסום עופרה נפתרה רק שנתיים וחצי מאוחר יותר כשבאוקטובר 2004 נעצר מחבל בשם קא'אד חמאד שהודה בחקירתו שהיה הוא זה שירה בחיילים ובאזרחים במחסום עופרה ועשה זאת ברובה ישן שהוחזק בבית משפחתו מימים ימימה. הוא הצליח להתאמן בו באין רואים מידי פעם ושיפר את מיומנותו עד שהחליט לרתום את כישרונו ומרצו ל"חזית לשחרור פלסטין" שבשירותה עשה פיגוע זה

You might be interested also

A poster depicting Syria's President Bashar al-Assad is displayed in front of damaged buildings in the city of Homs on May 23. Photo: REUTERS/Omar Sanadiki

Syria's difficult rebirth

Commentary: After avoiding defeat in the civil war, Bashar al-Assad’s regime cannot easily tackle the problem of rebuilding the country. Assad finds himself needing to reconcile the difficult requirements of definitively defeating the insurgency, resolving the very severe economic situation and coexisting with the presence of cumbersome allies Russia and Iran