תווך התת הקרקע: בין הרצוי למצוי

בישראל עושים ככל האפשר על מנת לאתר מנהרות טרור - אבל זה לא מספיק. מפקד יהל”ם לשעבר כותב על הצורך בפתרון טכנולוגי לאיתור בזמן אמת, שיהווה שובר שוויון במאבק

הלחימה בתת הקרקע מלווה את העולם עוד מתחילת שנות ה-60 של המאה ה-20, הן בקמבודיה ולאחר מכן באופן מפורסם יותר בווייטנאם, עת היווה תת הקרקע אבן נגף משמעותית עבור הצבא האמריקאי בלחימתו בווייטקונג. השימוש בתת הקרקע על ידי היריב נועד בדרך כלל לקזז את יתרונו היחסי כחלק מהלחימה הא-סימטרית.

תת הקרקע מספק מסתור, הגנה, חשאיות ויכולת להפתיע בעיקר צבאות סדורים המקיימים שגרת בט”ש ולחימה. היריב העושה שימוש בלוחמת גרילה, משתמש בתת הקרקע כחלק מאסטרטגיית ההיעלמות והחמקנות כנגד הצבאות הסדורים. צריך לבצע אבחנה, בין מנהרות לבין מרחבים בתווך תת הקרקע. המרחבים נועדו בעיקר ללחימה כנגד כוחות החודרים לשטח האויב, בהם המרחבים ישמשו לטובת מפקדות שליטה, מחסנים לטובת ציוד לחימה, ומרחבים לשהייה של כוחות אויב, הן לשם הסתתרות והן לשם מגון מפני תקיפה.

עולם המנהרות עליו שוקדים הארגונים השונים נחלק למספר מאפיינים: מנהרות לטובת הברחת אמצעים, מנהרות לטובת ביצוע התקפה ופיגועים נרחבים (מסעות הרג), מנהרות לטובת חטיפה של חיילים, ומנהרות המהוות חלק מתשתית לפיקוד ושליטה של הארגונים על מנת לנייד את המפקדים והלוחמים ממקום למקום תוך כדי לחימה מבלי לחשוף אותם יתר על המידה. המכנה המשותף הרחב של זה הינו פעילות חפירה חשאית ברובה במעמקי האדמה, בעומקים שונים החל מ-10 מטר וכלה ב-30 מטר ואף יותר.

הנושא התת קרקעי בכלל, ועולם המנהור בפרט, התפתח ברצועת עזה במהלך 25 השנים האחרונות וביתר שאת במהלך העשור האחרון במיוחד סביב אירועי האינתיפאדה השנייה, ולאחר השלמת ההתנתקות של צה”ל מרצועת עזה. חשוב להדגיש, החפירה בתת קרקע היא “ביזנס” לכל דבר ועניין עבור התושבים “התמימים” ברצועה. ארגוני הטרור מנצלים עד תום את המצוקה הכלכלית, ועל ידי תשלום נאה של כספים, רותמים את התושבים לתעשייה שלמה ומניבה.

למעשה נוצר פה מצב קלאסי של WIN-WIN האוכלוסייה מרוויחה, הטרור מרוויח, וכל עוד המצוקה הכלכלית קיימת הרי שישנה מוטיבציה אדירה לשיתוף פעולה בן שני הצדדים. מבלי להיכנס לפירוט יתר, אומר כי כיום יש כמה עשרות של מנהרות פעילות בעומקים ובאורכים שונים בתוך הרצועה ולעבר מדינת ישראל. האתגר המבצעי הוא גדול, במיוחד לנוכח פוטנציאל הנזק והאיום האסטרטגי על מדינת ישראל. ראו מה עושה חטיפה של חייל אחד, או לחילופין הברחה של נשק מפר איזון לתוך שטח הרצועה.

בכתבה זו אסקור את תמונת המצב בהתמודדות של מערכת הביטחון מול המנהרות והתווך התת קרקעי, במישור של הבט”ש (בטחון שוטף), ובמוכנות למבצעי עיצוב בתוך רצועת עזה ואולי אף במקומות נוספים. ההתמודדות מתבססת על 3 מעגלים סיכוליים: מודיעיני, טכנולוגי, ומבצעי (הפעלת הכוח). שלושת המעגלים הללו אינם חדשים, הם חלק מהשלם המבצעי על בסיסו פועלת מערכת הביטחון שנים רבות. טרחתי להזכירו מאחר כי קיימים בו בקיעים שאינם מאפשרים לייצר שלימות מבצעית, כגון זו שפותחה סביב עולם הסיכולים הממוקדים, עולם העיקובים והמעצרים כמעט בכל השטחים. בכל שלושת המעגלים קיימת פעילות יומיומית. עולם הבט”ש והפעלת הכוח אינו שוקט על שמריו ולו לרגע, מערכות המודיעין השונות מגויסות כל כולן להתמודדות זו, וכלל התעשיות הביטחוניות המובילות רתומות לעניין, בהובלת מפא”ת, על מנת ליצר שלם בהתמודדות.

סדקים במעגל

אתחיל דווקא מהדברים הטובים, אחיזת המודיעין - אחיזה זו משתפרת כל הזמן ומצליחה לגלות ולאתר פעילות המתקיימת בהקשר של תת הקרקע על ידי פעילות מודיעינית ממוקדת בכלל החתכים. הפעילות המבצעית-סיכולית בהקשר זה מהאוויר והיבשה, ולפעמים גם דרך הים, מתקיימת בצורה יעילה בכל פעם שהמודיעין מצביע על יעד כזה או אחר. אבוא ואומר כי בהקשר זה לא שונה ההתמודדות של המודיעין והיחידות המבצעיות מאתגרים מבצעיים אחרים. אחת שיש מודיעין, מעגל הסיכול המבצעי נכנס לפעולה ומצליח להביא לתפוקה מבצעית טובה.

אז היכן טמון הפער? הפער הגדול מתקיים בטכנולוגיות התומכות. כבר דובר רבות על הצורך לגלות, לזהות ולאתר פעילות בתת הקרקע בזמן אמת ולא רק על ידי מקורות מודיעיניים. כיום האתגר המרכזי בציר הטכנולוגי הוא לפתח מענה לצורך מבצעי מאוד ברור ומאתגר: גילוי מנגד STAND-OFF של פעילות בתת הקרקע. כל המנהרות הגדולות והקטנות שהתגלו “ברעש” גדול לאחרונה התגלו באקראי, מידע מודיעיני ממוקד – מזל. אף לא אחת מהן התגלתה בזמן ביצוע החפירה על ידי אמצעים אלו או אחרים. ישנה פעילות ענפה ביותר בנושא הטכנו-מבצעי, במאמץ עליון ליצר מענה מבצעי משמעותי.

להבנתי המאמץ הטכנולוגי צריך לשקוד על 3 כיווני פעולה מרכזיים: גילוי וזיהוי של פעולה חריגה במעמקי האדמה מנגד. אחיזת תא שטח רחב שבו ניתן לנטר את הפעילות (המתבססת על יכולת האיתור מנגד), ויכולת ממוקדת של הרס והשמדת מנהרות. בכל שלושת התחומים הללו מתקיימת פעילות ואף מעבר לכך, כיום המענה הוא עדיין לא מספק, ההתבססות כיום הינה על מענה בט”שי טוב (מודיעין ופעילות מבצעית לעיתים סטטיסטית ולעיתים ממוקדת).

אין ספק שהרגל המודיעינית והרגל המבצעית עובדות שעות נוספות קשות בשל היעדר יכולת טכנולוגית וכפועל יוצא מכך המענה והאפקטיביות המבצעית הנדרשת מצויות בחסר. כפי שנראים הדברים כיום, “המרוץ” בין ארגוני הטרור השונים לבין מערכת הביטחון של מדינת ישראל בנושא תת הקרקע רק ילך ויתעצם. הם ישכללו את יכולותיהם ומדינת ישראל תמשיך ותפתח יכולות למתן מענה לפער המבצעי. מאחר וקיים פה סוג של מרוץ אין סופי הרי שצריך להימצא שובר שוויון שיספק לנו יתרון משמעותי בהתמודדות, אחרת נמצא את עצמנו מקוזזים ומכווצים כל העת בחתירה אחרי פתרונות טלאי על טלאי, ללא פתרון שלם וסופי. שובר השוויון יבוא רק בדמות פתרון מערכתי טכנולוגי כולל ומשמעותי. זהו אתגר כבד אבל לא בלתי אפשרי.

די אם ניקח את מערכת “כיפת ברזל” כדוגמא לשובר שוויון, ואת התרומה שלה ונשליך את הרעיון הזה על שובר שוויון לתת הקרקע, כזה שיאפשר לנו בהדרגה, לאתר בזמן אמת כל פעילות חריגה בתוך הקרקע בעומקים שונים ועל פני מרחבים גדולים. מערכת כזו תביא לידי ביטוי מציאות מבצעית שונה בתכלית. מאחר והפתרון השלם עדיין לא קיים לא נותרת ברירה להמשיך ולפעול באדיקות ובחריצות מבצעית עם מה שיש.

מה שיש זה לא מעט, אבל גם לא מספיק, אומנם המודיעין משתפר והיכולת המבצעית תומכת אבל אנחנו חסרים. חסרים שלם מבצעי, בשל מושקעים משאבים ומאמצים רבים על מנת לפתח שיטות שהן ברובן סטטיסטיות ולא מספיק ממוקדות ומתוחכמות. צה”ל, כמו צה”ל, נלחם בעקשנות רבה עם כלל הכלים העומדים לרשותו. לצד זאת, בעת הזו, משאבי מערכת הביטחון, חייבים להיות מופנים לעבר מציאת פתרון בדמות מערכת טכנולוגית הפועלת מנגד, ומעבירה את "הכדור” כולו, למגרשו של היריב.

You might be interested also