שש הערות על דצמבר החם

מהעלייה בפיגועי הטרור השבוע, ועד לתגובות ישראל ולאפשרות של הסלמה - עמיר רפפורט מעלה בטורו השבועי כמה נקודות מחשבה בסיומו של דצמבר "חם" בסבב הנוכחי בין ישראל לפלסטינים

גבול עזה מתחמם? (צילום: AP)

1. דצמבר החם: חודש דצמבר שעומד להסתיים איתגר את צה"ל בכל החזיתות: פיגועים והתראות חמות נרשמו בגבולות עם לבנון, סוריה ואפילו בגבול מצרים הארוך (מזל שיש את גבול ירדן שנותר יציב יחסית, הרבה בזכות טכנולוגיה ישראלית שמשרתת את הירדנים ובזכות נחישות של צבא המלך).

אבל עם כל הכבוד לגבולות, השבוע האחרון של דצמבר החזיר לכותרות את הטרור הפלסטיני עם מגוון רחב של סוגי פיגועים – הנחת מטען באוטובוס (בבת ים) דקירה (ליד היישוב אדם) וירי (בגבול רצועת עזה). מצד שני, היו נפגעים פלסטיניים רבים במבצעי מעצר שפעם היו עוברים חלק וכעת נעשים מסובכים מאוד, וילדה עזתית בת שלוש נהרגה בתקיפה של חיל האוויר.
 
2. פאודה: נתחיל באיו"ש - למרות ריח של אינתיפאדה, מדובר בשלב זה ב"פאודה" - אי סדר. גל הטרור מונע מתסכול כללי (גם כלפי הרשות הפלסטינית וגם כלפי המו"מ המדיני שאף אחד אינו מאמין בו. לפי הסדר הזה). הרשות מצידה משחררת לחץ באמצעות עידוד של פעולות שנחשבות בעיניה "מחאה עממית" ובאותו זמן משתפת פעולה במרץ עם שירותי המודיעין הישראליים במלחמה נגד האויב המסוכן באמת בעיניה - החמאס והארגונים האיסלאמיים הקיצונים.

כדי לשים דברים בפרופורציה, חשוב לדעת שבניגוד לימי האינתיפאדה השנייה בתחילת העשור שעבר, צה"ל עדיין פועל בחופשיות כמעט מוחלטת בכל נקודה בשטחים, והארגונים האיסלאמיים מתקשים לייצר תשתית טרור משמעותית – מול מודיעין משולש - של צה"ל, של השב"כ ושל הרשות הפלסטינית (לא בהכרח בסדר החשיבות הזה).

הערכות המודיעין של צה"ל והשב"כ, גם השבוע, היו שהציבור הפלסטיני והרשות הפלסטינית אינם מעוניינים ב"אינתיפאדה שלישית". כך, התשתית המשמעותית האחרונה שהתחילה להתבסס בשטח, של ארגון סלאפי קיצוני במיוחד בכפר יאטה שבדרום הר חברון, רוסקה החודש על ידי כוחות הביטחון הישראליים. כל עוד מאזן האינטרסים יישמר (והוא יישמר), לא תפרוץ אינתיפאדה שלישית, אבל שני הצדדים מתגלגלים למצב חדש שמתאפיין בפיגועים שמבוססים על יוזמות מקומיות ועל תמיכה פסיבית מצד מרבית הציבור הפלסטיני.

הפלסטינים צריכים להמציא ל"מאבק" במתכונתו המתבססת שם חדש, ובכל מקרה השיא עוד לפנינו – גל הטרור עוד יגבר כאשר יתברר באביב שהמו"מ אינו מוביל לשום מקום. אלא אם יוחלט להאריך את חיי המו"מ באמצעים מלאכותיים, רק כדי לשמר אותו.
 
3. שתי טעויות: לאור המצב המשתרר בשטח, אי אפשר שלא לזהות שתי טעויות ישראליות - שחרור האסירים הפלסטיניים בעלי הדם על הידיים, שהפעימה השלישית שלו תתבצע בשבוע הבא, נועד להיות מעין מחווה שתחזק את אבו מאזן. בפועל, הוא נתפס כרפיסות ישראלית, אם לא טיפשות של ממש. בטווח הארוך הוא רק יעודד טרור.

גם העובדה שצה"ל אינו מגיב מהר למצב ואינו מתגבר כוחות בשטחים באופן משמעותי, עלולה להתברר כבעייתית. הסיבה לכך שבשטח פועלים כוחות מצומצמים יחסית היא שצה"ל נמנע כמעט לחלוטין מגיוס מילואים, משיקולי תקציב.

כן, לאחר כל המריבות התקשורתיות, ותוספות תקציב שאושרו לקראת סוף השנה, צה"ל עדיין נמצא, לפחות מבחינתו, ב"אנדר" של 1.5 מיליארד שקל לעומת מה שהוא תופס כצרכים הבסיסיים שלו.
 
4. ביבי-בוגי: האירועים האחרונים מבססים את הצמד בנימין נתניהו ומשה יעלון כמשפיעים הבלעדיים בענייני ביטחון. כבר ניתן לקבוע כי הקבינט המדיני הביטחוני בממשלת נתניהו השלישית חלש מאוד. דמויות כמו דן מרידור ובני בגין, שהיו חברים בקבינט הקודם, פרשו לחלוטין מהפוליטיקה. שרים ותיקים כמו סילבן שלום ואפילו השר למודיעין ולאסטרטגיה יובל שטייניץ, מודרים מדיוני הקבינט. לשרים יאיר לפיד, נפתלי בנט, יצחק אהרונוביץ' ואפילו לאביגדור ליברמן שחזר לעניינים לאחרונה, משקל ביטחוני שולי.

נתניהו ויעלון עורכים לא מעט מעט מפגשים בארבע עיניים, הרבה בבית ברחוב בלפור ובלשכת רוה"מ, ולעיתים גם בבית משפחת נתניהו בקיסריה. כאשר התקבלו הדיווחים על אזרח ישראלי הרוג בגבול רצועת עזה ביום שלישי השבוע, היה יעלון בלשכתו בקריה. הדיווח הגיע לקריה לאחר כמה ימים מתוחים למדי לאורך הגבול העזתי, ומיד הוביל לרפלקס יעלוני כמעט מותנה – להעלות לאוויר, בתיאום עם צה"ל ותוך עדכון של רוה"מ, מטוסים של חיל האוויר.

החשיבה בסיסית: אם אנחנו מותקפים - נתקוף בחזרה. מבחינות רבות, יעלון הרבה פחות מתוחכם או מתחכם מקודמו אהוד ברק: הוא פחות מאמין ב"מנופים" ובמהלכים רב שלביים. לכן, התגובה ביום שלישי הייתה כמעט מידית. ההערכה הייתה כי מי שעומד מאחורי הירי באזרח הישראלי היו ארגוני הג'יהאד האיסלאמי הפלסטיני או "ועדות ההתנגדות העממית". החמאס לא היה מעורב.

למרות זאת, הוחלט לתקוף ארבעה יעדים של החמאס מתוך שישה שהותקפו בסך הכול. המטרה בבחירת היעדים הייתה לשדר שמבחינת ישראל החמאס הוא שאחראי למה שקורה בשטח הרצועה. במקביל לתקיפה, צה"ל הוריד סוללות "כיפת ברזל" דרומה, ונערך לסבב התכתשות, שלא קרה.
 
5. עם כל הכבוד למדיניות התגובה התקיפה והמהירה, מה שבאמת עצר את סבב האלימות התורן בעזה, עוד לפני שהוא התחיל באמת, זה הלחץ הכבד שמפעילה מצרים על החמאס בעזה. הציבור הישראלי ברובו אינו מודע לכך, אבל ברחבי סיני מתחוללת מלחמה עזה בין הצבא המצרי ובין הארגונים האיסלאמיים, שבה יש לצבא לא מעט אבדות כואבות ומשפילות.

כחלק מהמלחמה הזאת, ייבש הצבא המצרי בפעם הראשונה מזה שנים את מרבית מנהרות ההברחה שמחברות את רצועת עזה לשטח מצרים. כאשר ישראל התחננה בעבר לעשות את זה, המצרים גלגלו עיניים, אבל כאשר מדובר באינטרס מצרי עליון, (החמאס הוא בעיני הצבא המצרי בן הברית הקרוב של תנועת האחים המוסלמיים שמוצאת במצרים אל מחוץ לחוק) אז מתברר לפתע כי יש דרך יעילה לסתום את הפרצות.

בפועל, החמאס חנוק מבחינה כלכלית ומדינית (במציאות החדשה, מצרים וישראל שולטות כמעט לחלוטין באספקת הסחורות לרצועה. הסחורות מהוות את הבסיס הכלכלי לקיומו של המשטר החמאסי), והוא אינו מעוניין בסיבוב לחימה מול ישראל. לפחות לא בעיתוי הזה.
 
6. מלחמת תת קרקע: זה לא אומר שהחמאס עסוק רק בצדקה ובענייני כלכלה. להפך. תחת ה"תהדיא" שבסופו של דבר לא הופרה באופן מהותי השבוע, הוא מכין את עצמו באינטנסיביות לסיבוב הלחימה הבא מול ישראל. הרצועה אינה מצליחה לקבל אספקה של טילי פאג'ר איראניים דרך מצרים, אז תחת זאת החמאס וגם הג'יהאד האסילאמי עוסקים בפיתוח עצמי של רקטות ארוכות טווח במיוחד שיגיעו "בעדה-בעדה" (אחרי-אחרי) תל אביב.

די חבל על המאמץ שלהם, מבחינתם – הרקטות לא יהיו אתגר משמעותי לסוללות "כיפת ברזל" ול"ציידי המשגרים" של חיל האוויר, ביום פקודה, משום שהם יצריכו משטח שיגור נרחב, שיאותר במהירות ויותקף בתוך שניות על ידי מערכות שליטה ואש ששוכללו מאוד על ידי צה"ל בשנים האחרונות.

אלא שבכך לא מסתכמים מאמצי החמאס לקראת העימות הבא. הארגון מפתח מערך מל"טים ואף מערך סייבר, ואולם האיום הגדול ביותר דווקא פחות מוכר לציבור הישראלי (אך מוכר בהחלט לצה"ל): מסתבר שהן ברצועת עזה והן בדרום לבנון מוקמות זירות לחימה תת קרקעיות ענקיות, מבוססות רשתות של מנהרות ובונקרים. מתוך המרחבים התת קרקעיים תשוגר אש לעבר ישראל, לא בהכרח על ידי הטילים בעלי הטווח הארוך ביותר.

ההתמודדות מול מרחב התת קרקעי תהיה אתגר משמעותי לצה"ל. המנהרות גם עלולות להוות את הבסיס לפיגוע החטיפה הבא - והאפשרות שפרשת גלעד שליט תחזור על עצמה, היא לא פחות מסיוט בתרחישים של צה"ל.

You might be interested also