שרון - איש צבא ברמ"ח אבריו

שרון - איש צבא ברמ"ח אבריו

ראש הממשלה לשעבר, האלוף (מיל') אריאל שרון הלך לעולמו. חלפו 8 שנים ועוד כמה ימים, תמו הטקסים, בעיצומה של השבעה, מילים לדמותו של שרון מהדור שעוד זכה להתחכך בו.

הרמטכ"ל רא"ל בני גנץ היטיב לתאר בדברי ההספד שלו מה אריק היה עבורנו, הדור שלא לחם במלחמת יום הכיפורים אבל גדל על מורשת הקרב של אותה מלחמה. הדור שלמד את קרבות ששת הימים ופעולות התגמול כחלק מההכשרה הצבאית בקורסים השונים, ואותו דור שלחם במלחמת לבנון הראשונה ובכל השנים שאחריה.

את אריק שרון ראיתי ושמעתי באופן ישיר בפעם הראשונה בחורף 1981, עת הייתי מ"פ בבית ספר למ"כים בעיצומן של ההכנות ל"אורנים גדול"- מה שהיה מספר חודשים לאחר מכן למבצע "שלום הגליל". אישור תכניות שר הביטחון למ"פים, עדות ליכולתו ורצונו להשפיע על הדרגים הזוטרים ביותר. בתום הצגת התוכניות אמר לנו בקול רועם "זה לאט מידי אתם חייבים לקצר את לוחות הזמנים כך שתוך 96 שעות תאיימו על ביירות".

כמ"פ צעיר הופתעתי עד מאוד מהירידה לפרטים, הידע והיכולת לנתח את השטח באופן שנתן לנו תחושה שיש לנו עוד המון מה ללמוד. במהלך המבצע (כך קרו לו אז) נפגשנו במחנה הפליטים בורג' אחרי לילה של לחימה מורכבת, הוא הגיע עם הרמטכ"ל דאז רפאל איתן "רפול" לעמוד מקרוב על נסיבות נפילתו של מג"ד 450 אורי גייגר ז"ל ובין השאר ביקש ללמוד על מה שקורה בגזרת העיר צור.

כשנפגשנו לדקות ספורות, תיארתי לו את אירועי הלילה וציינתי שאנו מוצאים המון אמצעי לחימה בחצרות ובבתים, אריק ענה "אם לא הייתם כאן כדי להשמידם - הם היו יורים אותם על נהריה", ואז הוסיף (כנראה מישהו לחש על אוזנו) "אתה, מ"פ צעיר היכן נפצעת?" (ערב קודם חטפתי כדור בזרוע שמאל). לאחר שניסיתי להתחמק מתשובה אמר לי "אני מבין שאתה לא רוצה להתפנות ואני אפילו מבין את זה, אבל תן לרופא להשגיח עליך".

לאחר עוד מספר ימים נפגשנו על ציר ביירות דמשק ואריק שזכר את פגישתנו פנה אלי ודרש בשלומי, זוכר את שמי וספק אומר ספק מתבדח "אני מבין שצריך לסיים את מלחמה הזו אחרת לא תלך לבית חולים?"

שנים לאחר מכן כמפקד בא"ח גולני נדרשתי לאבטח סיור של אריק באזור השומרון, במצב שנוצר, פנה אלי אחד ממשתתפי הסיור ושאל את דעתי על נושא מסוים. אריק ששמע את השאלה התפרץ ואמר "תניח לו, הוא קצין בצבא ואל תערב אותו בזה". בתום הסיור לקח אותי הצידה ואמר לי "אתם צריכים לעסוק בביטחון ולא בפוליטיקה, לכן לא רציתי שיערבו אותך" - עוד עדות לאופן המיוחד בו שמר עלינו, לובשי המדים.

מפגש רביעי - הזמן הוא ימי 2003, שרון כראש ממשלה מגיע לוושינגטון לשיחות עם הנשיא בוש, על פי כללי הטקס מחכים לו בשדה התעופה השגריר וקצין מהנספחות הצבאית (במקרה, אני היחיד ששהה בעיר באותם ימים). השעה אחרי חצות, שרון יורד מכבש המטוס וסוקר את הפמליה הממתינה לו ומפטיר "אין לכם מה לעשות בשעה הזו ובקור הזה, חוץ מלחכות לי?" שהוא חולף על פני ומתעכב שנייה אני אומר לו "בהצלחה אדוני ראש הממשלה" תשובתו (חרף השעה) "יש לך איזה עצה בשבילי?" ואני משיב "תתעקש על שלך, לכול הפחות הם יעריכו את זה".

כמה שבועות לאחר מכן אני מקבל פתק צהוב בכתב ידו "התעקשתי, בידידות אריק".

ימי ההכנות להתנתקות – אני נמנה עם הצוות הנושא והנותן עם המצרים על סידורי הביטחון לאחר ההתנתקות לאורך ציר "פילדלפי". בתום הדיון, לאחר שכולם התפזרו, בעודי ממתין במסדרון (אליו אשוב שנים אחר כך להרבה מאוד מפגשים ודיונים, כראש המטה למלחמה בטרור) המזכירה קוראת לי שאכנס לחדרו.הוא פונה אלי ואומר "ניצן, אל תשכח - בסוף הם ערבים...".

איש צבא ברמ"ח איבריו, לוחם ומצביא, על זה אין ויכוח. את הדיון על מעשיו האחרים אשאיר להיסטוריה לשפוט.

אני מצדיע לו ולמורשתו.

You might be interested also