שומרי השמיים

בטייסת 133 מכשירים טייסים צעירים להיות מוכנים לכל הזנקה ולכל משימה. אור הלר ביקר את המפקדים והטייסים הצעירים, ערב סיום ההכשרה, ושמע מהם על הנכונות להגן על שמי ישראל מפני כל איום אפשרי

(צילום: זיו קורן)

בדת"ק 52 בבסיס תל נוף שוכב מטוס F-15 בן ארבעים. על צידו השמאלי סימן נדיר בחיל האוויר הישראלי של 2014: חמישה עיגולים אדומים. סימן לחמש הפלות שנזקפות לזכותו. "המטוס הזה הפיל חמישה מטוסים במבצע שלום הגליל", מספר סרן אפי, מפקד ההכשרות בטייסת 133, טייסת אבירי הזנב הכפול, "הוא הפיל מיגים סורים ב-1982. הטייסת עצמה הפילה מעל 40 מטוסים בלי אף אבדות. אין בהיסטוריה של הטייסת מאז הקמתה, ב-1976, אבידות מבצעיות. היו שתי תאונות אימונים, ב-1979 וב1986- טייס שנהרג בחזרה מהזנקה וטייסים שהתנגשו. אבל מאז 1976 אין לנו הרוגים מבצעיים. המערכות פה מאד אמינות ויש למטוס שני מנועים".

סרן אפי מפקד על ההכשרות בטייסת 133, טייסת אבירי הזנב הכפול. הוא בן 28 מתל אביב, במקור מרעננה, נשוי. "סיימנו עכשיו פרק של שנה בטייסת שבו החבר'ה הצעירים סיימו את ההכשרה המבצעית שלהם. בקורס טייס הם למדו את המיומנות הבסיסית של להטיס מטוס, ואחרי זה שנה הם בקא"מ, קורס אימון מבצעי שזה פרק זמן שבו הם לומדים יסודות של קרבות אוויר, טיסה טקטית וקרבות מבנה, ומשם הם מגיעים לטייסת אחרי שממיינים אותם לטייסות של החיל, ומי שהגיע לכאן, ל-F-15, ל'בז', מתאמן על מגוון משימות. בעצם עד עכשיו מבחינת חיל האוויר הם לא היו כשירים לשום דבר, גם אחרי ארבע שנים. השבוע זה השבוע שבו הם נכנסים לכשירות מבצעית ולתפוס כוננות. עד עכשיו הם יכלו רק להיות רק שומרים בש"ג".

טייסת 133, למרות שהיא טסה על מטוסים בני ארבעים, לא נפגעה בשינויי הסד"כ שעליהם הכריז הרמטכ"ל גם בחיל האוויר?

"133 לא משתנה בשום דבר. היו במערך סגירות של טייסות ואיחודים בבסיס נבטים. המטוס שלנו עוד מיועד לטוס שנים רבות. הוא יכול להחזיק עוד עשרים שנה למרות שהוא הגיע לפה בשנות השבעים. מה שבן ארבעים פה הוא המטוס: השילדה, הגוף. כל הפנים של המטוס השתנה, האוויוניקה, המחשבים, מערכות הנשק. הכל הכי מתקדם שיש וזה מה שמקנה לנו את היתרון שאנחנו מחפשים בזירות שאיתם אנחנו מתמודדים".

אתה כטייס מרגיש לפעמים באוויר שאתה מטיס מטוס בן 40?

"לא מרגישים את זה. במטוס בפנים אתה תראה לפעמים שעונים ישנים, אבל הלב שלו, המערכות שלו, הנשק שלו, הם הכי מתקדמים שיש. מערכות המנוע עוד ישנות, למרות שהמנועים עברו שידרוג. זה לא הגלאס קוקפיט של ה- F-35. זה נראה ישן אבל שמסתכלים פנימה מבינים כמה המטוס הזה מתקדם".

איך הופכים את הטייסים למבצעיים?

"לב ליבה של המשימה של הטייסת היא הגנת שמי המדינה. אנחנו מתאמנים על כל הפעולות שיכולות לקרות: טרור אווירי, חדירות ממדינות אויב, ועליהם אנחנו מתאמנים. בסופו של התהליך הזה טייס יכול לשבת בכוננות ואם תהיה עכשיו סירנה הוא יידע לזנק ולעשות את כל הפעולות. לקחנו שבוע אחד וריכזנו להם הכל: הרבה טיסות, הרבה לו"זים, לוקחים אותם לקצה כדי שיהיו מוכנים לכל תרחיש. הם כבר עברו הרבה תכנים, הם אחרי פיקוד וקורס קצינים וקורס טיס. זה חבר'ה בוגרים ורציניים. מה שחשוב זה המקצועיות והכרת המשימות. מרכיב מרכזי זה החוסר וודאות, לרוץ למטוסים בלי לדעת מה המשימה עדיין. זה שבוע עמוס ולקחת אותם לקצה, גם כשקשה וגם כשעייפים. אנחנו מצפים שיעלו מהר לאוויר, יבינו מה המשימה, יתפעלו את המטוס ואת מערכות הנשק, ושיהיו מוכנים לשנות מהר את המשימה".

מה התרחישים שאתה מדמה להם?

"חדירה של מלט"ים למשל. ואחרי כל אירוע יש תחקיר בחיל האוויר ולא מתביישים לדבר על הטעויות שנעשו ועובדים על דגשים לפעם הבאה".

בגלל אופי המשימה המטוסים מוכנים להזנקה 24/7?

"לפעמים אנחנו מוכנים על הקרקע. ואם יש התרעה ומגלים משהו במערכות של חיל האוויר אז מזניקים אותנו". את שני היירוטים האחרונים בחיל האוויר לא ביצעה טייסת 133. היו אלה שני מלטי"ם של חיזבאללה שחדרו מלבנון. האחד הופל בטיל אוויר אוויר מעל יער יתיר, והשני הופל בטיל פטריוט מעל הים התיכון. "זה לא הטייסת שלנו הפילה אבל זה מסוג המשימות שמוגדרות של הטייסת", אומר סרן אפי בעצב מסוים. "מי שיבצע את היירוט יהיה מי שהכי זמין, למשל אם הוא נמצא כבר באוויר בכוננות וצריך לדעת להתמודד עם המשימה".

זה דבר שמתסכל טייסת יירוט שמישהו אחר מבצע את היירוט ברגע הקריטי?

"אנחנו תמיד רוצים להיות בקו הראשון ואם נצטרך נהיה שם אבל זה תלוי בגזרה ומי בדיוק בכוננות. זה עניין גם של מזל לפעמים". בשלב הזה מתערב בשיחה סמ"ט א', סגן מפקד הטייסת, רב סרן עמית: "אני יכול להגיד לך שהתמונה של חיל האוויר היא מצויינת והיכולות הן מצויינות, גם יכולות גילוי וגם יכולות אש. זה לא מה שמטריד. יחסית מוקדם מאד יש כוח אש רב על אלמנט שחודר לשמי המדינה. עכשיו צריך לקחת החלטה אצל השולט באיזה כוח אש להשתמש. זה למעלה. זה לדעתי הלקח העיקרי מהאירועים האלה. מי בוחר להשתמש באיזה כוח אש ובאיזו נקודה. להפעיל אש אתה יכול מאד מוקדם אבל אתה רוצה ללמוד בדרך דפוסי פעולה, מי, לאן, ואת זה אתה גם מכניס לשיקולים".

איפה נכנס השיקול אצלכם, כמיירטים, לשלול הישג תעמולתי מחיזבאללה במקרה של חדירת מלטי"ם כדי שנסראללה לא יטען בנאום הבא שהוא טס וצילם חצי מדינה?

"ההישג התעמולתי לא נכנס לקוקפיט, ואותי בקוקפיט זה לא מעניין כי אני רמה טקטית. כאזרח במדינת ישראל אני יכול לדבר על זה, כנושא מדיני. אבל כשאני בקופקיט ואני כוח האש, אני מגיע הכי מהר שאני יכול להיות כוח אש ואני מחכה להוראה לפתוח באש. יש הישגים גדולים מאד בצד שלנו אם אתה ממתין רגע. אם זה לא מצב שבו מה שחודר הולך לעשות עוד רגע משהו רע מאד אז יש הישגים טקטיים ומודיעיניים כשאתה שולט מתי לפתוח באש". אבל אם יש לחיזבאללה מל"טים עם מטעני נפץ, ברגע שהם טסים מעל מטרות צבאיות ואזרחיות הם יכולים גם להתאבד עליהן "אתה לא נותן לזה לקרות. בין אם יש לך מודיעין ובין אם שיקול טקטי".

אתה יכול לתת דוגמא לאירוע אמת שבו הוקפצת?

"התקשורת והאזרחים לא שומעים שום דבר על זה. על כלום. על אחוז זניח. אנחנו מדי יום עסוקים בהגנת שמי המדינה. אם כוחות היבשה והים מפטרלים בגבולות היבשה והים - אנחנו מגינים יום יום על שמי המדינה. יש למדינה מספר יכולות להגן על השמיים שלה והשולט האווירי מחליט איזה כוח אש להפעיל. אנחנו רצים הרבה מאוד למטוסים, ממריאים הרבה מאוד, הולכים לזהות על כל דבר שיש עליו מודיעין. אנחנו נמצאים שם לפני ועלינו להיות מוכנים".

יש הקפצות שהן להרתעה של מטוסים שבודקים אותנו?

"ההתרעה היא בעובדה שאתה נמצא כל הזמן באוויר. חיל האוויר מתאמן כל הזמן ביום ובלילה אז גם הם תופסים כוננות. אנחנו מזנקים מדי יום להסביר לכל מי שמתקרב שאנחנו נמצאים שם כל הזמן. מאז ה-11.9 יש רגישות מאד גבוהה למטוסים אזרחיים. מספיק שמטוס אזרחי לא טס במסלול שלו או לא פועל על פי החוקה הבינלאומית של התעופה, אם מתקרב לגבולות, או לא קורא בקשר, או כל דבר חריג. אתה רץ הרבה למשימות זיהוי".

מנסים אותנו? את העירנות?

"יש לנו שכנים עם מטוסים ואם הם מתקרבים אלינו - אנחנו שם". רב סרן עמית, בן 33, הוא קיבוצניק מעין החורש. היום גר בבסיס תל נוף ומגדל את שני ילדיו "ברעש הזה". על מה שמכנים "הכנות בחיל האוויר לתקיפה במעגל שלישי", שם קוד לאיראן, הוא מוכן להיצמד רק לדף המסרים הרשמי. "חיל האוויר ימלא כל משימה שתוטל עליו", הוא אומר.

מה אתה יכול לומר על התפקיד האסטרטגי של טייסת F-15?

"זה לא סוד שחיל האוויר פעיל מאד בכל שושנת הרוחות והטייסת הזו היא בחוד של הפעילות הזו. אתה נמצא בפעילות כזו הרבה מאוד ימים".

קרבות אוויר – עדיין רלוונטי?

"זו הטייסת הראשונה ששולחים אותה למשימות מחוץ לשמי המדינה", אומר עמית כאשר התבקש להתייחס לאפשרות של משימה מעבר לגבולות המדינה. "למרות שהמטוס הזה וותיק הוא עבר שידרוגים ויש לו יכולות שמיוחדות לו ויותר טובות מה-F-15I שמתקדם יותר, במיוחד בכל מה שקשור לטווחים. יש לו יכולות שמשאירות אותו בקו הראשון של המשימות האסטרטגיות של חיל האוויר. ב - F-15I יש מערכות שונות שהופכות אותם למטוסים שונים.

"דיברו הרבה על פעולת שייטת 13 במרמרה, במובן של להבין מהר את שינוי המשימה. אנחנו משנים להם את המשימות ובקבועי זמן מאד קצרים לשנות משימה ולקבל החלטה בזמן הקצר ביותר ולנצח את המשימה. זה מה שהשבוע הזה נותן. מעטפת של חוסר וודאות, ואיתה צריך להתמודד.

"אתה חושב שאתה הולך לתקיפה אבל אתה מוקפץ לקרב אוויר ופתאום מקפיצים אותך ללוות מישהו. וכל רגע אתה צריך להבין מה המשימה, מי האויב, מה המודיעין, מה יש למטוסי האויב ומה יש לך. לשם שואף השבוע הזה".

האופי הישראלי

קרבות אוויר עדיין רלוונטיים ב-2014?

"בוודאי. הרבה מאוד שנים לא היו קרבות אוויר, אבל תפיסת ההדרכה בחיל האוויר אומרת שמי שיודע לעשות קרב אוויר טוב, קרב אוויר המוני שלוקח אותך לקצה ביכולות הפיזיות, יכולות המטוס ויכולות הקשב, אתה תהיה טוב גם במשימות אחרות כמו הפלת מל"ט או תקיפת אוויר קרקע".

איך אתה מיישם בהכשרה את הלקחים מהטרגדיה של אסף רמון ז"ל בכל מה שנוגע לנעילת ג'י (G-LOCK)?

"יש עניין הקפדה של אורח חיים נכון, לישון כמו שצריך ולאכול מסודר. חשוב שכל אחד יכיר את המגבלות שלו. הטייסים לומדים את זה על עצמם ואת היכולות שלהם והמגבלות שלהם. טייס יכול להגיע לתשעה ג'י. אתה מכיר טוב את המגבלות של עצמך. אתה יכול להגיע למגבלות המטוס שזה תשעה ג'י. לפני שאתה עובר למטוסים עתירי ג'י יש סימולטור צנטריפוגה ושם אתה לומד טוב מאד את הביולוגיה של עצמך ואתה מתרגל הרבה פעמים איך מתמודדים עם זה.

"כשאתה מתקרב למגבלה של עצמך אתה צריך לשחרר את המטוס ולהוריד את הג'י כדי לא להתעלף, וזה לא בבואינג לניו יורק. אין פה קסמים. אתה צריך לדעת לא להיכנס בקיר. אני יכול לקחת את המטוס ולקרוע אותו בפנייה אבל בסוף אני אתעלף. המשקל שלי כפול תשע וכל הדם נוזל למטה, ובאיזה שלב זה ינצח אותך".

בחודש נובמבר 2013 אירח חיל האוויר הישראלי בבסיס עובדה בדרום תרגיל אווירי בהיקף חסר תקדים. תרגיל ה-BLUE FLAG ("דגל כחול") כלל עשרות כלי טיס מארבעה חילות אוויר שונים – ישראל, ארה"ב, איטליה ויוון. בתרגיל נטלו חלק כ-60 מטוסי קרב מסוגים שונים, שתרגלו מגוון משימות – כגון השלכות חימוש, קרבות אוויר ועוד.

מה היה התפקיד שלכם ב"דגל כחול" (BLUE FLAG)?

"על הטייסת הוטל להוביל את התרגיל, זו טייסת שתמיד רוצה להוביל. הסתובבתי בכמה טייסות בחיל האוויר אבל זו טייסת מאד ייחודית. קבריניטי החיל הסתכלו מי הם רוצים שיציב את הסטנדרט ובחרו בנו. יותר משנה עבדנו על התרגיל. על מה רוצים להתאמן, ומה המתאר האווירי ואיך מתחקרים את התרגיל ופרצנו פה גבולות בכמה תחומים. יש לנו תחקור בינלאומי. בסוף אתה יושב בחדר קולנוע בחדר תדריכים ואתה רואה מי טס איך ומי תקף את מי ואתה רואה את כל השישים מטוסים".

תרגיל כזה שדימה תקיפה בקואליציה של מדינת אויב עוזר לך?

"אותי אישית זה לא מעסיק. אני יודע לתקוף לבד ויודע לתקוף עם שותפים. זה בקומה של ראש ממשלה ושר ביטחון. מעבר לזה אני לא יכול להיכנס לנושא המעגל השלישי. בתרגיל הבלו פלאג רצינו לשלב את השיתוף פעולה ברמה האסטרטגית. האנשים שבאו מהעולם היו בהלם מאיתנו. נתנו שם שואו של קדמת הטכנולוגיה של חיל האוויר. חיל האוויר הישראלי השיג שם תוצאות מאוד יפות. אתה צריך להראות מי אתה ומה אתה באימון משותף. אתה מפגין הרבה עוצמה אבל חשוב גם הלימוד ההדדי".

מה לקחת מהתרגיל?
 
"אתה לומד הרבה מחילות האוויר הזרים (האמריקני, האיטלקי והיווני - א.ה.) יצא לי לטוס גם בצד הכחול (התוקף) וגם בצד האדום (המגן). בסוף אנחנו ישראלים, אנשים מאד גמישים ולמדנו שזה לא תמיד מתאים לכל העולם.

"כטייס ישראלי אתה מתחנך על כך שאתה חומת המגן של עם ישראל ואם לא תצליח במשימה אז אוי ואבוי, ובמקומות אחרים ראיתי שלא מחנכים ככה. אני מאוד נזהר פה, אבל בסוף יש הבדל מנטלי. אתה כטייס ישראלי תעשה כל מה שצריך וטייס אחר אומר 'אני אבוא פעם אחרת'. זה האופי הישראלי".

You might be interested also

Turkey's President Tayyip Erdogan attends the NATO summit in Brussels on June 14. Kenzo Tribouillard/Pool via REUTERS

President Erdogan and the syndrome of neglect: after years of hyperactivity, the Turkish leader is completely isolated

Commentary:  Turkey has been sidelined because of the adventurism of its president, following a decade of reckless and counterproductive political and military moves. Erdogan will find it difficult to break the isolation without a clear change of course towards a more moderate approach in domestic policy and a rapprochement with the West in foreign policy