ראש אמ"ן: הסייבר יתגלה כמהפיכה גדולה יותר מאבק שריפה

מסמך: נאום האלוף כוכבי אמר בכנס ה-INSS

ראש אמ"ן, אלוף אביב כוכבי, התייחס בכנס השנתי של המכון למחקרי ביטחון לאומי בתל אביב לאיום הרקטות והטילים על ישראל. לדבריו "כ-170 אלף רקטות וטילים מאיימים על מדינת ישראל מכל האזורים".

כוכבי המשיך ואמר כי מדובר במספר נמוך במעט ממה שהיה לפני זמן קצר, אולם התייחס לשיפורים שחלו בדיוק וביכולות של הטילים והרקטות הקיימים.

"הם הרבה יותר מדויקים והרבה יותר קטלניים. הדבר המשמעותי יותר שאנחנו מצביעים עליו זו העובדה שלאויב יש יכולת להנחית כמויות של חימוש לא מבוטלות על ערי ישראל".
 
ראש אמ"ן הדגיש גם את מימד הסייבר בלחימה כנקודת מפתח במערכה העתידית. "להבנתי, הסייבר יתגלה תוך זמן לא רב כמהפכה גדולה יותר מהמצאת אבק השריפה, שהשפעותיה יהיו משמעותיות יותר מאלו שהוביל הניסיון למצות את מימד האוויר בלחימה בתחילת המאה ה-20", ציין ראש אמ"ן.

הרמטכ"ל בני גנץ נאם מוקדם יותר בכנס והתייחס לתחום הסייבר. גנץ אמר כי "הסייבר מתפתח אבל נוצרות בו גם שגיאות בפיתוח. המדינה צריכה לעשות עוד הרבה יותר ממה שעשתה עד כה. היא יכולה להיות ברמה מעצמתית. צריך לראות שיהיו מספיק משאבים לאומיים ולא לחכות עם הסיפור הזה".

ישראל דיפנס מגיש  את הנאום המלא:

"המציאות משתנה בקצב מהיר בכלל, במזה"ת בפרט, ואחרי הטלטלה – באופן במיוחד. אדבר על שינויים אסטרטגיים ואופרטיביים, לא רק איומים – למרות שאלה מתרבים – אלא גם הזדמנויות. בד ובד – האופן שבו המודיעין משתנה כפועל יוצא והאופן שבו הוא צריך להשתנות.

1.ברובד האסטרטגי – איומים ותופעות פחות חיוביות – ישנם תשעה אתגרים אסטרטגיים של ישראל:

. עידן האש – מושג חדש יחסית, שאינו רב-שנים. התקופה של היום היא "עידן האש" על שום היקף הטילים והרקטות שהפכו מכמות למהות. שיש הרבה יותר טילים ורקטות. מהחזית לעומק, הם מבוזרים, מדויקים, וקטלניים יותר. יש כיום 170,000 טילים שמאיימים על ישראל מכל האזורים. המספר עד לא מזמן היה הרבה יותר, ועקב הלחימה בסוריה ועמוד ענן הוא הצטמצם, אבל הוא עוד יעלה.
כמו כן, פעם ראשונה מזה עשורים רבים שיש לאויב יכולת להנחית כמויות גדולות של חימוש על ערי ישראל. עד עכשיו חה"א יכול היה להתמודד עם מה שיש ומנע את זה. האויב בחר בדרך הזאת כדי לעקוף את היכולות של חה"א, והיא משתכללת.

2. הגרעין האיראני – פרויקט הגרעין הצבאי ממשיך, ובהינתן החלטה של מנהיג איראן אפשר לפרוץ ולהשיג פצצה.

3. לחימה א-סימטרית – עברנו לזירות מלחמה אורבאניות. האויב שואף להסתתר ולהיעלם, הוא לובש אזרחי. הוא גם מצויד בנשק מתקדם – מה ששונה מהאתגר לפני 10 שנים – וזה משפיע, הן אסטרטגית והן אופרטיבית. יש השלכות על קצב, משך ואופי המלחמה.

4. הטלטלה במזה"ת – יש הרבה היבטים, אבל בין היתר – גבולות פרוצים, נדידה של עמים, פעילי טרור, ואמל"ח באופן כמעט בלתי מוגבל בכל האזור.
מדינת ישראל נמצאת כיום, אחרי הרבה שנים, מוקפת בהתמודדויות בכל הגבולות. פעם, בשנות ה-90', היה בעיקר את לבנון, סוריה הייתה זירה קפואה, ולא היו הרבה התמודדויות במצרים ואזח"ע. בשנות ה-2000 ראינו פעילות באזח"ע ומצרים, פחות בצפון. 2006 היה צפון, בלי אזח"ע ומצרים. כיום – 360 מעלות. וזה מבלי להתייחס לג'יהאד העולמי, שעוד אדון בו בהמשך.

5. לא נפרדנו מהאיום הקונבנציונאלי. צריך להתמודד ולבנות את בניין הכוח למול צבאות סדירים. יש צבאות מעט יותר מרוחקים שהאיומים שלהם עדיין מקיפים את מדינת ישראל. מנגד, ישנם ארגוני טרור רבים שהולכים וגדלים מיום ליום, תרתי משמע. ובטווח – ארגוני טרור סמי-צבאיים. אי אפשר להמשיך לקרוא לחיזבאללה "ארגון טרור" במובן הפשוט. ארגון שמחזיק אלפי טילים, נק"ל מתקדם, מרגמות מתקדמות – זה כבר לא ארגון טרור במובן הפשוט והפשטני. כנ"ל חמאס. ובכלל, כל הגבול הזה בין ארגוני טרור לצבאות – הולך ומטשטש סביב ישראל ובמזה"ת כולו.

6. העורף והחזית – אני לא אדבר על הנזק לעורף כי זה מוכר. מה שכן, אלפים מהטילים של אויבנו הם בעלי רש"קים של חצי טון 700, 800, 900 ק"ג חומר נפץ. לטילים הללו יש השפעה והם  יכולים להשפיע על משך ודפוס הלחימה ועל קבלת ההחלטות. כל עוד לאויב יש רקטות רלוונטיות לכל חלקי הארץ הוא יכול להמשיך לנהל מלחמה גם אם התקדמנו בכיבוש השטח.
לכן זה חשוב אסטרטגית. וככל שיש להם יותר, הלחימה יכולה להימשך. זה גם משפיע על תמונת הסיום. לכן הסיפור הזה של טילים ורקטות אינו רק עניין של ההתמודדות המבצעית אלא בעל משמעות אסטרטגית.

7. הסייבר – אדבר בהמשך על המאמץ במודיעין, אבל בינתיים – בקצב מהיר, גדל האיום של הסייבר. הוא הולך להתעצם באופן משמעותי ביותר בשנים הקרובות ואינו הולך להגיע לכדי מיצוי. זהו מימד חדש שאנחנו רחוקים מלמצות אותו. מאות תקיפות בוצעו בשנה החולפות על ארגונים בישראל, עשרות תקיפות על ארגונים בקהילת הביטחון – רובם, לשמחתנו, ללא הצלחה, אבל שנת 2014 רק מתחילה.

8. הלגיטימיות שבהפעלת הכוח במאה ה-21 – עצם הלגיטימיות הוא אינו עניין שמתקבל באופן טבעי בפתרון סכסוכים, גם אם יש לך סיבה מוצדקת. גם אופן ניהול המלחמה עומד במבחן ונבדק בשבע עניים כיום. זה המצב.

9. הרובד האופרטיבי – רק לפני 10-20 שנים די היה לספק למפקד חטיבה או סדר כוח אחר, לא בהכרח גדול, וללכת לכבוש את השטח. לא כך הדבר כיום. בין נתניה להרצליה יש 8,000 רקטות מצד עזה, צריך להגיע אליהם, אחרת אפשר לירות אותם על ישראל, לא משנה כמה כוחות תכניס. זה מהווה אתגר עצום למודיעין. זה דורש התארגנות אחרת מצידנו.
אתגר העליונות – בשנים האחרונות חה"א וחה"י התעצמו בצורה מרשימה ביותר. אבל האויבים שלנו שוקדים על רכש של מערכות, גם באוויר וגם בים, כדי לאתגר את היכולות האלה. יש פתרונות, אבל שדות הקרב הופכים ליותר מאתגרים. טייסי חה"א לא יוכלו לנוע באופן חופשי לעבר המטרות אלא יצטרכו לקחת בחשבון את איום הטילים, ואותו דבר בגזרה הימית.
גם ביבשה התמרון לא הולך להיות יותר פשוט. אם רק לפני 10 שנים מ"פ היה רואה שטחים פתוחים בלבנון, כיום שדה הקרב נדד לטווח האורבאני. האויב מסתתר בתת-קרקע. כשהמ"פ משקיף על לבנון ורואה את השטח הפתוח, מאחורי כל כפר וכפר נמצאים עשרות משגרים, רקטות, בונקרים –מדובר באמל"ח מתקדם. לכן כיום חיזבאללה יותר דומה לצבא. התמרון הופך להרבה יותר מאתגר. המודיעין לוקח את זה כאתגר חדש.

גם איום תת-הקרקע הולך ומתגבר. עשרות קילומטרים של מנהרות, גם ברצע"ז וגם בלבנון, חפורות. יש דרכי תקשורת ומילוט. יש לזה משמעויות כלפי התמרון.

אם לא די בכל אלה, התרחשה תופעה מעניינת שהיא פועל יוצא של הרקטה והטיל. בעבר, כוחותינו וכוחות האויב נפגשו בשדה הקרב – קרב יחסית ליניארי. כיום, זה לא המצב. ברגע של שעת ה-ש' המלחמה היא סימולטנית – בחזית, בעומק החזית, ובעורף. המענה המודיעיני והמבצעי חייב להיות מותאם לכך. אפשר להקיש מדבריי [על לבנון] על הזירות האחרות.

המלחמות הפכו להיות מלחמות היברידיות. במקרה בו בתוך כפר לבנוני ירוצו לעבר המג"ד שתי נשים – אחת יכולה להתפוצץ, אחת יכולה לדקור אותו, ובקצה הרחוב יירו עליו אמל"ח מתקדם שהוברח זה עתה מסוריה או מאיראן. החייל צריך להתמודד עם כל זה, ועוד תחת ציווי מאוד פשוט אבל בעצם מסובך – להילחם תחת נזק סביבתי נמוך ככל האפשר לאויב. למה? כי ככה צה"ל נלחם. באופן זהיר, עם עוצמה, אבל בלי לפגוע בחפים מפשע. כל הסיבות הללו הופכות את התמרון, כמו את הפעולה באוויר ובים, ליותר מורכבות וקשות. לכן התופעה הזו מובילה אותנו לכל סוגיית משך המלחמה, כי המ"פ צריך יותר זמן להגיע למשגר, וחיל האוויר וחיל הים  צריכים יותר זמן לנטרל איומים, וזה קשה.

לכן העולם משתנה מרגע לרגע. ואם היו חסרים ריגושים עד עכשיו – אז יש את הטלטלה [ידועה גם בתור "האביב הערבי"]. הדבר הבלעדי שנשאר מהטלטלה הוא "קול הציבור". הציבור ימשיך להיות הגורם המטלטל, המאיץ והמשמעותי במזה"ת. לא רק שארצות רבות "מטולטלות" סביבנו, אבל גם מדינות שבאופן פורמאלי לא "פגשה" אותן הטלטלה, דווקא שם היא נותנת בהן את אותותיה. במדינות אחרות, קול הציבור הפך להיות שיקול עוצמתי יותר מאשר ב-100 שנים האחרונות.

הציר הסוני-שיעי הפך לקרע גדול מאי פעם. בריתות שהיו נעלמו, קואליציות שהיו נעלמו. תחתם קמו קשרים חדשים, והתהליך של התחברות בין מדינות לפי קריטריונים של דת ועדה ימשכו.
הכלכלה היא גורם מהותי בנושא זה. התבוננות מהירה על מצב הכלכלה בארצות האזור, על הצמיחה המינימאלית הדרושה כדי לאזן את גידול הציבור – כולן נמצאות בחוסר. זה ימשיך להשפיע על הציבור ולהוות גורם לטלטלה.

איסלאמיזציה, הידוע גם בשם הסלמה – גורם שקיים ונמשך במזה"ת לפי כל פרמטר שאפשר להציב. אין בעיה אם תופעת ההסלמה לכשעצמה, אבל כאשר התופעה דוחפת להקמת גופי אסלאם רדיקליים, אז התופעה הזו צריכה להדאיג. התהליך אינו דטרמיניסטי ואינו הומוגני. יש ציבור שלם שמתפתח – לא חילוני (כי אין מושג כזה בעולם הערבי), אבל הוא לא מוכן לציית לחוקי השעריה, ולא מוכן ללכת עם בורקה, וההשפעה שלו ניכרת. ראינו את זה בבחירות במצרים.

עוד תוצאה של הטלטלה – אובדן המשילות. אילו מדינות אוחזות בשטחים שהן אחריות עליהן?

מעט מאוד. במרבית המדינות ישנם הרבה אזורים שלא נמצאים תחת שליטת המדינה. רוב גבולותינו משיקים כיום לאזורי ספר ולאזורים עם משילות רופפת, נמוכה או ללא משילות.
את כל התהליך הזה אנחנו מכנים "פרגמנטציה", כלומר שבירה או התפצלות של המזה"ת. רמה"ג מהצד הסורי. כך נראית היום רמה"ג. גורמי ג'יהאד, צבא סוריה החופשי,קרבות עם הכרעה, בלי הכרעה... ובתוך אותם ערים וכפרים, שלושה, ארבעה, וחמישה ארגונים שקורעים את המדינה לחתיכות.

דוגמה אחרת – העיר חאלב. אלה הכוחות שפועלים בעיר חאלב. זהו אתגר אדיר למודיעין ולמהלך המבצעי. כשאני שואל את רח"ט מחקר מה קורה בחאלב, הוא צריך להכיר את כל אחת מהקבוצות האלה, כל קבוצה וקבוצה... ואני עוד שואל אותו על הרבה דברים אחרים חוץ מזה. זה אתגר אדיר. המציאות משתנה באופן דרמטי, וצריך להבין מה קורה סביבך כדי לתת מענה מבצעי. שלא לדבר על כמות הפליטים – מה עושים מיליון פליטים לכלכלה הלבנונית, שכל כולה קצת יותר מארבעה מיליון? זו גם סוגיה.

הפרגמנטציה היא לא רק של טריטוריות, אלא גם של ארגונים. כך נראה המזה"ת לפני קצת פחות משלוש שנים: סוריה יחסית הומוגנית, חמאס זה חמאס, מצרים זה מצרים, ולבנון עם חיזבאללה בדר"ל וקצת בצפון. כך נראה המזה"ת כיום. וזו רשימה חלקית. גם סיני וגם רצע"ז – כל הארגונים בסוריה, שהקטן מונה 4,000 איש והגדול מונה 15,000. שלא לדבר על זה שארגון קטן יודע יום אחד להיות ארגון גדול.

ואם לא די בכל אלה – תופעת הג'יהאד העולמי. זו אילוסטרציה של מצב הג"ע המזה"ת. הכתם המרכזי [בסוריה] הם פעילי ג'יהאד עולמי, לא סלאפים מתונים. סוריה הפכה לאבן שואבת לפעילים שכאלה מכל העולם –מדינות ערב, המפרציות, אוסטרליה, אמריקה, אירופה אזור המגרב ועוד. הם לא נשארים בסוריה. הכתבים של לבנון וסיני מעידים על נוכחות של מאות פעילים בלבנון, כ-200 במרחב סיני,

ותאים רדומים בכל האזור. סוריה מקרינה את הסכסוך שלה לכל המרחב. הכתמים בטורקיה אינם טעות של הגרפיקאי, ומשם הדרך לאירופה קצרה.

ארגוני הג'יהאד העולמי לא יכבשו את שתולה טבריה וחיפה. הם גם לא יחזיקו טילים כמו חיזבאללה. אבל הם פלגים ממינים שונים ורבים אשר מזריקים למזה"ת, בפעם הראשונה בהיסטוריה, אידיאולוגיה דתית רדיקלית ביותר שכל כולה אנטי-מודרנה, אנטי-מערב, ואנטי-חילוניות – שלא לומר על הבעיות שלהם מבית. זו תופעה חדשה ומדאיגה שיכולה להקרין על פיגועים כלפי ישראל. היא באה לידי ביטוי באכזריות יוצאת דופן, והיא יכולה להרחב ולהקרין על תופעות אחרות פה.

זה החלק היותר קל לעיכול... נעבור למגמות החיוביות.

במגמות האופרטיביות, ציר פילדלפי הולך ונחסם ע"י המצרים. מנהרות נהרסות מדי יום, מאות מנהרות כבר נהרסו, ותופעת הברחות הנשק כבר הצטמצמה. כדי לפצות על כך אנו רואים מגמה של מחקר ופיתוח אמל"ח עצמאי של חמאס, אך לא באותם היקפים.

תהליך הפירוק והוצאת החומר הכימי מסוריה, למרות עיכובים, נמשך. צבא סוריה נמצא בכשירות נמוכה ביותר מאז יום הקמתו.

המבצע בסיני גם הוא נמשך – ההרתעה של ישראל כלפי ארגוני הטרור, בעיקר אחרי מבצע "עמוד ענן", ברוב הזמן נשמרת ויציבה, ואפילו התקופה מאפשרת מספר הזדמנויות לפעולות כאלה ואחרות במזה"ת.

ברמה האסטרטגית –ישנן לא פחות הזדמנויות. הציר הרדיקלי נמצא בשפל חסר תקדים. סוריה, איראן וגם חיזבאללה נמצאות תחת המון לחץ. איראן בינתיים חילצה את עצמה השערותיה עקב המו"מ – כמובן זה הסכם זמני בלבד, לא נאמרה המילה האחרונה – אבל לחצים כלכליים וקרבות עם העולם המערבי והערבי נותנים אותותיהם. חיזבאללה סופג המון ביקורת, בעולם הערבי כולו וגם בתוך לבנון, תוך שהוא קובר את מתיו יום-יום מהלחימה בסוריה.

פרויקט הגרעין הצבאי נמשך , אבל הואט, וכל שנותר הוא לחכות ולראות האם התהליך יוביל למשהו אפקטיבי של ממש.

המדינות האחרות סביבנו עסוקות בעצמן. הן צריכות לדאוג לאזרחים שלהן קודם כל. יש פחות כסף לרכוש אמל"ח. הן לא נפרדו מזה, ממש לא, אבל המדדים מראים על ירידה בפעילות.

האח"ס  (האחים האיסלאמיים) גם הם תחת מצוקות קשות מאוד. כל ההשגה של האח"ס בכל האזור, החור שהשאיר מאחוריו – היא הזדמנות משמעותית לישראל.

כושר ההרתעה של ישראל לא רק נשמר אלא התחזק בעקבות הפעילות של השנים האחרונות. עקב פעולות כאלה ואחרות, מבצעים ועוד. אויבנו כיום מפחדים מעימות ישיר. יחד עם זאת, פעילות שבעיני אויבנו אינה תוביל לעימות או מלחמה – עדיין מאתגרת אותנו.

אחרי שדיברתי על התופעות הללו מכל ההיבטים, האסטרטגיים והאופרטיביים, הטובים והשליליים, ואחרי שרמזתי על האופן שבו המודיעין צריך להשתנות – אני רוצה לדבר על האופן שבו אנחנו מתמודדים.

המסקנה הבסיסית שהגענו אליה היא שנדרש לבצע סדרת שינויים במבנה, בארגון, שינוי תהליכים ושיטות שיאפשרו לנו ליצר מודיעין פשוט על החברה, על טרור, על הרחוב הערבי ועוד. הדבר השני – אנחנו צריכים לייצר מודיעין יותר מגוון ומתועש שנסמך על יותר מקורות. אנחנו מזריקים מודיעין לכוחות הלוחמים וסוגרים עליהם מעגלים, וזאת אנחנו עושים באופן המתקדם ביותר.
המודיעין חייב להיות יותר מבצעי ויותר מפורט. הוא מאפשר את חשיפת האויב והכרעתו באופן אפקטיבי. בצורה הפשוטה, אנחנו מהתכים סדרה של סנסורים – כדי שלמחשב של המג"ד יכנס מודיעין רלוונטי לתכנון הקרב, במהלך הקרב ובכל רגע בכלל.

המודיעין במאה ה-21 מאפשר יותר מודיעין לסיכול – רך, לגורמים, וקינטי. עושים מאמצים שיהיה יותר בזמן אמת, לא רק למג"ד ולמ"פ אלא לרמטכ"ל ולרוה"מ. שיהיה יותר נגיש, כל אחד בדרג שלו.
כל מה שאמרתי עד עכשיו מתמקד בסדרת פרויקטים. אני רוצה לשתף אתכם מה אנחנו רואים. המודיעין מוגדר כ"כלי לבירור המציאות". אבל הוא לא יכול להסתפק בתיאור המציאות, אלא צריך לקחת חלק בהכרעת הקרב והשפעה על המציאות. מודיעין בזמן אמת לרמטכ"ל, ולמח"ט כאחד יאפשרו פעולה יותר אפקטיבית כמענה לאתגרים הנ"ל.

איך עושים את כל הדברים האלה? איך עושים יותר מזה, ויותר מזה, ויותר מזה? א) זה אתגר. ב) אמ"ן גדל מאוד בשנים האחרונות. ג) צריך להתייעל. ד) סייבר.

הסייבר לדעתי הצנועה, יתגלה כמהפכה גדולה יותר מהמצאת אבק השריפה ומיצוי מימד האוויר במאה הקודמת. היכולת לנצל את היכולות הנ"ל – כמעט בלתי מוגבלת, וזו לא מטאפורה. המודיעין שהיינו עושים פעם עם 40 אנשים – כיום עושים עם ארבעה. אבל זה לא רק התייעלות, זה גם תפישת הפעלה, מיצוי שאפשר להפיק בעזרת הסייבר".

You might be interested also