צבא בט"ש לישראל: חטיפה אחת, גזרות רבות

במערכת הביטחון עדיין מתקשים למצוא את "ידיעת הזהב" בכל הנוגע לחטופים, בצה"ל עומלים על תוכנית לארגון מחדש ומהו הסכום האמיתי של התוספת לתקציב שלא רוצים לחשוף? עמיר רפפורט בטור שבועי נוקב

התסכול של מפקדים ולוחמים שמשתתפים במבצע "שובו אחים" ביהודה ושומרון, אינו נראה בתמונות שמועברות לכלי התקשורת: צה"ל משקיע במבצע שלוש חטיבות חי"ר וכמעט את כל יחידות החי"ר הסדירות שלו, בסיוע מסיבי של השב"כ ומשמר הגבול, אבל אין ממול אויב של ממש. אין תמונות קרב הירואיות, אין כיבוש של שטח, וזה אפילו לא דומה למבצע חומת מגן באפריל 2003, אז כבש צה"ל מחדש את כל הקסבות ואת מעוזי החמאס והתנזים ביהודה ושומרון.

בלי תמונות שיכסו על העובדה שמערכת הביטחון מתקשה להגיע לנערים החטופים – חיים או מתים (כנראה מתים), מלעיט צה"ל את התקשורת בתיעוד חיפושים לא הירואיים של צוללנים שמשתלשלים לתוך בורות מים ושל כלבי גישוש המשוטטים במערות מסביב לחברון. מבצע המעצרים הנרחב ביהודה ושומרון כבר מיצה את עצמו לפני ימים אחדים: מספר המעצרים קטן מלילה ללילה, והחיפושים הולכים ומתמקדים בעיר חברון עצמה ובפאתיה, בתקווה לעלות על "ידיעת הזהב" שתחשוף את מקום הימצאם של החטופים.

בט"ש בכל החזיתות 

כפי שהיה צפוי מראש - החטיפה ביהודה משפיעה גם על הגזרות האחרות. מרצועת עזה התגברו מאוד שיגורי הרקטות לעבר הנגב המערבי, עד קו אשקלון. אשדוד ובאשר שבע מחוץ לתמונה בשלב הזה. מנגד, צה"ל הגביר מאוד את רף התגובה בעקבות כל מקרה של ירי. חלק מן היעדים שהותקפו ברצועת עזה השבוע היו של החמאס, למרות שהארגון עושה כל מה שהוא יכול כדי להוריד פרופיל וכדי למנוע ירי מעזה- מאז החטיפה.

כפי הנראה, הג'יהאד האיסאלמי הפלסטיני וארגונים אחרים עומדים מאחורי שיגורי הרקטות של השבועיים האחרונים. החשש הגדול הוא שתתבצע חטיפה נוספת באמצעות אחת המנהרות שייתכן ונחפרו מרצועת עזה – בדיוק כפי שחטיפת חיילי המילואים שהביאה לפרוץ מלחמת לבנון השנייה ב-2006, התרחשה שלושה שבועות בלבד אחרי חטיפתו של גלעד שליט בדרום. דווקא התקרית הקשה שאירעה ביום ראשון מתחת למוצב חזקה של צה"ל ברמת הגולן, שבה נהרג נער ישראלי ואביו נפצע, אינה קשורה לחטיפה באיו"ש. באזור שבו הותקפה המשאית (על ידי טיל קורנט מתוצרת רוסית) מתבצעות על ידי משרד הביטחון עבודות תשתית לחיזוק המכשול הקרקעי שהוזנח מאז שהוקם לאחר מלחמת יום הכיפורים.

במשך שבועיים הוקפאו העבודות באזור הזה בגלל הקרבות בצד הסורי, לפני שהתחדשו בתחילת השבוע הזה, והוקפאו ומיד שוב אחרי האסון. האירועים בכל הגזרות ממחישים עד כמה צה"ל הפך לצבא בט"ש ש"מתוח" בכל הגזרות. צה"ל נבנה אחרי מלחמת יום הכיפורים כארגון מבוסס עוצבות טנקים ומטוסי קרב, שנועד בראש ובראשונה להילחם בצבאות סדירים של מדינות ערב.

הצורך לתחזק ביטחון שוטף (בט"ש) נחשב משני בחשיבותו אף שולי במשך עשרות שנים, אפילו בימי האינתיפאדה הראשונה והשנייה. בתקופת רא"ל גבי אשכנזי כרמטכ"ל הוא קבע שיש להכין את צה"ל במקביל גם להתמודדות במלחמה כוללת וגם למשימות הביטחון השוטפות, אם כי ההכנה למלחמה היא החשובה ביותר, בשל הסיכון הרב הגלום באיום זה.

בתקופת רא"ל בני גנץ כבר נעשו מספר מהלכים שנועדו להפוך את צה"ל לצבא ממוקד לחימה בעצימות לחימה נמוכה: כך, למשל, בחודשים האחרונים יצאו מהסד"כ לא פחות משש חטיבות שריון ומספר טייסות בחיל האוויר, כולל של מטוסי קרב ומסוקי תקיפה. במקביל, נבנות יחידות מבוססות כלי רכב "קלים" ומהירים.

אפילו בגזרת רמת הגולן, שבה אירע הפיגוע השבוע, חל שינוי משמעותי: ירדה מהרמה אוגדת הטנקים 36 ("געש"), שהחזיקה את האזור במשך עשרות שנים, ובמקומה נבנתה אוגדה מרחבית בשם "בשן", שמתבססת בעיקר על כוחות ניידים ומהירים, המצוידים בנשק מדויק ובאמצעי איסוף מודיעיני מתקדמים.

אבל, נראה שהמציאות משתנה בקצב הרבה יותר מהיר מהשינוי שחל בצה"ל: שלושת הצבאות שנחשבים באופן מסורתי כאתגר הגדול ביותר לצה"ל, כבר אינם רלוונטיים: צבא סוריה מפורק לחלוטין ואיבד אפילו את ארסנל הנשק הכימי שלו, מצרים חזרה לשליטת הצבא הפרו מערבי. הצבא שלה עסוק כבר למעלה משלוש שנים בניסיון לעשות סדר באנרכיה במדינה, ולא בבניין הכוח שלו.

צבא עיראק שנבנה ככוח פרו מערבי על ידי ארצות הברית קורס בימים אלה המהירות מול כוחות דע"ש, במשך עשרות שנים (עד לנפילה של סדאם חוסיין) נחשבו צבא עיראק וה"חזית המזרחית" כאיום הגדול ביותר. ההשתנות של האיום כל כך מהממת עד שלא ברור כיום מה ההבדל המשמעותי בין אוגדת יהודה ושומרון ובין פיקוד המרכז של צה"ל - שעוסקים פחות או יותר באותן משימות.

הפיקוד הענק, איך לומר, הפך למיותר. לנוכח הקצב שבו האויב שינה את פניו הטיל הרמטכ"ל על תא"ל נדב פדן להכין עבודה שתגבש הצעה לארגון מחדש של צה"ל בעידן שבו אין מנגד צבאות אויב. פדן גיבש את המסמך בשבועות שקדמו למינויו למפקד אוגדת השריון 162 של צה"ל, לפני מספר שבועות.

העבודה, שדבר קיומה נחשף כאן בראשונה, מעוררת בימים אלה סערה בדרגים הגבוהים ביותר במטה הכללי, שלהם היא הוצגה. המסקנות העיקריות שלה הן שכל מה שנעשה עד כה כדי להתאים את צה"ל לעידן החדש רחוק מלהספיק - יש להתאים עוד גם את מבנה הכוח ואמצעי הלחימה גם את ההכשרות, גם את האימונים ואפילו לעשות שינוי במסלול פיתוח הקצונה. בקיצור, נדרשת מהפיכה.

האם אפשר לחולל שינוי יסודי? בצה"ל ובעלם עוקבים לא מעט קצינים בהשתאות אחר מעללי הצבא הרוסי באוקראינה: בזמן שארצות הברית שקועה בפרויקטי ענק טכנולוגיים אך מפגינה אוזלת יד בטיפול במשבר בעיראק, הפליא הצבא הרוסי בפעולות קומנדו בתוך השטח האוקראיני (של לוחמים חבושים במסכות כדי שלא ניתן יהיה לזהות אותו). זאת, במקביל להצבת כוחות מתמרנים גדולים על הגבול בין רוסיה לאוקראינה. בשורה התחתונה – באמצעות הפעלת מעט מאוד כוח הצליחה צבא רוסיה והנשיא פוטין לפורר את אוקראינה, לכפות עליה הסכם הפסקת אש שימנע ממנה להצטרף לברית נאט"ו.

ככלל, צה"ל אינו נמצא בתקופה מהטובות ביותר שלו: על רקע קיצוצי התקציב, לא מעט יחידות משדרות דלות (אפילו העובדה שחיל האוויר לא קיים את המפגן המסורתי שלו ביום החיל היא מביכה). חמור הרבה יותר, שיחידות הסדיר שקועות ברובן בפעילות מבצעית שוטפת בכל הגזרות כבר חודשים ארוכים ברציפות וממעטות להתאמן.

המילואימניקים אינם מתאמנים מאז תחילת שנת 2014 כמעט בכלל. אנשי קבע מפוטרים באלפים (כבר אלפיים הלכו הביתה מאז תחילת השנה). המוראל הכללי של צבא הקבע נמוך, ורבים מהנשארים שוקלים לעזוב.

הדבר האמיתי 

נחמה לצה"ל? מערכת הביטחון הצליחה להוציא בשבוע שעבר ממשרד האוצר תוספת תקציב של 1.5 מיליארד שקל עד לסוף שנת 2014 (מתוך זה הודיעו הצדדים רק על תוספת של מיליארד אחד בשלב הזה. התוספת הנוספת תפורסם רק בקרוב, שכן ככה, לכאורה, נמנעים מהעלבה מוגזמת של אנשי משרד האוצר, גם אם משקרים לכנסת ולציבור).

למרות שנדרשות תכניות ארוכות טווח כדי להתאים את הצבא לעידן החדש, פועל צה"ל לאורך כל הקדנציה של בני גנץ כרמטכ"ל ללא תכנית רב שנתית מאושרת על ידי הדרג המדיני (בגלל הוויכוחים על התקציב). במערכת הביטחון טוענים כי בתקציב הנתון לשנה זו והצפוי לשנים הבאות, אגף התכנון אינו יכול לבנות תכנית שתיתן מענה גם למשימות הבט"ש בכל הגבולות ובשטחים, גם לפעילות ביעדים רחוקים, וגם לשמר יכולות תמרון בסיסיות, מבוססות טנקים.

ובכל זאת, בצה"ל ובדרג המדיני זוכרים כי שעם כל הכבוד לצורכי הבט"ש ,יש עדיין איום אחד גדול, שנחשב קיומי והוא הגרעין האיראני. בהקשר הזה לא פוסקים אף פעם מאמצי הסיכול של המוסד, המאמצים המדיניים וגם ההכנות של צה"ל לעימות צבאי ארוך טווח. כך, בסוף השנה תצא מגרמניה הצוללת הרביעית של חיל הים "תנין", שאליה יצטרפו צוללות מספר 5 ו-6 בשנתיים הקרובות.

במישור המדיני, צפויה בשבוע הבא פגישה מכרעת של נציגי המעצמות P5 פלוס אחד בווינה, עם נציגי איראן. על הפרק: ניסוח הסכם חדש במקום הסכם הביניים שיפוג ב-20 ביולי. לקראת המפגש, ביקר השבוע בארץ נציג בריטניה בוועדה, ונפגש עם השר הממונה על הטיפול בסוגיית הגרעין, יובל שטייניץ. השר וראש הממשלה נתניהו לוחצים על המעצמות שלא להסכים להסכם קבע או אפילו לא להאריך את הסכם הביניים, אם אירן לא תוותר על 19 אלף הצנטריפוגות שלה ותסתפק רק בכמה מאות בלבד (כמות שה ישראל מוכנה להסכים לה).

כפי שהדברים נראים עכשיו, קלושים הסיכויים שהעמדה הישראלית תתקבל. לכן, איראן נמצאת בדרך להפוך באופן רשמי ל"למדינת סף גרעינית": הצנטריפוגות שהיא תשמר בהסכמת העולם יהיו איום מרחף תמידית מעל ישראל. בשעת הכושר המתאימה לכך, איראן תמיד תוכל להפעיל את הצנטריפוגות, ולהגיע לפצצת גרעין בתוך שבועות ספורים.

You might be interested also