"פיגועי בודדים"? גל טרור

שאלות ותשובות של עמיר רפפורט בעקבות הפיגוע בבית הכנסת בירושלים. איך התדרדר המצב הביטחוני? ולאן פנינו מועדות?

זירת הפיגוע בירושלים (צילום: דוברות ארגון זק"א)

האינתיפאדה הראשונה פרצה בדצמבר 1987 בעקבות תאונת דרכים ברצועת עזה. האם בדיעבד יברר כי התאבדותו של נהג אוטובוס ממזרח ירושלים ביום שני השבוע הייתה הגפרור שמגדיר מחדש את המצב הביטחוני ב-2014? עוד מוקדם לדעת. בעקבות הפיגוע בירושלים זומנו התייעצויות ביטחוניות דחופות. בתחילה, בלשכת שר הביטחון בקריה בתל אביב. בצהרי יום שלישי, אצל ראש הממשלה בירושלים.

על פניו, ועוד לפני שתתבהר התמונה המודיעינית המלאה, אפשר למצוא קשר ישיר בין התלהטות היצרים במזרח ירושלים, על רקע הטענה כי הנהג נרצח ולא התאבד (סערה, שבקושי סוקרה בתקשורת הישראלית) ובין הטבח בבית הכנסת. אבל התמונה הכללית היא הרבה יותר רחבה. ממרחק הזמן, אפשר לראות את תחילת ההתדרדרות במצב הביטחוני במזרח ירושלים וביהודה ושומרון כבר לפני כשנה וחצי-שנתיים, לאחר שנים של שקט כמעט מוחלט מאז סוף העשור שעבר.

בחודשים האחרונים המצב מתדרדר עוד במהירות, דרך נקודות ציון משמעותיות: החטיפה והרצח של הנערים מגוש עציון בתחילת יוני, רצח הנער הערבי אבו חדיר ממזרח ירושלים בסוף אותו חודש ואירועי "צוק איתן". וכך, המדורה שבוערת כבר כמה חודשים, מתודלקת בשבועות האחרונים בהסתה פרועה של הרשות הפלסטינית והחמאס, בטענה שהיהודים רוקמים מזימה לשנות את הסטטוס קוו בהר הבית. תחת אווירה קשה של הסתה כל גפרור יכול הבעיר אש גדולה.

כפי הנראה, ההתאבדות של נהג האוטובוס, שבימים כתיקונם לא הייתה מגיעה כלל לתודעת הציבור היהודי והערבי, היא עוד גפרור אחד כזה. מה עובר בראשיהם של עוד ועוד צעירים ערבים, שעל רקע ההסתה הפרועה מחליטים לקום ולעשות מעשה (כלומר לרצוח יהודים) - זו השאלה בבסיס גל הטרור האחרון, כולל הפיגוע הבוקר.

על רקע הפיגוע ניתן יהיה לשאול מדוע המשטרה לא נערכה בבוקר יום שלישי בכוחות מתוגברים לנוכח איומי הנקמה הברורים שהושמעו בהלוויית הנהג אתמול. וגם: האם ניתן היה לייצר התראות מצד שירותי המודיעין, שהקדישו אתה זמן האחרון להתנצחויות ביניהם. עוד יהיה זמן לבחון את השאלות האלה. כרגע, המשימה הדחופה של הממשלה היא "להכיל" את הפיגוע המחריד, ולעצור את הסחף.

להלן כמה שאלות ותשובות נוספים בעקבות הפיגוע:

האם יש יד מכוונת מאחורי גל הטרור האחרון? כנראה שלא. למרות כל מאמצי שירותי המודיעין, לא נמצא מכנה משותף בין המפגעים השונים, ונראה כי הרקע המשותף לפיגועים הוא ההסתה הפרועה של כל הזרמים בציבור הפלסטיני.

האם הרשות הפלסטינית אשמה במצב? תלוי בעיני המתבונן. נראה, כי הרשות לא נוקפת אצבע לעצור את האלימות מזרח ירושלים שאינה נמצאת באחריותה הביטחונית. לעומת זאת, כוחות הביטחון הפלסטיניים עדיין משתפים פעולה באופן הדוק בשטחי יהודה ושומרון, כדי לבלום את החמאס, שמאיים על הפת"ח לא פחות מאשר על ישראל.

מה הממשלה וכוחות הביטחון עשו עד כה כדי לעצור את גל הטרור? עד עכשיו, ננקטו צעדים מינוריים יחסית: הריסת בתים, החמרת ענישה כלפי מיידי אבנים קטינים, וכן הלאה. במקביל נעשו נסיונות להרגיע את המצב, גם באמצעות הצהרות שישראל אינה מתכוונת לשנות את הסטטוס קוו בהר הבית, ועצירת מצעד הפוליטיקאים שעולים אל ההר. הבעיה הגדולה היא שמרבית המפגעים מגיעים ממזרח ירושלים, מצד תושבים נושאי תעודות זהות כחולות שיכולים להסתובב לא רק בכל מקום בירושלים אלא בכל פינה בארץ. שום גדר ואפילו לא מחסום סמלי אינו מפריד בינם ובין יעדי הפיגוע. ללא שום מחסום וללא מידע מודיעיני משמעותי על פיגועים אפשריים (כיוון שמדובר על פי רוב ביוזמות מקומיות ועצמאיות ) - יהיה קשה מאוד לבלום את גל הטרור הזה.

להסלמה יש דינמיקה משל עצמה, והכיוון הכללי אינו ברור.

You might be interested also