עידן הג'יהאד

הטור השבועי של עמיר רפפורט : לצה"ל ולשב"כ היו פעם חיים פשוטים יותר, לכל רקטה הייתה כתובת. היום - הקיצונים האיסלאמיסטיים פועלים ברשת ומצליחים כל פעם להפתיע

פעם החיים של צה"ל והשב"כ היו יותר פשוטים: מאחורי כל רקטה הייתה כתובת ארגונית ברורה (בדרך כלל חמאס), ופקודות הירי היו עוברות ברשתות קשר שקל היה יחסית לצותת להן. עכשיו, הכול שונה.

הרקטות שנורו השבוע מסיני לכיוון אילת באו בהפתעה, וכך גם מרבית הרקטות ששוגרו מרצועת עזה לכיוון הנגב. המכנה המשותף של אירועי הירי האחרונים בדרום הוא שהם בוצעו על ידי קיצונים איסלאמיים שמחשיבים את עצמם כמשתייכים לג'יהאד העולמי. צה"ל מתמודד עם תופעה דומה גם בצפון. כך, פיגועי מטענים על הגדר ברמת הגולן וירי רקטות מלבנון ואפילו ירי מרובה צלפים לעבר מוצב ראש הנקרה, בוצעו כולם על ידי ארגוני ג'יהאד, שמבחינתם ארגון חיזבאללה מורכב מכופרים רכרוכיים.

והיה יכול להיות אפילו יותר גרוע: גם ההתארגנות שמרכזה בעזה ואשר נחשפה על ידי השב"כ, כפי שהותר לפרסום ביום רביעי השבוע, הייתה קשורה לאל-קעידה. על פי טענת השב"כ, איש ג'יהאד קיצוני מרצועת עזה היה בקשר ישיר עם מנהיג אל-קעידה, איימן אל-זוהאירי, והפעיל במזרח ירושלים ובשומרון שלושה ערוצים מקבילים שהיו אמורים להוציא אל הפועל שורה של פיגועים. על אחד הערוצים הוטלה המשימה לבצע פיגוע משולב בו זמנית - בבנייני האומה בירושלים ובשגרירות ארצות הברית בתל אביב.

גם זה מסימני עידן הטרור החדש: ההוראות בכל המקרים האלה לא עברו בדיבור אלא באינטרנט. אין שרשרת פיקוד - אחרון הפעילים יכול להיות בקשר עם ישיר בכירי אל-קעידה (כולם עם שמות בדויים, כמובן) – בפייסבוק או בווטסאפ. כל יום עוברות ברשתות החברתיות מיליוני הודעות, ולמצוא דווקא את ההודעות שיכולות להתריע על התארגנות טרור זו משימה מאוד מורכבת. ובכל זאת, ההתארגנות הראשונה מסוגה של אל-קעידה בעזה, סוכלה.

מצרים תחילה 

צה"ל הגיב השבוע על הירי מרצועת עזה בהפצצות מהאוויר ובסיכולים ממוקדים (אחד "מוצלח", במונחים של הצבא, והשני פחות, שכן היעד "רק נפצע"). אך כדי להעריך אם מתקצר הזמן לקראת סיבוב לחימה נוסף כדוגמת "עופרת יצוקה" (2009) או "עמוד ענן" (2012), צריך להבין את התמונה כולה, והיא שונה מאוד לעומת שנים קודמות.
 
נחזור לנובמבר 2012, ערב "עמוד ענן": את הירי לעבר הנגב ביצעו אז בדרך כלל החמאס או ארגונים גדולים יחסית כמו הג'יהאד האיסלאמי הפלסטיני, שקיבל אור ירוק מהחמאס. הארגון השולט ברצועת עזה מאז שנת 2007 יצא מ"עמוד ענן" מוכה וחבול, ונדרש על ידי האחים המוסלמים, שהיו אז בשלטון במצרים, לעצור את הירי לעבר ישראל. למנהיגי הארגון המצרי, שראו בחמאס שלוחה שלהם, היו עניינים גדולים יותר על הפרק מאשר חילופי אש מול ישראל.

בינתיים, המצב של החמאס רק הורע והארגון משלם את המחיר על מה שקורה בסוריה ובמצרים. מלחמת האזרחים בסוריה משפיעה על הנעשה ברצועת עזה, משום שהחמאס הסוני התייצב באופן הצהרתי לצד הארגונים המורדים, שלוחמים בנשיא העלאווי בשאר אל אסד.

באותו זמן, אסד נהנה מתמיכה מסיבית של הארגון השיעי הלבנוני חיזבאללה וכמובן של איראן השיעית. איראן מצידה, שזעמה מאוד על החמאס בשל תמיכתו במורדים, ייבשה כמעט לגמרי את העברות הכספים והנשק אליו. אם זה לא מספיק, בינתיים התחוללה ההפיכה במצרים שבה תפס את השלטון הצבא בראשותו של גנרל א-סיסי. הצבא מתעב את האחים המוסלמים ואת בני בריתם מעזה, אנשי החמאס, ומנהל מלחמת חורמה יומיומית מול ארגוני ג'יהאד עולמי שהתבססו בסיני, אחרי נפילת שלטון חוסני מובראק.

וכאן המקום להדגיש כי מי שאחראים למרבית האש בתקופה האחרונה הם ארגונים המכנים את עצמם "סלפים". הסלפים הם הקיצוניים שבקיצוניים האיסלאמיים, הם דוחים לחלוטין את הקדמה ורוצים לחזור לימי הח'ליפות האיסלאמית הגדולה שאחרי עידן הנביא מוחמד. הם דוגלים במלחמת ג'יהאד בכל הכופרים – ביהודים, בנוצרים וגם במוסלמים שאינם הולכים בדרכם.

צבא מצרים רואה ב"סלפים" של רצועת עזה וסיני אויב מספר אחד (בכמה מקרים בחודשים האחרונים, נטבחו על ידי ארגוני ג'יהאד בסיני עשרות חיילים מצריים בתוך אוטובוסים שהיו אמורים לקחת אותם לחופשות בבית. ההשפלה הייתה עצומה והרצון לנקום עצום). בישראל מעריכים כי שלטון הצבא המצרי נמצא בימים אלה במומנטום חיובי במלחמתו בארגוני הג'יהאד. הוא נהנה מסיוע מודיעיני שקט מישראל ומארה"ב (שר הביטחון משה יעלון אף השתדל למען הצבא המצרי בקונגרס, כדי שלא יקוצץ הסיוע הביטחוני שלו, כאשר היה בוושינגטון בסוף שנת 2013, ולפני שהפך לפרסונה נון גרנטה בעקבות חשיפת ההתבטאויות הקשות שאמר על מזכיר המדינה בשיחת רקע שהייתה אמורה להיות לא לציטוט, עם העיתונאי שמעון שיפר).

בחזרה לסיני: הג'יהאדיסטים בחצי האי מהווים סיכון גדול מבחינת ישראל- בעיקר על התעופה לכיוון העיר אילת. זו הסיבה שהשב"כ הורה כבר לפני כמה חודשים לשנות את נתיבי הטיסה המובילים אל העיר, כדי להרחיק אותם ככל האפשר משטחי סיני הפראיים. אבל, בגדול התמונה היא שהג'יהאדיסטים נדחקים מסיני, ומקיזים דם מול הצבא המצרי. מידי פעם הם מצליחים לשחרר סוג של לחץ או "איתות" כלשהו בדמות ירי רקטות לעבר אילת, שבכלל נועד לערער את יחסי ישראל -מצרים. בכמה מקרים בחודשים האחרונים לקח על עצמו את האחריות לירי ארגון בשם "אנסאר בית אל מקדש".

המכה הגדולה במיוחד מבחינת החמאס בעזה היא, שבמסגרת המלחמה בסלפים ייבש הצבא המצרי כמעט לחלוטין את המנהרות שאפשרו תנועת לוחמים לצד הברחת הנשק והסחורות מסיני לרצועת עזה, ולהפך. זו מכה כלכלית ומבצעית: מאז "עמוד ענן" לא הצליח הארגון לחדש את הברחות הטילים מלוב או מאיראן דרך סיני, והוא תלוי כעת רק ביכולת הייצור העצמית שלו (שכבר כוללת ייצור טילים שמגיעים עד תל אביב, וגם מפתח כלי טיס לא מאוישים).

ככלל, הצרות ממשיכות ליפול על החמאס – גם ההתקרבות של איראן למערב יכולה לבוא בטווח הזמן הארוך על חשבון המשך הזנחת הארגון, שממילא מיובש כמעט לגמרי על רקע מה שקורה בסוריה.

החמאס מתפייס

אז למה התגברה האש בדרום דווקא עכשיו? יכול להיות שההרתעה שהושגה ב"עמוד ענן" פשוט נשחקה, אבל סביר כי יש קשר בין האש שהתגברה במאות אחוזים בשלושת החודשים האחרונים ובין כמה מהלכי פיוס שעשה הארגון בזמן האחרון.
 
הפיוס של החמאס כולל מגעים חשאיים עם איראן על חידוש התמיכה בו. זה פחות משפיע על המצב בשטח בטווח הזמן המיידי. מה שיותר משפיע זה שהחמאס פועל לשלום בית עם ארגונים כמו הגי'האד האיסלאמי הפלסטיני וארגוני הסלפים למיניהם (הסלפים כל כך קיצוניים, עד שהם נוהגים להתפצל במהירות מסחררת. יש בסך הכל כמה מאות אנשי ג'יהאד ברצועה שמגדירים את עצמם כ"סלאפים" אבל הם מזהים את עצמם עם עשרות ארגוני ג'יהאד עולמי שונים, שפועלים ברחבי העולם).

החמאס הפעיל מאז עמוד ענן "יד קשה" כנגד כל קבוצה שניסתה לבצע ירי לעבר ישראל. כאשר היו ניסיונות ירי לעבר ישראל פעם בכמה שבועות, הוא לא בחל אפילו במעצרים של אנשי הארגונים. המסר היה ברור. בזמן האחרון המצב השתנה. היד הפכה קשה פחות. אולי זה בגלל הלחץ הכלכלי והמדיני על הארגון ואולי בגלל שההתמרמרות בעזה רבה - המחירים במכולת גבוהים ואין פרנסה, התשתיות רעועות והארגון מואשם גם בכשל השלטוני וגם ברכרוכיות יתר מול ישראל.

בראיה לאחור, נראה כי האירוע שהביא לעליה של עשרות אחוזים בירי הרקטות מעזה לעבר ישראל קשור בכלל למלחמה של צה"ל נגד המנהרות שכורים כל הארגונים, ובהם החמאס, לקראת יום פקודה. מדובר במנהרות מתחת לגדר הגבול המקיפה את רצועת עזה לכיוון הנגב. נראה, כי באחרונה ניכר שיפור ביכולת של צה"ל לאתר את המנהרות האלה.

עד היום לא ברור בוודאות מי עמד מאחורי הירי שאירע ב-22 בדצמבר, בו נהרג אזרח עובד קבלן, שהועסק על ידי משרד הביטחון בעבודות סמוך לגדר המערכת. מה שברור זה שבעקבות הירי ביצע צה"ל הפצצות ברצועת עזה (מבחינת ישראל מרבית היעדים המותקפים הם תמיד של החמאס, כדי לאותת שהוא זה שאחראי לכל התקפה מרצועת עזה לכיוון ישראל). מאז פיגוע הירי על הגדר ותגובת צה"ל חלה עליה בכמות המקרים שבהם משוגרת אש מרצועת עזה לעבר ישראל, ואז צה"ל מגיב, וחוזר חלילה.

וזה מה שהיה לנו השבוע: שורה של מקרי ירי לעבר הנגב ומספר התקפות ישראליות ברצועה, כולל הסיכולים הממוקדים. צה"ל מנצל את ירי התגובה שמכוונים בעיקר כנגד החמאס, כדי לפגוע בצורה שיטתית בבונקרים שבהם מתבצע הייצור של הרקטות ארוכות הטווח שישוגרו בבוא היום למרכז הארץ.

באחת ההתקפות השבוע צולמו על ידי מל"טים של צה"ל סדרה של פיצוצי משנה, שמעידים על טילים שהתפוצצו בתוך הבונקר, לאחר ההתקפה של חיל האוויר. לפי הפרסומים בעזה, הירי השבוע בוצע גם על ידי ועדות התנגדות וגם על ידי "חזית עממית" וגם על ידי ארגוני ג'יהאד בעלי שמות מפוצצים וחסרי משמעות. לא צריך לייחס חשיבות יתירה גם לשיוך הארגוני: במרבית המקרים מדובר בחוליות שמורכבות מקרובי משפחה או מחברים שמשתייכים לארגונים שונים. פעיל ג'יהאד ש"מתחזק" יכול לקחת אתו את הרקטה מהארגון שבו היה פעיל קודם לכן, ואז לשגר אותה לעבר הנגב, תחת שליחותה ארגון החדש שלו.

שר הביטחון והרמטכ"ל מימשו גם השבוע מדיניות ישראלית שקובעת אפס סובלנות כלפי כל ירי לעבר ישראל. כל ירי נענה בתגובה - לא משנה מי מבצע אותו. החמאס, מצדו, אמר באופן חד משמעי שהוא מתנגד לירי אבל לא פעל בצורה נחרצת כנגד היורים. בניגוד לעבר, לא היו מעצרים.

חצי סיבוב

וכך, לקראת סוף השבוע הזה לא ניכר כי החמאס חוזר לפעול בנחישות כנגד הארגונים ה"סוררים" שמבצעים את הירי ופועלים כנגד האינטרס שלו להרוויח שקט וזמן. מצד שני, לא נראה גם שסיבוב לחימה מסיבי כדוגמת "עמוד ענן" יתחדש כל כך מהר.

אחרי הכול, בעיני ישראל, האויב העיקרי בעזה הוא עדיין החמאס, והעוצמה של הג'יהאדיסטים היא פחותה באופן משמעותי, גם אם קשה מאוד לזהות אותם בשטח או לצפות את מהלכיהם מראש.

קצת פרופורציה: אילו הפיגוע הכפול בבנייני האומה ובשגרירות ארה"ב בתל אביב היה מתממש, היינו נכנסים באמת למציאות ביטחונית אחרת. הסיכול המהיר מעיד על הזרוע הארוכה של המודיעין גם בעידן שבו התשדורות העיקריות עוברות באינטרנט.

ובכל זאת, בשב"כ מוטרדים מאוד מהאפשרות שהארגונים ה"סלפים" ייצרו לעצמם בסיס ביהודה ושומרון בדומה לבסיס שהקימו ברצועת עזה. חשיפת ההתארגנות האחרונה באה לאחר שלפני כחודש ניהל הימ"מ קרב וחיסל חוליה של "סלפים" אנשי ג'יהאד עולמי מהכפר יאטא שליד חברון. בשב"כ מאמינים כי באמצעות פעילות נחושה, עדיין ניתן לבלום את התפשטות הג'יהאד מעזה ליהודה ושומרון ולמזרח ירושלים.

אבל האם הג'יהאדיסטים ימשיכו להתחזק בסיני, בעזה, ובגבולות הצפוניים?

You might be interested also

A poster depicting Syria's President Bashar al-Assad is displayed in front of damaged buildings in the city of Homs on May 23. Photo: REUTERS/Omar Sanadiki

Syria's difficult rebirth

Commentary: After avoiding defeat in the civil war, Bashar al-Assad’s regime cannot easily tackle the problem of rebuilding the country. Assad finds himself needing to reconcile the difficult requirements of definitively defeating the insurgency, resolving the very severe economic situation and coexisting with the presence of cumbersome allies Russia and Iran