סוריה – מחאה, מהפכה, מלחמת אזרחים

פרופ' אייל זיסר כותב על מלחמת האזרחים בסוריה והכיוונים העתידיים אליה תוכל להתפתח

לפרסם בימים אלה ספר על סוריה ולהסתכן בתחזית על עתיד המדינה הזאת – הימור לא קטן. פרופ' אייל זיסר, מהחוקרים הבולטים את סוריה באקדמיה הישראלית, כותב בכנות רבה בספרו החדש כי ב-2010 הוא היה שותף כמו רבים להערכה, כי בסוף העשור הראשון לשלטונו של בשאר אסד המצב יציב מאי-פעם וכי לא צפוי מתוך סוריה או מחוצה לה איום כלשהו על יציבותו, כל שכן להביא לידי נפילתו.

המציאות כידוע היתה שונה. בניתוח איך קרה, איך עבר העשור הראשון בסוריה מבחינה כלכלית, מדינית וחברתית משתף אותנו זיסר בתצפיתו המנוסה. לפחות שלושה רגעי מבחן במישור הבינלאומי היו לאסד בעשור הראשון לכהונתו : 6 בספטמבר 2007, תקיפה של אתר הבנייה של כור גרעיני בצפון סוריה, שנבנה בסיועה של קוריאה הצפונית. התקיפה יוחסה בפרסומים זרים לישראל ובירושלים העדיפו שלא לצאת על כך בפומבי כדי שלא לאלץ את אסד להגיב צבאית או מדינית.

וכך אמנם פעל אסד, תגובה רפה לתקשורת והתעלמות מתגובה אחרת. דפוס פעולה זה חזר בפברואר 2008, לאחר חיסול עימאד מוע'ניה, מפקד הזרוע הצבאית של חיזבאללה, בלב דמשק. תגובה צבאית נוספת שמנע אסד הייתה בעקבות פעולת קומנדו אמריקנית לחיסול פעיל אל-קעידה בגבול סוריה-עיראק.

האיפוק שהפגין בשאר אסד בשלושה אלה זיכה אותו בהערכה רבה בישראל ובמערב. מלחמת האזרחים שלא נסתיימה החלה לדעת זיסר בעקבות תהליך אטי של שקיעה מתמשכת, של משטר מיעוט מדכא על חברה השרויה במצוקה כלכלית וחברתית מתמשכת ואסלאמיזציה מואצת. "האביב הסורי" החל ב-18 במרץ 2011 בסדרת הפגנות מוגבלות, אשר אסד ניסה להרגיע בשורה של הטבות כלכליות צנועות. עד מהרה הטיל אסד את הצבא למערכה שהפכה את המדינה למרחץ דמים.

בניגוד לנשיא המצרי מובארק שבחר לפרוש ולא לסבך את ארצו בשפיכות דמים, בחר אסד לגרור עמו את סוריה אל התהום כדי לשרוד אישית. זיסר מתאר ומנתח בהרחבה את הסיבות למחאה ואת מהלכיה, שיעור חשוב למתעניינים בנעשה באזור.

***
סוריה – מחאה, מהפכה, מלחמת אזרחים מאת אייל זיסר, הוצאת מרכז דיין ללימודי המזרח התיכון ואפריקה, אוניברסיטת תל-אביב, 2014

You might be interested also