מתגלגלים למבצע? אזעקות בקרוב גם בתל אביב?

ההסלמה החמורה במצב מחברת בין האירועים ביהודה ושומרון ובין סיבוב של חילופי אש ברצועת עזה. עמיר רפפורט מנסה לתת תשובות בסופו של שבוע מתוח

גבול רצועת עזה (צילום:AP)

ניסיון העבר מלמד שצה"ל אינו יוצא למבצעים גדולים. הוא בדרך כלל מתגלגל אליהם. לקראת סוף השבוע הראשון של יולי בהחלט נראה כי יש סבירות שצה"ל ימצא את עצמו מרחיב את פעילותו באזור רצועת עזה.

התגובה יכולה להיות ירי לעבר ערי הדרום הרחוקות מהרצועה, כמו באר שבע ואשדוד (סוללו כיפת ברזל כבר יירטו בימים האחרונים רקטות ששוגרו לעבר נתיבות). לא מן הנמנע כי ההסלמה תגרור גם ירי לעבר גוש דן, לראשונה מאז מבצע עמוד ענן בנובמבר 2012.

ההסלמה החמורה במצב מחברת בין האירועים ביהודה ושומרון ובין סיבוב של חילופי אש ברצועת עזה.

נתחיל ביהודה ושומרון: הקבינט, שהתכנס השבוע לאחר גילו גופות הנערים שנרצחו (וכנראה יתכנס שוב), עומד בפני דילמה לא פשוטה: החמאס הוריד פרופיל בתקופה האחרונה ועושה כל שהוא יכול כדי להרחיק את עצמו מהחטיפה ומהרצח. בדיעבד, אפשר לקבוע כי בשב"כ ידעו כבר בתוך יממה מי עומד מאחורי היעלמות הנערים, והעריכו בסבירות גבוהה מאוד שהם אינם בחיים.

זה לא קל להכיר בכך, אבל אם הגופות היו מתגלות מיד, השלכות הפיגוע כבר היו מאחורינו, ומרבית הציבור היה עוסק רק במונדיאל. העובדה שהאירוע נתפס כחטיפה יצרה ציפייה לחזרה של הנערים שגוררת כעת ציפייה לתגובה ישראלית הולמת, כמו שצה"ל תקף באגרסיביות לאחר חטיפת חיילי המילואים ללבנון ב-12 ביולי 2006. התקיפה ההיא הביאה לפרוץ מלחמת לבנון השנייה. צה"ל מסוגל לבצע מגוון רחב של צעדי תגובה. השאלה הגדולה היא, כמו תמיד, מהם היעדים שהדרג המדיני מכתיב לו.
 
על פניו יש שני יעדים ראויים: "גביית מחיר" ויצירת הרתעה שתקטין את הרצון לבצע חטיפות בעתיד, וגם ניצול ההזדמנות כדי לפגוע במה נשאר מתשתית החמאס וביהודה ושומרון ולפגוע בו גם מדינית, תוך אזכור הברית עם הפתח. על יעדים כמו "חיסול החמאס", כמו שראש הממשלה וצה"ל יצרו ציפיות שווא ל"פירוק החיזבאללה מנשקו" במלחמת לבנון השנייה, אף אחד אינו מדבר עכשיו.

התגובה על החטיפה אינה מתחילה היום: צה"ל והשב"כ כבר ניצלו את ההזדמנות כדי לפגוע בחמאס ככל יכולתם בשבועות האחרונים, ואילו הדרג המדיני דחק את הרשות הפלשתינית לפינה על רקע הסכם הפיוס עם החמאס, אבל "גביית המחיר" היא עניין סובייקטיבי. עד עכשיו המחיר ששילם החמאס אינו פעוט. מאות המעצרים, הכתר על אזור חברון וגם התקיפות ברצועת עזה – הן לא עניין של מה בכך.

מעצר חלק ממשוחררי עסקת שליט נועד להבהיר שתוצאות החטיפה והרצח הן אפילו הפוכות מהמקווה מבחינת המבצעים – במקום שחרור אסירים נוספים לאלה ששוחררו בעבר, יש חזרה של חלק מן המשוחררים לכלא. לא בטוח שזה מספיק כדי להבהיר את המסר. החמאס גם נהנה מרוח גבית: הוא נתפס על ידי מרבית הציבור בשטחים כמי שביצע פעולה הירואית בזמן שהרשות הפלסטינית היא "משת"פית".

כפי הנראה התגובה הישראלית עוד לא מוצתה. דפוס הפעולה הישראלי ב-15 השנים האחרונות מלמד כי הדרך המועדפת על מערכת הביטחון ועל הדרג המדיני היא חיסולים ממוקדים (כולל החיסול של מנהיג החמאס השייח אחמד יאסין לפני כעשור, שבראייה היסטורית הביא לצמצום משמעותי של היקף הטרור). האם הדרג המדיני יורה גם הפעם על חיסול של בכירים בחמאס כדי "לגבות מחיר"? האם המודיעין יצליח לספק מידע שדרוש לתקיפה, כאשר כל היעדים מסתתרים עמוק במחילות כבר מאז החטיפה? האם החמאס יגיב כבר על התקיפות שהיו בלילה שבין יום שני לשלישי או שיבליג עליהן? האם חיסול בכירים יביא לחידוש הירי לעבר באר שבע, אשדוד ותל אביב כמו בימי "עמוד ענן" ב-2012? וכמה זמן עוד יימשך המצוד אחר רוצח הנערים?

בינתיים, צה"ל מצמצם מאוד את כוחותיו באזור יהודה (אלפי חיילים עסקו בעיקר בסריקות, שאין בהן עוד צורך. התסיסה בירושלים המזרחית וברחבי יהודה ושומרון הועצמה לקראת התפילות שייערכו ביום שישי במסגדים, על רקע רצח הנער משועפאט. יחד עם זאת עיקר תשומת הלב עוברת לרצועת עזה.
 
אש בדרום

סיבוב הלחימה הנוכחי ברצועת עזה נובע מההסלמה ביהודה ושומרון אבל גם מהחיסול של בכירים בתנועות ההתנגדות ברצועה (לא החמאס) ביום שישי שעבר. עזה לוהטת. ירי הרקטות של הימים האחרונים מקרב מבצע נרחב ברצועה.

שר הביטחון כבר הורה להעלות את רף התגובה כלפי כל ירי מהרצועה, על רקע אירועי החטיפה והרצח, אבל כנראה שלהסלמה יש דינמיקה משל עצמה, והמסר לא נקלט. לקראת סוף השבוע צה"ל מרכז כוחות מול רצועת עזה בדרום.

ריכוז הכוחות, שנראה היטב מהרצועה, נועד גם ליצור הרתעה וגם כדי לאפשר לקבינט להחליט על פעולה מהירה - או הרחבת התקיפות האוויריות שתהיה מלווה במהלך קרקעי, או התחממות גדולה שתנבע מחיסול בכירים בארגונים השונים, כולל החמאס.

נכון לסוף השבוע, המתח גבוה, אבל יש יותר סימני שאלה מסימני קריאה.

You might be interested also

A poster depicting Syria's President Bashar al-Assad is displayed in front of damaged buildings in the city of Homs on May 23. Photo: REUTERS/Omar Sanadiki

Syria's difficult rebirth

Commentary: After avoiding defeat in the civil war, Bashar al-Assad’s regime cannot easily tackle the problem of rebuilding the country. Assad finds himself needing to reconcile the difficult requirements of definitively defeating the insurgency, resolving the very severe economic situation and coexisting with the presence of cumbersome allies Russia and Iran