מלחמת החיסולים עם החיזבאללה

בצה"ל מודאגים מאיום התת-קרקע שהתפתח בשנים האחרונות בגבול הצפוני, הפיגוע בבריסל מעלה מספר שאלות חשובות, הקרב על התקציב כנראה בדרך לסיומו, וסוף סוף בשורות טובות מחזית הדרום. עמיר רפפורט על הנושאים הבוערים של השבוע האחרון

אלוף פיקוד הצפון, יאיר גולן, יסיים בקרוב את תפקידו מבלי שצה"ל מצא פתרון, בינתיים, לאחד האיומים המרכזיים שהתפתחו בשנים האחרונות: אינספור מנהרות לחימה שנכרו על ידי חיזבאללה בדרום לבנון.

המנהרות נחשבות לאיום לא פחות גדול מאשר 200 אלף טילים בלבנון, שרבים מהם מכוונים מראש לעבר כל מתקן חשוב בישראל, מתל אביב צפונה. על פי תכניות החיזבאללה, המנהרות ישמשו לחדירה לתוך שטח ישראל או לצורך התקפה על כוחות צה"ל, שינסו להגיע אל אתרי השיגור של הרקטות שמכוונות לארץ. חלק מן הירי לעבר ישראל יתבצע מתוך המנהרות עצמן.

צה"ל יטיל על פתחי המנהרות טונות של פצצות מהאוויר, לפחות על אלה שמוכרות לו. התותחנים גם ישגרו לעברן כמות גדולה של רקטות חדשות בעלות מנגנון הכוונה מבוסס GPS , שייכנסו לשירות מבצעי בחודש נובמבר. ברוב המקרים, הירי מישראל לא ימנע מאנשי החיזבאללה להמשיך להילחם מתחת לאדמה. העניין כה מטריד עד שלוחמת תת הקרקע (לת"ק) נחשבת בצה"ל לאחד משני האיומים המתפתחים המרכזיים, לצד הסייבר.

אלא שבלי קשר למנהרות שנכרות ללא הפסקה, המלחמה בין ישראל לחיזבאללה היא לא רק ענין עתידי, אלא עימות שמתנהל בשקט אבל בעוצמה רבה במהלך החודשים האחרונים. יכול מאוד להיות שגם הפיגוע שהתרחש במוזיאון היהודי בבריסל במוצאי השבת האחרונה, קשור לכך.

כדי להבין את הקשר האפשרי בין בריסל ללבנון צריך לחזור לאחור, לעשור שעבר: במשך שנתיים וחצי אחרי מלחמת לבנון השנייה היה גבול לבנון שקט לחלוטין. ישראל וחיזבאללה היו עסוקים בבניין הכוח מחדש. כמובן שחיזבאללה צפצף על החלטת האו"ם שהתקבלה בסוף המלחמה, ואשר אסרה עליו לחדש את התחמשותו, אבל השקט המוחלט הופר רק בחיסול של עימאד מורנייה בדמשק, בחודש פברואר 2008. החיזבאללה ואיראן בטוחים מאז שהמוסד הישראלי עומד מאחורי החיסול.

אחרי חצי שנה, חוסל גם מוחמד סולימאן, קצין התיאום הבכיר בין סוריה לחיזבאללה. הוא נפגע, על פי הפרסומים, על ידי צלפים שפשטו מן הים על נמל טרטוס שבצפון סוריה. במשך כל השנים האחרונות היו התנקשויות במדעני גרעין איראניים, שאיראן מייחסת לישראל, לא תמיד בפומבי. בדצמבר 2013 הלך לעולמו בהתנקשות גם חסן א-לקיס, יד ימינו של חסן נסראללה ומי שהיה אחראי בין היתר על פרויקט פיתוח כלי הטייס המתקדמים של חיזבאללה, בסיוע איראן. בפעם הזאת אנשי חיזבאללה הפנו את האצבע המאשימה באופן גלוי לעבר ישראל, והבטיחו נקמה.

זה לא כל הסיפור: גם המדיניות הישראלית המוצהרת, למנוע מחיזבאללה לקבל נשק בעל משמעות אסטרטגית מסוריה, היא חלק מתמונת המלחמה שהולכת ומסלימה. ישראל הודיעה כי תמנע בכל דרך העברת כלי נשק מסוריה ללבנון דוגמת טילי נ"מ מתקדמים מתוצרת רוסיה, וטילי חוף-ים רוסיים מסוג יאחונט. מדובר בטילים שיכולים לפגוע בכל כלי שיט ישראלי או באסדת גז בלב ים - גם ממרחק של 300 ק"מ.

על פי המיוחס, האחריות המוצהרת על סיכול העברה של הנשק אסטרטגי ללבנון היא של חיל האוויר, שפועל בעניין הזה כ"קבלן ביצוע" של המטה הכללי. ישראל מעולם לא לקחה אחריות רשמית על התקיפות שבוצעו במסגרת יישום המדיניות הזאת. בכל מקרה, התקיפה האחרונה שמיוחסת לישראל, ב-24 בפברואר, הייתה בגדר עליית מדרגה נוספת, שכן היא התרחשה על אדמת לבנן, בקרבת הכפר ג'ינתא. 

מהצד השני, אפשר לייחס לחיזבאללה שורה של התקפות על יעדים ישראליים בגבול עם לבנון ובגבול עם סוריה ברמת הגולן, שהתרחשו בחצי השנה האחרונה. באחת התקריות החמורות, ב-18 במרס, חיזבאללה טמן לצה"ל מלכודת בסיסית: רועה צאן שכנראה הסתובב בשטח ב"שליחות" של חיזבאללה, משך לעברו כוח של צנחנים כדי "לטפל" בו. הפיגוע התרחש במוצב חודר שנחשב לשטח ריבוני ישראלי מעבר לגדר המערכת בין ישראל לסוריה. מחוסר תקציב לא הוקף המוצב הזה בגדר נוספת. רק אחרי שהתפוצץ שם מטען שפצע ארבעה חיילים, התקבלה הוראה להקים את הגדר החסרה. לביצוע מעכשיו לעכשיו.

מחסל מקצועי בבריסל 

אז האם גם הפיגוע בבריסל קשור למלחמה השקטה שבעיצומה? בדיוני הערכת המצב שנערכו במערכת הביטחון ביום חמישי עדיין לא הייתה לכך תשובה ברורה. נושא האבטחה של אתרים יהודיים בחו"ל, שבהם מבקרים גם לא מעט ישראלים, הוא נקודת תורפה ידועה מבחינת מדינת ישראל. בעולם יש אלפי אתרים יהודיים או כאלה שמזוהים עם ישראל עם הקהילות היהודיות, אבל אגף האבטחה בשב"כ אחראי לאבטח רק נציגויות ישראליות רשמיות ואת קווי התעופה לישראל וממנה.

מי שפוקח עין על האתרים הלא רשמיים הם המוסד והמטה ללוחמה בטרור במשרד ראש הממשלה – שידם קצרה בדרך כלל מלהושיע. כל מה שהם יכולים לעשות במקרה של התראה מודיעינית על כוונת פיגוע זה לתת המלצות והנחיות למנהלי האתרים עצמם, ובמקרים יוצאי דופן גם לתאם את האבטחה עם כוחות שיטור מקומיים ועם גורמי אבטחה פרטיים.

לפני הפיגוע בבריסל, לא הייתה שום התראה מודיעינית ספציפית על מתקפה שתתרחש דווקא שם בשבת. אבל, כבר מאז החיסול של מורנייה מוכר מאמץ עקבי של היחידה הבינלאומית בחיזבאללה (יחידה 1800 לפיגועי חוץ), לפגוע ביעדים ישראליים ויהודיים. עשרות פיגועים סוכלו – מאזרבייג'אן ועד תאילנד. לפעמים, הצליח להם, כמו בפיגועים בבורגוס שבבולגריה ובניו דלהי. בהודו היעד היה ספציפי – נציג משרד הביטחון המקומי.
 
על פניה, המתקפה בבריסל יכולה להיראות חלק מהמלחמה הכוללת בין ישראל לחיזבאללה וגם כניסיון של חיזבאללה ואיראן ליצור מאזן הרתעה הדדי, מול מה שנתפס על ידיהם כחיסולים ישראליים שיטתיים. האפשרות שאיראן או חיזבאללה ינסו לפגוע בבכירים ישראליים נלקחת בחשבון באופן קבוע: למשל, אנשי מערכת הביטחון הישראלית, לא רק הבכירים ביותר, תמיד מסתובבים בחו"ל עם אבטחה צמודה. חלק מהבכירים, למשל ראש המוסד לשעבר מאיר דגן, והרמטכ"ל לשעבר, גבי אשכנזי, נשארו מאובטחים עד היום, שנים אחרי שפרשו מהשירות.

נכון ליום חמישי, מבחינת מערכת הביטחון כל האפשרויות עדיין פתוחות. בני הזוג מרים ועמנואל ריוה, שנורו למוות ביחד עם העובדים המקומיים, היו יכולים להיות "מסומנים" על ידי המודיעין של איראן וחיזבאללה כיעד להתקפה ממוקדת, משום ששירתו במשך ארבע שנים בשליחות של המדינה באירופה (ברלין). מרים ז"ל הייתה עובדת ותיקה במשרד ראש הממשלה. בעלה עמנואל ז"ל היה בשליחות אחרת מטעם משרד ראש הממשלה, לא של המוסד ולא של השב"כ.

לגבי הפיגוע עצמו, כבר בהתרשמות ראשונית מהסרט שצולם במצלמות האבטחה של המוזיאון היהודי בבריסל, אי אפשר לפספס את המקצוענות של המחסל שביצע את פיגוע הירי במוצאי שבת: כובע המצחייה שמסתיר את תווי הפנים מהמצלמות (שמזכיר את ה"קסקטים' שחבשו חברי חוליית החיסול של מחמוד אל מבחוח בדובאי בינואר 2010, שהיו לפי הפרסומים, אנשי מוסד), קור הרוח, השימוש המושלם בקלצ'ניקוב, ההסתלקות המהירה מזירת האירוע ללא שום עקבות – הכול מעיד לכאורה על כך שלא מדובר בצעיר אנטישמי שטוף שנאה.

גם העובדה שהמודיעין הישראלי ושירותי הביטחון הבלגיים מתקשים בפענוח הפיגוע – מעידה על כך שעומד מאחוריו ארגון רציני. מצד שני, העובדה שמדובר ביעד יהודי ולא ישראלי, ושבני הזוג ריוה לא היו שייכים באיזושהי דרך לפעילות מודיעינית, מעלה את האפשרות שאין מדובר בהתנקשות מתוכננת. חוקרי המודיעין הישראלי יתמקדו כנראה בשאלה האם ניתן היה לדעת מראש על הביקור של בני הזוג ריוה במוזיאון? אם בני הזוג ביקרו במוזיאון כתיירים מבלי שהודיעו מראש למישהו על כוונתם להגיע למקום – אזי המסקנה תהיה שהם שנפלו קורבן באופן מקרי למתקפת טרור שבוצעה על ידי חיזבאללה (או שלא). במקרה כזה, הם לא היו יעד מסומן.

הכרעה בתקציב?

עם כל הכבוד לחסן נסראללה, השבוע נדמה היה בקריה בתל אביב שהאויב האמיתי הוא משרד האוצר בירושלים. כל המשאבים המנטליים מופנים לקרב מולו. מנכ"ל משרד הביטחון, אלוף (מיל') דן הראל, שבורח ממצלמות עוד מימי שירותו הצבאי, קפץ למאבק בעיניים פקוחות, מצויד בשכנוע פנימי עמוק, שהאוצר הוא הצד הרע. הראל נפגש עם כתבים צבאיים וכלכליים (בנפרד) והציג תמונה מפחידה לגבי הפגיעה שתהיה בכוננות השוטפת של צה"ל ובהכנות למלחמה הבאה.

בכירי מערכת הביטחון דאגו ליידע את התקשורת שחוץ מאשר התרגילים שבוטלו, ייפסקו גם טיסות מבצעיות של חיל האוויר החל מאחד ביוני. בין היתר, יופחתו טיסות מודיעין איסוף של חיל האוויר, כאלה שדרושות כדי לעקוב באופן שיטתי אחרי כל שופל שחופר מנהרה בדרום לבנון, כדי להתכונן למלחמה (הגלויה) הבאה.

במונחים של שקלים, המאבק המיידי הוא על תוספת של 750 מיליון שקלים שמערכת הביטחון דורשת עוד בשנת 2014 כדי לסיים את השנה ברמת פעילות בסיסית, בלי אימונים נרחבים, ועוד 2.1 מיליארד שנדרשים לטענתה כדי לקיים רמת מוכנות בסיסית, לפי התפיסה של אגף התכנון בצה"ל. על ה2.1 מערכת הביטחון לא תהפוך עולמות.

המלחמה הגדולה באמת היא על ה-750 ועל פער של 5 מיליארד שקלים, לפחות, בין מה שמערכת הביטחון תופסת כמינימום לשנת 2015, ובין מה שמשרד האוצר מתכוון לתת. האיבה והתסכול בין האוצר לביטחון הגיעו השבוע לרמה כזאת שראש הממשלה נתניהו חייב ביום רביעי את שר הביטחון ואת שר האוצר, סוף סוף, להיפגש. הקבינט יתכנס לדון בסוגיית תקציב הביטחון בשבוע הבא.

הימור מושכל? תהיה תוספת לתקציב הביטחון בשנת 2014, מעבר למה אושר עד כה. במינימום, יאושרו עוד 750 מיליון שקלים. הקרבות על הפער הגדול בתקציב הביטחון לשנת 2015 יימשכו אל תוך הקיץ והסתיו.

כיפת ברזל לארצות הברית
 
גובה תקציב הביטחון משפיע באופן ישיר על כל התעשיות הביטחוניות בישראל ועל קבלני המשנה שלהן. על פי נתונים שהציג השבוע ראש מנהל ההרכשה במשרד הביטחון, תא"ל (מיל') שמואל צוקר, היקף ההזמנות מהתעשיות צנח מ-13 אלף חוזים משמעותיים ב-2012 ל-2500 בלבד ב-2014. גם אם הוא הגזים וגם אם לא, המכה הגדולה הגיעה מארצות הברית: שם הוחלט השבוע להעביר את הייצור של טילי ההגנה האקטיבית ובראשם "כיפת ברזל" מישראל לארצות הברית.

ארצות הברית שותפה מלאה ומממנת עיקרית שלושה פרויקטים שהם גאוות מערכת הביטחון הישראלית" מיירטי "כיפת ברזל" ו"שרביט קסמים" (יהפוך למבצעי בשנת 2015) ופרויקט "חץ" הוותיק ו"חץ 3" שעדיין נמצא בפיתוח. ב"כיפת ברזל" ו"שרביט קסמים" שותפה לרפאל גם רייתיאון האמריקאית. פרויקט ה"חץ" מובל על ידי התעשייה האווירית.

האמריקאים לא פראיירים. הם הודיעו השבוע שימשיכו לתמוך בפרויקטים במאות מיליוני דולרים בכל שנה, רק בתנאי שחלק משמעותי מהייצור יעבור לאמריקה ויאפשר מקומות עבודה לאמריקאים. לישראל לא תהיה ברירה אלא לבלוע את הצפרדע ולהעביר ייצור של מיירטי "כיפת ברזל" לארצות הברית כבר בשנה הבאה. גם ה"חץ" ו"שרביט קסמים" יעברו להיות מיוצרים שם, כאשר בישראל יישאר בעיקר הפיתוח.

הטובה תיפתח מדרום

הבשורה הטובה היא שגם בדיונים הסוערים על התקציב, צה"ל מוציא מכלל אפשרות מלחמה כוללת מול צבא אויב - למשך שנים רבות. לפי מדדים כלכליים, גם אם תיפסק מלחמת האזרחים בסוריה באופן פתאומי ובשאר אסד ישתלט באורח נס על המדינה, ייקח לסוריה 30 שנה רק כדי לחזור למצב שהייתה ערב המלחמה.

בשורה התחתונה, סוריה היא מדינה מפורקת. צבא שלה גמור.

גם צבא מצרים המודרני והמערבי לא יהווה איום בטווח הזמן הנראה לעין - ההשתלטות של הגנרל מוחמד א סיסי על המדינה, שהושלמה השבוע בבחירות החד צדדיות שבהן זכה מראש, היא הדבר הכי טוב שיכול היה לקרות, מזווית ישראלית.

You might be interested also