מלחמת אובמה בדאע"ש

הודעת הנשיא האמריקאי על יציאה פעם נוספת למלחמה נגד הטרור אמנם היכתה גלים, אולם לא ברור מה יהיה היקפה או סיכויי הצלחתה לאור האתגרים הרבים

ה-11 בספטמבר 2014 ייזכר בעתיד לא רק כיום השנה ה-13 לאותו יום טרגי בתולדות ארצות הברית, בו הצליח הטרור של אל קעידה להוציא אל הפועל את תכניותיו הזדוניות על אדמתה, ולפגוע במעצמת העל, בכבודה ובמורל הלאומי שלה, כי אם גם כתאריך בו החליטה ארצות הברית פעם נוספת לצאת למלחמה נגד הטרור, והפעם נגד המדינה האסלאמית שהוקמה במזרח התיכון בחודשים האחרונים.

אכן, ארגון המדינה האסלאמית הפתיע את העולם כולו, ובכלל זה את ארצות הברית, במהלכיו ובהצלחותיו, הן בעיראק והן בסוריה. במיוחד היכו על התודעה העולמית מעשי הזוועה שלו כלפי אויביו, או מי שאינם חושבים ומתנהגים כמוהו, ובראשם ההוצאות להורג ההמוניות ועריפת הראשים, אותן פרסם בריש גלי באתרי האינטרנט.

תופעה נוספת שהכתה על התודעה הבינלאומית הייתה המספרים ההולכים וגדלים של מתנדבים מוסלמים מקצווי תבל לשורות הארגון, ובכלל זה מארצות הברית עצמה, ממדינות אירופה, מאוסטרליה ואפילו מסין. כל אלה הביאו להתעוררות המערב אל מול התופעה המסוכנת הזאת, ההולכת ומתגברת מהצלחה להצלחה, וצוברת תאוצה בשטח, ומנהיגיו החלו להבין כי הדבר עשוי להפוך לאיום גם על ארצותיהם, כפי שאנשי הארגון חוזרים ומצהירים לאחרונה. המערב הבין כי יש כאן אידיאולוגיה עמוקה ומעוותת, המיועדת להביא לשינוי עולמי, ולהחזיר את האנושות לימי תחילת האיסלאם בימי מוחמד.

המזרח התיכון נכנס כולו ללחץ מן הארגון הלכאורה קטן הזה במספריו, שהצליח להביס הן את הצבא העיראקי ששוקם על ידי הצבא האמריקאי לאחר הפלת שלטונו של סדאם, והן את צבאו של בשאר אסד הסורי, הנאבק נגד גורמי האופוזיציה. אפילו מדינות עם צבאות גדולים וחזקים, כתורכיה ואיראן, חוששות מפני הערב רב המאפיין את לוחמי הארגון. עד לימים האחרונים לא הייתה לאמריקאים ולמערב כל אסטרטגיה למלחמה נגד התופעה, כדברי הנשיא אובמה עצמו באחד מראיונותיו האחרונים, ולכן, בשל הלחץ הרב שהופעל על הממשל האמריקאי, הוא נאלץ להכריז בנאומו האחרון על אסטרטגיה כלשהי, ולהיגרר למלחמה, ממנה הוא מנסה מאז בחירתו לנשיא, להימנע. גם אסטרטגיה מאולצת זו מבטאת את משנתו הבסיסית, והיא חוסר מעורבות של כוחות אמריקאים על הקרקע (No boots on ground).

לפי התכנית האמריקאית תתבצע משימה זו על ידי מי שעד כה לא הצליחו לעמוד מול לוחמי הארגון, אך הפעם, בסיוע אווירי אמריקאי וקואליציוני משמעותי יותר. לפי דברי אובמה אסטרטגיה זו תהיה דומה לזו הננקטת זה מספר שנים נגד גורמי הטרור הפועלים בסומליה ובתימן, שלפי תוצאותיה עד כה, טרם הצליחה לחסל אותם סופית למרות הזמן הרב שחלף. עם זאת, ההשוואה בין זירות פעולה אלה לזירת הפעולה של המדינה האסלאמית אינה בהכרח זהה, או דומה. גם ההתפארות בחיסול בן לאדן (כעבור עשור מאירועי ה-11 בספטמבר 2001) אינה ערובה להצלחה מול המדינה האסלאמית.

יצוין כי, הממשל האמריקאי, ובראשו הנשיא אובמה אינם מתעלמים מן הקשיים העומדים בפניהם להוציא לפועל את תכניתם לחיסול דאע"ש, ומודיעים מראש לאומה האמריקאית ולעולם כולו כי זו תהיה מלחמה ממושכת, ובה מספר שלבים, וכי לא יהיה זה פשוט לחסל את דאע"ש. אני מקווה כי האמריקאים ובעלי בריתם למאמץ זה גם לוקחים בחשבון את המאמר הידוע "התכניות טובות עד שהן נפגשות עם האויב", וכי דאע"ש הוכיחו כי גם להם יכולות מסוימות, ואף מפתיעות לעתים, וכי הם עשויים להגיב בדרכים שונות – הן ישירות מול התקיפות הצפויות, והן עקיפות בשטחי מדינות הקואליציה, קרי באירופה ובארצות הברית עצמה, למרות שנושא בטחון הפנים נמצא בראש סדר העדיפויות שלהן, וכוחותיהן יצטרכו להיות בכוננות עליונה כדי לסכל תכניות של דאע"ש לפגוע בביטחונן ועל אדמתן. ארצות הברית גם צריכה לקחת בחשבון שתקיפותיה האוויריות עשויות לפגוע באוכלוסייה אזרחית חפה מפשע, ולעורר בשל כך רגשות אנטי אמריקאיים חזקים, שיזינו מעגל של תגובות מצד ארגונים אסלאמיים קיצונים ברחבי תבל.

לא ברור עד כמה אותה קואליציה אזורית שארצות הברית מנסה להקים במאמץ מול דאע"ש אכן תתגייס כדי לקחת חלק בו לצידה. החשש בקרב המדינות השונות באזור מפני תגובות נגדן על אדמתן מצידם של אנשי דאע"ש ותומכיהם, אינו בטל בשישים, ולכן לא ברור עד כמה תוכל ארצות הברית לסמוך עליהן שימלאו את חלקן בהפעלת כוחותיהן על הקרקע נגד כוחות הארגון האסלאמי. הפעלת הכוחות הקרקעיים אמורה להיות מרכיב חשוב, אם לא מרכזי בחיסול דאע"ש, ולארצות הברית אין כמעט כל השפעה עליו, בעוד שהמרכיב האווירי הוא בשליטתה המלאה, ובו יש לה עדיפות כמעט מלאה על דאע"ש, אלא אם הארגון יתחיל להפעיל אמצעי נ"מ והגנה אווירית המצויים בוודאי בידיו, ממחסני הצבא העיראקי, עליהם השתלט.

טרם ברור גם מהו היקף הסיוע אותו מתכוונת ארצות הברית לתת לגורמי הלחימה הקרקעיים – הצבא העיראקי והמורדים המתונים בסוריה לטובת מאמץ זה. בכל מקרה האמריקאים מקווים שעיראק תהיה הגורם המוביל בלחימה הקרקעית מול דאע"ש, הנחה הנשענת על כרעיים רעועות לאור ביצועי הצבא העיראקי מול הארגון עד כה. למרות שהנשיא אובמה זוכה לתמיכה נרחבת לפעולה נגד דאע"ש גם בזירה הבינלאומית וגם בבית, כאשר רוב הציבור האמריקאי תומך בפעולה צבאית, ולמרות הנחישות שביטא הנשיא בנאומו בהקשר זה, הרי שלאף אחד לא ברור כיצד מתכוון הממשל לבצע את תכניתו לחיסול דאע"ש, ומאחר והצפי של הנשיא היא למלחמה שתמשך (לפחות) שלוש שנים, רק העתיד יוכיח אם זו עשויה להיות גם הבעיה של מי שיחליף אותו בתפקיד בינואר 2017.

You might be interested also