מלחמה ארוכה

החלק הרביעי של המערכה, שיצא לדרך ביום שלישי בלילה, הוא בעל מאפיינים של מהלומות אוויריות על החמאס בעזה וחיסולים מידי פעם. יכול להיות שישראל נגררת מרצונה לסוג של מלחמת התשה

לחימה במסגרת מבצע צוק איתן - קרדיט: דו"צ

צה"ל פועל במהלך מלחמת עזה בניגוד מוחלט ללקחים שלו ממלחמת לבנון השנייה: לשאוף למערכה כמה שיותר קצרה, שתכלול "תמרון מהיר וקטלני" (הזכויות על ההגדרה שמורות למפקדי צה"ל, לקראת סוף העשור שעבר).

למעשה, החלק הרביעי של המערכה, שיצא לדרך ביום שלישי בלילה, הוא בעל מאפיינים של המערכה שנוהלה כנגד החמאס כאשר משה בוגי יעלון היה רמטכ"ל, ב2004-2005: מהלומות אוויריות על החמאס בעזה וחיסולים מידי פעם. יכול להיות שישראל נגררת מרצונה לסוג של מלחמת התשה שתיארך עוד כמה שבועות (במקרה הטוב)? בהחלט כן.

על מנת להבין איך הגענו עד הלום, אפשר כבר לאפיין ארבעה שלבים עיקריים ב"צוק איתן": עשרת הימים הראשונים היו מערכה אווירית בלבד, שלא הצליחה לשכנע את החמאס שלא כדאי לו להמשיך להתעסק עם ישראל. בשלב השני של המערכה הקרקעית, גרר החמאס את צה"ל ללחימה בסביבת תת הקרקע, שבה איבד הצבא הגדול רבים מיתרונותיו הטכנולוגיים (וגם הוציא מהמשוואה את חשיבותה של "כיפת ברזל").

בדיעבד, נראה שהשלב השלישי של הפסקות אש וניסיון להגיע להסדרה עם החמאס היה חסר סיכוי מלכתחילה: לישראל לא היה עניין או אפשרות ציבורית ופוליטית (מבחינתו של ראש הממשלה) להיכנע לאיזשהו תכתיב של החמאס. החמאס מנגד, לא הרגיש לחץ צבאי גדול מידי ולא היה לו עניין להתקפל מהמערכה עם הישגים קוסמטיים של הרחבה בשעות פתיחת המעברים עם רפיח.

ההישג הגדול עד כה הוא שישראל הפכה את מצרים ואת הרשות הפלסטינית לכתובת לפתרון. זה גם ה"באג" המרכזי של המערכה – בזמן שהעורף הישראלי חזר לחטוף את הרקטות, למצרים ולרשות אין עניין דחוף להיכנע לאיזשהו תכתיב של החמאס והם יכולים למצוא סיפוק גם בהזחלת החמאס וגם בתמונות הלא נעימות מאשדוד ומתל אביב.

כאשר היה ברור שהפסקות האש הולכות לקרוס סופית, התכוונו צה"ל ובדרג המדיני להגיב בעוצמה רבה לירי הראשון שיבוצע לעבר ישראל. זה בדיוק מה שקרה ביום שלישי בשעה לוש וחצי אחר הצהריים, כאשר נורו שלוש רקטות לאזור באר שבע. ישראל הייתה יכולה לבלוע את הבלוף שמדובר בארגון סורר, ובמקום זאת הוחלט על תקיפה קשה: לפי הפרסומים פלסטינים הותקף גם ביתו של ראש הזרוע הצבאית בחמאס, מוחמד דיף. הפלסטינים טוענים שבתו ואשתו של דיף נהרגו. דיף עצמו, שכבר ניצל בכמה ניסיונות חיסול בחייו, כנראה בכלל נמצא בבונקר התת קרקעי, צופה במסכי טלביזיה ומחובר בקו תקשורת מאובטח למפקדי החטיבות של החמאס שנותנים עדיין פקודות ירי לעבר ישראל, בצורה מתוזמנת.

ניסיון החיסול של דיף, אם אכן היה כזה, מזכיר את החיסול של ראש הזרוע הצבאית של החמאס בעזה , סלאח שחאדה, באמצע העשור שעבר. אז היה ידוע מראש שבתקיפה על שחאדה יהרגו כמה מבני משפחתו, ובכל זאת ניתנה פקודת החיסול על ידי יעלון (בניגוד לתכניות נהרגו גם יותר מעשרה מתושבי השכונה שלו, דבר שהביא על ישראל ביקורת בינלאומית נוקבת).

חיסולים ופגיעה במשפחות אמורים להפעיל לחץ כבד על החמאס, שיסכימו להפסיק את האש, שכן הסבל של תושבי עזה וההרוגים הרבים פחות מטרידים אותם.

עכשיו, ישראל יכולה לחשוב שהיא יכולה לנהל מלחמת אש מרחוק וחיסולים בתנאים אידיאליים מבחינתה, בזכות מערכת כיפת ברזל שמאפשרת חיים סבירים בעורף פחות או יותר, בזמן שבעזה הלחץ של האוכלוסייה על ההנהגה אמור להיות כבד ביותר.

זה, לכאורה, מרגיש הרבה יותר נוח ופחות מסוכן מאשר פעולה קרקעית מחודשת. תזכורת, למי ששכח: כאשר יעלון היה סגן רמטכ"ל ובהמשך רמטכ"ל התנהלה מערכה קשה כנגד החמאס, שבה התפוצצו מחבלים מתאבדים בעורף הישראלי כמעט מידי שבוע, ובסופו של דבר טרור המתאבדים הוכרע, ואנחנו ניצחנו. תחושת חוסר הביטחון בעורף הייתה אז קשה לא פחות מאשר היום, והסבלנות והחוסן של העורף הישראלי ניצחו.

למרות זאת, חוסר היכולת למצוא מנגנון סיום למערכה בעזה ממשיך להעיב על מערכת "צוק איתן" כולה, וכמו שצה"ל "התגלגל" עד כה לכיוונים שלא ציפה להם, הוא בהחלט יכול למצוא את עצמו בסופו של דבר שוב במערכה קרקעית מחודשת, אפילו הרבה יותר רחבה, מבלי שהתכוון לכך. נראה שמי שיכול למנוע כעת מהלך ששני הצדדים אינם מעוניינים בו, זו רק מועצת הביטחון של האו"ם אם תכפה על הצדדים החלטה תקיפה על הפסקת אש, שהחמאס יואיל בטובו לכבד. התיווך המצרי מיצה את עצמו.

You might be interested also