מינוי הרמטכ"ל הבא

פרשנות: המינוי של האלוף אייזנקוט לרמטכ"ל הבא כמעט ודאי, אולם עד ההכרזה על שר הביטחון לוודא כי לא יצוצו בדרך מוקשים

היום בשעות הערב זה יקרה: שני המועמדים הרשמיים לתפקיד הרמטכ"ל הבא יגיעו בזה אחר זה ללשכת שר הביטחון בקומה ה-14 של בבניין המשותף של ראש המטה הכללי ושר הביטחון בקריה בתל אביב. כל אחד מהמעומדים, סגן הרמטכ"ל, אלוף גדי אייזנקוט, והסגן שקדם לו, אלוף יאיר נוה, מכיר את הלשכה הזאת היטב. החלל עצום, שטיחים פרסיים מכסים רק חלק קטן מן הרצפה, ומן החלונות הענקיים ישתקף הנוף האורבני של תל אביב במלוא הדרו.

אייזנקוט ונוה יתבקשו לפרוס את החזון שלהם לצה"ל תחת פיקודם וישחקו את המשחק. שניהם יידעו מראש שחבל על הזמן: מי שחושב ששר הביטחון מחכה לראיון העבודה עם המועמדים שהוא מכיר מזה עשרות שנים מאינספור רגעי שפל והתעלות, הוא נאיבי. או אסטרונאוט. האמת היא שמינוי הרמטכ"ל הוא תהליך שמתנהל בסדר הפוך: הרמטכ"ל הבא נקבע מראש על ידי שר הביטחון (גדי אייזנקוט, במקרה הזה, אלא אם תהיה הפתעה בסדר גודל של מתקפת גרעין איראנית עד למועד כניסת הרמטכ"ל הבא לתפקידו בפברואר 2015).

כל המהלכים עד להכרזה הרשמית נועדו אך ורק כדי להעביר את המינוי בצורה כמה שיותר חלקה. הנוהל הוא של סילוק פצצות. האבסורד הוא ששר הביטחון מנהל משחק שח-מט כדי להעביר מינוי שהוא כמעט מובן מאליו. שני המועמדים הם ראויים בהחלט: אלוף יאיר נוה לא היה מועמד סרק (הוא סיים את תפקיד סגן הרמטכ"ל לפני כשנתיים והמתין מאז להתמודדות על תפקיד הרמטכ"ל הבא, לאחר שהובטח לו כי מועמדותו היא לא "בשביל הפרוטוקול"); גדי אייזנקוט הוא כמעט מועמד טבעי לתפקיד, לאחר שמילא את תפקיד הסגן בשנים, ולאחר שהיה בצמרת הגבוהה של המטה הכללי במשך עשור.

אייזנקוט קיבל הצעה מאהוד ברק להתמנות לרמטכ"ל כבר בסבב הקודם, אבל סבר שבני גנץ בשל ומתאים יותר ממנו. עכשיו הגיע זמנו. הבעיה הגדולה של המינוי היא הנורמה לפשפש בהיסטוריה של כל מועמד לתפקיד בכיר. בזמן שמועמדים רבים למשרת נשיא המדינה ומפכ"ל המשטרה נותרו בשנה האחרונה כשהם מדממים לצד הדרך לירושלים, וחילופי האש מפרשת הרפז עדיין לא נדמו, האיום המרכזי על מינוי אייזנקוט מגיע מן המפשפשים ומן המשפטנים.

מה שעומד על הפרק זה לא תפקודו של אייזנקוט כראש אגף המבצעים במלחמת לבנון השנייה או כסגן הרמטכ"ל ב"צוק איתן", או יכולת הפיקוד שלו, אלא המעורבות שלו בפרשת הרפז (כידוע, אייזנקוט הציג את המסמך המזויף לחברו מימי גולני אל"מ גבי סיבוני, שגלגל אותו באמצעות חבר אחר למערכת חדשות ערוץ 2). בזירת המטה הכללי, אייזנקוט היה יכול לחשוש מחזרה של יואב גלנט לתחרות לאחר מסע ההופעות שלו בתקשורת ב"צוק איתן"), אבל שר הביטחון יעלון, שלו חשבון ארוך עם גלנט מהימים שבהם שימש כמזכיר צבאי של ראש הממשלה אריאל שרון (שהדיח אותו), הרג את המועמדות הזאת עוד לפני שהמריאה, כאשר הכריז שהרמטכ"ל הבא יבוא אך ורק משורות הקצינים המכהנים.

ספקולציה נוספת הייתה שיעלון ישקול לדלג על דור ולמנות אלוף שלא כיהן כסגן רמטכ"ל, אבל שר הביטחון העביר לאישור היועץ המשפטי לממשלה רק את המועמדות של הסגן הנוכחי ושל הסגן שקדם שלו. נשאר המוקש המשפטי: יעלון פועל לנטרל אותו בכך שפנה מראש ליועץ המשפטי לממשלה וקיבל אישור לשני המועמדים, ובכך שהוא מנהל את תהליך בחירת הרמטכ"ל הבא בשקיפות חסרת תקדים (כולל פרסום שמות הגנרלים לשעבר, שעימם הוא מתייעץ).

ככל שניתן לצפות מהם, אייזנקוט ונוה אינם מועמדים שיאספו חומר "מלוכלך" זה על זה, כדי לסכל את מינוי המתחרה. גלנט כבר ויתר על חלום הרמטכ"לות, כנראה. אז האם גדי אייזנקוט יוכל להרים הערב כוסית בהסתר, ביחד עם משה יעלון בתום ה"ראיון" שייערך לו הערב? מוקדם מידי. תזכורת: מינוי האלוף יואב גלנט עבר את כל האישורים הנדרשים, ואף אושרר על ידי הממשלה, לפני שסוכל. נכון להיום, לא נראה כי מקרה גלנט עומד לחזור על עצמו גם במינוי הרמטכ"ל הבא, אבל ההיסטוריה ותרבות המינויים שהשתרשה פה, מלמדים כי האיומים עדיין יכול לחכות לרמטכ"ל הבר מעבר לפינה. ולא בשדה הקרב.

המכשול האמיתי שעומד בפני המינוי של גדי אייזנקוט לתפקיד הרמטכ"ל הבא של צה"ל אינו ההתמודדות מול המועמד הרשמי הנוסף, אלוף יאיר נוה, אלא בית המשפט: כל המהלכים שנעשים בדרך למינוי נועדו למנוע רפש וביזיונות כפי שהיו סביב מינוי הרמטכ"ל לפני ארבע שנים, וסביב מינוי מפ"כלים במשטרה.