מילים והסכמים-האומנם כל כך חשוב?

בקהיר המשלחות הישראליות והפלסטיניות עדיין מנסות למצוא נוסחה שתביא לרגיעה בעזה, אולם תא"ל (מיל') ניצן נוריאל מאמין שמעשים יותר חשובים ממילים ומהסכמים, שגם כך כמעט תמיד מופרים במזרח התיכוןמילים והסכמים-האומנם כל כך חשוב?

בימים האחרונים נעשה מאמץ משולב להגיע להבנות כתובות על סיום הירי ופעילות הטרור מרצועת עזה כנגד אזרחי ישראל ופעילות צה"ל סביב הרצועה. אינני מזלזל במאמץ זה, אך ברצוני לטעון שכבודו של מאמץ זה במקומו ברם אולם בשכונה שלנו למילה הכתובה יש ערך מוגבל מאוד ועדיף לבנות על הרתעה על פני הסכמה.

בתחילת מימוש הסכם אוסלו (אינני מתכוון להיכנס לדיון על חוכמת המעשה או לוויכוח הפוליטי הרדוד משהו סביב הנושא) מה שנקרא אז "עזה ויריחו תחילה", עוד טרם יבשה הדיו על ההסכם, נכנס ערפאת לרצועת עזה במכוניתו תוך שהוא מפר את ההסכם ומכניס איתו אנשים שהוסכם שלא יכנסו כמו גם נשק. אפילו הנספח הצבאי להסכם השלום עם מצרים הופר (אגב על ידי שני הצדדים ) מאות אם לא אלפי פעמים. יש שיזכירו לנו את הקונצים שעשינו בתום מלחמת העצמאות בהגדלת כוחה של המחלקה שהושארה לשמור על הר הצופים.

1701- החלטת האו"ם המפוארת מתום מלחמת לבנון השנייה שחרף כל הרשום בה (כולל פירוק חיזבאללה מנשקו) לא רק שלא התממשה אלא נעשה ברוב במקרים הפוך! היא עוד עדות שהסכמים והמילה הכתובה איננה בהכרח היתד עליה ניתן להישען.

יש שישייכו את זה לתרבות הבזאר המזרח תיכוני, או למרכיב ה"אינשאללה" המלווה כל עשייה של שכננו שפירושו בעברית של רובאים "בסדר אבל רק אם אללה ירצה...", מה שמייד מסיר אחריות מהצד שרק זה עתה קיבל עליו הסכמה כזו או אחרת.

אפשר להכביר במילים על עוד לא מעט דוגמאות (מצע של מפלגות, הסכמים קואליציוניים, הסכם השלום ישראל –לבנון ועוד) אם כך מה נותר לעשות? קצת פחות לקדש את ההסכמים הכתובים ויותר לוודא באמצעות מנגנוני פיקוח והרתעה מעשית, שהאינטרס הישראלי בכל אחד ואחד מהנושאים שבאמת חשובים לנו אכן יתממש.

מעשית, לסיום העימות הנוכחי ברצועת עזה, צריך פחות להתרגש ממדיניות הטפטופים או האיתותים (תוך מספר ימים לא גדול תגמר להם התחמושת ופעולות מדויקות גם יצמצמו את קני השיגור), ומראש אני מבקש את סליחתם של תושבי הדרום שיצטרכו עוד קצת לשאת על גבם את מחיר רצוננו בעצמאות מעשית ולא בעצמאות מילולית, להסכים לפתיחת מעבר כרם שלום (אגלה לכם סוד - הוא פתוח) וכך גם מעבר ארז (שוב סוד קטן, גם הוא פתוח). ממילא לא ייכנס או ייצא משם דבר ללא פיקוח ואישור שלנו.

צריך להמשיך לטוס מעל אזח"ע ככל שצריך (כמו בלבנון) וסיכולים ממוקדים, כן ירבו ...

שדה תעופה? אין בעיה להעביר את דהנייה לתוך שטח ישראל ולהפוך אותו לשדה המופעל על ידי ישראל ולא אל עריש תמיד תשמח לקבלם.
 
נמל - מה הבעיה? שיבנו, אולם כל כלי שייט טרם כניסתו יחויב לעבור דרך נמל בפיקוח ישראלי כך שכלל תכולתו תיבדק ב-100% אגב, כפי שקורה היום, כל סחורה שנכנסת דרך נמל אשדוד נבדקת ב-100%, כלי שייט שלא יעשה כן, חיל הים הישראלי ימנע את כניסתו (יש לנו קצת ניסיון בהשתלטות על כלי שייט...) כמובן שזה לא ממש כלכלי...

פירוז - דרישה יפה שלא תחזיק מים! נכון לדרוש אבל לא להתאכזב שלא יתקיים (אינשאללה ,כבר אמרנו) אם ניתן לקיים פירוז חלקי הוא דרך מניעת התעצמות (בהחלט בר השגה בתיאום מצרי) וגם קצת מול סוחרים, מוכתרים אמיצים שיקבלו משאיות מזון תמורת טנדר של אמל"ח.

תשתיות - לפתח את שדה הגז שנמצא לא רחוק מרצועת עזה, יקטין תלות ויאפשר קצת שגשוג (יכול להיעשות באמצעות המצרים).

כסף - רק דרך הרשות הפלסטינית (הגם שלא ממש מצטיינת בניהול פיננסי, רק לסבר את האוזן הרשות קיבלה עד כה יותר כסף ביחס לכמות האוכלוסייה ממה קיבלו גרמניה ויפן במסגרת תוכנית מרשל אחרי מלחמת העולם השנייה, תראו איפה יפן וגרמניה והיכן הרשות...אינשאללה). ולכן, בכל דרך צריך, לצד הרשות, דירקטוריון בינלאומי שיסייע בניהול השיקום.

ואחרון - הזדמנות להחליף את כל ספרי הלימוד בעזה. לא ,לא כדי לשנות את ההיסטוריה, אלא כדי שהצהרת בלפור ותוכנית החלוקה יופיעו שם. האיחוד האירופי, שכבר הוכיח שהוא חרד להשכלתם של תושבי הרצועה, נכון שהפעם גם ישגיח על התוכן ואולי כך תצומצם ההסתה והדור הבא כבר פחות יגיד אינשאללה ויותר ייקח אחריות.

הסכמים זה חשוב - מעשים הרבה יותר והרתעה טובה לעולם לא הזיקה.

You might be interested also