מדינה ללא חזון

במעשי היומיום, בהחלטות מנהיגינו ובמערכת החינוך שלנו איני מוצא הד לחזון מגילת העצמאות של מייסדי המדינה. ממשלות ישראל בעשורים האחרונים מתנהלות ללא אסטרטגיה ברורה - בעיה שחייבת להטריד כל אזרח החפץ בהמשך השגשוג של מדינת ישראלללא אסטרטגיה - השגשוג בספק

עם כניסתנו לשנתה השישים ושבעה של מדינתנו, מוצא אני בהסתכלותי על התנהלותנו כי מדינת ישראל מתנהגת כמדינה ללא חזון או כמדינה שאיבדה את חזונה.

במגילת העצמאות ,שהיא המסמך הכתוב המציין את חזון האבות המייסדים של המדינה, על אף שבאו מזרמים שונים ואחזו בדעות שונות, הסכימו כולם ואף חתמו על הפסקה שבעיניי מייצגת את תמצית חזונה של מדינתנו. "מדינת ישראל תהא פתוחה לעליה יהודית ולקיבוץ גלויות; תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתתה על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין.."

במעשי היומיום, בהחלטות מנהיגינו ובמערכת החינוך שלנו איני מוצא הד לחזון זה. וכשאין חזון, ממשלותינו בעשורים האחרונים מתנהלות ללא כיוון ברור וללא אסטרטגיה ברורה. מכיוון ששרידות מדינתנו בימיה הראשונים הייתה המטרה הראשונה במעלה ניתנה מחשבה לבנית תפיסת הביטחון הלאומי כעמוד התווך (אולי היחידי) לאסטרטגיה של המדינה. בן גוריון,ראש הממשלה ושר הביטחון הראשון, הקדיש זמן רב ומחשבה עמוקה על מנת לעצב את תפיסת הביטחון של המדינה הצעירה. תפיסתו, שגובשה בתחילת שנות החמישים, לא גובשה לכדי משנה סדורה ונותרה בבחינת תורה שעיקריה התקבלו ע"י הממסד הביטחוני והמדיני לאורך כל שנות קיומה של המדינה.

במהלך השנים נעשו מספר ניסיונות לעדכן את תפיסת הביטחון שלנו כשהבולטים ביניהם היא העבודה אותה ריכז האלוף (מיל) דוד עברי בהוראת שר הביטחון דאז יצחק מרדכי ואשר תוצריה אוגדו בחמישה כרכים אשר אפילו לא הגיעו לשלב של הצגתם בפני הקבינט והממשלה, ודו"ח הוועדה בראשות השר דן מרידור שהוכן בהוראת שאול מופז, שר הביטחון באותה עת. למרות שוועדת מרידור כללה מומחים רבים בתחומים שונים ועשתה עבודה מקיפה ויסודית, הצליחו מסקנותיה להגיע רק למצב בו הוצגו לקבינט המדיני – ביטחוני של הממשלה אבל מסקנותיה לא אומצו ואושרו ע"י הקבינט ואפילו דיון מעמיק הראוי לנושא כל כך חשוב לא נעשה.

למדים אנו שממשלות ישראל לדורותיהן נמנעות מדיון ואפילו למידה בנושאי הביטחון הלאומי ובוודאי מתחמקות מלקבל החלטות בנושא כל כך חשוב זה על כל היבטיו. מצב זה אף מביא את חלק מאלו שעמדו בראש והשתתפו בוועדות אלו ודומיהן להגיע לתובנות שבלתי אפשרי ואולי אף לא רצוי לגבש תפישת ביטחון לאומי כוללת או "אסטרטגית על" למדינת ישראל. ראשית הם נתלים בקצב השינויים העצום המתחולל בעולם ובמיוחד באזורנו. שנית הם מסבירים כי המשטר הקואליציוני שלנו ממילא לא יאפשר לנו להגיע להסכמות בנושא האסטרטגיה של מדינתנו ותפיסת הביטחון שלה.

מכאן הם עונים לשאלה "אז לפי מה עלינו בכל זאת לנהוג?" בתשובות כמו "היעד הוא השגת ההישגים הצבאיים המתאימים שיביאו אותנו להישגים המדיניים המקסימליים" (אלוף (מיל) דוד עברי בהרצאה במרכז הבין תחומי בהרצליה מרץ 2014) ועד לתשובה הנשמעת ע"י שר הביטחון הנוכחי ומצוטטת ע"י רבים במערכת הביטחון "אין סיכוי להגיע לשלום במאה השנים הקרובות ועלינו לנהל את הסכסוך ולשאוף להשיג מרווחים מקסימליים בין העימותים הצבאיים שיתרחשו וימשיכו להתרחש".

כך שבפועל, הממשלה נשענת על ישויות אחרות, בעיקר צה"ל, שהן תלמדנה ותתכוננה לאתגרים המונחים לפנינו בתחום הביטחון הלאומי ויביאו בפניה את הפתרון המומלץ בעתות משבר (וכמובן גם יישאו באחריות במידה ופתרון זה לא יצלח). תפיסת הביטחון שגובשה על בסיס קביעותיו של בן גוריון הפכה לאבן היסוד של כל פעילות המערכת המדינית- ביטחונית של מדינתנו. הרתעה, אתראה והכרעה - כך נבנה הכוח של צה"ל, כך נבנו תוכניותיו המבצעיות, כך הוא התאמן ואלו היו גם אבני היסוד לפעילות כל קהיליית המודיעין והגופים המדיניים העוסקים בנושאי ההתמודדות מול האיומים המונחים לפתחנו.

ההצלחה הגדולה ביותר של מימוש תפישה זו התרחשה במלחמת ששת הימים. הבסנו תבוסה מוחצת והנחלנו מכת מחץ לכוחם הצבאי של הגדולה באויבותינו, מצרים וכן של סוריה וירדן תוך ימים מעטים וגרמנו למדינות ערב העוינות לנו והמאיימות על קיומנו להבין ולהפנים כי לא יוכלו להשמידנו. מכאן לכאורה, לאחר הצלחה כה מסחררת אמורה הייתה להיפתח תקופה ארוכה של שגשוג ופריחה תוך הנמכת פרופיל של כל אויבנו שהבינו מה אנחנו מסוגלים לעולל להם (הרתעה בהתגלמותה המקסימלית).

ומה קרה באמת? לאחר תקופה קצרה ביותר חזרו מעשה האיבה (מלחמת ההתשה) ולמרות שהיו בידינו אמצעי אתראה חלומיים כולל מרגל צמרת, הופתענו ולאחר מלחמה עקובה מדם כשהגענו למצב של הכרעה, המעצמות, כולל ידידתנו הטובה ביותר לא אפשרו לנו להכריע, ובסופו של דבר הסכמנו לדרישות נרחבות יותר של סאדאת מאלו שדרש מאתנו כבסיס למו"מ שנדחה על ידינו לפני שפתח במלחמת יום הכיפורים. לסיכום, מדובר כישלון טוטאלי של כל אחד מבסיסי תפיסת הביטחון שלנו.

אבל כל זה לא הביא לדיון וחשיבה כיצד ולאיזה כיוון מוטל עלינו לעדכן את תפיסת הביטחון. כך, בצורה עקבית במלחמת לבנון הראשונה, בשהיית צה"ל בלבנון במשך שנים רבות, במלחמת לבנון השנייה, "עופרת יצוקה" ו"עמוד ענן" המשיך צה"ל לספק תשובות לא מספקות לאתגרים שעמדו מולנו כשהוא בעצמו מנסה ליצור את האסטרטגיה הלאומית הנכונה כי הדרג המדיני לא מכתיב לו אותה מהסיבה הפשוטה - היא אינה בנמצא.

תקיפות טילי הקרקע והרקטות מהצפון ומהדרום על אזרחינו הביא למעשה את צה"ל לאמץ באופן עצמאי את אחת ההמלצות של וועדת מרידור ולהוסיף את נדבך "ההגנה" לאבני היסוד של תפיסת הביטחון הלאומי. אבל היה זה מהלך שלא היה מושתת על החלטות ממשלה או קבינט. גם האיזונים כיום בבניין הכח בין ההשקעות בכח התקיפה לעומת ההשקעות בהגנה הפאסיבית והאקטיבית באים מצד מערכת הביטחון ואינם נשענים על איזה שהיא תפיסה כוללת או מדיניות המושתת על אסטרטגיה לאומית.

רמטכ"ל צה"ל בזמן "עופרת יצוקה" רא"ל (מיל) אשכנזי ציין ביום עיון ב"מכון פישר" בשנה שעברה כי "הקדיש 60% מזמנו בעת המבצע לשהות ליד הדרג המדיני כדי לנסות להבין מהי האסטרטגיה שהדרג המדיני רוצה שעל פיה יפעל הצבא ולוודא כי היא אפשרית" ובאותה הזדמנות ציינו הן שר הביטחון של המבצע, אהוד ברק, והן שרת החוץ בזמן המבצע, ציפי לבני, כי לכל אחד מהם ובנוסף גם לראש הממשלה דאז, אהוד אולמרט, הייתה אסטרטגיה שונה".

בעייתיות התנהלות המדינה ללא חזון וללא "אסטרטגיה רבתי" מטרידה מאוד אישים בולטים בכל תחומי החיים שלנו: בכלכלה, חינוך, מדע, אקדמיה, תעשייה ועוד והביאה כמה מהם ליזום כינוסים, וועדות ופורומים מסוגים שונים המנסים להציע מסגרת ואף תכנים לבנית "אסטרטגית על" למדינת ישראל. אולם, אם ברצוננו שתוצרים אלו, נפלאים ככל שיהיו, לא יצטרפו אל קודמיהם במגירות מאובקות שומה על כל מי שיכול לעורר את דעת הקהל, להשפיע ולהטריד את מנהיגינו למען לא ימשיכו להתחמק מלהתמודד עם הבעיה המרכזית העומדת לפתחה של מדינה כמדינת ישראל אם חפצה היא להמשיך לשגשג ולפרוח לשנים רבות באזור המורכב והמסובך בו אנו חיים.

כמאמר יורדי הים: "אם הקברניט לא יודע את הכיוון בו עליו להפליג שום רוח לא תיקחנו לשם"

You might be interested also