מבצע "רותם" והמלחמה שכמעט הייתה

בפברואר 1960 נכנסו יותר מ-500 טנקים של הצבא המצרי לסיני, כוח של שתי דיויזיות חי"ר ודיויזיה משוריינת, במושגים של אז – מרבית הצבא המצרי. המהלך המצרי הפתיע את צה"ל וכמעט גרם למלחמה אזוריתהמלחמה שכמעט הייתה

בליל 31 בינואר 1960 ביצע כוח של חטיבת גולני בפיקוד אל"מ אלעד פלד פעולת תגמול (כינוייה – "חרגול") בכפר הסורי תואפיק ברמת הגולן, ממנו תקפו כוחות הצבא הסורי במרחב הקיבוצים האון ותל קציר. בעקבות המבצע הועלתה הכוננות בצה"ל במרחב פיקוד הצפון.

הימים ימי האיחוד בין מצרים וסוריה – קע"ם ( הקהילה הערבית המאוחדת). המודיעין הישראלי איתר כי בצבאות סוריה ומצרים הועלתה הכוננות וההסבר לכך היה חשש מפעולה ישראלית נוספת. המנהיג המצרי עבד א-נאצר הגיע ב-14 בפברואר לדמשק לחגיגות יום השנה השני לאיחוד.

ב-16 בפברואר קלט המודיעין הישראלי את פקודתו של מרשל עאמר, מפקד הכוחות המצריים, להיכנס לסיני במגמה לתקוף את ישראל תוך ארבעה ימים , אם זו תתקוף את סוריה. בימים 24-17 בפברואר 1960 נכנסו יותר מ-500 טנקים של הצבא המצרי לסיני, כוח של שתי דיויזיות חי"ר ודיויזיה משוריינת, במושגים של אז – מרבית הצבא המצרי.

הם נפרסו בחלקו המזרחי של סיני בקרבת הגבול עם ישראל. כניסת הכוחות היתה בדממת אלחוט כמעט מלאה, בשונה מהכניסה במאי 1967 לפני מלחמת ששת הימים.

המהלך המצרי הפתיע את צה"ל, אשר החזיק בכוחות קטנים בגבול הדרום. אמ"ן לא העריך כי צפוי מהלך כזה ואף לא זיהה בזמן את כניסת הכוחות לסיני.

רק לאחר ימים, כשזוהו הכוחות בגיחת צילום אוויר, הועלתה הכוננות בצה"ל , גויסו מילואים ונערכו בגבול מצרים מחשש לתקיפה מצרית. להיערכות ניתן הכינוי "רותם".

ימים ארוכים ארך בירור הטעות המודיעינית בהבנת ההיערכות המצרית והכוונות. ראש הממשלה ושר הביטחון, דוד בן גוריון, עמד לפני ביקור ראשון בארצות הברית ופגישה ראשונה עם הנשיא אייזנהואר וביקש להרגיע את המצב ולמנוע הידרדרות. הוטל איפול צנזורה על פרסום המידע בתקשורת. גם במצרים הופעלה צנזורה חמורה שלא היתה כמותה מאז משבר סואץ ב-1956.

היו כאן כל המרכיבים להסתבכות אפשרית בין ישראל, מצרים וסוריה – מודיעין לקוי וקבלת החלטות שגוייה, אך בסופו של דבר שמירת החשאיות של המשבר הביאה לסיומו הטוב, כאשר הכוחות המצריים חזרו לבסיסיהם ממערב לתעלה. מבצע "רותם" הסתיים מבחינת צה"ל רשמית ב-1 באפריל 1960.

ההפתעה המודיעינית של "רותם" פברואר-מרץ 1960, הפכה לסמל חשוב מאין כמותו של כשלון בהתרעה, 13 שנים לפני כשלון ההתרעה במלחמת יום הכיפורים.

הרמטכ"ל חיים לסקוב תיאר את הארוע כ"דרמטי ביותר בכל תקופת כהונתו". ראש אמ"ן, אלוף חיים הרצוג נכנס באפריל 1959, פחות משנה לפני "רותם", לתקופת כהונה שנייה , אחרי אלוף יהושפט הרכבי שהועבר מתפקידו בעקבות "ליל הברווזים".

הרצוג הורה מיד להפיק את הלקחים הנדרשים, במקביל לעבודתה של ועדת בדיקה לנושא ההתרעה שיזם הרמטכ"ל לסקוב עוד לפני פרשת "רותם".

הארוע דחף את אמ"ן להקמת מערכת התרעה מפותחת שעיקרה על יכולות סיגינט ( 8200) ופיתוח מודעות רבה לסימנים מעידים להתרעה.

התפתחות זו הביאה להישגים המודיעיניים המשמעותיים במלחמת ששת הימים, שבע שנים אחר כך. עם כניסת הכוחות המצריים לסיני במאי 1967 אמר הרמטכ"ל יצחק רבין כי ארוע "רותם" חרוט היטב בזכרונו.

You might be interested also