כשמרקס פגש את ניטשה בככר תחריר

ספרו של ד"ר חיים אסא עוסק בשאלת השפעת המרחב הקיברנטי על שינויים חברתיים במזרח התיכון. "בתיווך המרחב הקיברנטי, סברתי ועודני סבור, מתוודעים הפרטים לנתק המוחלט הקיים בין המשטר בארצותיהם לבין ה"עם", ה"רחוב" או ה"המון" וחווים בדרך חדשה, מודעת יותר, את ניכורם מן המשטר והחברה שבה הם חיים", מסביר אסא

התהליכים המהפכניים שאנו עדים להם בשנים האחרונות , חלקם הבשיל והפך לראשונה מדינות כמו מצרים (ככר תחריר), לוב וטוניסיה למדינות דמוקרטיות,. לצד תהליכים מהפכניים אמבריוניים במקומות רבים בעולם כמו באיראן (כשמשטר האייתולות "רוכב" על השינוי התודעתי של הציבור האיראני ובכך איפשר את בחירתו של רוחאני), וכן בחלק ממדינות המערב, מדינות במזרח אירופה וגם אסיה כולל סין.

בעשור האחרון התפתח המרחב הקיברנטי והרשתות החברתיות והפך למכשיר שחשף המונים לכמויות מידע עצומות, ויצר בימה המאפשרת תקשורת בין בני ההמון, ומכאן את האצת התהליכים המהפכניים - ובעיקר את מידת האמון בין המתנגדים לבין עצמם. האם זאת קפיצת מדרגה למכונת הדפוס של יוהאן גוטנברג (המאה ה 15)? תנאים של דיכוי, ניכור הנובע ממחסור שאינו מאפשר לאזרח (מצרי למשל) לממש את פעילות חייו על פי תודעתו או רצונו החופשי (מרקס), מהווים תנאי מקדים לקיומו של תהליך מהפכני.

מהפכה אינה אירוע פתאומי, היא תהליך תודעתי המתבשל בקרב האזרחים. בהינתן תנאי הניכור מוצגים שני מרכיבי יסוד: אמון בין המתנגדים, וכן, האמונה שלהם ביכולת לבצע שינוי. ללא שני המרכיבים הללו תסתיים המהפכה בצליל מחאה דל. נושא האמון ונושא האמונה בניצחון (מול צבאות, משטרות מצוידות היטב ) מזינים זה את זה, וכך נוצר תהליך דיאלקטי המשלב את הרציונאלי (יסוד האמון שמוצג על ידי מודל משחק מתמטי "דילמת המהפכנים") עם הלא רציונאלי (האמונה בכוח).

פרקסיס מהפכני הוא טבע מהותו של האדם. הסובייקט (הממשי) על פי קרל מרקס מוצג בפרק ייחודי. מושג הרצון לעוצמה – שפיתח פרידריך ניטשה מוצג ככוח (פרשנות של ז'יל דלז) שקול לאמונה בניצחון המהפכה.

שניהם נפגשים במהפכה שהתבשלה בכיכר תחריר.

[ערב עיון לכבוד צאת הספר יתקיים בתאריך 9.4.2014 במסגרת אירועי סדנת יובל נאמן - לרישום]

You might be interested also