ישראל – ירדן "מפת הדרכים"

תא"ל (מיל') ניצן נוריאל חוזר לתקרית שאירעה בגשר אלבני, בה נהרג שופט ירדני, ובוחן את השת"פ בין המדינות

תקרית הירי בגשר אלנבי בתחילת חודש מרס 2014 מחייבת מבט מפוקח על מערכות היחסים בין ישראל לירדן, וזאת מבלי לנקוט עמדה שיפוטית על האירוע עצמו, כי כמו בעוד מצבים מן הסוג הזה, יתכן ולעובדות אין קשר למהלכים ולאווירה הנקשרת סביבם.

השינויים העוברים על האזור בעת האחרונה, יש בהם כדי להשפיע על יחסי ישראל – ירדן וכך נוצר מצב בו אירוע טקטי, שבימים כתיקונם יכול היה לעבור בשקט יחסי, מקבל העצמה משמעותית על רקע התהליכים האזוריים. בעבר הלא רחוק, השתמשנו בביטוי “חייל אסטרטגי” כדי לבטא מציאות נפיצה שבה פעולה טקטית (נכונה או שגויה) של חייל במחסום למשל, יכולה להצית תבערה אזורית החורגת משמעותית מן האירוע עצמו. אירוע הירי בגשר אלנבי אם כך, מספק לנו הזדמנות להציץ אל מארג היחסים הישראלי - ירדני בכמה רבדים.

מערכת היחסים הביטחוניים בין כלל הגורמים בישראל לבין המקבילים הירדנים טובה מאוד ומקפלת בתוכה את המסר המשמעותי המכיר בכך ששתי המדינות מבינות ומקבלות את העובדה שב”שכונה” שלנו מארג האינטרסים המשותפים עולה לאין ערוך על המתחים המובנים בין המדינות. האם להבנה ההדדית הזו יש כוח היכול לגבור על האיבה העצומה של הרחוב הירדני (הפלסטיני ברובו) כנגד מדינת ישראל? מסופקני!

הרחבת התמונה והכנסת משתנים רבים נוספים כגון הפליטים הסורים הרבים בירדן, כלכלה חלשה, אתגרי משילות לא מבוטלים של בית המלוכה, הג’יהדיסטיות וההקצנה הדתית, לצד קולות הקוראים לשינוי מבנה המשטר כך שהמלוכנות תעבור מניהול המדינה למודל הייצוגי הבריטי. כל אלו ואחרים מחייבים התבוננות מפוקחת על העתיד לבוא. טענתי היא שנדרש מאמץ לאומי ובינלאומי נרחב על מנת שיהיה ניתן לבסס את המשטר המלוכני הירדני מבלי שאירוע טקטי יעורר מהומות עד כדי דרישה לבטל את הסכם השלום ולגרש את שגריר ישראל.

אין ספק שרסיסי המו”מ המדיני והדם הרע המלווה אותו, משפיע עד מאוד על תחושות נתיני הממלכה הירדנית כנגד מדינת ישראל. אינני מציע לסטות מן העקרונות המלווים את הגישה הישראלית רק כדי לרצות את הירדנים, אבל בהחלט נדרש מאמץ הסברתי ישיר ועקיף שיציג את התמונה המורכבת המלווה את המו”מ המדיני. למשל בשאלת בקעת הירדן, קיימת זהות אינטרסים בין מדינת ישראל לממלכה הירדנית בכך שבקעת הירדן לא תועבר לשליטה פלסטינית עצמאית. שילובם של הירדנים בקבוצת עבודה ממוקדת לסוגיית בקעת הירדן יכולה לתת להם דריסת רגל משמעותית ורלוונטית בדו-שיח שמעצם קיומה יכולה להפיג מתחים ולייצר הבנות.

מאידך הקושי הבלתי סביר שהמערכות הישראליות מטילות על מבקשי אשרת ביקור בישראל מחייבת בחינה מחודשת, בדגש על אנשי עסקים שהם ורק הם יכולים לקדם את שנדרש ביו המדינות.

המציאות הגיאופוליטית באזור, מבלי לגרוע מחשיבותם של שחקנים אחרים (מצרים למשל), מאפשרת לבנות במצרף הישראלי-ירדני גשר יבשתי יציב בין אירופה למדינות המפרץ. מהלך מתואם שכזה יכול לייצר גם מארג אינטרסים כלכליים משותפת לישראל וירדן ממנו ייהנו גם אזרחי הממלכה המחפשים ליהנות מ”פירות השלום”. הגשר היבשתי יכול להתבסס על קווי התעבורה מנמל חיפה (בהנחה שאין שביתה) דרך גשרי הירדן למדינות המפרץ, או דרך נמל אשדוד, רכבת ישראל למסוף נחל צין ומשם לנמל אילת ולנמל עקבה.

היות ופטור בלא כלום לא אוכל, מבקש להדגיש -חשיבות יחסי ירדן ישראל בעת הזו מחייבת לפעולה בכל הערוצים. מבלי לקדם את המהלכים לעיל ועוד רבים אחרים, לא יוכל המלך הירדני ואנשיו לבלום את הסחף הקיצוני של הרחוב בעמאן כנגד מדינת ישראל. התפרצות ההמון (והפעלת כוח מצד גורמי הממשל) היא רק שאלה של זמן. אירועים “טקטיים” כדוגמת האירוע באלנבי יש בכוחם להרחיב את הקרע בין המדינות עד כדי שינוי אסטרטגי.

You might be interested also