ירושלים איננה פריז

ירושלים איננה פריז

ראש הממשלה כועס. הוא איננו מבין את הביקורת שנמתחה עליו בעולם על הודעתו כי אישר תכנון למעלה מ- 1000 יחידות דיור חדשות ליהודים בדרום ירושלים: "ירושלים היא בירת ישראל, ממש כשם שפריז, לונדון או וושינגטון הן בירות במדיניותיהן", ודין ירושלים כדין אותן בירות. אין מי שמערער או מבקר בנייה בפריז, לונדון וושינגטון, ואין סיבה לשאול ולערער על בנייה בירושלים".

בטוחני שראש הממשלה בקיא בהיסטוריה ובעובדות לא פחות ממני. דברים אלה, אותם שמענו מפיו, לא נועדו לשכנע את ה"בית הלבן" או את מחלקת המדינה, הם גם לא נועדו לשכנע את שגריר ישראל באו"מ, רון פרושאור, לקראת הופעתו במועצת הביטחון של האו"מ. דברים אלה היו מכוונים אלינו, לציבור השומעים בישראל, ואולי, בעצם, רק לאותו חלק מן מציבור הבוחרים אותו מייצג ראש הממשלה.

הבסיס המשפטי היחיד המוכר בעולם זו החלטה 181 של העצרת הכללית של האו"מ, מן הכ"ט בנובמבר 1947. החלטה זו חילקה את שטח המנדט הפלסטיני לשתי מדינות עצמאיות וריבוניות, כאשר ירושלים ובית-לחם יהיו שטח ניטראלי, המצוי בחסות האו"מ. במלחמת העצמאות נקבעו קווי הפסקת-האש ואלה אושרו בהסכם שביתת הנשק הישראלי-ירדני. העיר ירושלים חלוקה מאז בין ישראל לבין מדינת ירדן. ישראל הכריזה על מערב ירושלים כבירתה, והעבירה לשם את הכנסת ואת משרדי הממשלה. צעד זה לא הוכר עד היום על ידי האו"ם ועל ידי מרבית מדינות העולם, אף כי איש אינו מערער על ריבונות ישראל דה-פקטו בעיר המערבית.

במלחמת ששת הימים השתלטה ישראל על כל שטח הגדה המערבית, וכמובן גם על מזרח ירושלים. בכוח החלטת הכנסת החילה ישראל את החוק על העיר המזרחית, ואנו רואים את כל שטח ירושלים המורחב כבירת ישראל. אין איש בעולם המכיר בצעד ישראלי זה, וזה ממשיך לראות בנייה בעיר המזרחית כבנייה שאיננה שונה מבנייה ישראלית בכל רחבי הגדה המערבית הפלסטינית. בנייה ישראלית בתל-אביב, בחיפה או בבאר-שבע אכן דינה כבנייה בפריז, לונדון או ברלין. לא כן בנייה במזרח ירושלים. ישראל מנהלת מדי פעם, מו"מ מדיני עם הרשות הפלסטינית. על סדר היום – חתירה להגיע להסכם ולפיתרון מדיני בין שתי המדינות.

הדיון נסוב על נושאי הליבה שביו שתי המדינות, כאשר אחד הנושאים, ולא הפשוט והקל שבהם – חלוקת ירושלים. ועוד נקודה. הבנייה הישראלית בירושלים איננה "תמימה". היא לא באה לפתור בעיות של מצוקת דיור. בנייה זו נועדה, מבחינתה של ישראל, להשיג שתי מטרות – לוודא שאי אפשר יהיה לחלק בעתיד בין שני חלקי העיר, ולהשאיר את כולה, או מרביתה, בידי ישראל. בה בעת נועדה הבנייה להפריד בין שני חלקי הגדה המערבית, הר חברון שמדרום לירושלים והשומרון שמצפונה. בנייה זו נועדה לשרת את מדיניות ארץ-ישראל השלמה. מדיניות התנחלות זו מוכרת ואף לגיטימית לחלוטין מבחינתנו.

זו היום מדיניות הרוב במדינה ובכנסת, הרוב התומך בהתנחלות. רוב המגנים מדיניות ישראלית זו בעולם מתייחסים למציאות היום, למצב הביניים המתמשך המקדים את פתרון הסכסוך. שאלת איחוד העיר וזכותם של יהודים לחיות בכל חלקי העיר תידון ותיקבע בהסכם המדיני העתידי, בין ישראל לפלסטינים. הם שוללים קביעת עובדות העלולות להיות מנוגדות לפתרון העתידי.

You might be interested also