טכנולוגיה, אש ותימרות עשן

בחטיבה הטכנולוגית של זרוע היבשה עובדים על פרויקטים שלא מביישים את 'אזור 51' הידוע לשמצה. החל ברשת אמל"ח אקטיבית שתביא את התחמושת ללוחם ברגע האמת, ועד מערכי לחימה היברידיים של רובוטים וחיילים. ראיון מיוחד עם תא"ל חיים רובין, שמנהל את המהנדסים הכי "מאובקים" בצה"ל

חטיבת הטכנולוגיה של זרוע היבשה הוקמה מתוך צורך לקרב את המהנדסים לשטח. כמו בזרוע האוויר, הים או אמ"ן, המטרה היא שהגוף הטכנולוגי שאחראי על הכנסת אמל"ח לכוחות הלוחמים יהיה חלק מהזרוע.

עד שנת 2006 התבצעה הפעילות באגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה (אט"ל) במטה הכללי. מאז החטיבה פועלת תחת מפקדת זרוע היבשה (מז"י). המהלך נועד לחזק את זרוע היבשה כחלק מבניין הכוח, ואל החטיבה סיפחו את יחידת יפת"ח (פיתוח אמצעי לחימה), נס"א (ניסויים ואבטחת איכות) וגם את עולמות התקשוב הזרועים, כמו למשל מנהלת צבא יבשה דיגיטלי (צי"ד). כמו כן, מטפלת החטיבה בכל היבט טכנולוגי שקשור לאחד מחמשת החילות היבשתיים (חי"ר וצנחנים, תותחנים, שריון, הנדסה קרבית ואיסוף קרבי) כמו אלקטרו-אופטיקה, כימיה, חומרים, ניווט, כלים בלתי מאוישים ועד פתרונות ללחימה תת קרקעית.

פרויקט "מטריקס"

אחד הפרויקטים השאפתניים שעוסקים בהם בחטיבה הטכנולוגית בשלוש השנים האחרונות הוא פיתוח יכולת להביא ללוחם בשטח אמל"ח "לפי דרישה" (On Demand). "המטרה היא להכין תשתית שינוע של חימוש בזמן אמת ללוחמים בזמן פעילות מבצעית", מסביר תא"ל חיים רובין, ראש החטיבה הטכנולוגית ליבשה במז"י.

"במקום שכל לוחם או מפקד יסחבו על הגב עשרות קילוגרמים, האמל"ח שזמין ברשת יוכל להגיע אליהם בנקודת המפגש עם האיום. אם לוחם מתצפת על בינת ג'בייל בלבנון, הוא לא צריך ללכת עם החימוש עליו. הוא הרים משקפת, ראה איום בחלון, ציין אותו - והוא יקבל מיד את החימוש המתאים והזמין. יש לנו עוד דרך אבל אנחנו בכיוון".

הרעיון מאחורי הפרויקט הוא לשפר את היעילות של זרוע היבשה. כיום, בתרחיש שלוחם סוחב על הגב 40 ק"ג למשך שלושה ימים, היעילות שלו נפגעת. את זה רוצים לפתור במז"י באמצעות טכנולוגיה. "צריך לזכור כי אחד האתגרים העיקריים הוא חיות המטרה. במתארי הלחימה של ימינו, מדובר על מספר שניות עד דקות בודדות וצריך ספיקת מטרות גבוהה. הצי"ד ברובד הטקטי יאפשר התקדמות בכיוון הזה".

מהפיכת הבלתי מאוישים

למרות הרעיונות השאפתניים, מתמודדים בחט"ל עם קיצוצי תקציב משמעותיים שיפגעו ביכולות להמיר רעיונות או רצונות ליכולות בשטח. תחום כזה שנמצא על הפרק ודורש עבודה טכנולוגית רבה הוא הטמעת כלים בלתי מאוישים. גם הוא עלול להיפגע מהקיצוצים הצפויים.

מגוון הכלים שמפעילים בזרוע היבשה כולל כטב"מ מסוג "רוכב שמיים" וכרב"מ מסוג "גארדיום''. בנוסף קיים גם ציוד צמ"ה שמופעל מרחוק ופיתוחים נוספים שהשתיקה יפה להם. "ככל שאתה יודע יותר, אתה גם רוצה לעשות יותר", מסביר תא"ל רובין. "פעם לא היית יכול לתצפת על תא שטח באופן רציף. היום אפשר, ולכן הצרכים גדלים. בראייה מבצעית, הרצון לדעת הוא אין סופי. גם חיל האיסוף הקרבי בזרוע הוא תולדה של הרצון לראות מה קורה בשטח התמרון.

"הכרב"מ בהקשר זה ישנה את המציאות, אבל מדובר בתוואי שטח יותר מאתגר מהאוויר. יש גם בעיות אחרות, כמו למשל זמן הכשרה של מפעיל כרב"מ לעומת זמן הכשרת מפעיל כטב"מ. לעומת חיל האוויר, בזרוע היבשה מדובר בטכנולוגיה חדשה שדורשת שינוי ארגוני".

אם בוחנים את הטענה של תא"ל רובין, אפשר לראות כי פעולת הבט"ש היום מאד דומה לאיך שעשו אותה בצה"ל לפני 30-40 שנים. דרך טשטוש, בט"שית וגשש. לא השתנה הרבה. "אפשר לעשות זאת אחרת, באמצעות שכבות של טכנולוגיה. מכ"מים בוהים, כרב"מים, בלוני תצפית וכטב"מים. מדובר בטכנולוגיה שמסוגלת לספק מידע רציף על תא שטח מסביב לשעון. במציאות כזו, אין הרבה ערך מוסף מבצעי לחייל אנושי שחולף על פני פיסת גדר אחת לכמה שעות".

המטרה בשימוש במכונות חכמות במקום חיילים היא למזער את כמות הנפגעים במשימות עם רמת סיכון גבוהה. בין אם מדובר בכניסה למנהרה או מעבר של מכשול מורכב. תרחישים נוספים עליהם חושבים במז"י כוללים שימוש במערכי לחימה היברידיים. כלומר, כאלו המורכבים משילוב כלים אוטונומיים ומאוישים.

מדפסות תלת ממד

כחלק מההכנות של חט"ל לטכנולוגיות המחר בתחום אספקת חלקי חילוף לשדה הקרב, בוחנים בצה"ל שימוש במדפסות תלת ממד של רכיבים מתכתיים. נכון להיום עדיין אין לצה"ל מדפסות כאלו. החלוצה בתחום בין התעשיות הביטחוניות בישראל היא רפאל שהחלה לייצר רכיבים בקנה מידה קטן באמצעות מדפסת כזו.

"אנחנו מסתכלים על זה", אומר תא"ל רובין. "זו מגמה מתפתחת אותה מובילה ארה"ב. המטרה של צה"ל היא להיכנס לתחום, ומושקעים בכך הרבה משאבים. סא"ל ערן תובל ממחלקת חומרים ביחידת נס"א מוביל את הפרויקט בצבא.

"יחד עם זאת, ייקחו עוד כמה שנים עד שנוכל להציג יכולת. גם אז, הפיזור ביבשה יהיה מוגבל. צריך לזכור כי בארה"ב עלות השינוע של החלק בין הבסיסים היא קריטית למחיר הסופי שלו. לכן, שווה להם להשקיע בזה הרבה ולהיכנס מהר לתחום. אצלנו המלחמות הן בקווי אספקה קצרים במזרח התיכון, ולכן סוגיית ייצור חלק בשטח צריכה להיבחן מול עלות תחזוקה ושינוע של חלק מהמחסנים של יחידת מצל"ח (מרכז ציוד לחימה וחלפים) לשדה הקרב.

"בהיבט המבצעי, צריך לראות שהייצור במדפסת כזו נעשה בקבועי זמן מספקים. במדפסות המתכת של היום, קצב הייצור מאד איטי ביחס למהירות השינוע. לארה"ב זה מתאים כי ההשוואה היא מול קבוע הזמן של השינוע מארה"ב לאפגניסטן".

בודקים כשירות למלחמה

למרות החשיבות הטמונה בהכנסת טכנולוגיות חדשות ליבשה, החטיבה הטכנולוגית צריכה גם לספק כלים למטכ"ל במטרה לענות על השאלה האם זרוע היבשה מוכנה למלחמה. בסופו של דבר, את התמרון לא עושה חיל הים, לא חיל האוויר וגם לא אמ"ן, אלא טנקים , תותחים ולוחמים בשטח. כדי לספק תשובה לשאלה זו, משקיעים בחט"ל הרבה משאבים ביישום תהליכי תחזוקה חכמים.

"יש בחט"ל כמה שכבות של משוב טכני. השכבה הראשונה היא אנשי הנדסת שדה שבודקים מערכות בשטח. הם מוציאים נתונים מהמערכות ונמצאים בקשר עם אנשי האחזקה שמטפלים בהן. לפעמים מדובר בבעיית זמינות של חלפים, ולא כשל טכני", מסביר תא"ל רובין. "שכבה נוספת של בקרה אלו מומחי תוכן המשמשים כמוקדי ידע בחט"ל. הם אוספים מידע בתחום שלהם, ודואגים להכיר את המערכות בצורה אינטימית".

בנוסף, פיתחו בחט"ל מערכת איסוף וניתוח תקלות אליה מוזנים הנתונים. מדובר במערכת מידע שפותחה על ידי ענף "עולמות" בחט"ל, תחת השם כש"מ (כשירות ומוכנות). לצד הנתונים הטכניים, המערכת יודעת לשקלל גם המלצות מפקדים. זו מערכת המשמשת כלוח מכוונים למפקד הזרוע, לאלוף הפיקוד ולמפקדי אוגדות, המספקת תמונה מלאה אודות הכשירות המבצעית של היחידות השונות בזרוע.

תהליך איסוף נתוני המשוב הטכניים בצה"ל אינו פשוט. בעוד מערכות חדישות יודעות לשלוח קצבי לוג בצורה אוטומטית, במערכות ישנות מדובר באיסוף ידני של נתונים. עד היום קיימות בצה"ל מערכות שפותחו לפני עשרים או שלושים שנים, ועדיין מתחזקים אותן. גם תהליכים חדשים כמו למשל "אחזקה חזויה" (Predictive Maintenance) שמתאימים למערכות אלקטרוניות חדישות יחסית, אינם מתאימים למערכות מכניות ישנות. במקרים אלו, מיישמים בחט"ל שיטות של אחזקה מונעת. אולם, למרות המאמצים של חט"ל לעשות מודרניזציה בתהליך המשוב הטכני, מערכת כש"מ תוכל לתת תמונת מצב עד לרגע פתיחת המלחמה.

"בזמן המלחמה היא לא תעבוד בצורה מלאה", מסביר תא"ל רובין. "צריך שמישהו יזין אותה, ובעתות חירום זו בעיה. בחיל האוויר מטוס שחוזר נוחת באחד מבסיסי החיל, ואתה יודע מה מצבו תוך כדי מלחמה. ביבשה, אם שלחת כוח לתוך סוריה, הוא יכול להיות פרוס בשטח למשך חודשים, כפי שקרה במלחמת יום הכיפורים.

"במקרה כזה, המידע במערכת הכש"מ מבוסס על יכולות קציני החימוש, הלוגיסטיקה והקשר להעביר דו"חות עדכניים על מצב הציוד שברשותם. אמנם בעידן הצי"ד יש יותר כלים, אבל עדיין לא מדובר בפתרון שיראה לך תמונת כשירות עדכנית של כל הזרוע בזמן לחימה". 

You might be interested also