זו מלחמה- לא מבצע!

זו מלחמה- לא מבצע!

אינני מתכוון לעסוק כאן בסוגיה המשפטית – כלום נדרשת ממשלת ישראל להכריז על מבצע "צוק איתן" כמלחמה. להכרזה זו תהיינה השלכות משפטיות ובייחוד כלכליות-תקציביות משמעותיות. ואכן, מובנת היטב הקריאה של גורמים במשק, המופנית לממשלה ולכנסת, להכריז על המבצע כמלחמה.

בין אם תבוא ההכרזה ובין אם לאו – לא תהיינה לכך השלכות על ניהול המערכה. אני מבקש להתייחס לסוגיה אחרת, בעלת משמעויות והשלכות ראשונות במעלה. ממשלת ישראל – ראש הממשלה, הקבינט הביטחוני ובעצם הממשלה כולה – הטילה על המטה הכללי לטפל באיום המנהרות ובירי הרקטות של החמאס, ואף אישרה את התוכנית המבצעית שהוצגה בפניה. אלא שבה בעת יצאה ישראל למלחמה, כאשר המהלכים הצבאיים של צה"ל הם רק מרכיב אחד במלחמה זו.

אציין כאן ארבעה מרכיבים חסרים שממשלת ישראל לא דנה בהם: מה מטרות המלחמה? הממשלה אכן אישרה את התוכנית המבצעית שהציג הרמטכ"ל. אולם הגדרת המטרה היא חובתו של הדרג המדיני ומטרה זו לא הוגדרה. צה"ל מצוי במעמד של קברניט אנייה שיצאה מן הנמל אל לב ים, אלא שיש לו בעיה קטנה – הוא איננו יודע מה נמל היעד. אי הנחת שאנו שומעים מצד גורמים צבאיים מקורה בבעיה זו – לאן חותרים, מה מבקשים להשיג? מה אומרים לעם? כל העם מעורב במלחמה, לרבות אזורים הנמצאים מחוץ לטווח הרקטות. בראש וראשונה.

מה ההנחיה לתושבי "עוטף עזה". להתפנות או לא להתפנות? לנסות ולהמשיך לעבוד בשדות הבלתי מוגנים או לא? למזלנו, התארגן פיקוד העורף בשנים האחרונות והוא מצליח למלא חלק מן החלל שנוצר. הנגידה בבנק ישראל החליטה להוריד את הריבית במשק. היכן שר האוצר, מה המדיניות לכל הפעילות המשקית? כיצד מתמודדים עם התקשורת? יש לנו בעיות עם התקשורת במלחמה, ובשלוש זירות – התקשורת הפנימית, מי וכיצד מנחים את הקו כלפינו, כלפי כלל העם בישראל. עם כל הכבוד לדובר צה"ל (ובטוחני שהוא עושה כמיטב יכולתו והבנתו), נדרשת מדיניות-על.

מה אומרים לכל המערכות הלאומיות. בתחום זה רכשתי בעבר ניסיון – במלחמת יום הכיפורים הוטלה עליי המשימה ומצאתי את עצמי מנחה את כל הגופים והגורמים במדינה אשר ביקשו הדרכה והכוונה. יש צורך להנחות את התקשורת המופנית לעולם הערבי - לחמאס ולתושבי הרצועה, לאש"ף ולתושבי הגדה המערבית, ולכל מדינות האזור. כל הגורמים במערכת מתפקדים ופועלים כל הזמן, אלא שזו תזמורת ללא מנצח. ולבסוף, זירת התקשורת הזרה, הבינלאומית. זו אולי הזירה החשובה ביותר, זו הזירה שעתיד להיות לה משקל אדיר מחר, משתיכנס הזירה המדינית לפעולה.

אכן, ראש הממשלה הוא המסבירן הטוב ביותר העומד לרשותנו בשפה האנגלית, אלא שזו איננה מדיניות. דרושה מדיניות שכל הגורמים ישתדלו ליישמה. ומה עם הזירה המדינית? זירה זו איננה ממתינה להפסקת האש. הוועדה לזכויות האדם כבר החליטה על הקמת ועדת חקירה, מזכ"ל האו"ם כבר האשים את "שני הצדדים" בפשעי מלחמה והצביע על הצורך להעמיד את האשמים לדין.

מי שאישר את המבצע הצבאי חייב היה לדעת כי מערכה מדינית עומדת ליפול על ראשנו. וכפי שהקדמנו רפואה למכה, ופיתחנו את "כיפת ברזל" שתיירט את הרקטות כך צריכה הייתה הממשלה להיערך לקראת ה"רקטות" המדיניות שתבואנה. לא עשינו דבר. להיפך, פגענו ב"כיפת הברזל" הקיימת, חיבלנו במכלול יחסינו עם הבית הלבן. זו המלחמה שמבצע "צוק איתן" הוא פרק אחד, חשוב, אך רק פרק אחד ממנה. נוהל "חניבעל" שנועד לחלץ את הדר גולדין, הקצין שנשבה בידי החמאס, הוא רק פרק במלחמה. כל שאר הפרקים נותרו ללא אבא.

You might be interested also

Photo: Haim Zach, GPO

Prime Minister Naftali Bennett with the head of the Mossad, David Barnea

The Mossad is hoping for a little quiet as new era dawns

Why did the interview given by Yossi Cohen to Ilana Dayan spark anger? Will the Mossad carry out fewer "daring operations" under Barnea? And who is expected to be selected soon as the next head of the ISA? A column by Amir Rapaport