התווך התת קרקעי כמרכיב בתפיסת הביטחון

ב-28.9 ייערך יום עיון מיוחד של ישראל דיפנס בשיתוף המכון IPS במרכז הבינתחומי בהרצליה בנושא התווך התת-קרקעי. ד"ר אל"מ (מיל') שאול שי בניתוח מיוחד של האיום, בעקבות מבצע "צוק איתן". כנסו לרישום ליום העיון

מבצע "צוק איתן" חשף בפני צה"ל את אתגרי ההתמודדות עם מערכת תת קרקעית מורכבת, התקפית והגנתית , בהיקף חסר תקדים והבליט את הפערים הקיימים באמצעים להתמודדות עם אתגרי התווך התת קרקעי. השימוש ההולך ומתרחב בתווך התת קרקעי על ידי האויב בזירה הפלסטינית, הלבנונית ואולי אף בחזית רמת הגולן ומורכבות האתגר, מחייבים להתייחס לתווך התת קרקעי כממד לחימה ייחודי בדומה למרחבי היבשה, הים, האוויר, החלל והסייבר ולכלול אותו כמרכיב בתפיסת הביטחון.

השימושים בתווך התת קרקעי, במהלך ההיסטוריה, לצרכים צבאיים מוכר כבר מתקופת המקרא. בעת הקדומה השימוש במנהרות לצרכי לחימה נוצר בעיקר כמענה להתפתחות הערים המבוצרות וקרבות המצור כאשר הן המגן והן התוקף עשו שימוש במנהרות לצרכיהם. השימוש במנהרות התפתח במקביל בתרבויות השונות החל מסין במזרח ועד לאירופה במערב. התפתחות הידע בתחומי ההנדסה והגיאולוגיה והיכולות הטכנולוגיות בעיקר בתחום תעשיית המכרות ותשתיות התחבורה הביאו לשיפור משמעותי ביכולת להשתמש במרחב התת קרקעי לא רק לצרכים אזרחיים, אלא בשעת הצורך, גם לצרכים צבאיים. השימוש במרחב התת קרקעי בכלל ובמנהרות בפרט ,לצרכים צבאיים, התפתח בשני מישורים: שימוש במרחב התת קרקעי על ידי הצד החלש בעימותים מוגבלים א-סימטריים, ושימוש על ידי צבאות סדירים כזירת פעולה משלימה למערכה היבשתית (מלחמת העולם הראשונה והשנייה, מלחמת קוריאה ועוד).

העולם כיום מתאפיין בעימותים א-סימטריים שאחד ממאפייניהם הוא ההתמודדות בין הגורמים הדומיננטיים השולטים במרחב הקרקעי, האווירי והימי לבין יריביהם הנחותים בעוצמתם הבוחרים לפעול בתוך ומתוך התווך התת קרקעי המסייע בידם לצמצם את הדומיננטיות של יריביהם.

התווך התת קרקעי של חיזבאללה

בעקבות נסיגת צה"ל מלבנון במאי 2000 נערך ארגון החיזבאללה בדרום לבנון והקים מערך של מתחמים תת קרקעיים שזכו לכינוי "שמורות הטבע". שלושה ייעודים עיקריים נקבעו ל"שמורות הטבע": בסיס יציאה לפעילות התקפית בקרבת הגבול, שיבוש תנועה של כוחות צה"ל בלבנון וביצוע ירי תלול מסלול (פצמ"רים ורקטות) לפגיעה ביעדים בשטח ישראל , או לפגיעה בכוחותינו הנכנסים לשטח לבנון. תפיסת היסוד הייתה שכל "שמורה" היא בסיס פעילות, שיכול להמשיך להתקיים באופן אוטונומי ובלתי תלוי ולצורך כך ארגן החיזבאללה את השטח כמערכות של יחידות נפרדות, שכל אחת מהן מסוגלת להמשיך לפעול ללא תלות לנעשה מחוצה לה.

מתחמים תת קרקעיים אלה שימשו ב - 2006 כאתרים לשיגור רקטות לעבר שטח ישראל ומערכים שנועדו להגן על המשגרים מפני תקיפה אווירית וקרקעית של צה"ל. מעשרות "שמורות הטבע" בדרום לבנון נורו יותר משליש מהרקטות קצרות הטווח (עד 20 ק"מ) לצפונה של מדינת ישראל והירי מ"שמורות הטבע", חלקן סמוך מאוד לקו הגבול, לא נפסק או נחלש גם לאחר הפצצות חיל האוויר וירי ארטילרי לעברן. הידע על מאפייני "שמורות הטבע" היה ידוע עוד לפני המלחמה והחידוש עבור צה"ל לא היה בעצם קיומן, אלא במידת המיגון והשרידות שלהן. בעקבות מלחמת לבנון השנייה הגיע חיזבאללה למסקנה כי השימוש בתווך התת–קרקעי הוכיח עצמו כדרך יעילה להימנע מאבדות מיותרות ובה בעת סייע לשמירת רציפות הלחימה ובעיקר יכולת שיגור רקטות לשטח מדינת ישראל.

אובדן קו המוצבים הקדמי לאורך הגבול עם ישראל ופעילות צבא לבנון ויוניפי"ל במרחב הפתוח בדרום לבנון, הביאו את חיזבאללה לאמץ דפוסי היערכות שונים מבעבר, אשר הותאמו להנחת העבודה של הארגון. בשנים שחלפו ממלחמת לבנון השנייה שינה חיזבאללה את פניו. הארגון עבר תהליך מקיף של הפקת לקחים והנהגתו הקדישה מחשבה עמוקה לגבי תסריט הלחימה העתידי מול ישראל ביחס למציאות החדשה בשטח ולהלך הרוח השונה בצה"ל. יישומם של אותם לקחים ברוח הזמן ולמול האתגר שעמד לפתחו של חיזבאללה, התבטא בבניין כוח מואץ ובהכנתה של תפיסת הפעלה המותאמת לסך מרכיביו. חיזבאללה מעריך כי העתקת עיקר מערכי השיגור ומערכי ההגנה שלו אל תוך הכפרים והשטחים האורבניים תשפר את יכולת עמידתם מול צה"ל.

כתוצאה מכך בנה הארגון מערכות תת קרקעיות רחבות היקף ובעלות כושר מיגון גבוה המשולבות במתחמי ההגנה בשטחים הבנויים בערים ובכפרים. מערכות ההגנה הקרקעיות והתת קרקעיות יוצרות שטח רווי במטעני צד, במטענים טמונים מבנים ממולכדים ומכשולים (סוללות עפר ופסולת בניין) המיועדים לתעל את כוחות צה"ל לשטחי השמדה של אמצעי נ"ט, צלפים ואש מרגמות. בהתאם נבנו בכפרים רשתות תת–קרקעיות של מנהרות ללחימה ולאחסון אמצעי לחימה, הוקמו בתחומם חדרי פיקוד ומודיעין והוצבו בהם חוליות הנדסה ונ"ט מאומנות היטב. לא מן הנמנע, כי בין הכפרים נפרסה גם רשת תקשורת חשאית שייעודה לשפר את התיאום בין תתי הגזרות, הן ברמת קצב האש וזמני השיגור והן כחלק ממתן סיוע יעיל יותר לנקודות מותקפות. בנוסף, הפך כל כפר למרחב שיגור עצמאי, כאשר לרשות עשרות הפעילים המתחזקים אותו כיחידה עצמאית, מלאי גדול למדי של רקטות.

בשנים האחרונות וביתר שאת לאחר מבצע "צוק איתן" נשאלת השאלה האם ארגון החיזבאללה חפר גם הוא (בדומה לחמאס) מנהרות התקפיות לצורך חדירה לשטח מדינת ישראל ותקיפת מטרות צבאיות ו\או אזרחיות או מנהרות תופת טעונות בחומר נפץ לפגיעה ביעדים בשטח ישראל. בדיקות שערכו גורמי הביטחון בישראל לא איתרו עד כה מנהרות כאלה.

התווך התת קרקעי ברצועת עזה

בעקבות הסכם השלום בין ישראל למצרים הותווה קו הגבול בין המדינות מחוף הים התיכון בצפון ועד ראס אל נקב בדרום תוך שהוא חוצה את העיר רפיח לשניים, כאשר החלק המזרחי נותר בידי ישראל ואילו החלק המערבי עבר לידי מצרים. תושבי רצועת עזה, ובעיקר תושבי רפיח משני צדי הגדר, פיתחו מערכת מנהרות שדרכה התבצעה הברחת סחורות ואמצעי לחימה. לאחר הסכמי "אוסלו" וכינון הרשות הפלסטינית ברצועת עזה המשיכו המנהרות לשמש לצרכי הברחות כאשר הן משרתות גורמים פליליים, ארגוני טרור וכן גורמים ומנגנונים ברשות הפלסטינית.

השימוש במנהרות לצורך הברחת אמצעי לחימה ולצרכים התקפיים גבר במהלך אינתיפאדת אל אקצה ולראשונה שימשו מנהרות לצרכי תקיפת מוצבים ישראליים. בעקבות נסיגת צה"ל מרצועת עזה ("ההתנתקות") חלה עליה משמעותית בהיקף הברחות אמצעי הלחימה לרצועת עזה והיוו את הבסיס להתחמשות חסרת תקדים של החמאס וארגוני טרור נוספים. החמאס העריך כי התמודדות צבאית נרחבת מול היכולות האוויריות והקרקעיות נגד צה"ל הינה תוצאה וודאית לאור רצון הארגון לבצע פעילות טרור נגד ישראל ולפיכך היא החלה להיערך לכך. הארגון קיבל את ההשראה והידע הנדרש מארגון חיזבאללה, שפיתח עוד בשנות התשעים רשת של מנהרות ומערכי שיגור רקטות בדרום לבנון ("שמורות הטבע") כדי להתמודד עם העליונות האווירית של צה"ל. בראיית החמאס, הוכיחה מערכת זו את יעילותה במהלך הלחימה עם כוחות צה"ל במלחמת לבנון השנייה (יולי-אוגוסט 2006 ) ולפיכך אומצה על ידי הארגון. אך חמאס לא הסתפק בחיקוי מודל "החיזבאללה" אלא היא הרחיב את השימוש בתווך התת-קרקעי. וכך, לצד בניית אתרי שיגור תת קרקעיים, כדוגמת "שמורות הטבע" של חיזבאללה בדרום לבנון, נבנתה ברצועה מערכת בונקרים, המשמשים למסתור, אחסון אמל"ח וחדרי פיקוד ושליטה, וכן מערך מסועף של מנהרות קשר בינם לבין עמדות, מוצבים, מחנות אימונים ואתרי שיגור רקטות.

החמאס פיתח מודל של מערכת תת קרקעית רחבת היקף המשולבת במערכי הגנה בשטח בנוי עם אוכלוסייה צפופה, מתוך הנחה כי צה"ל יהיה מוגבל בפעילותו במרחב כזה והדבר יעניק יתרון לחמאס. מאפייני הקרקע ברצועת עזה היוו גורם מרכזי שאפשר לחמאס שימוש אינטנסיבי בתווך התת קרקעי. הקרקע ברצועת עזה היא סוג של חול חרסיתי, (חול שמכיל בערך 20% של חומר חרסיתי דק מאוד שמלכד את הגרגירים ומקנה חוזק טבעי לקרקע). בחול החרסיתי החפירה קלה מאוד ומאפשרת חפירה ידנית בעומק עשרות מטרים מתחת לפני השטח כאשר בחלקן מתקינים החופרים אלמנטים שנועדו למנוע את קריסתן.

חמאס השקיע במהלך השנים האחרונות חלק ניכר מכספי הסיוע שנתרמו לרווחת תושבי עזה והסתכמו במאות מיליוני דולרים במימון פעולות החפירה, במקום לטפל בתשתיות הרעועות ברצועה. הוא הקים יחידת מנהרות בה משרתים כמה מאות מאנשי הזרוע הצבאית, שנבחרים בקפידה ואחרי הכשרה ממושכת, הכוללת עמידה בתנאים קשים. בשנים האחרונות איבדו עשרות מהם את חייהם בעבודה שנחשבת בעלת סיכון גבוה. חמאס אף דיווח לא אחת כי איבד כמה מאנשיו גם בניסיונות החילוץ של הגופות.

עצם תופעת המנהרות ברצועת עזה לא הפתיעה את מערכת הביטחון של ישראל במהלך מבצע "צוק איתן", שכן זו עקבה כמיטב יכולתה אחר צמיחתה של המערכת התת קרקעית ברצועת עזה. אולם היקף התופעה והשימוש האופרטיבי הן ההתקפי והן ההגנתי שהחמאס עשה בה מעידים על פערים מודיעיניים והערכת חסר לגבי השלכות קיומה של המערכת התת קרקעית ברצועת עזה על המערכה.

השימוש במנהרות הברחה היווה מרכיב מרכזי במאמץ של כלל הפלגים להתעצמות צבאית ולבניין הכוח, ובכלל זאת לשיפור ולשדרוג מערך הנשק תלול המסלול (רקטות ופצצות מרגמה) שהופעל נגד ישראל מהרצועה. לצורך זה נזקקו ארגוני הטרור וכן חמאס לאספקה קבועה של חומרי נפץ, ששימשו לייצור רקטות ומטענים. על רקע זה, הוקמה ברצועה "תעשייה" שלמה של מנהרות שנחפרו בגבול הרצועה עם מצרים, ודרכן הוברחו בכל שנה מאז "ההתנתקות" אלפי קילוגרמים של חומרי נפץ ואמל"ח תיקני, כדוגמת רקטות "הגראד", "הפאג'ר" וטילי נ"ט ונ"מ. מנהרות ההברחה בגבול רצועת עזה ומצרים היוו מרכיב חשוב בכלכלת הרצועה ופעלו תחת פיקוחה של חמאס, כשבכיריה ומקורביה שלשלו לכיסם הכנסות נכבדות מהסחר הלא חוקי. מערכת זו נפגעה קשות בהוראתו של נשיא מצרים עבד אל פתח אל סיסי שרואה בארגון החמאס ארגון טרור המסכן את בטחונה של מצרים.

השימוש במנהרות התקפיות ברצועת עזה החל במהלך "אינתיפאדת אל אקצא" (החל מסוף ספטמבר 2000) נמשך גם לאחר יישום "תכנית ההתנתקות" ויציאת צה"ל מהרצועה (ספטמבר 2005 ), והתרחב עד מאוד לאחר השתלטות חמאס על הרצועה) יוני 2007). המנהרות ההתקפיות מדופנות בלוחות בטון מצוידות באמצעי תקשורת וחשמל, ורחבות דיין כדי לאפשר תנועה רגלית,( ולא רק זחילה כבעבר), דבר המקל על העברת לוחמים ואמצעי לחימה לשטח מדינת ישראל ולאחר ביצוע פעולת חטיפה את העברתו המהירה של החטוף לשטח רצועת עזה. במנהרה התקפית אל שטח ישראל, החמאס מותיר את פתח המנהרה בצד הישראלי אטום והוא נפרץ רק סמוך למועד הפיגוע.

בשנים שקדמו למבצע "צוק איתן" הצליחו שרותי הביטחון וצה"ל לאתר ולפגוע במספר מנהרות התקפיות ולסכל פגועים שחמאס תכנן לבצע דרכן: דוגמה בולטת לכך, היא המנהרה שסוכלה באוגוסט 2006 , ואשר כוונה לעבר מעבר קרני. מתכנני הפיגוע התכוונו להניח במנהרה – עם סיום חפירתה – עשרות מטעני נפץ רבי עוצמה, שהיו אמורים להתפוצץ תחת מבנה המנהלה של צה"ל במעבר קרני. בנוסף, בליל 5-4 נובמבר 2008, בוצעה פעילות נקודתית של השב"כ וצה"ל כנגד מנהרה מוכנה לפעולה, אשר נועדה לשמש לביצוע פיגוע גדול בשטח ישראל. במהלך שנת 2013 אותרו ונחשפו שלוש מנהרות שנחפרו בסמיכות יחסית אל גדר המערכת ברצועת עזה ומדי פעם גם דווח על מחבלים שנהרגו במנהרות הטרור הללו בתאונות עבודה. במהלך מבצע "צוק איתן" בוצעו 4 פגועי חדירה לשטח מדינת ישראל באמצעות מנהרות חדירה ובפעילות כוחות צה"ל במהלך המבצע נחשפו והושמדו 32 מנהרות שחדרו לשטח מדינת ישראל, נתון המעיד על כוונות ההתקפיות של ארגוני הטרור שאילו היו מתממשות היה בהן כדי ליצור איום בעל השלכות אסטרטגיות למדינת ישראל.

הפעילות בסוריה

במהלך מלחמת האזרחים בסוריה עושים גורמי האופוזיציה האסלאמיים, הנלחמים במשטר אסד, שימוש בתווך התת קרקעי. עד כה ידוע על חפירת מערכים תת קרקעיים באזורי העימות שמטרתם להעניק הגנה ללוחמים ולציוד של המורדים אל מול העדיפות של כוחות אסד בחיל אוויר וארטילריה. החל מ – 2013 החלו המורדים האסלאמיים להפעיל גם מנהרות תופת כנגד מטרות של משטר אסד.

האירוע הבולט ביותר בהקשר זה הוא פיצוץ מנהרת תופת שנחפרה מתחת למלון קרלטון בחומס בו התאכסנו אנשי כוחות הביטחון של אסד . בפיגוע נהרגו בין 30 – 50 אנשי כוחות הביטחון של אסד והמלון נהרס כליל. לאחרונה דווח גם על חפירת מנהרות בגבול סוריה לבנון על ידי המורדים. אחד מראשי המורדים בחאלב שבסוריה סיפר בראיון כי הם רכשו ידע לחפירת המנהרות מאנשי חמאס . אוסמה חמדאן מבכירי החמאס הכחיש את מעורבות חמאס במלחמה בסוריה. הערכות של גורמי אופוזיציה אסלאמיים אל מול רמת הגולן עלולה להביא לפיגועים של ארגונים אלה נגד ישראל ובכלל זה שימוש במנהרות לצורך חדירת מכשול כוחותינו ברמת הגולן.

איום פוטנציאלי בזירות נוספות 

אזור יהודה ושומרון - בניית גדר הביטחון בין ישראל לשטחי הרשות הפלסטינית באזורי יהודה ושומרון ובמרחב ירושלים המקשה על חדירת מחבלים עלולה לגרום לגורמי טרור לנסות ולהתגבר על המכשול באמצעות חפירת מנהרות מתחת לגדר שתאפשר החדרת מחבלים או חפירת מנהרת נפץ לפגיעה בישובים ישראליים בשטחי יהודה ושומרון, ירושלים או בגבולות הקו הירוק.
 
הגבול עם מצרים - המכשול שנבנה לאחרונה לאורך הגבול בין מצרים (סיני) לישראל מגביל באופן משמעותי את יכולת החדירה של גורמי טרור אסלאמיים מצריים הפועלים בסיני או מחבלים פלסטיניים שינסו לחדור לישראל בציר ה"ח"(יציאה מרצועת עזה לסיני וחדירה לשטח ישראל מסיני). גורמי טרור אלה עלולים לנסות ולהתגבר על המכשול באמצעות חפירת מנהרות ( בדומה ליכולות המוכחות בתחום זה ברצועת עזה).

השימוש בתת-קרקע אינו עוד בעיה טקטית שניתן לפתור אותה באמצעות התאמת היכולות הצבאיות הקיימות אלא באתגר ברמה האסטרטגית המחייבת היערכות ומאמצים ברמה הלאומית תוך ניתוח משמעויות האיומים בכלל ההיבטים וחיפוש ומתן מענה לאיומים אלה. המענה לאתגר מעין זה צריך להינתן באמצעות מהלך רב ממדי ואינטגרטיבי ובכלל זה פיתוח יכולות טכנולוגיות לאיתור ,זיהוי ומיפוי התשתיות התת קרקעיות של האויב, פיתוח אמצעי לחימה להשמדה מהירה ואפקטיבית של המנהרות, גיבוש תפיסה מערכתית להתמודדות עם המרחב התת קרקעי ופיתוח ויישום אמצעים הגנתיים אל מול איום מנהרות התקיפה (מנהרות תופת ו\או חדירה).

אנו ממליצים להתייחס לתווך התת קרקעי כממד השישי בזירות הלחימה של מדינת ישראל ( הזירה האווירית , החלל, הים, היבשה והסייבר). הכללת התווך התת קרקעי מתחייבת מהמשקל שמיחס למרחב זה האויב, מהבנה כי מרחב זה יהיה אחד האתגרים המרכזיים עמו יידרש צה"ל להתמודד ומהצורך לריכוז מאמץ ברמה הלאומית על מנת לאפשר הערכות מהירה למתן מענה לאיום זה העומד כבר לפתחנו.

ב-28.9.14 (יום ראשון) ייערך יום עיון בנושא המנהרות והתווך התת קרקעי כמרכיב בתפיסת הביטחון של ישראל ב- 15:00, בקמפוס המרכז הבינתחומי הרצליה. יום העיון מאורגן על ידי המכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS) בבינתחומי הרצליה ו- Israel Defense.

לרישום ליום העיון לחץ על הקישור
 
*** נייר העמדה פורסם לראשונה באתר המכון למדיניות ואסטרטגיה במרכז הבינתחומי בהרצליה 

You might be interested also