השנה של גנץ

הרמטכ"ל בני גנץ מתחיל שנה רביעית בתפקיד. מה האתגרים העומדים בפניו בשנה האחרונה לכהונתו? והמרוץ להחליפו כבר בשיאו. הטור השבועי של עמיר רפפורט

(צילום: דו"צ)

ה"מסורת" בצה"ל היא שכל רמטכ"ל חדש מקבל תחת פיקודו צבא שמתואר על ידו כבמצב לא מזהיר. הוא משנס מתניים והמצב הולך ומשתפר עד שהצבא מתואר בצורה האופטימית ביותר בסוף כהונתו של כל רמטכ"ל. אלא שאז מגיע רמטכ"ל חדש והמצב שוב "נהיה" גרוע מאוד, וחוזר חלילה.

זה לא המקרה של רא"ל בני גנץ: הרמטכ"ל התחיל השבוע את שנתו הרביעית והאחרונה בתפקיד ובמקום להנות מפופולריות שיא, חוטף צה"ל אש בנושא שכר אנשי הקבע ותקציב הביטחון. ומה האמת? גנץ עומד לסיים משמרת בלי דרמות, ובלי שהציבור יודע לעומק מה עבר על צה"ל בתקופתו.

ושום דבר עוד לא נגמר - השנה הרביעית של גנץ מציבה בפני צה"ל לא מעט אתגרים וכרוכה בלא מעט סיכונים שנלקחו על ידי המטכ"ל ועל ידי הדרג המדיני. מחושבים, יש לקוות. איך היא תסתיים?

בלי סכין בין השיניים

במבט לאחור על שלוש שנותיו הראשונות של בני גנץ כרמטכ"ל, נראה כי הוא עשה הכל כדי לא להיות בכותרות וכדי לא ליפול לשום סוג של מלכודת שגרמה לרמטכ"לים שקדמו לו לסיים תפקיד בנסיבות בלתי טבעיות (לפניו, גבי אשכנזי יצא לאזרחות עם תיק במשטרה, ואילו דן חלוץ התפטר על רקע מלחמת לבנון השנייה. משה יעלון פוטר דה-פקדו על ידי שר הביטחון שאול מופז, בגלל שלא זרם עם כל הלב עם תכנית ההתנתקות. מופז עצמו היה הרמטכ"ל האחרון שסיים קדנציה בפופולריות שיא, אבל זה היה אי אז בשנת 2002. מאז, התדמית שלו היא של פוליטיקאי כושל).

גנץ הגיע לדרגת אלוף כנסיך מן הצנחנים אבל התמנה לסגן רמטכ"ל ומאוחר יותר לרמטכ"ל רק כברירת מחדל (הוא היה המועמד השלישי של שר הביטחון אהוד ברק לרמטכ"לות, אחרי יואב גלנט וגדי אייזנקוט). גנץ נכנס לתפקיד בשיא המלחמה בין שר הביטחון והרמטכ"ל לשעבר. בשנתיים הראשונות, יחסיו עם ברק היו סבירים (שניהם לא היו יכולים להרשות לעצמם להתעמת זה עם זה, וגם לא הייתה להם סיבה). היחסים עם משה יעלון, החל מאמצע הקדנציה של גנץ, הם טובים. למזלו של גנץ, יש לו שר שאומר את מה שהוא חושב, לא משנה אם מדובר בג'ון קרי או בקצין ישראלי. קשה לייחס ליעלון תככים ומזימות, וכך נחסכו מגנץ הפרנויות שהיו מנת חלקו של הרמטכ"ל לשעבר אשכנזי, שחשד בכל מה שהיה קשור בשר שלו, ברק.

אחרי שלוש שנים כרמטכ"ל וקריירה צבאית ארוכה במיוחד, אפשר לקבוע כי בני גנץ הוא לא סוס עבודה: הוא בדרך כלל אינו מתחיל את היום עם זריחה, ולעיתים מתחיל לעבוד רק אחרי שלקח את הילדים לבית הספר. הוא חף מתרגילי מנהיגות זולים ומהדחות ראוותניות שנועדו ליצור הרתעה. הוא קרוב יותר לדגם הגנרל החושב מאשר למודל "רפול"- מפקד מחוספס עם סכין בין השיניים. אחד המסמכים השנויים במחלוקת בתקופת כהונתו של גנץ נקרא "צה"ל 2025".

על פי השם, ניתן להביא שמדובר במעין חוברת שמנסה להציב לצה"ל חזון וכיוון כללי לקראת אמצע העשור הבא. יש לא מעט מפקדים בצה"ל (והרבה יותר "גנרלים לשעבר") שחושבים כי גנץ הולך רחוק מידי עם רעיונות טכנולוגיים ותיאורים על השתנות "שדה הקרב" כאשר בפועל מה שקורה במלחמות זה בלגן אחד גדול, ומי שימשיך להכריע זה החייל עם הרובה או הטנק, כמו פעם. אחרים דווקא חושבים כי גנץ התמודד באומץ (ועומק) עם השתנות שדה הקרב. בכל מקרה, לפני שחתם על "צה"ל 2025", דיבר גנץ פנים מול פנים עם עשרות קצינים, ובילה לילות ארוכים במיוחד עם סגנו האלוף גדי אייזנקוט (שתכל'ס, היה יכול להיות היום הרמטכ"ל אילו קיבל את הצעת ברק בזמנו. הוא סירב משום שחשב שגנץ ראוי לתפקיד לפניו).

מציאות חדשה

המציאות בפברואר 2014 אינה דומה במאומה למה שהיה ביום שבו נכנס גנץ לתפקידו לפני שלוש שנים. סוריה וצבאה התפוררו בינתיים. מצרים עברה אינספור תהפוכות. איראן, שהאפשרות לתקוף אותה נידונה באותם ימים בשיא הרצינות, נמצאת כיום במו"מ מדיני עם המערב, החמאס מתנהג בדרך כלל יפה ברצועת עזה והאויב הכי לא מוכר והכי מטריד הוא עטור זקן (מדובר בלוחמי ארגוני הג'יהאד העולמי שמקיפים את ישראל מכל עבר ומנסים להתבסס גם ברצועת עזה וביהודה ושומרון).

מבחינה טקטית, האיום הכי גדול מבחינת צה"ל כיום אלה לא מטוסים או טנקים של האוייב אלא מנהרות מרצועת עזה ומלבנון, אינספור רקטות (מאות מהן מדויקות), מטוסי אויב בלתי מאוישים וסייבר. גם צה"ל אינו דומה לצבא שירש גנץ מאשכנזי. מתברר כי גם בלי הכרזות וסיסמאות בסגנון "צבא קטן וחכם", היה גנץ רפורמטור. השינויים גדולים נמצאים ממש בעיצומם או שהם עוד לפנינו. המאפיין הגדול ביותר של תקופת בני גנץ כרמטכ"ל אלה מבצעים רחוק מהבית. לפי פרסומים זרים, פעל צה"ל בשנים האחרונות בסודן, בסוריה, במפרץ הפרסי וביעדים אקזוטיים נוספים. בשנים האחרונות ניתן למלחמה כנגד התעצמות האויב וכנגד הטרור הכינוי מב"מ (מערכה שבין המלחמות).

צה"ל של גנץ התחיל את שנת 2014 עם 830 אנשי קבע שפשטו מדים בחודש ינואר. עד סוף השנה יגיע מספר המפוטרים ל-2500, ובשנה הבאה יפוטרו עוד 1500. הציבור לא מפגין אמפתיה כלפי המפוטרים מהצבא, ובצה"ל מוטרדים באמת מהיחס העוין של הרחוב על רקע מה שנתפס בקריה כ"הסתה" של משרד האוצר כנגד אנשי הקבע. "מסע ההסתה" לא גורם לרמטכ"ל לעמוד בראש ועד עובדי צה"ל - הוא ממעט להתבטא בנושא בפומבי."הוא יותר מידי ג'נטלמן", מתלוננים עליו בהקשר הזה מפקדים בצה"ל.

גם את המלחמות על תקציב הביטחון ניהל גנץ עם מצגות פאואר פויינט בחדרי הקבינט ובכנסת יותר מאשר באמצעות אמירות נוקבות בתקשורת. בשבועות הקרובים הוא ישקיע הרבה מרץ בניסיון להסביר את צורכי צה"ל למנכ"ל משרד ראש הממשלה, הראל לוקר, שמונה לעמוד בראש ועדה לבחינה (בפעם המי יודע כמה) של תקציב הביטחון, לאחר שהקרבות בין משרד האוצר ומשרד הביטחון הסתיימו עם הרבה דם ומעט תוצאות: תקציב הביטחון לשנת 2014 עומד על כ-54 מילארד שקל ואין אישור למתווה הרב שנתי. קצת קשה להאמין, אבל בני גנץ יהיה ראשון הרמטכ"לים מזה שנים רבות שבתקופתו לא יצאה לדרך שום תכנית רב שנתית. התכנית המקורית "עוז", לא יצאה לדרך ב-2012 בגלל המחאה החברתית והשינויים האיזוריים, ולא שפר גורלה של התכנית "תעוזה", שגובשה במקומה.

בצה"ל אומרים בהקשר הזה, שגם בלי תכנית רב שנתית פורמאלית מוביל גנץ את הצבא בנתיב ברור. כך, עוד לפי שהושת על צה"ל קיצוץ תקציבי משמעותי, יצאו לדרך 16 פרויקטים מרכזיים, שכולם בנויים סביב אותוו רעיון: המטה הכללי שם את לוחמת המודיעין ואת הסייבר בראש סדר העדיפויות שלו. לאחר מכן, עדיין במקום גבוה, נמצא חיל האוויר. המטכ"ל של גנץ חתך בצורה חדה את כמות הטנקים (למספרים נמוכים שלא היו כמוהם מאז מלחמת יום הכיפורים) והגדיל את חלקן של האוגדות המרחביות (אוגדה מרחבית חדשה מתמודדת עם המציאות הלא פשוטה שנוצרה לאורך הגבולות מול סוריה ומצרים, למשל) ושל ה"עוצבות הקלות" (עוצבות שבנויות על יכולת לנוע בכלי רכב מהירים, ולשאת אמצע חימוש ארוכי טווח ומדויקים).

בימי גנץ עבר צה"ל "מהפיכת אש" שרעיונותיה החלו עוד בימי אשכנזי: שורה ארוכה של פרויקטים אמורים לאפשר לצה"ל לאסוף אלפי מטרות אויב ולטפל בהן בזמן אמת באמצעות חימוש מדויק שישוגר מהאוויר, מהיבשה ומהים. הפרויקט הטרי ביותר בהקשר הזה אושר על ידי גנץ ממש בחודש האחרון ומכונה "צה"ל רשתי", מדובר במהפיכה תקשובית שתחבר את גורמי המודיעין וגורמי האש מכל מערכי צה"ל, עד לדרג הטקטי, לרשת מבצעית אחת שתוכל לקשר בין מטרה שתסומן על ידי חייל יבשה, ו"תטופל" על ידי כלי טיס (או להפך).

הבעיה הגדולה עם כל הפרויקטים ש"רצים" כבר (כולל רכש "כבד" של מטוסים וצוללות יקרים) היא שהם זוללים לא פחות מ-11 מיליארד שקל מן התקציב השנתי של צה"ל לפני שכל שנה נפתחת. בנוסף להוצאות הקיום השוטפות והוצאות השכר הכבדות (כולל גמלאות) נשארים לצה"ל בכל שנה בקושי 6 מיליארד שקל "גמישים". בצה"ל טוענים כי בשנת 2014 חסרים עדיין 2.8 מיליארד שקל לעומת תקציב מינימלי הנדרש להתעצמות הצבא תוך שמירה על כשירות גבוהה. לאור זאת, ההימור הגדול ביותר שלקח גנץ השנה (לאחר שהציג את המשמעויות לדרג המדיני) זו הפגיעה בעיניים פקוחות ברמת הכשירות של צה"ל - הירידה בכשירות תבוא לידי ביטוי בעיקר בכמות המלאים של התחמושת וברמת האימונים של יחידות המילואים.

בנוסף, נסגרו באחרונה לא רק יחידות שיריון אלא גם מערכים באוויר ובים. הסגירה מתבצעת עוד לפני שיכולות לחימה חדישות, שאמורות להחליף את המערכים המיושנים, מגיעות לצה"ל. זאת, מתוך "סיכון מחושב" שלוקח בחשבון כי על רקע המתרחש באזור, בשנה – שנתיים הקרובות הסיכון לפריצתה של מלחמה הוא נמוך יחסית. עכשיו, צריך לקוות שהמציאות תתנהג בהתאם להערכות בצה"ל ובהתאם ל"לתרחישי הייחוס לבניין הכוח", במקרה שתפרוץ חלילה מלחמה בניגוד לתחזיות.

בכל מקרה, גנץ מחזק מאוד את יכולות הלחימה בעורף האויב, ובעורף הישראלי. הוא עודד רפורמות מבניות משמעותיות באגף המודיעין, בחיל האוויר ובפיקוד העורף, ומאמין שאפשר לצמצם עוד את היקף כוח האדם בצה"ל: בין שלל הרפורמות שהטיל על אגף התכנון, יצאה לדרך לאחרונה גם עבודת מטה לקיצור השירות של כלל החיילים בצה"ל לשנתיים ושמונה חודשים במקום שלוש שנים, תוך העלאה נוספת של שכר החיילים הלוחמים מ-1000 שקל ל-1200 בחודש. אם תאושר התכנית, קיצור השירות יהיה רלוונטי רק למתגייסי 2015 ואילך. איראן והמחליף במידה רבה, העובדה שאיראן הופכת בימים אלה למדינת סף גרעינית, בניגוד להצהרות של ישראל שלא תאפשר מצב כזה, היא כישלון של האסטרטגיה הישראלית. בצה"ל יטענו כי הכישלון הוא יותר של המוסד ושל המאמצים המדיניים מאשר של צה"ל. בכל מקרה, גם כאשר החלו השבוע שיחות בין איראן לנציגי המעצמות בז'נבה, על הסכם קבע להסרת הסנקציות, הסיכויים שניתנו בישראל לכך שאיראן תסכים לוותר על החלום הגרעיני שלה הם בדיוק אפס. מבחינת מערכת הביטחון המהלך האיראני הוא הונאה שתיחשף במוקדם או במאוחר ולכן הצורך לסכל את החלום האיראני עדיין בתוקף. תקיפה רק תהיה יותר מסובכת מבחינה מדינית, כל עוד איראן מתנהלת מול המעצמות בנתיב הזה.

אבל עם כל הכבוד לאיראן, מה שהכי יעניין רבים בצה"ל בשנה הקרובה זו השאלה:"מי יחליף את בני?" באופן טבעי, גנץ "מבשל" את סגנו אייזנקוט שיכול היה להיות רמטכ"ל לפניו, להיות היורש שלו. האלוף גדי אייזנקוט נהנה מן התקדים ההיסטורי שלפיו מעולם לא מונה לרמטכ"ל אלוף שכיהן כסגן רמטכ"ל בחלק הראשון של קדנציית רמטכ"ל כלשהו. למרות זאת, האלוף יאיר נוה, שהיה סגנו של גנץ עד לפני כשנתיים וממתין מאז עד להתמודדות, אינו מועמד קש אלא מתמודד אמיתי על משרת הרמטכ"ל הבא. שר הביטחון יעלון יכריז על הרמטכ"ל הבא בחודש ספטמבר. עד אז, ממש בשבועות הקרובים, צפויים בצה"ל שורה של מינויים אחרונים משמעותיים שיהיו במטכ"ל של גנץ, ועשויים לכלול אלופים חדשים לתפקידי מפקד פיקוד הצפון, מפקד פיקוד המרכז, ראש אמ"ן וראש אכ"א.

You might be interested also