השבוע לפני: שביתת הנשק עם מצרים ולבנון

ב-7 בינואר 1949 נענו ישראל ומצרים לקריאת מועצת הביטחון והכריזו על הפסקת האש בנגב. כעבור חמישה ימים נפתחו דיונים על שביתת נשק באי רודוס ביוון בתיווך נציג האו""ם

במדורינו השבועיים טוב להיזכר בנתונים שחלקם משפיעים עד ימינו על מהלכים שונים. השבוע נקדיש לשני סבבי דיונים שקיימה ישראל בתיווך האו"ם עם מצרים ועם לבנון בתום מלחמת העצמאות להשגת הסכמים על עתיד יחסינו עם השכנים. ראו באיזו מהירות יחסית הצליחו הצדדים לגשר על פערים רבים ודרישות שונות. בשני המקרים, וגם בדיונים בהמשך עם ירדן וסוריה, נדרש התיווך של האו"ם והוא היה יעיל.

ב-7 בינואר 1949 נענו ישראל ומצרים לקריאת מועצת הביטחון והכריזו על הפסקת האש בנגב. כעבור חמישה ימים נפתחו דיונים על שביתת נשק באי רודוס ביוון בתיווך נציג האו""ם, רלף באנץ'. עם פתיחת השיחות נותרה חטיבה מצרית נצורה בכיס פלוג'ה , ליד קרית גת של היום. בראש משלחת ישראל עמד ולטר איתן מנכ"ל משרד החוץ ועמו ראובן שילוח ויהושע פלמון. בראש הצוות הצבאי עמד אלוף יגאל ידין ועמו קציני המודיעין רס"ן אריה סימון ורס"ן יהושפט הרכבי. תוך ששה שבועות של דיונים הגיעו שני הצדדים ב-24 בפברואר להסכמה על הסכם שביתת הנשק הראשון עם מדינה ערבית בתום מלחמת העצמאות.

שתי תוצאות בולטות בתום הדיונים : שחרור החטיבה המצרית הנצורה וקביעת אזור מפורז ליד עוג'ה אלחפיר, היא ניצנה של ימינו. לאחר הדיונים יצאו לסמן גבול בשטח ואז נעשו כמה שינויים קטנים בשנת 1950. בעקבות זאת סופח לשטח ישראל הקטע של הישוב נתיב העשרה כיום. במשרד החוץ שלנו העריכו, כי למרות ההסכם לא השלימה חצר המלך המצרי פארוק עם המפלה הצבאית ומתכוננת לסיבוב שני. חצר המלך לא היתה מתואמת עם הממשלה ומדיניותה. כזכור ביולי 1952 התחוללה במצרים הפיכה והצבא הדיח את המלך. לאחר חתימת הסכם שביתת הנשק עם מצרים אמר שר החוץ משה שרת כי "ההסכם שנחתם עתה ברודוס הוא ההסכם הראשון שלנו עם הערבים מאז חוזה ויצמן-פייצל, ותקוותנו היא שהוא ישמש חוליה ראשונה בהתפתחות חדשה ומעודדת במזרח".

בינואר 1949 החלו גם הדיונים על שביתת נשק עם ממשלת לבנון בראשות נציג האו"ם אנרי ויז'יה. הושגה הסכמה עקרונית למשא ומתן, אך תחילת השיחות המזורזות נדחתה ל-1 במרץ והן נערכו ליד ראש הנקרה. בראש המשלחת הישראלית עמד סגן אלוף מרדכי מקלף ולצדו אנשי משרד החוץ יהושע פלמון ושבתאי רוזן. היו חילוקי דעות רבים בדרך.

בדיון האחרון אצל ראש הממשלה דוד בן-גוריון ב-18 במרס הוא שינה הנחיות קודמות וקבע כי המשלחת הישראלית תפגוש את המשלחת הלבנונית בהקדם כדי לחתום על הסכם כיוון שהסכם כזה יבצר את מעמדנו באילת ויחזק את עמדותינו בדיונים העתידיים עם ירדן. אכן בעקבות זאת נחתם הסכם שביתת הנשק עם לבנון ב-23 במרץ 1949.

צה"ל פינה 14 כפרים שכבש בתחום לבנון עד נהר הליטני, וצבא לבנון פינה את ראש הנקרה. נערכו חילופי שבויים בהם הוחזרו 7 ישראלים ונמסרו מטעמנו 36 לבנונים. לאחר חתימת ההסכם אמר סא"ל מרדכי מקלף, ראש המשלחת למו"מ עם לבנון כי "למדינת ישראל לא היה בעבר כל סכסוך עם לבנון ואין לראות כל סיבה כי יהיה סכסוך כלשהו בעתיד. ההסכם שהושג זה עתה מהווה חתימה של פרק אומלל ביחסי שתי המדינות".

מעניין לקרוא את הדברים בראייה של 65 שנה לאחור.

You might be interested also