השאלות הלא נכונות

כיצד מתנהלים התחקירים בצה"ל בעקבות מבצע "צוק איתן"? והאם עדיפה דווקא בדיקה של חברי וועדת החו"ב של הכנסת? ומה עם המרוץ לרמטכ"לות? עמיר רפפורט מנסה לתת תשובת

קריאות הקשר בגבול ישראל-מצרים, על ירי טיל נ"ט לעבר כוח יחידת "קרקל" ביום רביעי סמוך לשעה אחת בצהריים, לא באו בהפתעה: המציאות לקראת סוף שנת 2014 היא שהגבולות שנחשבו שקטים ביותר במשך עשרות שנים, גבול מצרים בדרום וגבול סוריה בצפון – הם אזורים מועדים לפיגועים בכל רגע נתון. על חלק מהפיגועים יש התראות. לפעמים הפיגוע מגיע משום מקום. לכאורה.

ההערכה הראשונית בצה"ל הייתה כי התקרית שבה נפצעו אנשי כוח "קרקל" ברביעי הייתה פיגוע שבוצע על ידי קבוצה מהזרם הסלאפי, שמחשיבה את עצמה כחלק מן הג'יהאד העולמי. ככל שחלף הזמן ההערכה השתנתה לכך שמדובר בהברחת סמים ענקית שהסתבכה והפכה לקרב.

פיגוע או הברחה, החדשות הטובות, פחות או יותר, הן, שמאז שצבא מצרים סילק מהשלטון את איש האחים המוסלמים, מוחמד מורסי, הוא מנהל מלחמת חורמה ב"איסלמיסטים" שברחבי סיני. הסלאפים עדיין קונים בקלות סיוע משבטי הבדואים, אבל בתמונה הכללית הם נמצאים במנוסה ובנסיגה. אם אכן מדובר בהברחה שסוכלה, ניתן ללמוד על הקושי לבצע חדירות מסיני לישראל, בעידן שבו יש גדר מערכת די יעילה. צבא מצרים ספג אבדות לא מעטות אבל משתלט בהדרגה על רחבי סיני.

במהלך מבצע "צוק איתן", לדוגמא, הוא הצליח למנוע ירי מסיני לעבר ישראל כמעט לחלוטין, למעט מקרי ירי בודדים לעבר העיר אילת. שיתוף הפעולה הביטחוני והטכנולוגי בין ישראל ומצרים, בגיבוי צמוד של ארה"ב, הוא הדוק. האירוע בגבול מצרים החזיר את תשומת הלב לדרום (כמה שעות אחר כך התרחש גם פיגוע הדריסה בגבעת התחמושת שבירושלים), שהמצב בו מודחק מהתודעה של מרבית תושבי המרכז והצפון, מאז אירועי קיץ 2014 הרע.

אלא שבצה"ל לא ניתן להדחיק את אירועי המלחמה מן הזיכרון הקולקטיבי ומן התודעה: בעוד שבועיים יתכנסו בכירי צה"ל לסמינר שיימשך כמעט שבוע בנושאים שונים הקשורים ללקחי מלחמת "צוק איתן". הקצינים ישמעו תחקירים מסביב לשעון, שבועות ספורים לאחר מכן יתכנס המטה הכללי לסדנא בת יומיים, לגיבוש מפת דרכים חדשה לצה"ל בהתאם ללקחי המלחמה. הבעיה הגדולה היא ששני דברים מצביעים מראש על כך שלא יופקו הלקחים הנכונים או לפחות לא כל הלקחים במלואם: עובדה אחת היא ששר הביטחון והרמטכ"ל כבר הצהירו בסדרה של הופעות בתקשורת ובכנסים, בתקופת החגים, כי מבחינתם המלחמה הייתה, בסך הכול, סיפור הצלחה.

רוח הדברים היא שהיו ליקויים פה ושם, המלחמה אולי הייתה ארוכה מהמתוכנן, אבל התמונה הכללית היא בהחלט טובה. ואם הבוסים משדרים שהכול (כמעט) טוב, אין ספק שהמסר יחלחל גם לתחקירים עצמם. בעיה חמורה יותר היא שהשאלות הקשות ביותר לא בהכרח נשאלות בתחקירים הצבאיים. השאלות האלה אולי יישאלו לאחר השלמת התחקירים הצבאיים, בחקירות שייערכו על ידי וועדת החוץ והביטחון של הכנסת ועל ידי מבקר המדינה.

כך חוקרים

בינתיים, חשוב להבין כיצד מתנהלים התחקירים הצבאיים, שנמצאים ממש בימים אלה לקראת סיומם. עבודת התחקירים המלאה מרוכזת על ידי חטיבת ההדרכה באגף המבצעים של המטה הכללי. למעשה, יש שלושה סוגים של תחקירים: תחקירים מטכ"ליים שעל כל אחד מהם מופקד קצין בכיר במילואים, תחקירים ברמת הזרוע (אוויר, ים, יבשה או לוגיסטיקה) או תחקירים ברמת היחידה.

אחרי "צוק איתן" הופעלה בפעם הראשונה שיטה חדשה של תחקיר מהיר למקרים חריגים. עקרונות התחקיר הזה הם שהוא מבוצע מהר מאוד, אבל למשתתפיו הובטחה חסינות מלאה מפני העמדה לדין בגין דברים שיאמרו למתחקרים. השיטה הופעלה לגבי כמה מקרים חריגים במיוחד, למשל הפעלת נוהל "חניבעל" ברפיח ב-3 באוגוסט, לאחר הריגתם של שלושה מאנשי סיירת גבעתי (כפי שנחשף לראשונה ב"מקור ראשון", התחקיר שהוצג לרמטכ"ל בחודש שעבר, העלה כי מירי תותחים וחיל האוויר לאחר מה שנראה היה כחטיפתו של סגן הדר גולדין ז"ל, נהרגו כ-41 פלסטינים מרפיח, ולא 130 כפי שטען החמאס).

הנושאים שנבחרו אחרי "צוק איתן" לתחקירים המרכזיים של המטה הכללי היו מאמץ התקפה רב זרועית בשטח בנוי; מאמץ הגנה רב זרועית; תת קרקע כמרחב לחימה; הפיקוד והשליטה במבצע; מודיעין לקבלת החלטות ברמה המערכתית והאסטרטגית; מאמץ האש הרב זרועי בראי התפיסה המתפתחת; לוחמה ברשת והשו"ב (שליטה ובקרה); מבצע שמטרתו ליצור הרתעה; ותחקיר בנושא תכנון וביצוע מלאים ואורך נשימה. הצוותים המיוחדים מטעם הרמטכ"ל עסקו בפגיעה בבלתי מעורבים, בהפעלת אש ארטילרית בשטח בנוי, בפגיעה בבתי חולים ומרפאות, בפינוי אוכלוסייה, ובתקיפת מטרות במבנים. ברמת היחידות נערכים תחקירים מלאים על תפקוד כלל הכוחות. כפי שניתן לראות מן הנושאים שיעמדו במוקד שבוע הדיונים הצה"לי על לקחי המלחמה, התחקירים לא בהכרח עוסקים בשאלות הנוקבות של המלחמה.

אלה השאלות שעשויות לא לעלות במלוא העוצמה בתוך צה"ל:

המודיעין: סביב הערכות המודיעין של צה"ל, ולא רק מודיעין לקבלת החלטות ברמה המערכתית והאסטרטגית, יש סימני שאלה קשים ואף ויכוח נוקב בין השב"כ לצה"ל. גורמים בשב"כ אמרו ל"ישראל דיפנס" כי מבחינתם הייתה התראה למלחמה מול החמאס בחודש יולי 2014 כבר חודשים מראש. צה"ל לעומת זאת, במידה רבה "התגלגל" למערכה בעזה מתוך מבצע "שובו אחים" ביהודה ושומרון, מבלי שהוא מבין במשך זמן רב כי החמאס "הולך על כל הקופה". גורמים שמעורבים בהערכות שהוצגו לדרג המדיני תוך כדי המלחמה טוענים כי גם במשך 50 ימי המערכה לא הוצגה התמונה במלואה וכי "במהלך הפסקת האש של תחילת חודש אוגוסט, כאשר הרמטכ"ל נשא את נאום הכלניות המפורסם, ההערכה הייתה שהמלחמה כבר נגמרה. זו הייתה טעות חמורה בקריאת המצב".

להבדיל מהערכות המודיעין לגבי כוונות החמאס, נראה כי המודיעין הצטיין בהעברת מודיעין לדרג הטקטי הלוחם (תחום בו כשל במלחמת לבנון השנייה), אבל שיטת התחקור והנושאים שנבחרו מעלים ספק האם התחקירים על מה שנראה ככשלים מודיעיניים מהותיים יהיו נוקבים דיים.

נושאים נוספים שמצריכים ברור מעמיק הם התפיסה השלטת בצה"ל של הפעלת אש כבדה מהאוויר ומתן עדיפות מוחלטת למודיעין על פני הפעלת כוחות קרקע. לכאורה, יש סיבות טובות לתפיסה זו, אבל כאשר תיערך הסדנא המטכ"לית, הרמטכ"ל רא"ל בני גנץ כבר יהיה חודשיים לפני סיום תפקידו, וספק האם הוא יסביר מדוע במהלך השבוע הראשון למלחמה הוא תמך בדיונים הפנימיים בצה"ל בהפעלת תכנית קרקעית רחבה הרבה יותר מזו שבוצעה בסופו של דבר בפועל, אך לא הביא את עמדתו לידיעת שרי הקבינט.

הדבר המדהים יותר הוא שהפעולה הקרקעית שנבחרה, וכוונה אך ורק כנגד המנהרות ההתקפיות, לא הייתה קיימת בתכניות המוקדמות של המלחמה, ולא נערכו לקראתה אימונים. התכניות המוקדמות, לעומת זאת נשארו במגירה. שאלות נוקבות מתעוררות אחרי המלחמה גם לגבי מערכת היחסים בין ישראל וארצות הברית והתלות של צה"ל ברכבת אווירית של תחמושת מארה"ב, שלא הגיעה בפועל, ושורה ארוכה של מחלות ארגוניות בצה"ל. למשל המחלה הכרונית של קידום קצינים שלא על פי הכישרון או ההתאמה שלהם לתפקיד מסוים אלא בזכות קשר עם הקצין הבכיר הנכון במקום הנכון.

חקירה אלטרנטיבית בוועדת חו"ב

צה"ל עסוק עד מעל לראש בתחקירים בהתאם לנושאים שפורטו, אבל מסתמן כי חיים קשים הרבה יותר מצפים למפקדים בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת. לוועדה, כמו כל וועדה בכנסת, יש סמכויות של וועדת חקירה פרלמנטרית, והיא צפויה לנצל אותן. יו"ר הוועדה, ח"כ זאב אלקין, קבע כי תחקירי המלחמה יבוצעו על ידי ראשי 11 ועדות משנה, בהם דמויות עם ניסיון ביטחוני עשיר כמו שאול מופז, עומר בר לב או פואד בן אליעזר. כל -11 חברים בקבוצה שגובשה תוך כדי המלחמה ומכונה "הפורום".

ה"פורום" יגבש את דו"ח המלחמה של ועדת החוץ והביטחון, שחלקו יאושר לפרסום פומבי, במגבלות ביטחון שדה. לקראת פרסום הדו"ח שלהם, כבר נפגשים חברי הועדה עם חברי הקבינט בישיבות ארוכות אחד-על-אחד כדי להבין מהם מה הבינו מן הדרג הצבאי בעת קבלת ההחלטות, ואת תהליך קבלת ההחלטות שבוצע בקבינט. לשרים בקבינט יש תובנות וקבות גם לבי אופן הפעלת מערכי החירום בעורף בימי "צוק איתן". ועדת החוץ והביטחון תחכה לקציני צה"ל עם רשימת שאלות ארוכה מאוד לאחר שיסתיימו התחקירים הצבאיים.

מבקר המדינה, לעומת זאת, מתמקד בחקירת מחדל המנהרות, שעליו נכתב כבר לא מעט בתקשורת.

הקרב על הרמטכ"לות

בינתיים, הרחק מן החדרים שבהם נערכים התחקירים, בילתה השבוע הצמרת הביטחונית, בראשות שר הביטחון משה יעלון, בפגישות חשובות בוושינגטון. על הפרק בוושינגטון דיונים על נושאים מהותיים ובהם שיתופי פעלה אסטרטגיים, העברות נשק ומתווה חדש לסיוע הביטחוני האמריקאי,

במקום המתווה הנוכחי (סיוע של שלושה מיליארד דולר בכל שנה), שיסתיים באוקטובר 2017. אבל עם כל הכבוד לכסף הגדול, ואפילו לתחקירים, יש משהו שמעניין את הצמרת הצבאית הרבה יותר: מי יהיה הרמטכ"ל הבא במקום בני גנץ שיעבור לאזרחי בחודש פברואר 2015. יעלון עשוי להתחיל את בחירת תהליך בחירת היורש לאחר ובו לארץ, החל מהשבוע הבא.

וכאן מקום לדאגה: בצמרת צה"ל החלו לנשב בשבועות האחרונים רוחות רעות וחרושת של שמועות וחששות שיש מי שאוסף חומרים שנועדו להשחיר את דמותם של שני המועמדים המרכזיים לתפקיד , סגן הרמטכ"ל הקודם, אלוף יאיר נוה (זוכה מעבירה של התנהגות לא הולמת כלפי קצינה לפני למעלה מעשור ויש שמועות כי יש מי שנובר בפרשה), והסגן הנוכחי, אלוף גדי אייזנקוט, שמעורבותו בפרשת מסמך הרפז עלולה לצוץ עם טענות חדשות ברגע האמת של המינוי.

האם הליך מינוי הרמטכ"ל הבא יהיה מכוער כמו הדרמה על מינוי מפכ"ל המשטרה הבא?

You might be interested also