הקרב האיתן על התודעה בארץ ובעולם

המלחמה בעזה הייתה צודקת בעיניים ישראליות. אבל כלפי חוץ – מדובר בסיפור אחר לחלוטין. אפרים לפיד, על הלחימה בזירת התקשורת העולמית

המערכה של חודש יולי-אוגוסט 2014 המוכרת כ"מבצע צוק איתן" הוכיחה כי ירי מרגמות פרימיטיביות מעזה פוגע יותר מטילים מתוחכמים הניתנים ליירוט. מנהרות עם פיר-מוצא קטן בישראל יצרו אווירת איום דרקוני לאלפי תושבי עוטף עזה. 67 חיילים צעירים שנפלו בקרב בכניסת כוחות היבשה לרצועה השרו אווירת שכול בחברה הישראלית כולה, לא רק במשפחותיהם.

מיליוני אזרחי ישראל חשו אהדה אין-קץ לחיילי צה"ל ולתושבי הדרום. אלה כותרות של התודעה הציבורית המצטרפת לפעילות המבצעית כחלק בלתי נפרד ממנה. לגיבוי הציבורי בארץ ובעולם יש השפעה מכרעת על ניהול המלחמה. המאמץ הלאומי ההסברתי מדורג בדיוני הביטחון הלאומי כאחד מחמשת המאמצים המרכזיים (ביטחוני, מדיני, כלכלי, משפטי והסברתי) שיש להפעיל במשולב.

ההסברה ועיצוב התודעה הציבורית בארץ ובעולם משפיעים על תוצאות המלחמה ועל דימויה – ניצחון או כישלון – לעתים יותר מהתוצאות בשדה הקרב. בימי הלחימה בעזה ב"צוק איתן" העריכה דעת הקהל בארץ ובעולם את האיפוק שבו נהגה ממשלת ישראל עד שהכריעה להיכנס לקרב היבשתי בעזה. בתקיפות מהאוויר, מהים וביבשה נהרגו למעלה מאלפיים פלסטינים בעזה, רבים מהם "לא מעורבים", הביטוי הצבאי לאזרחים חפים מפשע.

בתחום הדיפלומטיה הציבורית החלה ישראל, בהפקת לקחים מהעבר, כבר ביום הראשון ללחימה להתכונן ל"יום שלמחרת" עם עדויות משפטיות ומודיעיניות מוצקות על הפגיעות נגד יעדי טרור בעזה. "צוק איתן" ברצועת עזה היה שונה ממבצעי העבר בעזה בעוצמת הירי של חמאס על שטח ישראל, תוך הגעה לטווחים שלא ירה לעברם בעבר ושימוש התקפי במנהרות רבות שהכין משך שנים. 4594 רקטות שוגרו על ידי חמאס לשטח ישראל, 735 יורטו ע"י "כיפת ברזל" בתפקוד מוצלח חסר תקדים. כ-5262 תקיפות אוויריות על יעדים בעזה לא פגעו בהנהגה המיליטנטית של חמאס.

יותר מארבעה מיליון תושבים בישראל היו נתונים לירי וכולם נהגו במשמעת אזרחית מופתית להנחיות פיקוד העורף. כך נמנע קרבנות בנפש בין האזרחים. חמשת האזרחים שנהרגו בתקופת הלחימה היו אלה שלא הצליחו להגיע למחסה בזמן. פיקוד העורף שכלל את הדרכים להגיע לציבור בכלי התקשורת המסורתיים, באינטרנט (למעלה מ-1.63 מיליון כניסות לאתר פקע"ר, 150 אלף חברים בפייסבוק) ובמוקד הטלפוני שלו בשפות השונות (40 אלף שיחות ביום, כ-8000 בשעת עומס ב-150 עמדות של מוקדניות) ובדרכי הדרכה לאוכלוסייה שהצביעו על ניסיון ומיומנות מעולים. סידורי האזעקה בכלי התקשורת תוך פריצה לשידור ברדיו, בטלוויזיה ובאינטרנט הוכחו כיעילים. כך נמנע הצורך באיחוד שידורים, שאינו מתאים לחברה הישראלית כיום.

הופעתם של קצינים מסבירנים של פיקוד העורף הייתה מועטה לעומת העבר, והוכחה כשיקול נכון. הם עלו לשידור רק מעת לעת, לפי אופי האירועים וכך מנעו את שחיקת האמינות שמוסד זה זכה ביושר בעימותים בשנים האחרונות. המדינה השקיעה מאז 2007, כלקח ממלחמת לבנון השנייה, מאמץ רב לארגון מטה הסברה ממלכתי ליד ראש הממשלה. בשבע השנים האלה הוא השתפר באופן מתמיד. במערכה זו הוא תיאם את מאמץ ההסברה בשיחות-ועידה עתיות עם הדוברים המרכזיים: דוברי צה"ל, משרד החוץ, המשטרה, ארגוני החירום ואחרים לפי העניין. בניגוד לאירועי לחימה בעבר ראינו הפעם עבודה מתואמת.

לשכת העיתונות הממשלתית הייתה כלי ביצוע טוב לקשר עם נציגי התקשורת הבינלאומית לתדרוכים וסיורים. לארץ הגיעו כ-700 עיתונאים זרים בנוסף לקהילה הגדולה של 750 עיתונאים הקבועים כאן. הגופים הממשלתיים הפעילו הפעם מערכת אינטנסיבית של דיווחים בתקשורת החברתית החדשה. בלטה מאד לרעה תופעה מכוערת ומזיקה של שר החוץ, בעל תפקיד מרכזי בחיזוק הגיבוי העולמי לישראל, מתבטא בניגוד לעמדת הממשלה. לצידו גם שרים נוספים, לא נרתעו מהגינוי הפומבי לו זכו מראש הממשלה. לפי מיטב המסורת הישראלית היה דובר צה"ל שחקן מוביל בהסברה הלאומית.

דובר צה"ל במערכה זו, תא"ל מוטי אלמוז, הוכיח יכולת מצוינת של ייצוג הצבא בביטחון ובאמינות. דבריו ומסריו המקצועיים, השקולים והקולעים תרמו מאד להזדהות ענקית של הציבור בארץ עם צה"ל. מערכת הדוברות הצבאית שיפרה את קצב התגובה, את שיתוף הכתבים הישראלים והזרים בשדה הקרב, השתתפה בשיח רשתות חברתיות בשש שפות, תחזקה אתרי אינטרנט (100 מיליון דפים נצפים), פייסבוק (מיליון תגובות LIKE) וטוויטר בזמן אמת והפיצה חומרי הסברה חזותיים (יוטיוב כ-100 מיליון צופים ברחבי העולם) בשפות שונות. אמ"ן העמיד מידע אמין להוכחת היעילות המבצעית. במערכה זו נדרש הדובר להתמודד גם עם שמועות ברשת הווטסאפ ולהתייחס למציאות התקשורתית הזו יותר מבעבר.

ראיונות בערבית של אלוף יואב (פולי) מרדכי, מתאם הפעולות בשטחים, היו חשובים כמסר ישיר לתושבי עזה, גם אם תועלתם צנועה. גילויים של הזדהות עם החיילים בפעילות הקרבית על ידי שיגור חבילות מכל סוג, התגייסות של עמותות וקהילות מהארץ ומהעולם היהודי וביטויי חיבה שונים נראו תמיד במלחמות ישראל. דומה שהפעם הגיעה התופעה לשיא חדש. מקום מיוחד בלב הציבור הוענק לשירותם של חיילים בודדים בצה"ל. הם זכו לחיבוק חם ביחידות ומצד עמותות שנות. אלפי הישראלים שהגיעו להלוויות של החיילים הבודדים שנפלו בקרב הוכיחו שוב את תחושת ה"ביחד" של החברה הישראלית. נפילתם של חיילים בקרב היא תמיד נושא להזדהות עמוקה של הציבור בארץ עם המשפחות השכולות.

במערכה הפעם ניכרה השתתפות של אלפי אזרחים מכל שכבות העם, אנשים שלא הכירו את הנופלים ראו בהשתתפות בלוויה ובביקורי התנחומים ביטוי נוסף של תחושת אחדות, לפחות בעת צרה.

התושבים בקו העימות

גם הפעם בלט גל של פעולות עידוד מהציבור לתושבי קו העימות בסיוע למצוקות שונות ובעזרה לעסקים קטנים. הממשלה דאגה לקצר את תהליך קבלת ההחלטות בדבר הפיצויים השונים, אך המבחן האמתי יהיה בביצוע ובעידוד "ביום שלמחרת". תופעה מדאיגה הראויה למאמץ ממלכתי וציבורי מקיף היא העזיבה ההמונית המוצדקת של תושבי קו העימות מחשש כבד מהאיום החדש של מנהרות התקיפה עם המוצא בסמיכות לישובים בשטחנו. ראש מועצת אשכול העריך כי 75% מתושבי עוטף עזה עזבו את בתיהם בחודש הלחימה, בעיקר מחשש האיום החדש של מנהרות התקיפה של חמאס, אשר היה להן מוצא ליד בתי תושבים. זה סיכון מסוג חדש, אשר עדיין לא ניתנה לו תשובה הולמת בצבא ובמערכת האזרחית.

במערכה זו בלטה מאד הנוכחות התקשורתית של ראשי הרשויות בקו העימות ושל רבים מתושבי האזור, ניתנה להם הזדמנות רחבה להציג את בעיותיהם ודאגתם. גופים כלכליים, בנקים ועמותות יוזמים לאחר הלחימה סיוע לבעלי העסקים הבינוניים מתושבי הדרום, אלה שנפגעו כלכלית יותר מאחרים. האמון של תושבי הדרום בסיום המבצע היבשתי נסדק, כיוון שלא חשו כי הסכנה חלפה. כמקובל בתקופות לחימה נפתחו "גלים פתוחים" בערוצי הטלוויזיה, הרדיו והאינטרנט החדשותי. ים המלל העלה באופן טבעי את מפלס ה"קשקשת ברשת". יש ספק בקרב חוקרי תקשורת אם שידורים סביב השעון תורמים לחוסן החברתי. בתקשורת הבינלאומית הייתה ביקורת רבה על הפגיעות הלא-מידתיות באוכלוסייה האזרחית בעזה.

קרב הסברתי עוד נכון לישראל כדי להזים את המידע השקרי של חמאס על הנפגעים אצלם. בישראל בודקים את השמות והגילאים ומראים כי עיקר הנפגעים הם גברים צעירים ופחות נשים וילדים שהם רוב האוכלוסייה האזרחית בעזה. ארגונים יהודיים והתארגנויות של ישראלים בעולם נרתמו לפעול מול התקשורת בארצם. למשל, עמותת ישראלים בלונדון הקימה חדר-מצב הסברתי, סטודנטים בארץ הפעילו מוקדי מידע-התקפי נגד אינפורמציה מרושעת בתקשורת הבינלאומית.

רשתות חברתיות

הרשתות החברתיות המשיכו למלא מקום חשוב בחיי ישראלים רבים, בעיקר צעירים. במלחמה זו הפכו לעתים במה להשתלחויות מילוליות פראיות. החמאס השקיע מאמצים רבים בצריבת תודעה עולמית וישראלית. הוא הפיץ בפייסבוק ובטוויטר ובשאר אמצעי הניו-מדיה סרטונים ושמועות שנועדו להפחיד את הישראלים ולהשחיר את דמותה של ישראל בעולם. היו גם סרטונים עם תמונות של חיילי צה"ל במצבים מביכים, שעוררו כעס רב בקהל הישראלי.

הכתבים הזרים ששהו בעזה היו נתונים ללחץ ובקרה-בלתי מתפשרת של החמאס. רק כאשר יצאו מספר עיתונאים זרים מעזה והגיעו לשטחנו הם ספרו על מקרים רבים של שימוש באוכלוסייה כמגן אנושי ושימוש בבתי חולים, במתקני אונר"א, בבתי ספר, במסגדים ובמבני ציבור. המערכה ההסברתית ב"צוק איתן" זכתה לגיבוי כמעט-מלא בארץ, אך המאמץ הבינלאומי הוא בראשית דרכו, ורק בעתיד נוכל להעריך את תפוקתו. יעילותה של המערכה הצבאית והמדינית במונחים של הרתעה כלפי חמאס תוכל להיבחן רק בעוד זמן. דוגמת לבנון השנייה עומדת לנגד עיני כולם: סיום חמוץ-משהו הביא לשנים רבות של שקט. 

***
תא"ל (מיל') אפרים לפיד היה דובר צה"ל ומפקד גלי צה"ל. בעברו כיהן גם כראש מחלקת האיסוף באגף המודיעין בצה"ל