הפיליבסטר של אובמה במו"מ עם איראן

פרשנות: אובמה יכול ללמד את נתניהו דבר אחד או שניים בפוליטיקה בינלאומית. והיום בשיעור: איך מתחמקים מהצבעה על הסכם בסנאט ואיך משתמשים בדעת הקהל העולמית לביטול תקיפה ישראלית

אובמה עשה לחברי הקונגרס והסנאט שיעור בעבודה פרלמנטרית. בעוד אלו חיכו לאובמה בפינה עם הכרעה בנושא האיראני, אובמה בחר בטריק פרלמנטרי ידוע שנועד למשוך החלטה שלא רוצים בהכרעתה - פיליבסטר. במילים אחרות, במקום להכריע במשא ומתן הגרעיני מול איראן, אובמה, בגיבוי אירופה, סין ורוסיה, בחר לתת לטהרן עוד זמן.

בינתיים, בכירים לשעבר בקהילת הביטחון מפזרים בתקשורת רמזים לכך שתקיפה ישראלית תהיה לא יעילה. כך לימד אובמה את נתניהו וחבריו בסנאט שיעור בפוליטיקה בינלאומית.

שיעור בעבודה על דעת קהל

המשא ומתן עם איראן היה אמור להסתיים היום. את ההסכם שהתגבש, אובמה אמור היה להביא לאישור בקונגרס ובסנאט, מהלך שלפי כל ההערכות היה נכשל, ומציב את אובמה בצומת דרכים - האם לאפשר לאיראן להגיע לפצצה גרעינית או לצאת למלחמה. אם יש עוד מישהו בקהל שחושב שהמשך הסנקציות היא אופציה שלישית, כדאי שיעזוב את האולם לפני תחילת הסרט. זה כבר כישלון ידוע מראש. אובמה מצדו בחר בחלופה של משיכת זמן. מבחינתו, זו יציאה טובה מהסבך הפוליטי סביב איראן. לפחות באופן זמני. אולי הוא והיועצים שלו חושבים שמתן ארכה לטהרן תוביל להסכם טוב יותר.

כדי לעשות זאת, אובמה היה חייב לעשות שני דברים - להתחמק מהצבעה על ההסכם ולמנוע תקיפה ישראלית. אינני יודע אם נתניהו הציב לאובמה התניה בסגנון 'הסכם טוב או תקיפה', אבל גם אם לא, זו אופציה שאובמה חייב לנטרל. תקיפה ישראלית תטרוף את הקלפים, ועם סנאט רפובליקני תגרור אותו למלחמה עם אירן.

איך נמנעים מהסכם? ובכן, בשלטון פרלמנטרי יש תשובה פשוטה - מדברים. כל עוד הצדדים לא הגיעו להסכמה על התנאים, אף אחד לא יכול לבוא לאובמה בטענות. איך לא מגיעים להסכמה? מפזרים הערות בתקשורת שקיימים עוד "פערים משמעותיים" בין הצדדים. לצורך כך הבית הלבן גייס את רשת CNN, את הניו יורק טיימס, את הגארדיאן הבריטי, את הוושינגטון פוסט ועוד כלי תקשורת רבים. המטרה מאחורי המהלך היא מניפולציה על דעת הקהל העולמית לצורך השגת אליבי להמשך השיחות. הרי אם יש פערים גדולים בין הצדדים, איך אפשר להביא את ההסכם להצבעה? כך ניטרל אובמה את הקונגרס והסנאט. השלב הראשון בוצע.

עכשיו ניגשים לשאלה איך מונעים מישראל לתקוף באירן? לצורך הדיון, נניח כי יש לישראל יכולת וגם אמינות בכל הקשור להוצאה לפועל של התקפה כזו. ובכן, גם כאן דרושה עבודה על דעת הקהל העולמית, כולל זו של הישראלים והאמריקאים. אם אלו יאמינו שלא ניתן לחסל את תשתית הגרעין של אירן, ההתקפה תראה כאקט 'משוגע' של שחקן לא רציונלי. ואכן, הבית הלבן החל לגייס אנשי ביטחון לעניין. כתבה בניו יורק טיימס מאתמול, יום לפני ההסכם, מצטטת 'גורמים בכירים' שחושפים ממצאים מחרידים - התכנית הסודית של איראן לפיתוח פצצה גרעינית כוללת מאות, אם לא אלפי מנהרות ובונקרים תת קרקעיים. איך אפשר בהתקפה אווירית אחת להשמיד תכנית כזו?

אבל הסתתרות מאחורי גורמים בכירים לא מספיקה. צריך עוד יסודות לטיעון. אז שולחים את ראש ה-CIA הקודם, מייקל היידן, לדיון בוועדת של הקונגרס בנושא ההסכם עם איראן. והיידן, כאיש מקצוע שהיה בראש פירמידת שירותי הביון של ארה"ב (תפקיד ה-CIA שקול לתפקידו של המוסד בארץ), אומר שקהילת המודיעין לא יודעת הכול על תכנית הגרעין האיראנית. בגלל זה אמר היידן, צריך שההסכם ילווה בגוף שיוכל לעקוב בשקיפות אחר תכנית הגרעין הצבאית של איראן.

למעשה, היידן אומר בין השורות שארה"ב יודעת שיש לאיראן תכנית גרעין צבאית, אבל היא לא מכירה אותה עד תום. ואם לא מכירים את המבנה של תכנית הגרעין האיראנית, איך אפשר לתקוף אותה? יתרה מכך, אם ה-CIA וה-NSA לא הצליחו להבין עד תום את מבנה תכנית הגרעין האיראנית, איך יכול להיות שהמוסד הישראלי וצה"ל הצליחו לעשות זאת עם הרבה פחות משאבים וסוכנים? היידן למעשה משתמש בכרטיס המקצועי שלו כדי למשוך את השטיח מתחת לרגלי התקיפה הישראלית.

עוד זמן

אוקיי. אז אובמה, יחד עם רוסיה, גרמניה, צרפת, סין ובריטניה הצליחו למשוך זמן. אבל למה? מה יצליחו המעצמות להשיג מול איראן שלא הצליחו להשיג בחודשים האחרונים? ובכן, תזה אחת היא שלאיראן כבר יש פצצת גרעין ועכשיו למעשה מדובר רק בגיבוש מעטפת רשמית לנושא. אם לאיראן כבר יש גרעין, אז מה הלחץ? אם זה המצב, כל מנהיג מכהן של אחת מחמשת המעצמות ינסה למנף את ההסכם להישגים פוליטיים פנימיים. חסידי תזה זו ישלפו את העובדה שגם לפקיסטן יש פצצות גרעין. גם כאן, כמו איראן, הם יגידו, מדובר במדינה שאינה ידידותית לישראל ונחשבת למדינה לא יציבה פוליטית, ולמרות זאת היא מחזיקה בכ-200 פצצות גרעין. כך גם קוריאה הצפונית. ועדיין העולם כמנהגו נוהג. אז מה שונה המקרה האיראני מאלו האחרים?

תזה שנייה גורסת שלאיראן יש עוד זמן להגיע לפצצה, ולכן אין לחץ. לפי תזה זו, ישראל מייצרת לחץ מיותר במערכת הבינלאומית סביב הנושא. חלק מחסידי תזה זו אף יגידו כי נתניהו משתמש בקלף האיראני כדי להסית את תשומת הלב של הציבור הישראלי מנושאים שקשה לו להתמודד עמם, כמו יוקר המחייה בישראל, ההסכם עם הפלסטינים, בעיות פרלמנטריות פנימיות והגדלת תקציב הביטחון.

תזה שלישית אומרת שלאיראן אין עדיין פצצה, אבל דרושים לה חודשים בודדים להגיע לאחת. תחת תזה זו עולה השאלה אם אפשר להשמיד את תכנית הגרעין האיראנית או לא. אם לא, אז מה הלחץ? עדיף לנסות להגיע להסכם טוב יותר, כי גם ככה אי אפשר לעצור את הפצצה. אם כן, עולה השאלה האם ישראל יכולה לעשות זאת לבד, ומה התוצאות של התקפה כזו. אם ישראל תלויה בארה"ב לצורך הצלחת ההתקפה, אזי אובמה הוא מפקד צבא ארה"ב והוא אינו שש לקרב. במקרה כזה, שישראל תיקח מספר ותמתין בסבלנות לשוטר האמריקאי של העולם. איראן היא בסך הכול עוד בעיה בעיניו של אובמה.

לעומת זאת, אם ישראל יכולה לעשות זאת לבד, היא יכולה לגרור את אובמה למלחמה. הוא לא רוצה זאת, ולכן הוא מאיים על נתניהו. אובמה יודע שבכל עימות שיתפתח לאחר תקיפה איראנית, ישראל תצטרך את ארה"ב. והוא כבר אותת שהוא יחכה לנתניהו בפינה. גם עם סנאט רפובליקני, הנשיא יכול לעשות לישראל חיים קשים. מספיק לראות איך משלוחי הנשק עוכבו בדרכם לישראל בזמן מבצע "צוק איתן". אם ישראל תצטרך את עזרת צבא ארה"ב בפועל, היא שוב תפגוש את אובמה כמפקד העליון של הצבא האמריקאי.

תזה רביעית גורסת שאת אובמה בכלל לא מעניין אם תהיה לאיראן פצצה או לא, הוא רוצה הסכם. חסידי תזה זו יאמרו כי מבחינתו, פצצה איראנית היא לא איום אסטרטגי על ארה"ב או על האינטרסים שלה. שוב, גם לפקיסטן וקוריאה הצפונית יש פצצות, והוא לא נראה מוטרד מכך. לעומת זאת, הסכם עם איראן בגיבוי המעצמות יסדר לו מקום בספר דברי הימים של אמריקה. אולי גם חריטה אישית של הפרצוף שלו על איזה הר בארה"ב. בסופו של יום, רציונלי או לא, מי שמגיע להיות נשיא אמריקאי רוצה שיזכרו אותו לטובה.

דחייה במו"מ = פצצה איראנית

אין ספק כי לא משנה באיזו תזה תבחרו להאמין, אובמה לא בלחץ. מבחינתו הארכת לוחות הזמנים במו"מ מול איראן היא מהלך שמגדיל את הסיכוי לחתימת הסכם ואולי פותח פתח לניצול הזדמנויות פוליטיות מול הסנאט. צריך לזכור שאובמה הצליח לגייס לנושא גם את רוסיה, סין ואירופה, שעל פניו, לא רואות בפצצה גרעינית איום אסטרטגי. עבור נתניהו זה אסון. כל בר דעת מבין שהארכת ההסכם פירושה מתן הסכמה בעל פה לטהרן לפתח פצצת גרעין. במילים אחרות, הארכה רשמית של המו"מ מול איראן היא הפסד לנתניהו וחבריו בסנאט וניצחון לאובמה ויועציו הפוליטיים. האם זה יגרום לנתניהו להורות למטוסים ישראלים לצאת לכיוון טהרן? ההסתברות לכך כנראה נמוכה.

נתניהו מבין טוב את מקומה של ישראל בתצרף הבינלאומי והוא גם מבין שאובמה צפוי לשבת על כיסא הנהג עוד שנתיים. ועם נשיא ארה"ב לא כדאי לריב. יחד עם זאת, נתניהו יכול להמשיך את המלחמה באיראן בדרכים חשאיות. אם לאיראן אין פצצת גרעין, וחסרים לה כמה חודשים להגיע לשם, אפשר להאריך את קבוע הזמן הזה. אובמה לא יוכל להתנגד לפעילות חשאית, ואולי אף ירתום לנושא ביתר שאת את ה-CIA וה-NSA. אולי גם פוטין יסכים לשיתוף ידע עמוק יותר בין המוסד ל-FSB בהקשר האיראני. כך גם יעשו, אולי, הסינים והאירופאים.

שיתוף פעולה יותר עמוק בין שירותי הביון של המעצמות למוסד, ייתן לישראל הזדמנויות חדשות. בצורה כזו, אובמה יוכל לזכות בהסכם וביחסים טובים עם הסנאט. רוסיה, סין ואירופה יוכלו לחזור לעשות מיליארדים בעסקאות עם טהרן, ונתניהו יוכל להיות רגוע שיש לו את היכולת להפריע לאיראן להגיע בפועל לפצצת גרעין. בפתרון כזה, העולם ימשיך קדימה בלי מלחמה במזרח התיכון.

אמנם לא מדובר בעצירה מוחלטת של תכנית הגרעין, אבל החבר'ה במוסד כבר הוכיחו, לפי מקורות זרים, שהם יכולים לתת לנתניהו עוד זמן כדי להתארגן על תכנית חלופית שתבטיח את הישרדות העם היהודי בישראל גם ביום שהאיראנים יעשו ניסוי גרעיני.

עדכון :

דיווח ברשת CNN חושף כי המעצמות האריכו את שיחות הגרעין למועד אחר שנקבע לחודש מרץ 2015.