הסיפור האמיתי של עוטף עזה

במהלך "צוק איתן" נחשפו תושבי המדינה למצבם הביטחוני העגום של עוטף עזה. מטחי אש מרצועת עזה גרמו לרבים לעזוב את בתיהם ולטפח תחושת כעס רבה כלפי מערכת הביטחון. עמיר רפפורט על מה שהתרחש באחורי הקלעים של המהלכים להגנה על העורף

פגיעת רקטה בנחל עוז (צילום:AP)

זה קרה ביום השני למבצע "צוק איתן" ומתפרסם כאן בראשונה: בדיון שנערך במערכת הביטחון עלתה על הפרק הכוונה להפעיל תכנית שמכונה "מלון אורחים". התכנית, שהוכנה על ידי רשות החירום הלאומית (רח"ל), היא לקח מובהק מאירועי מלחמת לבנון השנייה ב-2006, אז המיליונר ארקדי גאידמק היה הגביר שפינה תושבים מהצפון המופצץ למחנות קיץ במרכז, עד שמשרד הביטחון אירגן מחנות משלו רק החל מהיום האחרון למלחמה.

הרעיון הבסיסי של תכנית "מלון אורחים" הוא פינוי אוכלוסיות חלשות, בעיקר ילדים וקשישים ובחלק מהמקרים גם משפחות שלמות, מאזורים שנמצאים תחת איום כבד של רקטות ופצצות מרגמה. במקרה של "צוק איתן", הוחלט כבר בתחילת הלחימה שלא להפעיל את "מלון אורחים", אבל פינוי בהול של תושבים מעוטף עזה לבתי הארחה התרחש בסופו של דבר מיום 23 באוגוסט, ביומיים האחרונים של הלחימה, ורק אחרי שהילד דניאל טרגרמן ז"ל נהרג בקיבוץ נחל עוז, מפצצת מרגמה שנורתה בזמן ביקור הרמטכ"ל.

תמונות הפינוי הבהול והמאוחר וחוסר האמון של תושבי עוטף עזה בצה"ל ובמערכת הביטחון כולה, בעקבות אירועי "צוק איתן", נחשבים גם חודש וחצי אחרי הלחימה כהישג גדול של החמאס. בניסיון לשקם את אמון התושבים הקים משרד הביטחון מינהלת מיוחדת שתפקידה "לשפוך" לא פחות מ-1.3 מיליארד שקל מכספי משרדי הממשלה השונים. עכשיו, אחרי שההחלטה מלפני המלחמה לקצץ כמה עשרות משרות של רכזי ביטחון שוטף באזורי הנגב המערבי כבר בוטלה, כבר מוכנה המדינה לשלם כמעט כל סכום, העיקר שתחושת הביטחון תחזור והזעם יפחת. אבל, לא בטוח שהכסף הגדול יפתור את המשבר, בטח לא באופן מיידי.

עוטף עזה, הסיפור האמיתי

האם ניתן היה לנהל את חזית העורף ב"עוטף עזה" טוב יותר? במערכת הביטחון ובמטה לביטחון לאומי במשרד ראש הממשלה (מל"ל) יש שתי דעות קוטביות. תלוי את מי שואלים. על עובדה אחת אין מחלוקת: יישובי עזה נמצאים במשבר קשה. לעומת זאת, על כל החלטה שקשורה לניהול הפן האזרחי בלחימה, יש ויכוח נוקב (הוויכוח מתמקד באזורים שהיו תחת איום פצצות המרגמה ולא רק רקטות, שכן באזורים שהיו מכוסים על ידי "כיפת ברזל", האיום על האוכלוסייה היה חמור הרבה פחות).

בסך הכול מדובר, במקרה של "צוק איתן", על 44 ישובים שנמצאים בטווח של קילומטרים ספורים מן הגדר המקיפה את רצועת עזה. שורשי הוויכוח צצו הרבה לפני שפרצו אירועי "צוק איתן", למעשה כבר אחרי מלחמת לבנון השנייה, אז הוקמה רשות החירום הלאומית, רח"ל, כלקח מכישלונות רבים לגבי הטיפול בעורף, שנחקרו גם על ידי מבקר המדינה.

ראש הממשלה בזמנו, אהוד אולמרט, החליט למקם את הרשות החדשה בתוך משרד הביטחון, כאשר בהמשך תיבחן השייכות הקבועה שלה למשרד כלשהו. במשך הזמן, מונה סגן שר הביטחון, מתן וילנאי, שהקים את הרשות, לשר הממונה על העורף בתוך משרד הביטחון. הרשות לא התנהלה על מי מנוחות מעולם – תא"ל (מיל') זאב צוק רם (ווה), שהיה ה"ראש" הראשון שלה, הועבר על ידי השר וילנאי מתפקידו עקב ויכוחים עם פיקוד העורף, ותחת זאת התבקש על ידי ראש הממשלה בנימין נתניהו לרכז את נושא העורף במסגרת המטה לביטחון לאומי במשרדו.

תקציב רשות החירום הלאומית, לארך כל שנותיה הראשונות, לא עבר את רף ה-20 מיליון שקל בשנה, שהספיקו בקושי למשכורות. הרשות התמקדה בתיאום בין גופים שונים עתירי תקציב, ללא אמצעים משמעותיים משל עצמה. ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שקיבל סקירות על האיומים הצפויים לעורף במקרה של לחימה מעזה, ובתרחישים קשים פי כמה בעימותים מול חיזבאללה או איראן (ובטח במקרה של שילוב כמה זירות), החליט לשים את הטיפול בעורף במקום גבוה בסדר העדיפויות הלאומי, ולהקצות לו 400 מיליון שקל.

בראש המשרד להגנת העורף, שיצא ממשרד הביטחון, הוא החליט להעמיד את השר גלעד ארדן. הוחלט להעביר את רשות החירום הלאומית למשרד החדש, אבל לפני חג הפסח האחרון נסגר המשרד ורח"ל הוחזרה למשרד הביטחון, על פי תביעת שר הביטחון ופיקוד העורף. הטענה של משה יעלון הייתה שרק משרד חזק ומרכזי כמו הביטחון יכול לרכז את הטיפול של כלל משרדי הממשלה ופיקוד העורף במקרי חירום לאומיים, ושהדבר אף הוכח בעת סערת השלג הגדולה שהתרחשה בדצמבר 2013. ארדן נאלץ להיכנע ולסגור את המשרד, משום שמשרד הביטחון ופיקוד העורף לא באמת שיתפו איתו פעולה.

לאחר סגירת המשרד להגנת העורף, מונה סמנכ"ל משרד הביטחון הממונה על אגף מרכזי המכונה אמו"ן (אמרכלות משק ונכסים), בצלאל טרייבר, גם כממלא מקום זמני של ראש רח"ל. חודשיים לאחר מכן פרצו אירועי הקיץ הסוערים שהחלו במבצע "שובו אחים" שהתגלגל ל"צוק איתן".

כבר לפני שהחל "צוק איתן", היו יישובי עוטף עזה תחת מתקפה כבדה של רקטות ופצצות מרגמה. ביום השני למבצע, כאשר האש התחזקה מאוד ונורו רקטות לכל רחבי הארץ, ואילו האש ב"עוטף" הפכה לכבדה במיוחד וכללה גם פצצות מרגמה, התעוררה השאלה האם לפנות את יישובי האזור.

שר הביטחון המליץ לממשלה שלא להפעיל את תכנית "מלון אורחים" שנחשפת כאן, והממשלה קיבלה את המלצתו. התכנית אגב, יודעת להתמודד גם עם פינוי של מאות אלפי תושבים מאזורים מוכי אש, תוך שיכונם במתקנים זמניים כמו בתי ספר ומתנ"סים ("תמונת ראי" לפינוי תושבי השכונות המופצצות של רצועת עזה לבתי ספר של אונר"א, אגב).

ניתוח לאחור של ישראל דיפנס מעלה כי בחודש הראשון של "צוק איתן" פינו מרבית התושבים את עצמם, באמצעות הסדרים בין ישובים מפונים לקיבוצים שאירחו אותם. המתפנים היו אמורים לשלם את עלויות הפינוי מכספי היישובים שלהם, אבל לכולם היה ברור שהמדינה תפרע בסופו של דבר את החשבון (מה שאכן קורה בימים אלה). הבעיה הגדולה החלה אחרי המהלך הקרקעי נגד המנהרות ההתקפיות, ב-5 באוגוסט, כאשר הוכרזה הפסקת אש למשך חמישה ימים והתושבים נקראו לחזור לבתיהם (בימים אלה נשא הרמטכ"ל את "נאום הכלניות" המפורסם).

הפסקת האש, שקרסה מהר, והתחדשה לפרקים השאירה את התושבים בדילמה קשה האם לעזוב את הבתים שוב, מבלי שמשרד הביטחון נוטל יוזמה ומפנה את התושבים. ואז, החל הבליץ של פצצות המרגמה על יישובי עוטף עזה בימים האחרונים של "צוק איתן".

תזכורת: הילד דניאל ז"ל נפגע בתוך ביתו מרסיס של פצצת מרגמה שנורה לעבר הקיבוץ, רגע לפני שהמשפחה ברחה ממנו. יום לאחר מכן, כאשר מאבטחי שר הביטחון מנעו משר הביטחון להגיע לפגישה עם התושבים בקיבוץ, עקב חשש שהדבר רק יעודד את החמאס לירי מסיבי נוסף, כמו במקרה של ביקור הרמטכ"ל, גבר הזעם של התושבים, והם ביטאו את התחושות הקשות שלהם גם מול מצלמות התקשורת. החמאס יכול היה להיות מרוצה מאוד: מעולם לא נראו בישראל תמונות כה קשות של אוכלוסייה תחת אש כבדה.

כבר באותה שבת קשה, הורה שר הביטחון למשרד הביטחון להוציא אל הפועל תכנית פינוי תושבים במהירות. תושבים שלא פינו את עצמם על דעת עצמם עוד קודם לכן, הועברו לאכסניות ולאתר הנופש של האגודה למען החייל בגבעת אולגה. היו מפונים ששוכנו גם במגורי הסטודנטים של אוניברסיטת אריאל.

מיד עם סיום הלחימה נפגשו שר הביטחון וראש הממשלה עם ראשי הישובים בדרום והבטיחו לתושבי האזור תקציבי עתק ממשלתיים. המשרדים השונים הקצו ביחד 1.3 מיליארד שקל, לשיקום האזור ולשיפור מרכיבי הביטחון בו. אבל האם ניתן היה למנוע את הנזק הכול כך כבד לתחושת הביטחון של התושבים? אפשר אחרת? "הכסף נשפך מאוחר מידי", טוענים גורמים שמעורבים בוויכוח על התנהלות החזית האזרחית ב"צוק איתן"".

"אם נתניהו לא היה נכנע ולא היה מפרק את המשרד להגנת העורף, הכול היה נראה אחרת. באופן טבעי, שר הביטחון וצה"ל היו עסוקים בראש ובראשונה במהלכי הלחימה ולא היו יכולים להפנות קשב משמעותי לנושאי העורף".

גורמים אחרים טוענים כי מערכת הביטחון דחתה שורה ארוכה של יוזמות שיכלו לשפר את המצב בזמן אמת – כולל תכנית "להציף" את הישובים במנדבים, אנשי ביטחון בדימוס, שיגבירו את תחושת הביטחון ויסייעו באחזקה מינימלית של המשקים החקלאיים. לרח"ל הייתה תכנית מגירה לאכסון כוחות צבא בתוך ישובים, ואולם היא התבצעה בפועל רק בשטחי המועצה האזורית בני שמעון, המרוחקת יחסית מרצועת עזה. מנגד טוענים גורמים בכירים מערכת הביטחון כי "למעשה זה היה נס שהמשרד להגנת העורף בוטל חודשיים לפי המלחמה. אנחנו לא רוצים אפילו לדמיין את האפשרות שמשרד הביטחון לא היה הגורם שירכז ויתאם את כל משרדי הממשלה וכוחות הביטחון וההצלה. לא הייתה סיבה מוצדקת להפעיל את תכנית 'מלון אורחים' בשבועות הראשונים ללחימה, משום שהפינוי התבצע על ידי התושבים עצמם בצורה מסודרת למקומות עדיפים על פני אתרי הפינוי של התכנית הזאת".

עוד טוענים הגורמים כי שר הביטחון ניהל דיון יומי על העורף, ואף ישיבה של ועדת מל"ח (משק לשעת חירום) עליונה בראשותו, ונפגש אינספור פעמים עם תושבי הדרום. "העורף היה נושא מרכזי בלחימה", הם טוענים.

"הפחד ממנהרות לא עבר"

דני כהן , חבר כיתת הכוננות של עין השלושה, אמר לפני חג הסוכות, כי הזמן שחלף לא הקהה את תחושת חוסר הביטחון של התושבים, שסובלים באחרונה גם מאזעקות שווא שנובעות מניסויים שנעשים ברצועת עזה בירי רקטות. מעל לכל, עדיין לא שכך ביישובי האזור הפחד מאיום המנהרות ההתקפיות, שמיעוטן חזרו להיות "מבצעיות" מבחינת החמאס, על פי התראות שהועברו לכוחות צה"ל.

לאור המציאות הזאת, ונוכח זיכרונות הפינוי תחת אש לפני סיום "צוק איתן", אין פלא שמשרד הביטחון יוצא מגדרו כדי לשקם את האמון של האוכלוסייה בעוטף עזה, בראש ובראשונה במערכת הביטחון. לישראל דיפנס נודע כי במסגרת רח"ל הוקמה באחרונה מינהלת מיוחדת לטובת שיקום וחיזוק יישובי עוטף עזה, שהתמקמה במשרדים בשדרות. בפועל, מתאמת המינהלת את השימוש בתקציב הממשלתי הענק בסך 1.3 מיליארד שקל לטובת שיקום האזור. האם מדובר בפעילות ביטחונית בלבד? בהחלט לא.

גורם ביטחוני מגלה כי "משרד הביטחון לקח על עצמו לנהל כמה וכמה תחומים ואנחנו פועלים בכמה מישורים. במישור אחד אנחנו מקימים גדרות חדשות וסוללים כבישים עוקפים, וכן מתקינים מצלמות מסביב לישובים במסגרת תפיסת ביטחון חדשה, שמובלת על ידי פיקוד הדרום". יצוין, כי בשלושה יישובים, שנמצאים תחת איום כבד של מנהרות, מוקמת גדר כפולה בעל אמצעי הגנה אלקטרונית יקרים ומתוחכמים במיוחד. בנוסף, עוסק משרד הביטחון בהקמת חמ"לים חדשים בישובים לטובת צוותי חירום המבוססים על מתנדבים המכונים "צח"י" (צוות חירום יישובי). התקציב מיועד גם להוצאות בידור וחינוך, לטיפול פסיכולוגי ול"חיזוק מנהיגות מקומית", ואין ספור סעיפים שבהם מעורבים משרדי ממשלה כמו הבריאות, החינוך והרווחה.

"התכנית היא לטיפול ולחיזוק האוכלוסייה מרמתה פרט ועד לרמת הקהילה", אומרים במערכת הביטחון. בנוסף, משקיעה המינהלת בהחזרת השדות החקלאיים ל"כשירות" מלאה, ופעלה לזרז את הגעת נציגי מס רכוש, כדי שייתנו פיצוי מהיר על הנזק שהיה בקיץ. עוד הוחלט כי משרד הביטחון יפעל כבר אחרי החגים לסלילת קילומטרים רבים של כבישים שכמעט נמחקו תחת זחלי הטנקים והנגמ"שים, וידאג לבינוי מחודש (ומפואר) בכניסות לכל הישובים ולעמודי תאורה רבים. מגרשי משחקים, מגרשי ספורט, ואינספור צ'ופרים אחרים יינתנו בחודשים הקרובים ליישובי עוטף עזה, בנוסף למרכיבי הביטחון השונים. מערכות החשמל בכל הישובים יחוברו לגיבוי של גנרטורים וכך יבוצעו עוד ועוד צעדים, שעולים הון עתק. "טעויות שנעשו בזמן הלחימה קשה לתקן בדיעבד באמצעות כמות הכסף האינסופית", טוענים המקטרגים. והוויכוח בחזית הזאת ימשך גם בשבועות הבאים.

You might be interested also

The G-7 leaders meeting in Cornwall on Sunday. Photo: REUTERS/Phil Noble/Pool

G7 leaders unite against Russian ransomware attacks 

In the joint statement issued at the end of the summit, the leaders of the seven wealthiest countries in the world demanded Russia to identify and disrupt ransomware criminal networks operating from within its borders, and hold those networks accountable for their actions