המתווך המדיני השקט

כמויות הגז הגדולות שנמצאו בשטח הימי הכלכלי של מדינת ישראל, עשויות באמצעות פיתוח מושכל ומנקודת מבט אסטרטגית, לשמש את מדינת ישראל ככלי מדיני רב עוצמה לייצוב אזורי ולחיזוק מעמדה של מדינת ישראל בזירה

חשיבותו של הגז הטבעי כגורם בעל השפעה על יחסי החוץ של מדינות שונות בעולם, החלה לצבור תאוצה בתחילת המילניום הנוכחי. בעקבות יתרונותיו הרבים של הגז הטבעי – מחירו, השפעתו הנמוכה על הסביבה ויעילותו האנרגטית, חלה עלייה ניכרת בשימוש העולמי במוצר אנרגיה זה.

העלייה הניכרת בצריכת הגז הטבעי בעולם הגדילה בצורה משמעותית את הסחר העולמי במוצר זה, כאשר משנת 2000 הסחר העולמי בגז טבעי כמעט והוכפל (באותה תקופה צמח הסחר העולמי בנפט גולמי בפחות מ-%30). עלויות הפיתוח של תשתיות הפקת והולכת\הובלת גז טבעי הינה יקרה ביותר ומצד שני צרכני הגז אינם יכולים בנקל לחדש אספקת גז ממקורות אחרים. לכן, נדרשת מערכת של הסכמים ארוכי טווח לשם הבטחת שני הצדדים.

בניגוד לנפט אותו ניתן לרכוש ולהוביל למדינת היעד בצורה קלה ומהירה, בגז הטבעי מאוד מסובך ולעיתים לוקח שנים עד שניתן לרכוש גז טבעי ממקורות אחרים (צריך למצוא ספק חדש ולעיתים לפתח תשתית ייעודית לשם כך). אופיו ארוך הטווח הנדרש לשם הסחר בגז טבעי וההסכמים הארוכים הנדרשים, מחזקים את אופיו הגיאופוליטי. כמויות הגז הגדולות שנמצאו בשטח הימי הכלכלי של מדינת ישראל, עשויות באמצעות פיתוח מושכל ומנקודת מבט אסטרטגית, לשמש את מדינת ישראל ככלי מדיני רב עוצמה לייצוב אזורי ולחיזוק מעמדה של מדינת ישראל בזירה.
 
משקי האנרגיה במצרים וירדן עוברים בשנים האחרונות תמורות רבות, כאשר במצרים נכנס משק האנרגיה למסלול התרסקות של ממש. מצרים הינה צרכנית גדולה מאוד של גז טבעי, משנת 2000 עלתה צריכת הגז המקומית במצרים בשיעורים ניכרים והגיעה לשיא של כ-53 BCM בשנת 2012. מצרים הינה צרכנית הגז הטבעי הגדולה ביותר באפריקה ואחראית לכ-%42 מכלל צריכת הגז הטבעי ביבשת. ב-15 השנים האחרונות צמחה צריכת האנרגיה במצרים בצורה ניכרת, בשנים אלו גדל חלקו היחסי של הגז הטבעי בתמהיל האנרגיה המצרי וכיום הגז הטבעי הינו מקור האנרגיה העיקרי (%53) במצרים. עיקר השימוש בגז טבעי במצרים הינו לצרכי ייצור חשמל, ובשנים האחרונות ממשלת מצרים עושה מאמצים בכדי להעלות את צריכת הגז במדינה על חשבון תזקיקי הנפט יקרים. ממשלת מצרים מסבסדת בצורה משמעותית את מוצרי האנרגיה במדינה, כאשר בעשור האחרון היקף סובסידיות האנרגיה נאמד בכ-96 מיליארד דולר, עיקר הסכום מגיע מסבסוד תזקיקי נפט שונים.

חוסר היציבות הפוליטית במצרים, בנוסף על ניסיון הממשלה להקטין את הסובסידיה הכללית על מוצרי אנרגיה באמצעות הגדלת צריכת הגז הטבעי בשוק המקומי על חשבון תזקיקי נפט-הכניסה את משק הגז הטבעי למסלול התרסקות: מצד אחד גידול בביקוש לגז טבעי (אשר זול באופן חריג ביחס למדינות מפיקות גז אחרות), ומצד שני עצירה בפיתוח משק הגז המצרי עקב אטרקטיביות נמוכה לחברות הבינלאומיות (מחירי גז נמוכים ואי-עמידה בהסכמיה הבינלאומיים של ממשלת מצרים). נדגיש כי ההיקף הכספי של אי-העמידה בהסכמים בינלאומיים אלו עומד על 6 מיליארד דולר אותם חייבת ממשלת מצרים לחברות אלו.

ממשלת מצרים פועלת בשני מישורים עיקריים על מנת לייצב את משק הגז הטבעי שלה: הראשון, צמצום דרמטי בסובסידיות הניתנות על גז טבעי: מחירי הגז הטבעי עד לא מזמן היו מהנמוכים בעולם. בעקבות המצב החמור אליו נקלע משק הגז הטבעי המצרי, החליטה מצרים לעלות את מחירי הגז באופן דרמטי. המישור השני, תמיכה בהסכמי רכש של גז טבעי מישראל על ידי החברות המפעילות את מתקני הנזלת הגז במצרים, בעבור וויתור על חלק מהחוב המצרי לחברות אלו וייתכן אף בהפניית חלק מהגז לצריכה מקומית מצרית.

משק האנרגיה בירדן הושפע בצורה ניכרת, כתוצאה מהמשבר במצרים והפסקת אספקת הגז ממצרים למדינה. לירדן אין מקורות אנרגיה מקומיים משמעותיים והיא מסתמכת על יבוא אנרגיה לאספקת צרכיה. עד שנת 2011 ירדן הסתמכה על צינור הגז הערבי (AGP) ליבוא גז בהיקף של 3 BCM בשנה לממלכה. בדומה לישראל, עקב המהפכה במצרים והפיגועים בצינור הגז בסיני, נאלצה ירדן לרכוש דלקים יקרים יותר על מנת למלא את צרכי האנרגיה שלה. הפגיעה בכלכלה הירדנית עקב המעבר לדלקים יקרים נאמדת בכ-1.8 מיליארד דולר בשנה. מדובר בסכום עצום עבור הממלכה המהווה מעל לכ-%6 מהתוצר במדינה. לצורך המחשה, פגיעה בהיקף שכזה (באופן יחסי) לכלכלה הישראלית הינה שוות ערך לכ-%90 מתקציב הביטחון של ישראל.

נכון להיום, עיקר החשמל ברשות הפלסטינית מקורו בייצור ישראלי. בשנים האחרונות החלה הרשות הפלסטינית במהלכים ליצירת יכולות ייצור חשמל עצמאית. בתחילת השנה חתמה שותפות לוויתן על חוזה לאספקת 4.75 BCM של גז טבעי לתחנת הכוח אשר צפויה לקום בג’נין על ידי חברת Palestine Power Generation Company (PPGC) בהספק כולל של 600 MW (כ-200 MW בשלב הראשון). שיתוף פעולה ישראלי-פלסטיני בתחום הגז הטבעי, עשוי בהכוונה נכונה ובעזרת יוזמה נחושה אף להיות עמוק הרבה יותר. בסוף שנות ה-90 התגלה מול חופי עזה מאגר הגז Gaza Marin.

על פי הערכות מאגר זה מכיל כ- 30 BCM של גז טבעי והוא מוחזק בידי חברת CCC היוונית שבבעלות משפחת ח’ורי הנוצרית (במקור מלבנון), וקרן ההשקעות של הרשות הפלסטינית (%60), חברת British Gas (%30) והרשות הפלסטינית (%10). אמנם מדובר במאגר קטן ביחס למאגרי הגז האדירים שנמצאו בישראל (תמר – BCM 311 ולוויתן BCM 621), אך פיתוחו עשוי להוות גורם מרכזי ביותר בכלכלת הרשות הפלסטינית). שוויו הנומינלי של הגז הטבעי במאגר זה נושק לכ- 7.5 מיליארד דולר, כאשר הכלת משטר מס הדומה לזה הנהוג בישראל (בנוסף על ההחזקה הישירה של הרשות הפלסטינית במאגר) מעמידה את התועלת הכלכלית הישירה לרשות על כ- 6 מיליארד דולר, או בממוצע כ-370 מיליון דולר מדי שנה.

מצרים נמצאת כיום במשבר אנרגיה רב-ממדים, ובמידה פחותה כך גם ירדן. הרשות הפלסטינית נמצאת כיום במשבר כלכלי חריף ותלויה בסיוע בינלאומי, כאשר המצב הנוכחי בעזה צפוי להחריף עוד יותר את מצבה העגום של הכלכלה הפלסטינית. שיתוף פעולה אנרגטי-כלכלי בין מדינות האזור, המתבסס על יצוא גז טבעי ישראלי ושילוב תשתיות ישראלי-פלסטיני בפיתוח מאגר Gaza Marin, עשוי ליצור עוגן מייצב רב-שנים למדינות האזור. התעוררות הגורמים הפרגמטיים באזורנו על רקע התחזקות האסלאם הרדקלי באזור, עשויה לאפשר שיתופי פעולה אזוריים שלא היו קיימים קודם לכן. שיתוף פעולה שכזה צפוי לחזק את הגורמים המתונים ולתרום תרומה שעשויה להיות מכרעת לחלק מכלכלות האזור. קידום ופיתוח פרויקטים אלו, עשויים להעניק למדינת ישראל מעבר לפירות הכלכליים הברורים, גם, פירות רבים נוספים.

You might be interested also