המישור המודיעיני: כישלון ומאמץ

פרשנות: מאמצי מערכת הביטחון מתרכזים במישור המודיעיני, אולם הבעיה הגדולה היא ש"שעת הזהב" הוחמצה

לוחמי חטיבת הנח"ל בחברון (צילום: דו"צ)

מגששים באפילה: מרבית מאמצי מערכת הביטחון מתמקדים מאז יום שישי במישור המודיעיני. אבל, למרות טכנולוגיות מתקדמות ביותר שהוכנסו לפעולה, וגל מעצרים בשטח, עדיין לא ברור מה עלה בגורל הנערים הנעדרים. החשש שהם נרצחו גדל משעה לשעה.

בשב"כ ובצה"ל הבינו כי אירעה חטיפה, כבר בשעת בוקר מוקדמת של יום שישי. הבעיה הגדולה ביותר היא ש"שעת הזהב" הוחמצה: השעות הראשונות שאחרי כל חטיפה, ובעיקר השעה הראשונה, נחשבות לפרק הזמן החשוב ביותר לעצור פיגוע מיקוח בהתהוותו או למנוע תעלומה שתימשך זמן רב. ב"שעת הזהב", החוטפים עדיין אינם מאורגנים במקום מסתור בטוח, ומצד שני השטח רוחש ורוגש, ויש סיכויים סבירים לאסוף מהיר של מודיעין.

במקרה של החטיפה בגוש עציון, המכונית השרופה שהתגלתה, מסתמנת כקצה החוט המשמעותי ביותר שאולי יביא לפענוח. יש להניח כי גל המעצרים הראשון מתמקד בניסיון לברר מי החוטפים. כיוון ששום ארגון לא לקח אחריות על החטיפה עד מוצאי שבת, נבדקים באופן ראשוני כל כיווני החקירה האפשריים.

כוחות הביטחון הפלסטיניים מעורבים בחקירה, אבל אין טעם לבנות עליהם: המידע שלהם בדרך כלל אינו טוב יותר מאשר של השב"כ, והמוטיבציה שלהם בפרשה הזאת היא לא משהו.

על פניו, החטיפה בגוש עציון מזכירה את חטיפתו של החייל נחשון וקסמן בשנת 1994, יותר מאשר את חטיפות גלעד שליט וחיילי המילואים בגבול הצפון, ערב מלחמת לבנון השנייה ב-2006. החטיפה לא נפלה כרעם ביום בהיר: קדמו לה לא פחות מ-60 ניסיונות חטיפה שסוכלו בשלבי ביצוע שונים מאז תחילת 2013. עם זאת, לא הייתה התראה ספציפית על מה שעמד לקרות בלילה שבין יום חמישי לשישי.

מבחינת השב"כ, זירת הפעולה באיו"ש היא נוחה הרבה יותר מאשר החטיפות שבוצעו לרצועת עזה וללבנון: השטח רווי במודיעין שמבוסס על סוכנים ועל אמצעים טכנולוגיים, וצה"ל פועל בו באופן חופשי. במקרה וקסמן, הגיעו צה"ל והשב"כ אל החוטפים כבר בתוך חמישה ימים (וביצעו ניסיון חילוץ כושל), ואולם ככל שחולף הזמן גדלה הסבירות שמקרה תלמידי הישיבה יידמה דווקא לרציחות החיילים אילן סספורטס ואילן סעדון שנחטפו לפני הסכמי אוסלו, ולמקרה החטיפה של החייל שרון אדרי, שהיה נעדר במשך שבעה חודשים בשנת 1997, עד שגופתו התגלתה במקרה בכפר צוריף ליד חברון, בעקבות חקירת הפיגוע בקפה אפרופו בתל אביב.

יש גם אפשרות שהחוטפים שומרים על דממה מוחלטת כיוון שעשו או יעשו מאמץ להבריח את הנערים משטחי יהודה ושומרון, לסיני או לעבר סוריה או לעזה, אך אין עדיין אינדיקציה לכך.

גם אם החוטפים התכוונו מראש לבצע פיגוע מיקוח וגם אם לא, אין להם תמריץ גדול להשאיר את הנערים בחיים: החזקתם בחיים תיאלץ אותם לדאוג להם למים ולמזון, מה שיחשוף אותם מודיעינית, וישראל ממילא הוכיחה כי היא מוכנה לשלם את מלוא המחיר בשחרור אסירים גם במקרה של החזרת גופות (כמו בעסקה האחרונה עם חיזבאללה).

בשורה התחתונה, החטיפה בסוף השבוע מדגישה את הבעייתיות בכך שישראל שמה את כל יהבה על מודיעין. בזמן שיחידות מקוצצות או נסגרות בזו אחר זה, המודיעין הוא היחיד שזוכה לגידול בתקציב וצומח בל הפסקה.

למודיעין הישראלי (שכולל לא רק את אמ"ן, אלא גם את השב"כ) יש הישגים אדירים אבל אי אפשר לצפות ממנו למאה אחוזי הצלחה בסיכול. מודיעין אינו יכול להיות תחליף למדיניות ולאסטרטגיה. בטווח הזמן הקרוב, יתרחבו המעצרים בשטחי יהודה ושומרון. חטיבת הצנחנים כבר הוקפצה בסוף השבוע במלואה מן הצפון על איזור יהודה, כדי לתגבר את הכוחות בשטח.

ספק אם המאמץ האדיר יביא לפתרון מהיר: איך שהדברים נראו בסוף השבוע, הכישלון המודיעיני והטקטי הופך לבעיה אסטרטגית.

You might be interested also