המטרה: להביך את איראן

פרשנות של עמיר רפפורט: מה באמת קרה ומה ישראל רצתה להשיג בפעולה הימית מול חופי סודאן

שרהב"ט והרמטכ"ל בעת המבצע. צילום: אריאל חרמוני, משהב"ט

ישראל נמצאת בעיצומו של מהלך בעל משמעות אסטרטגית: מאמץ לאומי לחשוף את מה שנתפס  אצלנו כהונאה מצד איראן של העולם המערבי, שלהוט לנהל מו"מ עם האיראנים ולהקל מעליהם את הסנקציות, גם בלי שויתרו על תכנית הגרעין שלהם.

הרקע למאמץ הוא תסכול עמוק: שר הביטחון, משה יעליון, ישב לפני כמה שבועות בכנס במינכן וראה עם שועי עולם שהתכחכו בשר החוץ האיראני מבלי שהאמינו למילה אחת שיצאה מהפה שלו. במסגרת המאמץ הלאומי, הונחו כל גופי המודיעין והמבצעים להביא הוכחות לכך שאיראן לא באמת שינתה את עורה - כלומר שהיא ממשיכה לחתור לפצצת אטום וללבות את הטרור בכל פינה בגלובוס (ולא רק באיזור שלנו).

 מבחינת המאמץ האסטרטגי הזה, תפיסת אוניית הנשק היא ארוע משמעותי, שגם העיתוי שלו אינו רע- בדיוק בזמן שראש הממשלה, בנימין נתניהו, נמצא בארצות הברית, ומנסה לשכנע שם את האמריקאים שהאיראנים הם עדיין האויב הנורא מכל.

לעומת זאת, מבחינה מבצעית אין מדובר במאורע יוצא מגדר הרגיל: ישראל דבקה מזה כמה שנים במדיניות מוצהרת שבמסגרתה היא מנסה לסכל מבעוד מועד הגעה של נשק בעל משמעות אסטרטגית הן לידי חיזבאללה בלבנון והן לידי גורמים בעזה. מול רצועת עזה המאמץ הזה חשוב במיוחד, לאור הנזק הכבד שנגרם למערך הרקטות ארוכות הטווח של החמאס והג'יאהד האיסאלמי הפלשתיני במהלך מבצע "עמוד ענן" לפני שנה וארבעה חודשים. החמאס והג'יהאד מתקשים לשחזר מאז את הארסנל שהיה להם ערב המצע, משום שהשלטון הצבאי הנכוחי במצרים הצליח לאטום כמעט לגמרי את מנהרות ההברחה באיזור רפיח, ואילו מאמצי הסכול הישראלים מתפרסים על פני כל המזרח התיכון.

 בשפה מקצועית מכונה המאמץ הזה בצה"ל מב"מ (המערכה שבין המלחמות). לפי פרסומים זרים, חיל האוויר ויחידות קומנדו ישראליות פעלו לא פעם בסודן במהלך השנים האחרונות כדי להשמיד משלוחי נשק שמיועדים, על פי המודיעין, לרצועת עזה.

 העובדה שהתקיפות ארעו על פי הפרסומים בסודאן יכולה להיחשב הגיונית: איראן נמצאת על נתיב העברת הנשק מאיראן לרצועת עזה. במסגרת הנתיב הזה, הנשק מועבר באוניות מהמפרץ הפרסי לאחסנה יבשה בשטח הסודני, ומשם הוא מוברח כעבור זמן במשאיות, דרך סיני, אל המנהרות של רפיח.

ארגון מבצעי חהוץ של איראן מפצח על האופרציה הזאת. העובדה שהאיראינים והעזתים דבקים בנתיב הזה למרות מאמצי הסיכול, יכולה להעיד על כך שיש להם גם הצלחות מפעם לפעם, ואולם ככלל הרצועה נחשב כיום "יבשה" מנשק איראני קטלני.

העובדה שחיל הים ערך מבצע מורכב, שהיה עלול להסתבך במרחק 1500 ק"מ מהבית, הגם שההכנות אליו נמשכו חודשים, במקום תקיפה אווירית מסוכנת פחות, יכולה להיות מוסברת בכך שבמצב הנוכחי עדיף לתפוס את הנשק ולהביך בכך את איראן, מאשר להשמיד אותו. לכן, המאמץ הצבאי באפריקה לווה באופן מיידי במאמץ מדיני מרוכז כנגד איראן ובמאמץ הסברתי ישראלי נרחב, עוד לפני שהאוניה שנתפסה אפילו הגיעה לנמל אילת.

 עם זאת, אין לזלזל בסכנה האסטרטגית שבהגעת המשלוח לעזה (אילו הנשק היה מצליח להגיע לרצועה הוא היה נשלח ברובו למחסנים של הגיהאד האיסלאמי, ומיעוטו, אולי, גם למחסנים של החמאס).

 המידע הצביע מראש על כך שמדובר במשלוח של רקטות בעלות ראשי קרב שמכילים למעלה מ-100 ק"ג חומר נפץ. אתמול, כבר בשעה עשר בבוקר, גילו לוחמי הקומנדו הימי כמה טילי M-302 לטווח של עד 90 ק"מ, כמו אלה שנורו מלבנון לאיזור הצפון (רקטה בסדר גודל דומה התפוצצה במהלך המלחמה במוסך הרכבת וגרמה שם לשמונה הרוגים ולעשרות פצועים). ההיקף המדויק של הנשק ייתברר רק כאשר האוניה תגיע לאילת והמכולות ייבדקו אחת אחרי אחת (בסך הכל יש על האוניה לא פחות מ-150 מכולות, אבל כמה תמונות של נשק שצולמו אתמול, ממילא כבר עשו את העבודה).

המבצע הישראלי השיג בזכות התמונות האלה את מטרתו העיקרית - חשיפת הפנים האמיתיות של איראן. אבל האם העולם יתעניין בבשורה הישראלית או שיעדיף להמשיך את המחול האיראני? התשובה לשאלה הזאת כבר אינה תלויה בצה"ל.

You might be interested also

A Protector-class vessel. Photo: U.S. Coast Guard / Petty Officer Corinne Zilnicki

Lebanese Navy to receive seven offshore patrol vessels

France will deliver four frigates and the U.S. will supply three Protector-class patrol boats. The Lebanese Navy currently only has seven operational patrol vessels, according to military officials