המודיעין הישראלי ב"מלחמה הקרה"

כנגד הטענות על ריגול ישראלי כביכול נגד ארה"ב, יש לציין את תרומתה העצומה של קהיליית המודיעין הישראלית לארה"ב במידע על הטילים הבין-יבשתיים של ברה"מ

מצעד טילים סובייטים (צילום: אתר וויקיפדיה)

סביר, כי אין ממש ואין חדש בכתבות 'התחקיר' האחרונות של ג'פרי סטיין בכתב העת "ניוזוויק", בהן הואשמה ישראל בפעילויות ריגול כלפי ארה"ב. זאת כפי שמביעות התגובות על כתבות אלה (לדוגמה: פרופ' אברהם בן צבי – "פרודיה כושלת על משחקי ריגול", "ישראל היום", 12/5/2014). זאת, בפרט לאור העובדה שישראל נכוותה קשות כתוצאה מפרשת פולארד. אשר לפולארד, סירובה של ארה"ב לשחררו מכלאו גם לאחר שהוא מרצה את עונשו למעלה מ-28 שנים, עשויה להצביע על חוסר רציונאליות בגישתם של מספר גורמים בממסד הפוליטי האמריקני בסוגיה זו.

אשר לכתבות "ניוזוויק", מטרתן להערכת פרופ' בן צבי הינה פוליטית, בפרט לטרפד את יוזמתו הנוכחית של מזכיר המדינה קרי לפטור את אזרחי ישראל מהדרישה להצטייד באשרות כניסה לארה"ב. זאת, באמצעות תיוגם כגורם מסוכן לאינטרסים הביטחוניים האמריקניים. זאת ועוד, לדבריו, המערכה התקשורתית החדשה מיועדת להפוך את ישראל לשעיר לעזאזל בדעת הקהל האמריקנית ולפגוע תדמיתה של ממשלת נתניהו. זאת, לא רק על ידי הצגתה בתור 'סרבנית שלום' אלא גם בהוקעתה כבעלת ברית בלתי נאמנה וחתרנית.

ברקע לכך עומדות המוסכמות השוררות בעולם הרחב, לפיהן הברית עם ארה"ב נוטה באופן חד צדדי לטובתה של ישראל. זאת, בשל הסיוע הצבאי האמריקני הנרחב לישראל, וכן לאור התמיכה הפוליטית שעדיין מופגנת על ידי הממשל ובדעת הקהל בארה"ב נגד יוזמות אנטי ישראליות של מדינות ערב ושל הפלסטינים. אולם, מפעם לפעם מבקשים ארגונים וגורמים בארה"ב שתמיכת ארצם בישראל היא כצנינים בעיניהם לקעקע ברית זו. מגמה זו בולטת לאחרונה - נוכח עמידתו האיתנה של נתניהו בסוגיית הגרעין האיראני וגם בסוגיה הפלסטינית, על כן מן הראוי להדגיש – השותפות בין ארה"ב לשראל היא דו-כיוונית - ישראל איננה רק מקבלת במסגרת ברית זו, אלא אף נותנת.

בהיבט הגלובלי ישראלי ניצבת לאורך כל השנים כעמדה קדמית של ארה"ב במזרח התיכון, בלב העולם הערבי-המוסלמי העוין את המערב. על כן, ישראל מגוננת על האינטרסים של המערב באזור זה, וכתוצאה מכך סופגת את מרבית האש בהתנגשותה של ציווילזצית האסלאם בעולם המערבי. באופן פרטני יש לציין את התרומה הישראלית לארה"ב במישור המודיעיני.

קשרי המודיעין האמיצים בין שתי המדינות מתנהלים מאז שנות ה-50, התשתית לשיתוף פעולה בין קהיליית המודיעין הישראלי לבין ה-CIA הונחה בעקבות הצלחת "המוסד" להשיג את נאומו הסודי של מנהיג ברה"מ, ניקיטה כרושצ'וב ב-25 לפברואר 1956 בפני מושב הוועידה ה-20 של המפלגה הקומוניסטית הסובייטית, שבו הוקיע את משטר העריצות של סטלין. בעקבות בקשת ארה"ב מישראל פורסם הנאום ב"ניו יורק טיימס", והזעזוע שאחז בעולם המערבי נוכח פשעי סטלין תרם לדה-לגיטימציה של השלטון בברה"מ בציבוריות המערבית.

בהמשך לכך, בשל מפגש האינטרסים בין שתי המדינות בתחומים שונים, התפתח שיתוף הפעולה המודיעיני ביניהן והעמיק. שיתוף הפעולה המודיעיני בא לידי ביטוי בין היתר בפרשייה מודיעינית נעלמה הקשורה בתקופת ה"מלחמה הקרה" שהתנהלה בין ארה"ב לברה"מ, בתחום שהיה בעל משמעות קיומית עבור האמריקנים – האיום הגרעיני הסובייטי על ארצם ועל שרידות העולם הדמוקרטי כולו. כידוע, חומרת איום זה באה לידי ביטוי ב"משבר הטילים" באוקטובר 1962 - הצבת טיליה הגרעיניים של רוסיה על אדמת קובה, השוכנת במרחק 240 ק"מ בלבד מחופי פלורידה. נשיא ארה"ב, ג'ון קנדי, שבעיניו נחשב צעד זה "עילה למלחמה" (casus belli) הגיב בחריפות, בהטילו על קובה סגר ימי.

בשלב זה, בשל החשש מפרוץ מלחמה ממשית בין שתי המעצמות, כרושצ'וב נרתע והסכים להסגת הטילים מקובה. כתמורה, האמריקנים הסיגו את טיליהם הגרעיניים מטורקיה.

כבר בעת "משבר קובה" ברה"מ התקדמה מאד בפיתוח טילים בין יבשתיים בעלי כושר נשיאת חימוש גרעיני (ICBM – Inter-Continental Ballistic Missile). הטיל הבין-יבשתי הנפוץ בכוח הטילים האסטרטגיים הסובייטי בשנות ה-60 וה-70 היה R-16 (SS-7 בקהיליית המודיעין האמריקנית). מימדיו של טיל דו-שלבי זה, שמאפייניו הטכניים מופיעים באינטרנט, היו מרשימים - גובהו היה למעלה מ-30 מ' וקוטרו 3 מ'. טווח הטיסה שלו היה בין 10,500 ל-13,000 ק"מ (בהתאם למשקל הראש הקרבי), והוא זווד בראשי חץ תרמו-גרעיניים (מימניים) שעוצמתם בין 3 ל-6 מגה-טון – אשר יכלו להשמיד כליל ערים גדולות כניו יורק או שיקגו (פי 200 עד 300 יותר מהפצצות הגרעיניות שהטילו האמריקנים במלחמת העולם השנייה ביפן על הירושימה ונגסאקי, שעוצמותיהן היו 15 ו-21 קילו-טון).

קהיליית המודיעין האמריקנית התקשתה מאד בתקופת "המלחמה הקרה" באיסוף מודיעין על ברה"מ, בעיקר עד שנות ה-80, ולפיכך התמקדה באמצעי איסוף טכניים, בדגש על צילומי אוויר (על ידי מטוסי U-2 ואחרי כן לוויינים). ארה"ב הגדולה כשלה אפוא בהשגת מידע על סטטוס יכולתה הגרעינית הצבאית של ברה"מ, חרף היותו בעל משמעות קיומית קריטית עבורה. מנגד, ישראל הקטנה הצליחה.

בתקופת המחצית השנייה של שנות ה-70 - תחילת שנות ה-80 העבירה קהיליית המודיעין הישראלית לעמיתתה האמריקנית מידע חדשני ורב ערך על כוח הטילים האסטרטגיים של ברה"מ. על סמך המידע המודיעיני שנמסר ניתן היה לשרטט תמונה מפורטת ומדויקת למדי על המבנה והפריסה של לפחות חלק מחטיבות הטילים האסטרטגיים בצבא הסובייטי. כמו כן נכללו במידע פרטים על שדות הניסויים של טילים אלה: הם שוגרו משדה באיקונור שבקזחסטן, או משדה פלסצק שבמחוז ארחאנגלסק, כ-800 ק"מ צפונית למוסקבה. הטילים טווחו אל שדה הניסוי קורה בצפון חצי האי קמצ'אטקה – למעלה מ-8,000 ק"מ מזרחית באיקונור וכ-5,500 ק"מ מזרחית לפלסצק. עם זאת, נראה כי חשיבותו העיקרית של המידע הייתה בהיבט הטכנולוגי.

הוא כלל נתונים טכניים מפורטים של הטיל הבין-יבשתי R-16 ותורת הפעלה שלו. כאמור לעיל, טיל זה היה חוד החנית וחוט השדרה של כוח הטילים האסטרטגיים הסובייטי. בנתונים שהועברו לאמריקנים נכלל גם תיאור יוצא דופן של ראשי הנפץ התרמו-גרעיניים שזוודו בטיל זה. ניתן היה לאמת חלק מהמידע המודיעיני באמצעות צילומי אוויר. אך היו פרטים במידע שאומתו רק מאוחר יותר, בין היתר בכתבות העיתונות הרוסית. כך, לדוגמה, במידע נכלל אימות כלשהו לשמועה על אודות האסון הקטלני שארע ב-24 לאוקטובר 1960, בו נספו המרשל מיטרופן נדלין (מפקדו הראשון של כוח הטילים האסטרטגיים, וכן כ-100 אנשי צוותו. זאת, כתוצאה מהתפוצצות אב-טיפוס של טיל R-16, בעת שהיה מוצב ומתודלק על כן השיגור בשדה הניסויים באיקונור לקראת שיגורו. זמן קצר לאחר האירוע דיווחו שלטונות ברה"מ כי מרשל נדלין נהרג בתאונת מטוס. רק ב-1989, לאחר קרוב ל-30 שנה, נחשפו בשבועון הרוסי Ogonek הנסיבות האמיתיות של מותו הטרגי של נדלין.

אכן, סוכנות ה-CIA הביעה את הערכתה העמוקה ואת תודתה לקהיליית המודיעין הישראלית, בציינה את המידע שקיבלה ממנה כ'ייחודי'. על פי גורם בכיר ב-CIA, המידע שנתקבל מישראל איזן את הערכת היתר המודיעינית של הסוכנות בסוגיה זו, בהצביעו על כך שטכנולוגית הטילים האסטרטגיים של ברה"מ הינה פחות מתקדמת מאשר שיערו עד עתה ב-CIA. לדבריו, קהיליית המודיעין האמריקנית חששה עד כה, בשל היעדר מידע חיוני, כי במהלך שנות ה-70 ברה"מ התקדמה מאוד בתחום הטכנולוגי, ופתרה יכולת לצייד את טיליה הבין-יבשתיים בראשי חץ מטיפוס MIRV (Multiple Independently Targetable Reentry Vehicle). טכנולוגית MIRV מאפשרת לטיל המגיע ליעדו לתקוף מספר מטרות בו-זמנית. כמו כן, ה-MIRV כולל בנוסף לפצצות גרעיניות גם מטעני 'פיתיון' - הוא מחוסן יותר מפני יירוט.

כפועל יוצא, הייתה בכך תרומה משמעותית ביותר לכושר ההתגוננות של ארה"ב מפני מכה גרעינית סובייטית.

סא"ל (מיל') ד"ר רפאל אופק הוא מומחה לפיזיקה והטכנולוגיה של הגרעין. בעברו הוא שירת בקהיליית המודיעין הישראלית כחוקר ומנתח בכיר

You might be interested also