הגנה אווירית. גרסת דרום קוריאה

הממשל בסיאול שם את יהבו על מערכת הגנה אווירית שאמורה לתת מענה לאיומים מצדה של צפון קוריאה, כך חושף דו"ח שפורסם החודש על ידי מכון מחקר פולני. חלק מהרכישות לאותה מערכת יכללו גם רכיבים ישראלים

תיאור סכמטי של מערכת ה-KAMD הקוריאנית - מקור: foto.rg.ru

דו"ח שפרסם "המכון הפולני ליחסים בינלאומיים" באמצע חודש מאי האחרון שופך אור על היחסים בין ישראל לדרום קוריאה בהקשר מערכת ההגנה האווירית של המדינה. לפי הדו"ח דרום קוריאה מתמודדת עם איומים מצדה של צפון קוריאה הכוללים טילים לטווחים שונים, ארטילריה ולאחרונה גם חדירות מל"טים.

כדי להתמודד עם האיומים, החליטה דרום קוריאה בשנת 2006 לבנות מערכת הגנה אווירית תחת קונספט שקרוי Korea Air and Missile Defence או בקיצור KAMD. כנראה שמדובר בקונספט דומה לזה הישראלי עם שכבות הגנה שונות שמאוגדות למקשה אחת עם ניהול מרכזי. ההיקף הכספי של הפיתוח צפוי להגיע ל-3 מיליארדי דולרים. נכון להיום המדינה נסמכת בעיקר על סוללות 'הוק', Nike Hercules, פטריוט ומיירטי SM-2.

חלק מההחלטה של סיאול ללכת על פיתוח מערכת עצמית חזקה, נובעת מהמגבלות הגיאו-פוליטיות שיש על סיאול בבואה להתחבר למערכת למערכת ההגנה האווירית המשותפת ליפן וארה"ב. הסבר טוב לפוליטיקה סביב הנושא אפשר למצוא באתר sldinfo.

יש לציין כי לצד ההתארגנות של דרום קוריאה, ארה"ב מציידת את הבסיסים שלה במדינה בסוללות פטריוט (PAC-2 ו-PAC-3). לפי הדו"ח יש כיום 9 סוללות פטריוט במדינה כאשר 45 משגרים הם מסוג 2 ועוד 27 מסוג 3. כמו כן, הצי מחזיק באופן קבוע נוכחות של משחתות עם מיירטים מסוג SM-3 באזור.

ה-KAMD מבוססת על שני מכ"מים מסוג "אורן ירוק" (EL/M-2080) מבית אלתא ומערכת שליטה ובקרה מסוג "אתרוג זהב" ( C3I Citron Tree system) גם היא מבית אלתא. (הפיתוח המקורי היה של תדיראן. מדובר במערכת השליטה והבקרה של מערכת החץ).

מאז 2009 דרום קוריאה פרסה 8 סוללות פטריוט (PC-2) עם 48 משגרים ו-192 מיירטים. לפי הדו"ח מתקיים מו"מ עם ארה"ב לרכישת עוד 112 מיירטים בעלות של 404 מליוני דולרים. בין 2008 - 2012 רכש חיל הים של המדינה שלוש משחתות עם מיירטי SM-2. [הערה: ראוי לשים לב לתפקידו של חיל הים כמרכיב קריטי במארג ההגנה מפני טילים ברמה הלאומית. ראה ערך התקנת מכ"מ "אדיר" על ספינת טילים של חיל הים).

לאחרונה, החליטה דרום קוריאה לתת קדימות למערכת ה-KAMD בין השנים 2016-2020. הצעד הראשון היה רכישה של מיירטי פטריוט חדשים (PC-3) בסכום של 1.3 מיליארדי דולרים, עסקה שנחתה בסוף אפריל האחרון. סיאול מתכננת גם רכישה של ספינות טילים עם מיירטים מסוג SM-6. הדו"ח גם מציין כי סיאול מתעניינת במערכת נגד טילים מתקדמות מסוג החץ, SM-3, THAAD או S-400. עוד עולה ממנו כי קיימת הסתברות נמוכה מאד שסיאול תרכוש את 'כיפת ברזל'. זאת, בשל שטח ההגנה הגדול, טווח הטילים של צפון קוריאה והעלות הגבוהה.

[הערה: בהקשר ההחלטה של סיאול לרכוש או לא לרכוש את כיפת ברזל, ראוי לקחת בחשבון גם שיקולים אחרים מלבד הביצועים של המערכת. כמו למשל העובדה שישראל לא רכשה בסופו של דבר מטוסי אימון (T-50) או ספינות מדרום קוריאה (תוצרת המספנות של יונדאי). מומלץ לראות את ההתייחסות לנושא בדו"ח הזה כאיתות לגורמים ישראלים, באותו אופן שצריך לראות את הכתבה שהתפרסמה ב-chinanews לפני חודש עם דיווח כי סיאול רוכשת 10 סוללות כיפת ברזל. דיווח שאין לא אישור מאף גורם מוסמך ].

יחד עם זאת, סיאול כן הולכת להשקיע בטכנולוגיה ישראלית של חברת ראדא. לפי הדו"ח, מדובר בעסקת מכירה של 10 יחידות מכ"מ מסוג RPS-42 TASRS בהיקף של 191 מליוני דולרים. הייחוד של המכ"מ טמון ביכולת שלו לגלות מל"טים וטילי שיוט בגובה נמוך.

לצד מערכת ההגנה האקטיבית, רוצים בסיאול גם יכולות התקפה לצורך הרתעה. על פי הדו"ח, מערך ההתקפה יכלול מטוסי קרב (210 מטוסים), לוויני ביון, מטוסי התרעה מוקדמת ומל"טים מסוג גלובל הוק ( RQ-4). למערך ההתקפה נתנו את השם "שרשרת ההרג" (Kill Chain) כאשר המטרה היא שהוא יכסה את כל שטחה של צפון קוריאה - טווח של 800 ק"מ. למערך זה יתווספו גם טילי ה-Hyunmu-2 וטילי ה-Hyunmu-3C מתוצרת עצמית.

אבל סיום הדו"ח, הוא אולי החלק הכי מעניין בעיניים של התעשייה הישראלית: "פולין צריכה להסתכל לא רק על הניסיון של סיאול בבניית מערכת ה-KAMD, אלא גם בפיתוח הדוקטרינה שלה לתגמול מיידי נגד צפון קוריאה, עצמאות מהערבויות הביטחוניות של ארה"ב והרתעה גרעינית", נכתב בדו"ח.

You might be interested also