הבחירה היא גם ביוני

איך קשורה הקדמת הבחירות לבחירה ביטחונית גורלית שתהיה בחודש יוני, ולמשקעי צוק איתן? וגם: איך ישפיעו הבחירות על הרמטכ"ל החדש (שמינויו שוב מתעכב) ועל מערכת הביטחון?

תשומת הלב הציבורית נתונה לבחירות לכנסת שייערכו ב-17 במרס אבל המועד הקובע מבחינת מערכת הביטחון הישראלית הוא חודש יוני 2015. מדוע? משום שבחודש יולי בשנה הבאה יסתיים (שוב) תוקפו של הסכם הביניים שחתמו מעצמות המערב עם איראן על הקפאה של פרויקט הגרעין האיראני, בתמורה להקלה מסוימת בסנקציות.

לאחר שתי ההארכות של ההסכם הזמני, נראה כי הסיכויים להארכה נוספת הם נמוכים יותר. לכן חודש יוני 2015 מסתמן כגורלי.

עד עכשיו, הפתיעו ארצות הברית ומדינות באירופה, ומזווית ראיה ישראלית הן הפגינו נחישות גבוהה למדי שלא לאפשר לאיראן פרצות שיסירו את הסנקציות באופן מלא וגם יאשרו את קידומה של תכנית הגרעין בדרכים עקלקלות. אבל, ספק אם הנחישות הזאת תישמר גם כאשר הבחירה בחודש יולי תהיה בין קריסת ההבנות עם איראן ובין חתימה על הסכם קבע, שיאפשר לאיראן בכל זאת את הדרך אל הפצצה, גם אם זה ייקח לה הרבה זמן.

בראיה לאחור, משיקולים מדיניים ומבצעיים, נראה כי ההזדמנות הישראלי הטובה ביותר לעכב את פרויקט הגרעין האיראני באמצעות תקיפה אווירית (להבדיל מנזקים מסתוריים שקורים מידי פעם במתקני גרעין והתנקשויות במדענים, שמיוחסים על ידי איראן לישראל) הייתה כבר בשנת 2011. אולי גם ב-2012. מאז, העבירו האיראנים רבות מהצנטריפוגות שלהם אל מתקנים מתחת לאדמה, ולכן התקיפה הפכה מסובכת בהרבה. אבל, אולי לא בלתי אפשרית, עם אמצעי לחימה משופרים.

כך, בחודש יוני עלולה לעמוד בפני ישראל ברירה קשה: אם יסתמן שמדינות המערב נכנעות לדרישות האיראניות במו"מ, תידרש ישראל להכריע האם היא מבצעת תקיפה אווירית או משלימה אם התגרענותה של איראן הלכה למעשה. ההנחה היא, שלאחר חתימת הסכם קבע שאינו מקובל על ישראל, אופציית התקיפה תהפוך לכמעט בלתי אפשרית, מסיבות מדיניות. (גם ביוני יהיה לא פשוט לתקוף, ללא "אור ירוק" מארה"ב).

יש להניח כי כבר כעת נערכות הכנות משמעותיות במערכת הביטחון לקראתה מועד המכריע ביוני 2015. אבל, האם המועד הזה יכול להיות קשור גם להקדמת הבחירות? גורמים בסביבתו של ראש הממשלה מעריכים שיכול מאוד להיות שכן.

כיצד? להערכתם, אילו לא הקדים נתניהו את הבחירות הוא היה מגיע לחודש יוני עם קואליציה מקרטעת, או נאלץ להשלים עם חתימה של המערב על הסכם עם איראן, שאינו מקובל על ישראל, דבר שייתפס ככישלון אישי גדול שלו. לא בטוח שהבחירות ישנו את גדול הדילמה שתעמוד בפני ראש הממשלה הישראלי, כל ראש ממשלה שלא יהיה ביוני 2015, אבל ההערכות הן שהמועד הגורלי הזה הוא בין מכלול השיקולים שגרמו לנתניהו לדחוף לבחירות בחודש מרס.

אגב, השבוע אמר חיים תומר, שסיים השנה את תפקידו כראש אגף תבל במוסד (וקודם לכן היה ראש אגף המודיעין בארגון) כי החודשים שנותרו עד ליולי 2015 הם דווקא הזמן הנכון להגביר את הסנקציות הכלכליות של המערב על איראן ולא לצמצם אותן. לדבריו, הסנקציות אפקטיביות מאוד, ואיראן (שסובלת קשות גם מצניחת מחירי הנפט) יכולה להישבר ולוותר באמת על חלומות הגרעין שלה, רק אם יוגבר עליה הלחץ הכלכלי, ולא להפך.

"בגלל צוק איתן"

ויש גם לא מעט גורמים במערכת הביטחון ובסביבת ראש הממשלה, שסבורים כי קריסת הקואליציה החלה כבר במהלך הימים הארוכים של מבצע "צוק אין" בקיץ האחרון. ההיסטוריה מלמדת כי כמעט כל מלחמה בעבר הביאה במוקדם או במאוחר להתפרקות של ממשלות. כך, גם המערכה משמעותית האחרונה לפני 2014, מלחמת לבנון השנייה ב-2006 ודו"ח וינוגרד שבא בעקבותיה, נתפסים כעילה האמיתית לסיום כהונו של אהוד אולמרט כראש ממשלה, הרבה לפני שהורשע בשחיתויות.

ולמה "צוק איתן" זירז את הבחירות לפי התפיסה הזאת? משום שבמהלך 27 ישיבות קבינט שנערכו בימי המערכה, זרם לא מעט דם רע בין כל חברי הקבינט. באופן אירוני, מי שיצאו בפומבי כנגד מהלכי צה"ל במלחמה היו בעיקר השרים נפתלי בנט ואביגדור ליברמן, שלא "חטפו" מתניהו השבוע ולא פוטרו על ידו, אבל נתניהו איבד את האמון דווקא בנאמנות של השרים יאיר לפיד וציפי ליבני. או שהם איבדו את האמון במנהיגותו. תלוי בעיני המתבונן.

נתניהו בחר להאשים השבוע את לפיד ובנט ב"פוטש"- מונח שבו השתמש בעבר רק כדי לתאר את ההתארגנות של בכירי מערכת הביטחון - מאיר דגן, יובל דיסקין וגבי אשכנזי - כדי לסכל תקיפה באיראן ב-2010. נתניהו מצולק מאותה התארגנות (ויש רבים המעריכים כי הוא משך את כוונת משה יעלון למנות את גדי אייזנקוט לרמטכ"ל, עד אשר וידא שהרמטכ"ל הבא יציית להוראת הדרג המדיני לתקוף באיראן, אם יוחלט על כך. זאת, לאור מכתב ששלח אייזנקוט בעבר לנתניהו, שבו הביע עמדה מקצועית חד משמעית כנגד תקיפה. לפחות בנסיבות שהיו רלוונטיות בזמן כתיבת המכתב).

אייזנקוט

כך או כך, המינוי של הרמטכ"ל המיועד, גדי אייזנקוט, שהיה אמור להיות מאושר על ידי הממשלה כבר לפני כשבועיים, לא יובא לאישור ביום ראשון הקרוב. שוב חל עיכוב, והפעם לא בגלל נתניהו: הסיבה היא הצטננות של השופט יעקב טירקל, שבגללה דחה את ראיון הכשרות שיערוך לגדי אייזנקוט - לשבוע הבא.

בינתיים, למרות שהבחירות מערערות את היציבות הפוליטית בישראל, דווקא בתקופה ביטחונית רגישה מאוד (מבחינת מערכת הביטחון, חוץ מהסיפור האיראני שחוזר לקדמת הבמה, בשנה הבא לא מוציאים מכלל אפשרות גם מערכה בצפון), יש תקווה שמתוך הכאוס תצמח דווקא בשורה. לפחות, בנושא התקציב. התקווה במערכת הביטחון היא שלאחר פיטוריו של יאיר לפיד מתפקיד שר האוצר ייקח נתניהו את המושכות וישחרר תקציבים שיאפרו למערכת הביטחון להתחיל להוציא אל הפועל פרויקטים שלפי גרסת מערכת הביטחון נתקעו אצל פקידי האוצר, ובהם פרויקט הצטיידות בנגמ"שים ממוגנים "נמרים" ופרויקט מעבר מערכת הביטחון לנגב (בהקשר הזה, משרד הביטחון האשים במפורש כי משרד האוצר של לפיד לא העביר את חלקו במימון המהלך, וניסה לכפות על מערכת הביטחון לממן את עיקר הפרויקט מהתקציב השוטף שלה).

גדי אייזנקוט ייכנס לתפקיד הרמטכ"ל בחודש פברואר 2015, חודש לפני הבחירות. הוא כבר מתחיל חפיפה עם בני גנץ אגב, השבוע נערכו במטה הכללי במלוא הקצב התחקירים המסכמים של "צוק איתן", שמעלים את ההערכה כי אילו צה"ל היה נדרש לבצע תמרון קרקעי משמעותי לתוך שטח רצועת עזה ולא רק מבצע מוגבל לטיפול במנהרות), הוא היה עומד במשימה מבחינה מבצעית במחיר נפגעים נמוך יותר מאשר הערכות שהושמעו באזני הקבינט בימי המבצע.

You might be interested also