"האפקטיביות המבצעית של מערכות שו"ב ברורה לכל"

חיים דלמר, סמנכ”ל התקשוב באלביט מערכות, בראיון ראשון ובלעדי: “האתגר הגדול הוא להביא את הידע עד לדרגים הטקטיים בשטח, בזמן אמת”.

אנחנו הגענו לרמות מאוד גבוהות, אולי הגבוהות בעולם, ביכולות התקשוביות”, אומר חיים דלמר, סמנכ”ל התקשוב באלביט מערכות יבשה ותקשוב, בראיון ראשון ובלעדי לישראל דיפנס. “לחבר מערכת מאוד גדולה, עם הרבה כוחות נוסעים בשטח, גם ברמת היחידה הבודדת – פלוגה, גדוד או חטיבה אורגנית - בכל אחד משדות הלחימה – שריון, חי”ר תותחנים ועוד - זה הישג משמעותי. יש לנו את היכולת לחבר בין כל המערכות לכדי מערכת אחת לוחמת ומתפקדת. ובשטח, יש לנו הרבה מערכות מבצעיות”.

הראיון עם דלמר נערך בעיצומה של הלחימה בעזה, במסגרת מבצע "צוק איתן", שנחשבת כמערכה הראשונה אי פעם, שבה כל מערכות איסוף המודיעין והתקיפה בקרב כוחות היבשה היו מחוברות לרשת תקשורת אחת. לעיתים, הייתה גם שילוביות בין זרועית: מידע שנאסף על ידי אמצעים אוויריים, אפשר תקיפה כמעט בזמן אמת גם מהיבשה או מהים, ולהפך. בלחימה גם היה יישום ראשון של תפיסת לוחמ”מ (לוחמה מבוססת מודיעין), שבמסגרתה הועבר מידע מודיעיני עד לרמת הפלוגה והמחלקה. מה שהביא להישג אלה פלטפורמות תקשוביות (שהחיבור ביניהם מובל על ידי היחידה הטכנולוגית הגדולה ביותר בצה”ל, לוטם, במסגרת תכנית המטכ”ל המכונה “צה”ל רשתי”).

רשת התקשוב המרכזית של זרוע היבשה, פותחה על ידי אלביט מערכות ומכונה צבא יבשה דיגיטלי (פרויקט “צי”ד”). תוך כדי הלחימה, נחשף בישראל דיפנס כי הרמטכ”ל, רא”ל בני גנץ, אישר את תכנית “צי”ד דור ב’’, שהובאה לשולחנו עוד לפני “צוק איתן”. כפי שנחשף, מדובר בהמשך לתכנית השו”ב המרכזית של זרוע היבשה, צבא יבשה דיגיטאלי (צי”ד), שחיברה עד כה את כל דרגי השדה והפיקוד אל מערכת מרכזית להעברת נתונים עד לרמות הטקטיות הנמוכות ביותר. בשלב א’ הושלמה הפריסה המלאה של מערכות צי”ד בכל עוצבות הסדיר והמילואים ופותחו מערכות שו”ב ייחודיות לכוחות השונים, כמו מערכת “שח”ר” (שו”ב לחי”ר).

בשלב ב’ יושם הדגש על היתוך המידע בין הגורמים הלוחמים בשטח מן הכוחות השונים. במקביל, יש כוונה בצה”ל לחבר את המערכות לדרגי הגיס והמטה הכללי באמצעות מערכות שו”ב חדשות, שיהיו מיועדות לדרגים הבכירים ביותר. ראש חטיבת התקשוב היוצא בזרוע היבשה, תא”ל מייקי מסטאי, אמר בכנס התקשוב שנערך על ידי ישראל דיפנס לפני מספר חודשים, כי היתוך המידע בדרג הטקטי הוא אחד היעדים המרכזיים של הזרוע בשנים הבאות.

“ברגע שאתה נמצא איפה שאנחנו נמצאים, כלומר בלחימה, השאלה היא מה הצעד הבא?”, אומר-שואל כעת חיים דלמר. “נושא אחד שאני רואה בו מרכזי, טכנולוגית ומבצעית, הוא המעבר מעולם של ניהול מידע לעולם של ניהול ידע. אנחנו בתהליך שמטרתו להגיע לשם. כיום, כמות המידע במערכת היא אדירה ואפשר להפיק ממנה המון ידע – זה בא בכמה מישורים ובכמה סוגים של מתודולוגיות. אני חושב שהערך הגדול ביותר יגיע אם נצליח להביא את זה לדרגים הטקטיים – זה האתגר הכי גדול. זמני התגובה הם קצרים וכמות המידע שניתן לשפוך על מפקד בדרג הזה היא מאוד מוגבלת. המהות היא לייצר מערכת שתומכת לחימה בדרג הטקטי דרך מיצוי ידע”.

אז האתגר כיום הוא לא להשיג מידע אלא לנהל אותו?

“היום אין אתגר בלהשיג מידע – אנחנו כבר שם. האתגר הוא לנהל את המידע וזה מאוד לא טריוויאלי. בדרגים מתחת למפקדות, אני לא מכיר מערכת אחרת שהיא כל כך רשתית. אבל, יש לך הרבה מאוד מידע ואתה רוצה להפוך אותו לידע רלוונטי למפקדים, ושהידע יהיה מחובר למשימה שעומדת בפניהם ובזמן רלבנטי. זה כיוון אחד והוא מאוד מרכזי. כמות המידע, בין אם הוא ויזינטי (חזותי) ובין אם סיגינטי (מודיעין אותות) צריך לרדת לרמות נמוכות, ועם המידע הזה צריך להפיק משהו שהוא רלוונטי בשטח”.

איפה יושב ה”מוח” של המערכת? במערכות מחשוב שנמצאות צמוד לדרגים הגבוהים או בדרגים הטקטיים בשטח?

“אני לא חושב שיש פתרון בית ספר לסוגיה הזאת. ככלל, זה לא יושב במקום אחד. יש פה טכנולוגיה שהיא לא מה’מדף’. יש המון מוצרי מדף שנגזרים מהשוק העסקי, שנותן פתרונות למאגרי מידע אדירים, אבל אלה כלים המוכוונים למשימות מסוימות ואילו בשדה הקרב יש אתגרים יותר מורכבים. יש כאן עוד פרמטר: זמן. למהירות שבה מפיקים את המידע הרלוונטי לגורמים בשטח יש חשיבות קריטית. אנו שואפים ל’ריל טיים’ (זמן אמת)”.

אתם עוסקים באנליטיקה? כלומר, ממיינים את המידע שנכנס למערכת לפני שמעבדים אותו?

“אנחנו לוקחים מנועים קיימים וטכנולוגיות קיימות ומייצרים באמצעותם את השלב הראשון בטיפול במידע. השלב השני הוא יותר מורכב כי הוא לוקח תובנה מבצעית יחד עם כל המידע הקיים ומחבר ביניהם. הטכנולוגיה בתחומים האלה היא מטורפת, אנחנו עוסקים בזה לא מעט זמן”.

אינטגרציה

הרקע של חיים דלמר הוא הנדסי. הוא מהנדס מחשבים בוגר הטכניון, וצמח באלביט דרך ניהול פרויקטים ותחומים מרכזיים בארץ ובחו”ל. לדבריו, החטיבה בראשותו עוסקת בשילוב של ידע וטכנולוגיות שקיימות גם באלביט מערכות יבשה ותקשוב וגם בחטיבות אחרות של אלביט, כמו חטיבת אלקטרוניקה מודיעין וסייבר ומפעל אלישרא - כדי לייצר מערכות משולבות הן למגזר הצבאי והן לתחומי הגנת המולדת, HLS.

עד כמה מרכזי הנושא של היתוך מידע, שמגיע ממקורות מגוונים?
 
“זה מרכיב מרכזי בתוך ניהול המידע. יש לנו קבוצת מצוינות מאוד מתקדמת (בחברת הבת של אלביט מערכות, אלישרא) שעוסקת בהיתוך מידע גם לעולם הצבאי וגם לעולם אזרחי. זו יכולת תשתיתית שמשולבת במערכות שלנו. “ככלל, עולם היתוך המידע הקלאסי נמצא בחיל האוויר ובחיל הים, כי שם יש לך מכ”מים שעוקבים אחרי מטרות לאורך זמן. האתגרים בהיתוך המידע הטקטי הם אחרים. אבל זה ישים, אפשר לתת לזה פתרון”.

לגבי אתגר רוחב הפס, האם נכון לקחת טכנולוגיות אזרחיות ככל שניתן, במקום לפתח טכנולוגיה ייעודית?
 
“אין ספק שכל הצבאות בעולם נמצאים בתהליך של שדרוג והגדלת רוחב הפס, דרך הטכנולוגיות שקיימות, בין אם טכנולוגיות אזרחיות כמו הסלולר, ובין אם מדובר ברדיו תכונה שגם האמריקאים מפתחים לצרכים צבאיים. אגב, המשמעות של פס רחב יותר היא שיהיה יותר מידע שיעבור לדרגים נמוכים, וזה מגדיל את האתגר של מיצוי המידע.

“יחד עם זאת, האתגר האמיתי, בעיניי, הוא להיות מסוגל לשים מערכת שמתפקדת גם כאשר רוחב הפס הוא נמוך.

“אנחנו צריכים להיות מסוגלים לתת מערכת שיודעת לאפשר תפוקות מבצעיות ברוחב פס נמוך, על גבי מערכת תקשורת קיימות, וגם להגדיל את היכולות כאשר רוחב הפס גדל. אי אפשר לבנות על זה שהפס תמיד יהיה רחב, אבל כאשר הוא רחב אתה תרצה את היכולות המוגדלות.

“כל לוחמה רשתית חייבת לתת מענה במתאר רשתי מגוון ובכל מיני טכנולוגיות. בחזון, אני רואה מערכת שו”ב שיודעת להתמודד עם סד”כ מאוד גדול ברוחב פס נמוך, אך גם יכולה לעבוד ברוחב פס יותר גבוה בכלל הסד”כ ולמנף יכולת בנקודות מסוימות, כאשר יש רוחב פס גבוה. “אלה שלושה דברים שונים, שבסוף גוזרים מורכבות על המערכת, כי לא את הכל אתה תדע לתת בכל מתאר. האפשרות לתת יכולות נוספות ושירותים נוספים כפונקציה של רוחב הסרט הזמין – היא קפיצת המדרגה”.

האם האזרחות לא מקדימה את העולם הצבאי מבחינת התשתית של הפס הרחב?
 
“בתחום הסלולרי, כן. העולם האזרחי מתקדם מהר, ואילו העולם הצבאי לא מפתח סלולר. בתחום רדיו תוכנה, לא. כאן התחום הצבאי הרבה יותר מתקדם. ברשתות UHF VHF המסורתיות, השדרוג לרוחבי פס גבוהים יותר מגיע מהעולם הצבאי.

“זה לא שלא לוקחים טכנולוגיה מהאזרחות גם בתחום הזה. אבל, אם אתה מסתכל על פרוטוקולים שקיימים ב-WIFI או DBS, כלומר פרוטוקולים סטנדרטיים שקיימים בשוק, אנחנו לומדים מהם.

“ברשתות התג”מ (תדר גבוה מאוד) הקלאסיות הצבאיות, השדרוגים ברוחב הפס מגיעים מהעולם הצבאי. החוכמה היא לשלב גם יכולות סלולאריות, גם יכולות של תקשורת לוויינית, גם יכולות קלאסיות בתחום הצבאי, ואז לתת מענה מערכתי מבצעי כולל, שיהיה לא פגיע”. לדברי חיים דלמר, “אחד היתרונות של אלביט הוא, שהמפתחים שלנו הם גם המשתמשים שלנו. מהנדסי המערכת, המתכנתים וגם המנהלים שלנו הם משתמשים מבצעיים קבועים במערכות שאנחנו מפתחים, במסגרת שירות מילואים, ולכן הם מכירים אותן היטב”.

לחימה רשתית מתפתחת בעולם לפי הציפיות? יש לה שוק טוב?

“כן. בהחלט. כל הנושא של לחימה רשתית גם בתחום הצבאי וגם בתחום הפארה צבאי, HLS, ממשיך לצמוח, וככל שהזמן עובר אני חושב שהוכחת האפקטיביות המבצעית של מערכות כאלה כבר ברורה. “ומה האתגר הטכנולוגי הבא? בעיניי, הוא נמצא בתחום של חיבור המציאות לעולם השו”ב. היעד הוא להביא את המידע ללוחמים בדרג הטקטי, בדרך שבה הם יכולים להמשיך להילחם ולהשתמש במידע בתנאי קרב”.

לדברי דלמר, אלביט משקיעה מאמץ רב כדי להפוך את השימוש במערכות התקשוב לאינטואטיבי, על בסיס תוכנות מוכרות כמו “וורד” ו”אקסל”, ועם השקעה רבה בתצוגה “ידידותית”.

“אחיזת שטח” זה תחום שממשיכים להשקיע בו או רק “באז וורד” שהולך ונעלם?

“זה בכלל לא ‘באז וורד’. הצורך שקיים בעולם, במערכות המבוססות על תפיסה של ‘אחיזת שטח’, הוא אמיתי. זה נושא מאוד מרכזי שתופס תאוצה. יש פה תפיסה טכנולוגית. אתה צריך להיות מסוגל לקחת תא שטח ובאמצעות סנסורים לייצר מצב, שבו אתה שולט בשטח, ויודע כל מה שקורה בו. “הרעיון הוא שילוב של סנסורים, רשתות תקשורת ותוכנות שו”ב שמוכוונת ל’אחיזת שטח’. אפשר להסתכל על זה כעל עוד תת מעכת בתוך העולם שאנחנו נמצאים בו”.

מבחינה עסקית, שוק מערכות תקשוב לתחום הגנת המולדת עונה על הציפיות?

“אני חושב שאנחנו עומדים ביעדים שהגדרנו לעצמנו, גם בפן הטכנולוגי וגם בפן העסקי. זה בהחלט תחום עם פוטנציאל גדול, שניזון מאוד ממה שפיתחנו בתחום הצבאי”.

You might be interested also